ד. נקודה-קו-שטח

הקללות מעולם הנקודים

רמז: קללה = נקודה. כל הקללות באו מעולם הנקודים, כל הקללות זה בגלל שיש דברים רק נקודתיים. אפשר לחשוב שנקודה זה חלקיק קטן, אבל לא – צריך דווקא לשבור את הנקודה, לגלות בה את החלקיקים הכי קטנים, ואז הנקודה עצמה מתפתחת להיות קו ושטח. השטח מלא חלקיקים – הכל גלוי ומפותח – והפיתוח זו הברכה (זה עולם האצילות, עולם הברודים).

לחיים לחיים!

ניגנו ניגון.

שלמות התגלות ה' – בשטח המשוכלל

יש מושג חשוב מאד בקבלה – נקודה-קו-שטח. קודם יש נקודה, אחר כך קו שבעצם שובר את מציאות הנקודה הראשונה, אבל התכלית זה לבנות מכל החלקיקים פרצוף. זה התיקון. מכח הפרצוף יש התגלות של ה'. בנקודה וגם בקו אין עדיין התגלות של הקב"ה. בשטח כבר יש גילוי של "הוי' אחד", שלמות ההתגלות שה' אחד, שהבלי גבול נמצא וגם מתגלה בתוך הגבול, עד כדי הבטוי שאמרנו קודם "עצמות [מתגלה] בתוך גוף". אם הגוף מתוקן בתכלית התיקון, משוכלל – "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", לשון שכלול, זה בחינת שבת קדש ואז יש גילוי אלקות. זו תכלית הכוונה, שה' יתגלה במציאות, אבל ממש – דירה בתחתונים.

קו המדה

לקו יש עוד שם – מדה, שמודד כל דבר. מדה = מט, זה מט מדות, מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות. לכן דווקא הז"ת נקראו מדות, בלשון החסידות בעיקר, כי הן מט. יש קו שבעצם יוצא מאמא – קו ירוק (כמו ששרנו ב"בר יוחאי"), קו תהו ואבני בהו, קו ירוק שמקיף את כל העולם (זה ההקף, ויש גם קוטר, שנקרא פלג, שזה הקוטר של הקו), וזה מודד את המציאות, שובר את הנקודה.

נקודה – געגועים לארץ ישראל

יש לנו מאמר ארוך נקודה-קו-שטח במלכות ישראל, שמבואר שם שמה שיהודים במשך כל הדורות, שלא יכלו להגיע לארץ, התגעגעו לארץ זה נקודה – נקודה בלב, נקודה של התקשרות שאי אפשר לממש כרגע, אבל היא ערנית בגלות. "לבי ער", יש געגועים עזים של קשר למולדת. המולדת זה השרש, כמו שדג חוזר במס"נ לשרש שלו, ולשם כך נלחם נגד הזרם, נגד הכל, עד שמגיע לשרש. זה דווקא בסוד ההסתלקות, כמו היום, הילולא דרשב"י – שכל הימים "בחד קטירא אתקטרנא, ביה אחידא ביה להיטא", כל ימי אני בקשר של אש בוער בלבי לשרש שלי. כך כל היהודים, כפי שלומדים היום מרשב"י, להיות "בחד קטירא אתקטרנא ביה אחידא ביה להיטא". [במאמר קו המדה מבואר שבכל עולם האצילות, העולם שבו עצם האלקות בגילוי, יש יז (טוב) קשרים – המתחלקים ל-בי ו-ה, סוד "ביה אחידא ביה להיטא" – וכמו שיתבאר לקמן, והכל נכלל ב"חד קטירא אתקטרנא" של רשב"י, בצדיק יסוד עולם, סוד "אמרו צדיק כי טוב" כאשר "מצא אשה מצא טוב", קשר טוב = איש אשה, יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. והנה מבואר שם שכל קשר הוא בסוד אות ה-י של שם הוי' ב"ה, טוב פעמים י = נעים, "הנה מה טוב ומה נעים" (קשר נעים = 770, ז אותיות = ז פעמים נס = ז פעמים ימין – צדיק כולו צד ימין כנודע, וכמו שיתבאר – וד"ל)].

קו – יציאה מהגלות לארץ ישראל

בכל אופן, אחרי הנקודה יש את הקו. אם הנקודה זה נקודת הגעגועים, שזה מה שמקיים את עם ישראל בגלות – זה סוד הקיום של עם ישראל במשך כל שנות הגלות – אחר כך יש משהו שכאילו שובר את מצב הגלות, ובכח במדה מסוימת, קצת עליה בחומה (ופקפוק אם מותר או אסור), עולים בחומה (או שמא בחימה). זה מה שהיה לפני מאה שנה, זה קו – זה מצב מסוכן, כי שובר את הנקודה, אך לא הגיע "אל המנוחה ואל הנחלה". זה מסוכן, אך לכאורה נצרך – בלי תנועה, אם לא לוקחים את הנקודה ומתחילים לנוע מתוכה, לכאורה לא יהיה שום דבר. אבל, שוב, הקו הוא מסוכן. הוא סכין שלוקחים ביד על מנת לשחוט בו את הגלות – אבל הוא גם יכול לשבור ולהשבר עוד יותר, חוץ מזה ששובר את הנקודה הוא עצמו בסכנת התרסקות ושבירה והתמוטטות (כל זה מדובר בסוד הקו היוצא מעיני א"ק, אך לא בסוד שרש קו המדה הבוקע את מקום הצמצום בסוד "אז יבקע כשחר אורך" כנודע, שמצד חיצוניותו הוא אכן מודד ומחלק-'שובר' את מציאות כל העולמות, אך מצד פנימיותו הוא פועל את סוד ההתכללות האמיתית בכל המציאות שעל ידי התכללות זו מתגלה עצם האלקות, שהוי' אחד יחיד ומיוחד כנ"ל, סוד השטח המתפתח באמצעות קו זה דווקא, וד"ל).

שטח – הגאולה השלמה

אלא מה? מובטח לנו – הקב"ה הבטיח הקב"ה יקיים – ש"בעתה אחישנה", סוף כל סוף תבוא הגאולה, בזכות היום הזה, בזכות רשב"י, תבוא הגאולה בחסד וברחמים, שזה השטח הרחב, גילוי המרחב העצמי של עצמות אין סוף ברוך הוא. זה רומז גם כפשוטו לכל שטחי ארץ ישראל, לא מוותרים על שום נקודת שטח, לא עושים קו ירוק – לא עושים שום קו. כל זמן שיש מנטליות של קו גם בתוך הארץ שמים קוים, כמבואר שם. אם כי הקו זה לקראת השטח, אבל זה הפוך (כמו שאם אתה ביצה אתה לא אפרוח, אפילו שאתה בתנועה לאפרוח).

נקודה-קו-שטח: פסח-ספירת העמר-שבועות

יש מאמר בזהר חדש (שהוזכר לעיל) הנקרא מאמר קו המדה (= אמת, וכמו שיתבאר). קו המדה נקרא בוצינא דקרדוניתא, זה שרש הגבורות, אפילו באוא"ס ממש. הוא מודד את כל המציאות – יש לו תפקיד מאד חשוב בסדר השתלשלות, שנותן מדה לכל. בכל אופן, התכלית של קו המדה – שזה ענין ספירת העומר – זה להגיע לשטח. הנקודה זה חג הפסח, אחר כך יש תנועה – קו של מט ימים, מדה – לקראת "תעבדון את האלהים על ההר הזה", ויום הנון זה כבר יום השטח. יו"ט ראשון של פסח, ליל הסדר, זה נקודה עוצמתית עצומה, אבל אחר כך צריכים מט ימים לשבור אותו, לחלק אותו לחלקים, הכל תוך כדי תנועה לקראת היעד, שזה מתן תורה. המושג "יעד" זהה עם המושג שטח. זה השטח הרחב, תכלית הכוונה.

נקודה-קו-שטח: הבל-קין-שת

עכשיו נאמר בזה כמה רמזים: לאדם וחוה יש שלשה בנים – קין, הבל ושת. אחרי שקין הרג את הבל נולד במקומו שת – שממנו הושתת העולם. שת הוא השטח. קין, שהוא הגבורות, הוא בגימטריא "קו המדה" (וגם מתחיל ב-ק). נמצא שהבל הוא הנקודה הראשונה. אם כי נולד אחרי קין, אבל אפשר לומר – וזה כתוב – שהם כמו עשו ויעקב, שמי שנכנס ראשון יצא שני. בכל אופן, הבל זה הבל-להב-הלב, כמו שאמרנו קודם על הנקודה – נקודת התלהבות וגעגועים בלב, שעוד לא מסוגלת לממש את עצמה על הארץ. לכן כתוב במדרש שקין אומר להבל – פרח, אתה רוחני, אתה לא שייך לעולם הזה הגשמי. אני שייך לעולם הזה, אני יכול לקדם ולממש דברים, ואתה לא – באמת כדאי להרוג אותך, כי אינך שייך לעולם הזה, נקודה! (כי אתה נקודה). אז הוא הרג אותו, זה מה שאמרנו שהקו הורג את הנקודה. אבל בסוף השטח זה מימוש הנקודה יותר ממימוש הקו. לכן שת הוא המימוש של הבל, "תחת הבל כי הרגו קין", כפי שאומרת חוה (מכאן גם שרש המושג גלגול בתורה). זה היה בעיקר בשביל הגימטריא ש-קו המדה = קין.