ציציות הראש – התקשרות למשה; חטא העגל וחטא המרגלים – פגם בתושב"כ ובתושב"ע

נקצר קצת, מה נלמד לגבי החאלקה? הפאות זה כמו ציצית, זה ציציות הראש. זה התקשרות – של מנהג ישראל, למעלה מטעם ודעת, אפילו למעלה מדרבנן – למשה רבינו, מנהיג ישראל. פרשת שלח לך מתארת את חטא המרגלים. נסו את הקב"ה עשר פעמים במדבר, אבל מתוכם שני החטאים הגדולים זה חטא העגל וחטא המרגלים. כתוב בחסידות, בכל הספרים הקדושים, שחטא העגל זה פגם בתורה שבכתב. גם חטא העגל זה פגם במשה רבינו, אבל כנותן התורה שבכתב דווקא, באיך שהוא יורד עם שני לוחות הברית שהם שרש התושב"כ, כתובים באצבע אלהים (ובעקבות החטא נאלץ לשבר את הלוחות, "לעיני כל ישראל"). חטא המרגלים, לעומתו, היינו שלא היו בטלים דיים לרוחו של משה רבינו בשליחות – זה פגם בתורה שבעל פה, פגם בארץ ישראל שהיא בחינת תושבע"פ. את התושב"כ חייבים לקבל במדבר, בארץ לא זרועה, אבל תורה שבעל פה זה בעיקר לחיות בארץ, שזו התכלית. לכן כתוב שחטא המרגלים זה פגם באמונה בתורה שבעל פה, פגם באמונת חכמים.

מנהג ישראל נתון לחכמי ישראל

גם כשאומרים שמנהג ישראל תורה היא, מי שהכי החזיק ממנהגים בין הפוסקים זה הרמ"א, בעל ה'מפה' על השו"ע. אבל גם הוא אומר, שאם יש מנהג שלחכמי הדור הוא לא נראה אז בהחלט הצדיקים האמיתיים יכולים לבטל את המנהג. ככה יש כמה וכמה דוגמאות לדבר הזה. אז כמה שמנהג זה משהו גדול גדול גדול, גם יותר גדול מתקנת חז"ל, גם המנהג הוא תחת פיקוח חכמי ישראל בכל דור ודור (והוא בסוד חייב אדם לפקוד את אשתו בעת שהוא רואה שהיא מתעוררת ומשתוקקת אליו, אבל אם היא עוברת את המדה בזה – שאזי סימן שאין ההתעוררות מצד הקדושה, והוא על דרך מנהג הנולד מתוך אמונה טפלה – על זה נאמר "לעולם תהא שמאל דוחה וכו'", וד"ל). צריך לא לשכוח את זה. [השלמה בענין זה: מנהג ישראל משקף את העצם של ישראל, ואין יותר עצם של ישראל ממסירות הנפש. השם משמואל אומר שמעדת קרח באים צדוקים וביתוסים, ביטוי של כפירה בתושב"ע, ואז אומר שסמוך לחורבן ממש היו הבריונים. כותב שלבריונים היתה מס"נ ממש על ארץ ישראל, ולהלחם נגד הרומאים הרשעים וכו' וכו', אבל הם לא היו ממושמעים לחכמי הדור. עם כל המס"נ, אם אין את הימין ושמאל – סוד הפאות שהסברנו – אז מס"נ לא תעזור. אפילו שזה "מנהג ישראל", זה על דרך מנהג ישראל לא מפוקח (תיקון ה"פקח" של קרח)].

קושית השם משמואל: קרח אפיקורס, ואיך יתכן בכלל לדון אם יש לו חלק לעולם הבא?

אחד מגדולי הצדיקים של החסידות, השם משמואל, הסוכוטשובער, כותב משהו מופלא על קרח (תרע"ח; וראה בדבריו – המובאים במלואם בהשלמות לשיעור – גם במבואר לעיל בענין חטא המרגלים וחטא העגל ובענין טלית שכולה תכלת). יש מחלוקת בסנהדרין, בגמרא, אם לעדת קרח יש חלק לעולם הבא או לא. יש מי שאומר שאין להם, שנאמר "ויאבדו מתוך הקהל", ויש מי שאומר שיש להם חלק לעולם הבא. אנחנו דווקא פוסקים שיש להם חלק לעולם הבא. זה באריכות שמה, אבל בקיצור נמרץ הוא שואל קושיא שלכאורה קרח הוא אפיקורס, כופר בתושבע"פ, לא מאמין במה שמשה רבינו אומר – משה אומר שיש מצות ציצית והוא לועג על זה – ומי שלועג על דברי חכמים הוא אפיקורס, וכבר למדנו (בפרק חלק שם) שאין לאפיקורס חלק לעולם הבא. אז מה בכלל השאלה אם יש או אין להם חלק לעולם הבא? זו שאלה כפולה, גם על מי שאומר שאין להם, למה לא אומר מטעם זה, וכ"ש למי שאומר שיש להם חלק, איך יכול להיות? זה עד כדי כך חמור, שהוא מביא מילקו"ש – דבר שלא נמצא בשאר המדרשים – שקרח כפר בכל מה שמשה רבינו למד חוץ מעשרת הדברות. גם בעשרת הדברות את "אנכי" ו"לא יהיה לך" שמענו מפי הגבורה ואת השאר דרך משה רבינו, אבל זה היה לעיני כל העם, אז בזה האמינו. אבל חוץ מעשה"ד הוא כפר בהכל, חשב שאת הכל משה רבינו בדה מלבו, אז יש הו"א שלאחד כזה יהיה חלק לעולם הבא? איך יתכן?!

[השלמה: בשאול אומר קרח "משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים". לשון "ואנו בדאים" מגלה על מה שאומר הילקוט, שקרח אמר שמשה בדה הכל מלבו (חוץ מעשרת הדברות). מרס"ג ואילך יש הרבה שניסו להסביר למה חז"ל בכוונה השמיטו עשה"ד מסדר התפלה, ואומרים שזה כדי לא להסתפק, שלאף אחד לא תהיה הו"א שזה כל התורה. לפי הילקוט זה עוד יותר חזק. כנראה שיש בכך שאומרים רק את עשה"ד איזה רוח קרחי (עשית קרחה בכל התורה כולה). רק אנשי המעמדות אומרים עשה"ד, הם ישראל שמחזקים ידי הכהנים והלוים בעבודת הקדש, בלי לערער על אף אחד – להם נאה לומר עשה"ד.]