הפירוש השלישי הוא, הוא מפרש באריכות גדולה בויקרא (כב, יב) על "בת כהן". הוא מסביר שעל פי הקבלה יש ארבע או חמש מדרגות של הנשמה – נפש רוח נשמה חיה יחידה – ואז מסביר:

עוד יש לך לדעת כי להיות שיש אדם שזוכה לכל המדרגות הקדושות, ויש שזוכה לג', ויש לב', ויש לאחד, ומי שלא זכה אלא בנפש בעולם הזה, ולא לרוח, אין מעשיו מועילים כלום, כי אין כח בידו להשיבה למעלה, כי אין מחזיק בידה להטותה, אלא באמצעות הרוח, אם יזכה לרוח "באמצעות מעשיו הטובים" יעלה הנפש למדרגת הרוח.

 ודע כי כאשר יעלנה למדרגת הרוח, הנה הוא קנאה [קנה אותה] במעשיו, ונקרא הוא בעלה, והוא סוד אומרו (משלי כג ב) אם בעל נפש אתה, פירוש קנאה והיא שלו, באמצעות היגיעה והמושג מהיגיעה נעשה הרוח בעל נפש, כי עולה היא עמו, ושוים הם בהדרגה ומקום תחנותו תחנותה מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב.

כלומר, הוא אומר שבעל נפש, להיות בעל נפש, זה לא להסתפק במה שהאדם קבל. כל אדם נולד עם נפש, אבל אם הוא לא מתקדם הלאה – אפילו אם שומר על הנפש – לא מקבל רוח מעולם היצירה אלא מסתפק בנפש מעולם העשיה, אז לא תהיה לו אף פעם עליה בתורה ומצוות. זה דומה מאד למה שכתוב בתניא, יסוד החסידות מהזהר, שמצוות ותורה בלי דו"ר "לא פרחא לעילא". מצוות רק עם הנפש דעשיה לא עולות למעלה, ועולות למעלה רק אם אתה "בעל נפש" – כמו הבעל של אשה, הרוח נקראת בעל נפש, היא הבעל של הנפש, ואם יש לך גם רוח וגם נפש יש לך זיווג פנימי בתוך הנשמה וזה מה שמעלה. גם הנפש עולה, האשה "עולה עמו ואינה יורדת עמו", וגם כל המצוות שאתה עושה עולות למעלה. הפירוש הזה הוא במפורש כנגד ה-ו של שם הוי', כי מפרש שזה לבעול את הנפש עם רוח, והרוח זה ה-ו שבשם.

אחרון אחרון חביב, זה דבר שהוא מביא בכמה הקשרים, אבל יש מקום אחד (דברים לא, א) שהוא מגדיר לפי זה בעל נפש:

ואמרו עוד כי השמות שיש לישראל הם שמות הנשמות - וכבר העירותי בזה בפירוש פסוק ושם רשעים ירקב (משלי י ז), וכמאמר חז"ל שאמרו (זוהר חדש רות פד ע"ג) שאין הרשעים זוכרים את שמם והטעם הוא כי הרשע אין לו נפש, וכמו שרמוז בפסוק ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה (משלי כג ב), הא למדת שהרשע אינו בעל נפש, כי נשבית היא ממנו, ולזה אין הרשעים מכירים את שמם, כי אינם בעלי נפש בעלת השם.

כתוב בזהר שאם האדם הוא צדיק אז אחרי מאה ועשרים שנה כשהוא עולה לשמים שואלים אותו דבר ראשון איך קוראים לך, רוצים להכיר אותו – אז אם האדם הוא בסדר זוכר את שמו, אבל אם הוא רשע, אם פגם, הוא פשוט שוכח את השם שלו. בשביל זה בסוף שמו"ע אומרים פסוקים, עם האות הראשונה והאחרונה של השם – כדי שתזכה, הלואי שתזכה, לזכור איך קוראים לך. אומר ש"נפש" זה שם, ו"בעל נפש" זה מי שזוכר את השם שלו. זה פירוש יפהפה. מי שלא זוכר "איך קוראים לך" הוא לא בעל נפש, ומי שזוכר הוא בעל נפש. שם זה מלכות – "ויעש דוד שם" – לכן הפירוש הזה ודאי מכוון כנגד ה תתאה שבשם.

אם כן, יש לנו ארבעה פירושים יפהפיים לבעלי נפש לפי אור החיים. הכל יצא לנו מ"ארץ ישראל לבעלי נפש" – מצדיק לשון רבים, שכל אחד צריך את כל הבחינות. מה זה לזכור את השם שלך? לזכור את הזהות שלך, מי אתה. לא רק איך קוראים לך, אלא מי אתה? אתה יהודי. אם רוצים לבנות את שיעור הקומה של בעלי נפש כאן בארץ – צריך 'מפלגת בעלי נפש', שתכלול כמה שיותר יהודים עד שתכלול את כל עם ישראל – בונים את זה מלמטה. לפי אור החיים זה מתחיל מלזכור את השם שלך, את הזהות שלך. הבעל שם טוב אמר שאני נקרא ישראל כי עם ישראל היה בעלפון, ויש סגולה ללחוש את השם של מי שבעלפון את שמו האמיתי והוא מתעורר מתוך הזהות – ואני הלחש מן השמים לעורר את עם ישראל, אני הלחש שלוחש באוזן של כל עם ישראל "ישראל", שאתה נקרא ישראל, שמך זה ישראל עם כל מה שמשתמע מתוך המלה הזאת. זה "בעל נפש", בעל שם, שלא שכח את השם שלו. פשיטא שהדבר הראשון שנצרך בארצנו הקדושה, ארץ ישראל לבעלי נפש, זה לזכור את השם שלנו, לזכור מי אנחנו, להזדהות עם האנחנו האמיתי. בעל נפש כבעל שם, חוץ מזכרון השם, זה גם לשון הקדש, זה כולל גם את הדבקות בלשה"ק בכלל – כמה שפחות להתפאר בכל מיני מילים בלועזית, וכמה שיותר להתפאר בלשון הקדש הנקיה והטהורה. אחר כך אפשר להוסיף לזה רוח, שזה דחילו ורחימו שמעלה את המעשים שלנו, אפשר להוסיף לזה את קדושת השבת – שבכלל כבר אין אתכפיא של בעל נפש, וכל הבעל נפש הופך להיות עונג שבת – ובסוף אפשר להיות "מארי תורה", בעלי תורה לגמרי. אבל כמובן שגם נעוץ סופן בתחילתן, שצריך גם את המדרגה הגבוהה של בעל תורה – תורת ארץ ישראל – גם להתחיל עם זה, עכ"פ גם במקצת, "אבא יסד ברתא". אם אני רוצה להזכיר לי את השם שלי אני צריך תורה, לפחות הארה מהמדרגה העליונה כדי לשקם את המדרגה התחתונה – לזכור מי אני ואיך קוראים לי.

אם כן, עשינו פרצוף של "בעל נפש", אבל הענין היה להסביר שזה יותר מבינוני של תניא. בגלל שיש כאן תאוה, אלא שצריך לרסן ולכוון אותה, זה עושה את זה שייך לכל אחד וכל אחד יכול להזדהות. גם מי שהתאוה שלו כרגע אינה קדש, "תאות צדיקים אך טוב", אבל אומרים לו שלא שוללים תאוה אלא חייבים תאוה, רק שצריך גם לנתב את זה נכון וגם להשתלט על זה. אז זוכים לארץ ישראל, הארץ שרצתה בתוקף הרצון לעשות רצון קונה. כל זה זה בחינת עץ חיים והאילן של ט"ו בשבט, של היום, "כימי העץ ימי עמי". שהקב"ה יזכה אותנו שנזכה לעץ ולאילן, להתקשרות לצדיקי אמת וארץ ישראל, לתורת אמת – שבזכות זה נזכה לגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.

לחיים לחיים!