הקשר של הרבי מלעלוב לרבי

הספור השני זה ספור של עוד צדיק, צדיק של דורנו, שמאד החזיק מהרבי והיה קשור אליו – הרבי מלעלוב (היה בבני ברק). רק דוגמה להתקשרות שלו לרבי שלנו: שפעם אחת בחורה באה לבקש ממנו ברכה על שידוך, והוא שאל אותו שתתאר את החתן, את הבחור, בן ישיבה, ת"ח שלומד בישיבה ליטאית. הוא בקש שתספר מה היה בפגישות, מה ההתלבטות, והיא אמרה שהכל טוב ויפה, הכל מצוין, רק התלבטות אחת – בבית היא רוצה לתלות תמונה של הרבי מליובאוויטש והוא לא מסכים כי הוא לא חב"דניק. לא רוצה תמונה של הרבי בסלון. הרבי מלעלוב מאד התקומם, ואמר שאחד שלא רוצה תמונה של הרבי בסלון שלו אין לו יראת שמים, וככה התבטל השידוך. זה רק להראות שהרבי מלעלוב היה מאד קשור לרבי.

סיפור על הרבי מלעלוב

מי שהיה חסיד לעלוב – גם קשור לחב"ד, אבל בעיקר חסיד לעלוב – זה הרב גרוסמן ממגדל העמק. הסיפור שנספר כעת זה סיפור שלו אישית, בדידיה הוה עובדא. הוא הרב של מגדל העמק, ויש הרבה קבוצים מסביב. בא אליו איזה קבוצניק והתחיל לבכות שבנו, שגדל בקבוץ ושם כולם לא דתיים, הולך להתחתן עם גויה וזה מאד כואב לו. אפילו בהיותו קיבוצניק, לא שומר תומ"צ, זה מאד כואב לו – בא לרב במיוחד אם יכול להוציא את הג'וק מהראש של הבן. הרב גרוסמן הזמין את הבן, דבר איתו באריכות, ניסה להשפיע, ולא עזר שום דבר. היות שהוא עצמו היה חסיד לעלוב, ויש לו פרוטקציה (רב חשוב וגם מיוחס לגדולי חסידי קרלין-לעלוב), אמר לאבא של הבן שאני יכול לסדר לו פגישה עם הרבי מלעלוב ואולי זה יעזור. האבא מיד הסכים, וכך היה. הרב גרוסמן התקשר לרבי מלעלוב, ספר על המקרה ואמר שלא הצליח לעזור, ואולי הרבי מוכן לקבל את הבחור הזה. הוא אמר בסדר גמור, שלח אותו. קבעו זמן והבחור הסכים גם כן ללכת. יש מקום בבית של הרבי מלעלוב, חדר מיוחד שמקבל בו אנשים (כמו אצל כל רבי, אצל הרבי – בחב"ד – קוראים לזה ג"ע העליון, ומחכים בג"ע התחתון, שם זה לא השמות האלה) – אבל אמר למשב"ק לא לקחת הבחור לחדר הזה, אלא שישב על מעקה המרפסת שבבית. אמר למשב"ק שלו שבינתיים תשים לי כסא במרפסת, ועוד כסא. שני כסאות בשבילי, והוא ישב על המעקה. הבחור יושב על המעקה, הרבי בא ויושב על הכסא, שם רגליים על הכסא השני, לוקח סיגריה ומתחיל לעשן ומתחיל לדבר עם הבחור על כל מיני נושאים, על הא ועל דא, בלי שום קשר בכלל לענין. ככה מנהל איתו שיחה של שעתיים וחצי על כל נושא בעולם שיכול לענין את הבחור. אחר שעתיים וחצי אומר שהיה נחמד ואתה יכול ללכת. הבחור חוזר הביתה ומספר לאבא שלו שהיה מאד נחמד, אני שמח שהלכתי לשם. האבא שאל מה אמר תכל'ס לגבי הבעיה, והבחור אומר שהוא לא דבר על זה בכלל. האבא כעס ומיד טלפן לרב גרוסמן ושאל מה זה?! ישב עם הרבי הזה שעתיים וחצי ואפילו לא דברו על הנושא. מיד הרב גרוסמן טלפן לרבי ואמר שהאבא לא בדיוק הבין מה שהיה. אז הרבי אומר לרב גרוסמן שרק ישאל את האבא אם הבן נהנה מהשיחה, והאבא אמר שהוא מאד נהנה – הבן אמר לאביו שזה האדם הכי מענין שפגש אי פעם. אז הרבי אומר בטלפון לרב גרוסמן, שאם ככה הכל בסדר. והווארט: שאם הוא התאהב בי אז הוא יפסיק להתאהב בגויה. וכך היה, שכעבור כמה ימים הוא סיים את הקשר איתה.

להתאהב בצדיק – שורף את התאוות האחרות

כאן המוסר השכל מאד פשוט, שזה שייך לרשב"י, שייך לרבי, שייך למשיח: שואלים עצות, איך להתגבר על היצר הרע? איך להתפטר מכל מיני מחשבות זרות ותאוות? אז הסיפור השני מלמד שהעיקר הוא להתאהב בצדיק. ובפרט הדברים שייכים לצדיק הדור, למי שיכול להעיד על עצמו "אנא סימנא בעלמא", לרשב"י (שבדור). זה פותר את כל הבעיות, זה כמו לטבול במקוה ("אמר רבי עקיבא... מקוה ישראל ה' כו'", ו"מאן פני האדון הוי' – דא רשב"י") – זה מטהר את הנשמה (בכיוון ההפוך מסופר על בעל המאור עינים זצ"ל שפעם בערב יו"כ שלא היה פנאי לטבול הרכין את ראשו לתוך הקהל הגדול שהסתופף בצפיפות גדולה מסביבו ו'טבל' בתוך ישראל – "מקוה ישראל"). אם יש כל מיני תאוות וענינים זה פותר את זה. הסיפור הראשון קצת יותר דק (יש מכנה משותף, אבל צריך להסביר יותר). בסיפור השני  זה יותר פשוט, כמו שאמר בעצמו – שאם הוא אוהב אותי יפסיק לאהוב אותה [זה דומה לאמרת אדה"ז, הרשב"י של החסידות כנ"ל, שאהבת ה' היא תאוה כמו שאר כל התאות, רק שלזכות לתאוה זו – "תאות צדיקים יתן" – צריך קודם להתנקות ולהתפטר מכל שאר התאוות של עלמא דין. רק שאמרה זו של אדמו"ר הזקן תולה את האהבה הרצויה בביטול האהבות הבלתי רצויות ואילו בסיפור שלנו על ידי האהבה הרצויה מתבטלות כל האהבות האחרות בדרך ממילא. יש לומר שזה ההבדל בין ההתאהבות בצדיק, נשמה בגוף הנראה לעיני בשר – שבאמת, גם לאחר הסתלקותו עודנו בחיים, למטה אתנו, וממילא הספור עליו הוא חי לעיני בשר – לבין ההתאהבות בהשי"ת, לעת עתה, עד שיקוים היעוד של "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון", וד"ל). זה הענין של רשב"י, לכן כל היהודים נוהרים לרשב"י – מתאהבים בו ובזכות זה מתפטרים מכל התאוות לכל השנה, וזוכים לגילוי של מלך המשיח תיכף ומיד ממש.

השלמה בין התאהבות בצדיק לבין שלילת הקשר לגויה

הספור הראשון יותר עמוק, הספור השני זה אהבת חסד. אם רוצים לנתח שם פשט ממש. כשהוא התאהב בו הוא הפסיק לאהוב את הגויה. הוא שמע הרבה מאחרים שצריך לפרוש ממנה. כל מה שקורה בעולם זה בשתוף פעולה, אחד נותן משהו אחד והשני משלים משהו אחר. כמו שהרבי אמר לגבי נטורי קרתא שאם הם צועקים 'שאבעס' בככר השבת הם מוציאים אותי ידי חובה ואני לא צריך. הם צודקים – אבל אני כבר לא צריך. יש כאן גם את הפרט הזה, שהבחור ידע שאותו אחד שאני אוהב לא רוצה שאני אתחתן עם הגויה הזאת, אף שלא דבר על זה חצי מילה. הרבי אמר שאם אוהב אותי יפסיק לאהוב אותה, וזה ודאי נכון, אבל בכל אופן הוא יודע ודאי שמי שאני אוהב לא רוצה שאני אתחתן איתה. לא מספיק שההורים אוהבים אותי ואני אותם בשביל להפסיק לאהוב אותה, אבל אם פתאום מצאתי את אהוב נפשי ממש זה פועל באופן אוטומטי. [זה טיפול אישי, לא עושים את זה בצבור].

ניגנו עוד כמה ניגונים, ברכת המזון וערבית.