ד. גדר נקודה וגדר מצטרף

עד כאן הקבלה, עכשיו הנגלה שהוא העיקר:

עיקר הלומדות כאן זה מה שהרבי מביא מהרוגאטשובר שכבוש זה 'גדר נקודה', ונקודה זה או-הכל-או-לא-כלום. לכן כבוש זה או "עד ועד בכלל" או שלא כבשת שום דבר. לגבי חלות הקדושה, הרבי מחדש בשיחה שיתכן שברגע שכבשו את יריחו – היות שהיא המפתח של כל ארץ ישראל – באותו רגע הקדושה חלה על כל ארץ ישראל. אבל בכל אופן, זה בתנאי שכובשים את הכל. ואילו חזקה זה "קמעא קמעא", זה קדושה מתחלקת וקדושה מצטרפת – זה לא 'עצם בלתי מתחלק'. גדר נקודה שמשהו הוא עצמי, ועצמי הוא בלתי מתחלק. בלשון הרוגאטשובר, שהוא לא מביא בתוך השיחה – זה מה שעכשיו נלמד – יש שני גדרים. זה גם כלל גדול שנוגע לכל התורה. יש 'גדר נקודה' ו'גדר הצטרפות'. הצטרפות הכוונה שהרבה נקודות או פרטים מצטרפים ליצור כלל, וגדר נקודה הכוונה שיש רק כלל, והפרטים זה כמו שכתוב בשם הבעל שם טוב שאם אתה תופס בחלק מן העצם אתה תופס בכולו, ופרט מבודד הוא גארנישט, לא כלום.

לדוגמה, כך הרוגאטשובר מסביר את המחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש לגבי חצי שעור בכלל (אמרנו ש-שעור = 24 ברבוע וחצי שלו זה רפח ניצוצין). האם חצי שעור אסור מן התורה או רק מדרבנן? רבי יוחנן אומר שזה מדאורייתא וריש לקיש אומר שזה לא אסור מן התורה. הוא מסביר שהמחלוקת שלהם היא האם שיעור בתורה זה גדר נקודה או גדר הצטרפות. אם השיעור זה נקודה, אז פחות מזה זה לא כלום, כי השיעור זה נקודה אחת – כל השיעור הוא נקודה אחת, ואם זה פחות מזה אז השם של השיעור לא חל על זה. לכן, אם זה אסור זה רק מדרבנן. כך אומר ריש לקיש (שמתאים לו להיות כובש). אבל אם השיעור זה גדר הצטרפות אז כל חלק בפני עצמו, גם כשהוא מבודד, שמו עליו. אם שמו עליו, והתורה אוסרת את השם הזה, אז הוא אסור מן התורה. ככה סובר רבי יוחנן. אם כן, בכל מה שאמרנו, כבוש וחזקה תלוי בכך אם זה גדר נקודה או גדר הצטרפות. לפעמים הוא קורה לזה עצמי ומצטרף (או צירוף). קשור למה שאמרנו קודם שחזקה זה לשון "חזי לאצטרופי". אם כן, ריש לקיש הוא כאן אורות דתהו ורבי יוחנן כלים דתיקון. כמו שאמרנו, זה מאד מתאים להם.

בשביל חלק הנגלה – שמאד חשוב ומענין – צריך את הספר "מפענח צפונות", שהרב כשר מסכם את כל סוגיות הרוגאטשובר. צריך להסתכל כאן בעיקר בפרק ט. מביא את הדוגמאות ל'גדר נקודה' ו'גדר מצטרף'. אנחנו רוצים לקחת את מכלול הדוגמאות, שכולל את כל התורה כולה, ולעשות מזה פרצוף. נלמד את זה 'חפיף' (ללמוד טוב זה יותר מחדשיים).

מביאת שמש לומדים חז"ל שטבילה צריכה להיות כולה בתוך המים, ואם אפילו שערה אחת נשארת בחוץ לא עולה לא כלום. זה לא מצטרף – או הכל או גארנישט. לומדים מהערב שמש, ומכאן הוא לומד שבחז"ל שמש היא גדר נקודה – אפילו שרואים ששוקעת לאט לאט, אבל עד שלא שקעה לגמרי היא לא שקעה בכלל. אין חצי שקיעה, כמו שלריש לקיש אין חצי שיעור. יש לזה השלכה, חז"ל תופסים את השמש כנקודה ולכן הערב שמש זה רק כשכולה שוקעת, וכך לומדים שטבילה היא רק כשכל הגוף במים. מכאן שגם מקוה הוא גדר נקודה (נוגע לעוד הלכות), ולעומת זאת השראה זה גדר מצטרף. מקוה שהוא גדר נקודה צריך להיות צבור במקום אחד. הרבה מים באויר לא מטהרים כי זה לא נקודתי, האויר יכול לחלק את המים באמצע. צריך שיהיו כל המים צבורים יחד, בתוך מקום. בהלכות תושבה, הוא כותב שכל דבר שהוא לסלק טומאה – כמו תשובה, שהיא לסור מהעבירה – זה גדר נקודה. כל "סור מרע", כל מצוות ל"ת, הן גדר נקודה. אי אפשר לסור מרע במקצת – או שאתה סר לגמרי, "יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבֹתיו", או שלא. לכן צריך להיות עד כדי ש"יעיד עליו יודע תעלומות", או הכל או כלום. כותב עוד ווארט, שכל דבר שזה גדר נקודה לא צריך כוונה. לכן גם כשאדם טובל, בשביל לסלק טומאה לא צריך כוונה. בשביל לעלות בדרגת הטהרה הוא כן צריך כוונה. לעלות בדרגות הטהרה הז כמו "עשה טוב", לא רק "סור מרע", וזה צריך כוונה כי זה מצטרף – יש בזה הרבה דרגות. ראינו שמקשר את "חזקה" ל"שכל". מה ההשלכה? חיל בקרב צריך שכל? לא, צריך רצון. לא דורשים ממנו כוונה. הוא לוחם נגד האויב, שהפעולה היא סור מרע – הוא רוצה לנצח. יש מצוות עשה שעיקרן להתגבר על, לכבוש.

אנחנו נכנסים לסוגיה העצומה הזו של 'גדר נקודה', דבר שלא מתחלק, או הכל או שום דבר, וזה ראש של תהו, ראש של כבוש. משיח תלוי בזה, צריך את הראש הזה. איך זה מתבטא אצלנו? שלמות הארץ, שלמות התורה, שלמות העם. להתעקש על שלמות זה לכאורה להתייחס לדבר בגדר נקודה ולא בגדר מצטרף, שבו יש קצת טוב ועוד קצת טוב. קצת זה טוב כחזקה, יש בעלות, אבל אם הכבוש היה חלקי לא היה מקדש. לכן כשכובשים זה כולל את הגבולים, חייב להגיע "עד ועד בכלל", אחרת זה שום דבר. זה גם מסביר את ה"רק חזק ואמץ" ליהושע. מצד אחד ה' אמר לו "והגית בו יומם ולילה", שזה גדר מצטרף בתורה. בהלכות ת"ת של אדה"ז יש שני גדרים (את זה הרוגאטשובר לא אומר) – יש מצות ידיעת התורה, שזה גדר נקודה (דוגמה מצוינת לגדר נקודה, או שאתה יודע הכל או לא יודע שום דבר). רואים את זה מכך שלעיני או"ה היא חכמתכם, שרש"י אומר שאם יודעים ומבינים הכל נתפסים כחכמים ונבונים, ואם חסרים אפילו פרט אחד – לא יודעים הכל ולא עושים הכל – אנחנו נתפסים כטפשים. אבל יש עוד מצוה בתורה, "והגית בו" – "אפילו פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית". מה הפסוק בשביל "והגית בו", גם בחב"ד וגם אצל רבי נחמן – "אמרתי ימים ידברו", זה פסוק של 'גדר מצטבר'. אליהוא בן ברכאל (= משיח) אומר "אמרתי ימים ידברו ורב שנים יביעו חכמה", שזה גדר הצטרפות, "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם", או הכל או כלום, שזה רוח הקדש, גדר נקודה. יש מאמר של רבי הלל ש"אכן רוח היא באנוש" זה נקרא אחוריים. "קמעא קמעא", גדר מצטרף, זה נקרא אחור, ו"אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם" זה פנים. עיקר החידוש של הלכות ת"ת אצל אדה"ז זה מצות ידיעת התורה, שאת זה אנשים לא יודעים. זה מייאש, כי זה גבורתי, לכן קשה לעכל את זה. אם כי אנחנו אוהבים כבוש, אבל כשמדובר בזה זה ספור אחר. אבל קל מאד להבין שמי שבאמת זוכה לקיים את זה, שזה הראש של הרמב"ם – כתב את ספרו כדי שיהיה אפשר לקיים את ידיעת התורה (הרמב"ם הוא ראש של כובש, כפי שכבר אמרנו) – זה נקרא פנים, זה התורה בגדר פנים. זה שאדם לומד היום ומחר וממשיך לצבור חכמה זה גדר מצטרף, בחינת אחור.

כמו שנסביר תיכף פנים זה כלל ואחור זה פרט. כלומר, 'גדר נקודה' זה כלל ו'גדר מצטרף' זה פרט. נסביר עוד יותר טוב, בע"ה. קצת קשה להבין, כי כתוב שההבדל בין פנים לאחור הוא בכך שכל פרטי הפרצוף הם בפנים, והאחור הוא חלק ופשוט. לכאורה זה ההיפך. זה לא נכון, כי מי שתופס את ה"יפה מראה" של הפנים תופס את הכלל. יש "יפה תאר ויפה מראה" – "יפה תאר" זה בחינת אחור, גדר מצטרף, ו"יפה מראה" זה בחינת הפנים, יפי הפנים, זה גדר נקודה. שם היפי הוא הכל יחד, ולא יהיה יפה אם פרט אחד יחסר. נחזור לזה, אבל רואים שבתורה יש את שתי הבחינות.

אמרנו שב"פ שעור זה 1152, שעולה גם תורה ישראל. יש שלמות התורה ושלמות העם. אפשר לחשוב שזה היינו הך, ששניהם צריכים להיות שלמים. הוא אומר שתורה בכללות זה גדר נקודה (ואנחנו הסברנו שבתוך התורה זה מצות ידיעת התורה), כמו ס"ת שצריך להיות שלם בשביל להיות כשר. בשביל לקבל את התורה גם עם ישראל היה צריך להיות שלם בכל הנשמות. אבל באופן יחסי, האם אפשר לחלק בין שלמות התורה לשלמות ישראל לפי גדרים אלה? הוא מזהה בין 'גדר נקודה' לבין 'גדר עצמי' (השני תמיד 'מצטרף' או 'הצטרפות'). אם 'גדר נקודה' זה עצמי, ועצמי זה משהו תוהי – לכן גם אמרנו ש"חביון עז העצמות" בתוך רדל"א זה שרש של כבוש בעצם, כי כל עצם זה גדר נקודה – אז מה יהיה 'גדר מצטרף' בלשון החסידות? פנימי. פנימי נח להצטרף – הוא דבר בפני עצמו, אבל יש לו בטול והוא נח להצטרף. חיצון הוא יש ודבר נפרד בפני עצמו שלא מצטרף. אז לפי ריש לקיש הוא לא כלום, הוא מבטל אותו לגמרי. רבי יוחנן נותן לו איזו תקוה, שאולי תחזור בתשובה ותוכל להצטרף. חיצון הוא כאילו עצמי, אבל הוא חלק – כמו מלכין דתהו שאמרו "אנא אמלוך" כי לא הבינו שהם חלקיים, ולכן נשבר ומת. רק אחד יכול לומר אנא אמלוך, הקב"ה שהוא באמת כולל הכל – הוא באמת נקודה. אבל כל אחד מהמלכים שאומר "אנא אמלוך" חייב להשבר, כי הוא חלקי, בעצם הוא רק חיצון. הפנימי זה הכלים דתיקון, אבל האורות דתהו זה העצמי – זה גם יעזור לנו בהמשך.

נחזור לשאלה, שמאד חשובה לנו, אם יש תורה לעומת ישראל יש הפרש? מאד מדגיש שתורה זה 'גדר נקודה' (ואולי זה המקור למה שהרבי אומר שכבוש זה תורה). כאן הוא מסביר שבכללות תורה זה גדר נקודה, ואמרנו שגדר נקודה זה כבוש, ומצוות זה מצטרף. מה נאמר לגבי עם ישראל, כלל ישראל, כנסת ישראל? לכאורה, ביחס לתורה צריך לומר שזה 'מצטרף'. בסגנון אחר – האם השם ישראל חל על כל יהודי בפני עצמו (עוד לפני שהוא חלק מכלל ישראל)? האם רק בגלל שהוא חלק מכלל ישראל? כתוב ש"יש ששים רבוא אותיות לתורה ר"ת ישראל". האם כל אות בתורה קדושה בקדושת התורה כולה? לפעמים אומרים שכל אות זה חלון. היות שיש כלל גדול של התכללות, וכל עצם בלתי מתחלק, אומרים שכל אות כוללת הכל. אבל תכל'ס, להלכה, האם כל אות בתורה כוללת את כל התורה כולה? לא. בדליקה, למשל, צריך פה אותיות (כמנין "ויהי בנסוע", ספר בפני עצמו, שיש לו מספיק קדושה להציל). על פי פשט לא כל אות של ספר תורה היא כל הספר. אבל כל יהודי הוא עולם מלא, וכמו בהלכות קדוש ה' – לא מוציאים להורג יהודי אחד בשביל להציל את הכלל. לכאורה אפשר לומר שבעם ישראל עוד יותר מודגש שהתופס בחלק מן העצם תופס בכולו, ואז זה עדיין 'גדר נקודה' (עוד יותר מאשר באותיות התורה). אבל אני רוצה להגיד שמה ש"יש ששים ריבוא אותיות לתורה" ר"ת ישראל זה ההתכללות של ישראל בתוך התורה. יש פה התכללות אחד בתוך השני. מה שיש בחינה של כלל ישראל, מי שמאחד אותנו זה התורה, לכן יש מושג כמו "הפורש מן הצבור" (מי שלא שומר תומ"צ), מושגים קשים בהלכה שמי שלא שומר את התורה יצא מהכלל – לא עמיתך וכיו"ב. עוד יותר, בתושב"כ אי אפשר להוסיף, אבל לעם ישראל אפשר להוסיף. לכאורה זה שאפשר להוסיף גרים, ואז "כאזרח כגר", זה 'גדר מצטרף' – שאפשר להצטרף.