ב. הפאות – התקשרות למשה רבינו בכל דור

משה – חבור הימין והשמאל

צריך לקשר את הרעיון הזה, שזה עיקר הרעיון של החאלקה – המנהג שהתחלנו לקיים עכשיו – גם עם פרשת שבוע. על זה אומר אדה"ז שצריכים "לחיות עם הזמן", היינו שכל מה שמתרחש – במיוחד כשיש שמחה – צריך לקשר את זה עם הזמן, מה שקוראים בתורה. השבוע קוראים פרשת קרח. אז, בגלגול ההוא, קרח היה יהודי פקח, מאד מאד חכם, ובגלל שהיה כל כך פקח הוא ראה נכון, ובזה הוא נפל לחלוק על משה רבינו, שנאמר עליו "משה משה לא פסיק טעמא בגוויהו". כמו שיוצאים ממשה רבינו שני משה, הרמב"ם והרמב"ן, יש גם רמז במגלה עמוקות ש-משה ר"ת מחלוקת-שמאי-הלל, ויש גם גרסא שזה משה-שמאי-הלל. מחלוקת שמאי הלל = 1000, אלף אורות להם זכה משה במ"ת. משה שמאי הלל = "[אשר עשה משה] לעיני כל ישראל", סיום ותכלית כל התורה. בכל אופן, גם ברמז הזה השמאל קודם לימין, כמו בצמיחת הפאות הנ"ל. על משה רבינו כתוב "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" – יש "לא" ויש "כן". זה אחד הסודות, שגם בו ה"לא", השלילה, קודמת ל"כן". ה"לא כן" זה "הללו אוסרים והללו מתירים [ואלו ואלו דברי אלהים חיים]" (כשבית הלל עצמם תמיד מקדימים את בית שמאי לפני עצמם). "בכל ביתי נאמן הוא" זה אמונה, והאמונה תופסת בנשיאת הפכים של "לא כן". מצד אחד צריך לדעת להבחין בין הימין והשמאל, אבל גם לדעת לחבר.

"טלית שכולה תכלת"

כתוב שפרשת קרח יוצאת מהפרשה הקודמת, פרשת שלח (שלח כפולה של 13 ו-קרח כפולה של 7, 'זיווג' של זו"נ, ודוק; בהכאה פרטית = 36064 = 46, לוי, פעמים 784, 28 בריבוע = לב פעמים "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד" = חיה פעמים "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך"), שבסופה יש את פרשת ציצית. לכן יש מדרש מפורסם בחז"ל שקרח הלביש לכל ה-250 איש שהצטרפו אליו טליתות שכולן תכלת, ובא לפני משה ושאל בלעג "טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או לא". משה אומר לו מפי הגבורה שחייבת, ואז כולם צוחקים צחוק אחד גדול על משה רבינו, צחוק של לעג ולגלוג, ואומרים – אם חוט אחד של תכלת יכול לפטור טלית שאינה של תכלת, טלית שכולה תכלת לא תפטור את עצמה?! שוב, זה כתוב בפירוש בסוף הפרשה הקודמת, מה שסמוך ל"ויקח קרח" (שקרח לקח משהו, ולפי זה הוא לקח מתוך הפרשה הקודמת בשביל לעשות צחוק ממשה רבינו).

"הכל מן האשה"

יש מדרש אחד שאומר שכל הסיפור של מחלוקת קרח זה סיפור של הנשים, שהן בשלו את הדייסה. המדרש אומר שקרח חזר יום אחד לאהל שלו, ואשתו שאלה מה למדת היום בבית מדרש? (סימן שבאמת הבעל צריך לספר מה למד, ואם לא האשה צריכה לשאול מה משה רבינו למד אותך בבית מדרש). הוא אמר שמשה למד מצוה חדשה, שיש בגד עם ארבע כנפות ועל כל כנף צריך לשים פתיל תכלת. אז היא שאלה – אם אעשה לך טלית שכולה תכלת גם צריך? הוא אמר שכן, שכך משה רבינו למד, אז היא התחילה לצחוק. אתה מטומטם, יושב מול משה רבינו ושומע כזו שטות, ולא מגיב בכלל?! אם חוט אחד של תכלת פוטר בגד שלם, אז טלית שכולה של תכלת לא תפטור את עצמה?! אז הוא 'קנה' את זה, תפס את זה, ואז עשה לכולם טליתות של תכלת וכו'. היה עוד אחד בפסוק הראשון שחלק, און בן פלת, וכתוב שאשתו הצילה אותו. לכן הוא לא מוזכר בהמשך המחלוקת, הוא יצא מזה. אשתו ירדה עליו – מה אתה הולך לחלוק על משה רבינו. מה לומדים מכאן? ש"הכל מן האשה", זו אולי הדוגמה הכי חשובה בתורה. אפילו קרח, שאני חושב שהוא בעצמו הפקח, צריך את אשתו.  [השלמה: לפי זה שה"טלית שכולה תכלת" זה תחכום שבא מאשתו של קרח זאת אומרת שזו סברה נשית. זה נשים דעתן קלה. חיוב ציצית וחיוב מזוזה צריך דעת קדושים, דעת חזקה. קרח הוא מהשמאל, אז כמה שחכם ופקח וכו' וכו' עדיין דעתו קלה, זה סברות של דעת קלה. רואים שכל השמאל, גם כפי שהתדרדר בימינו, זה הכל בנוי על סברות של דעת קלה. אפשר להרחיב את זה הרבה].

מחלוקת "שני בשני"

כתוב באר"י שלקרח יש בחינת קין ולכן יש לו נטיה לחלוק על משה שהוא הבל. אף על פי שהוא בן דוד ראשון שלו, "שני בשני" בלשון חז"ל (קין והבל היו שני אחים, ראשון בראשון) – צריך לצייר את זה, שאר החולקים אינם בני דודים אבל קרח הוא "שני בשני", מה שאנחנו קוראים בן דוד ראשון. קרח הוא שני בשני ביחס למשה רבינו ומשה רבינו שני בשני ביחס לקרח, וזה רמוז בתחלת הפרשה "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" (עד כאן יחוס קרח) = 38 בריבוע (קרח, 308, זו הפרשה ה-38 בתורה, יש כמה דוגמאות כאלה בכל התורה, שמספר הפרשה רמוז בתחלתה, הכי מפורסם זה פרשת ה-גל, "אם בחקתי", שיש בפס' הראשון גל אותיות ושתי המלים הראשונות עולות גל במשולש, אבל כאן אולי זה אפילו יותר מושלם) = ב"פ שני בשני (כל אחד הוא "שני בשני" לגבי השני). יש כאן כנראה בעיה של שניות. אם כי קוראים לזה בן דוד ראשון, אבל יש סכנה אצל בני דוד ראשונים, כנראה, של שניות. אם יש אבא ושני אחים הם ראשון בראשון, ואם לכל אחד יש בן זה נקרא שני בשני. יש עוד הרבה מה לומר לגבי הקרבה הזאת בין משה לקרח (הסבא המשותף הוא קהת, האחים, אבות משה וקרח, הם עמרם ויצהר, ושני בני הדוד הם משה וקרח, כל ה השמות = 1813 = 49, 7 בריבוע, פעמים 37, הבל, וד"ל, במילוי = 3698, הריבוע הכפול של 43, גדול, שעולה אלהים פעמים גדול), וכדלקמן.