[השלמה: רמזי הרבועים בריש פרשת קרח

ועוד תוספת העמקה ברמז של 38 בריבוע: "ויקח קרח בן" = 22 בריבוע (= יוחנן בן קרח כדלקמן, ויקח = יוחנן!). "ויקח קרח בן יצהר בן" = 29 בריבוע. "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" = 38 בריבוע. סדרת ריבועים, שההסתברות שלה מאד מאד נמוכה. 38 זה פרשת קרח. יש כאן סדרה, שהפרשה ה-38 יוצאת מהפרשה ה-22 וה-29. הפרשה ה-22 זה ויקהל, שמשה מקהיל קהילות, וכאן קרח מתחרה וגם מקהיל קהילות. 29 זה פרשת אחרי מות שני בני אהרן – עבודת יו"כ (מתו בקטרת). יש כאן גם סדרה – ההפרשים הם 7 ו-9 אז הבסיס הוא 2. ברגע שרואים שני מספרים לא זוגיים שההפרש הוא 2 אז אני יודע שזה סדרת הרבועים פלוס/מינוס מספר קבוע. ההפרשים בין הרבועים זה המספרים הלא-זוגיים בדילוגים של 2 – 1, 3, 5 וכו'. לעניננו, לפני 22 בא 17, 14, 13, 14 וכו'. ה-0 כאן זה 13, כלומר שכל המספרים כאן זה n בריבוע פלוס 13. כשעושים גרף ריבוע זה פרבולה, אז אם התחתית שלה יושבת על נקודת ה-0 זה רק הריבועים, אבל אם אני מעתיק אותו יותר גבוה, שהקדקד ישב על 13, זה n בריבוע פלוס 13. 22 זה 3 בריבוע פלוס 13, 29 זה 4 ברבוע פלוס 13, ו-38 זה 5 ברבוע פלוס 13. זה מסר סודי של התורה, ש-38 זה 5 ברבוע פלוס 13. המספר הבא זה 49. שבעת המספרים הראשונים זה מ-13 עד 49, שהוא עצמו 7 בריבוע. החבור של כולם יהיה יעקב, ז"פ הוי', היינו שזה ממוצע כל מספר. מה זה קשור? חז"ל אומרים שיעקב לא כתוב כאן, אבל הוא רמוז. 13 הראשונים בסדרה = אחדות פשוטה = פירמידה של 13. המספר ה-14 בסדרה הוא עצמו יעקב (13 ברבוע פלוס 13). 7 המספרים הראשונים יחד הם המספר ה-14 בסדרה.]

מחלוקת משה וקרח – מחלוקת הבל וקין

שוב, האריז"ל אומר שבסוד שרש הנשמה משה רבינו הוא הבל וקרח הוא קין (קין הבל קרח משה = תכלת). לכל נשמה יש נרנח"י, חמש מדרגות, אז בתוך קין קרח הוא הרוח של קין. זה רמוז בצורה ברורה ביותר בשם קרח – קין-רוח. רוח היינו מדות – כמה שהוא פקח, שכלי, כל השכל שלו מזין את הרגש שלו, רגש המחלוקת. כתוב שעיקר המדה שלו היתה קנאה – זה רגש רע מאד מאד בלב – אבל יש לו המון שכל. הוא בעל קנאה עם הרבה הרבה מטען של שכל להזין ולפתח את הקנאה שלו. זה קרח, זה נקרא הרוח של קין. למה אמרנו את כל זה? לומר שיש לו הרבה נתונים מצד עצמו לחלוק על משה. אבל משמע מהמדרש שבלי הקטליזטור של אשתו זה לא היה בא לידי גמר רע. גם מי שיש לו משהו בכח צריך את האשה לעודד, הן לטובה והן למוטב (וידוע הכלל שמרובה מדה טובה).

רבינו בחיי: "טלית שכולה תכלת" – "כל העדה כולם קדושים"

אז ככה זה הספור של קרח, שחולק על משה רבינו. הוא חולק עם טליתות וציציות. מה זה ציצית? זה ציצית הראש, גם כן כמו הפאות שמשאירים אצל ילדים. אם הכל תכלת בשביל מה צריך את הציצית? יש רבינו בחיי שמסביר את כל הסיפור הזה, שקרח לוקח טלית שכולה תכלת ומלביש לכולם ושואל אם חייבת או פטורה בעוד חוט של תכלת, ואז מתחילים לצחוק על משה רבינו. מה טענת קרח? "כל העדה כולם קדושים ובתוכם הוי' ומדוע תתנשאו על קהל הוי'". רבינו בחיי אומר פשט הכי פשוט, שהמשל של "טלית שכולה תכלת" זה דוגמה לעם ישראל, שזה עם כמו טלית שכולה של תכלת, ו"כל העדה כלם קדושים ובתוכם הוי', ומדוע תתנשאו על קהל הוי'"? אם כולם קדושים, כולם תכלת, אז בשביל מה צריך מנהיג שמשתרר על העדה הקדושה הזאת?

טלית ובית – שני מקיפי הנפש

היה עוד דבר שלא מפורש בתורה, ואפילו לא ברמז של סמיכות מצות ציצית, אבל חז"ל אומרים ששאל עוד שאלה – בית מלא ספרים חייב במזוזה או פטור? ומשה רבינו אמר חייב, והחלו לצחוק שאם פרשה אחת או שתים פוטרים את הבית כ"ש הרבה ספרים עם כל הפרשיות. "בית מלא ספרים" זה אחד מהמבצעים של הרבי, כנגד ההוד בעשרת המבצעים. למה צריך את שני המשלים, של טלית שכולה תכלת ושל בית מלא ספרים? כתוב שזה כנגד שני מקיפי הנפש. זו גם הסבה שקרח, עם כל השכל שלו, לא יכול להבין דינים אלו – הם באים משני מקיפי הנפש. הטלית זה מקיף קרוב, לכן גם בתורה זה פרשה סמוכה מלפניה (ל"ויקח קרח"), אבל בית זה מקיף רחוק. בית זה היחידה שבנפש, זה לא סמוך ונראה. לכן באמת לא רואים מאיפה חז"ל לקחו את הענין הזה של הבית. את הבית לא רואים, אבל חז"ל מבינים שיש פה גם שאלה על דרגת החיה שבנפש וגם שאלה על דרגת היחידה שבנפש (ורמז בקשר בין השאלות: בית מלא ספרים = פתיל תכלת).