ב. "עיני הוי' אל צדיקים"

בספר יצירה כתוב שלכל חדש יש אות בה הקב"ה ברא את החדש, והאות של חדש שבט היא האות צ, האות ה-חי על פי סדר האלף-בית – ה"צדיק חי עלמין", ה"חי לעולם". יש שלשה חדשים שביחד מהוים תקופה שלמה, "תקופת טבת" – האות של טבת זה ע והאות של שבט זה צ, אז שני החדשים ביחד עושים את המלה עץ. יש שתי מילים פשוטות שצריך להתבונן בהם הערב – מה זה עץ, "עץ החיים", ומה זה אילן (שזה לשון חז"ל), "אילנא דחיי". ושוב, עץ זה עין ו-צדיק. יש פירוש אחד שעץ רומז לפסוק בתהלים "עיני הוי' אל צדיקים". מה שאמרנו קודם שהענין של ט"ו בשבט, בודאי בדור שלנו, זה לחבר את ארץ ישראל של מעלה עם ארץ ישראל של מטה. מי עושה את זה? מי ה"עמוד" שמחבר שמים וארץ (כלשון ספר הבהיר)? "צדיק שמו". אבל "ועמך כֻלם צדיקים", לכל אחד יש נקודת צדיק, ו"לעולם יירשו ארץ" – לרשת את הארץ של מעלה שתופיע בארץ של מטה. לכן צריך להיות צדיקים. לכן גם על פי חסידות, על פי התניא, העבודה של חו"ל זה עבודת בינונים, אבל בארץ ישראל גם יהודי פשוט שלאו דווקא צדיק גמור לפי התניא, חייבת להתגלות אצלו את נקודת הצדיק שבו. בכל פרט – שמכולם יחד מתהווה הציבור – יש נקודת צדיק, "ועמך כֻלם צדיקים" ורק אז "לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". צריך להיות צדיקים.

כתוב "עיני הוי' אל צדיקים" – זה אחד מפירושי עץ. הפשט הוא שה' מסתכל, מתבונן, רואה, משגיח בהשגחה פרטית, על כל יהודי שכולם צדיקים. "עיני הוי' אל צדיקים ואזניו אל שועתם" – כשיהודי מתפלל לה' ה' מקשיב ועונה לו. יש פירוש יותר פנימי בעץ, ב"עיני הוי' אל צדיקים", שהקב"ה מוריש-מנחיל את העינים שלו לצדיק. זה גם דבר נחוץ מאד, כדי שהצדיק יוכל לחבר את השמים והארץ, את ארץ ישראל למעלה ואת ארץ ישראל למטה, אז הוא צריך להסתכל על המציאות בעינים נכונות, צריך ראיה מתוקנת, צריך ראיה על המציאות כמו שכביכול הקב"ה עצמו מסתכל על המציאות. איפה ראינו כזה דבר? כתוב על משה רבינו "תמֻנת הוי' יביט". הרי "לא ראיתם כל תמונה" וגם על משה כתוב בפירוש "ופני לא יראו", אז מה זה "תמנת הוי' יביט"? כתוב בלקו"ת שה' נתן למשה לראות את התמונה כמו שה' רואה אותה, כביכול, לראות את המציאות כמו שהיא בעיני ה'. זה פירוש מקורי חשוב מאד של אדמו"ר הזקן. על דרך זה "עיני הוי' אל צדיקים" – שהקב"ה נותן את העינים שלו כביכול לצדיקים, שיסתכלו על מה שמתרחש בעולם מתוך המבט של ה'. איך להגיע לזה? זה על ידי ש"עץ חיים היא למחזיקים בה" לפי הפשט – איך שה' מסתכל על המציאות, על העולם, זה מתוך העינים של התורה, ו"אורייתא וקוב"ה כולא חד". גם כשה' ברא את העולם כתוב "אסתכל באורייתא וברא עלמא" – דרך התורה הוא בורא את העולם, וככה דרך התורה הוא מסתכל על העולם. בארמית המלה עץ זה אעא – ה-צ מתחלפת ב-ע, וזה עוד רמז לתורה הזאת, שה-ע ניתנת ממש ל-צ עד שהוא עצמו הופך להיות ע, שיש כאן רק ע (רק שה-ע הראשונה בארמית מתחלפת ב-א). זה רמז יפה. חוץ מזה שבארמית ה-צ הופכת להיות ע, גם באכב"י ע-ץ מתחלפות (זה שתי האותיות סביב האות פ, כמו ז-ה בחלק הראשון של האלף-בית, שסביב ו; לכן באתב"ש ואלב"ם אותיות זה מתחלפות באותיות עץ – באתב"ש ז-צ, ה-ע, באלב"ם זה הפוך – כי כל האלפא-ביתות הללו יוצרות טבעת, כנודע).

שוב, לשון המשנה שהיום זה "ראש השנה לאילן", והאילן זה האילנא דחיי. ראש השנה זה ר"ת רה, והאות הראשונה של אילן זה א. כששמים את ה-א בתוך ה-רה מקבלים את המלה ראה. יש פרשה שלמה בתורה שנקראת "ראה" – "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה וגו'". יש עוד פסוק, יותר מאוחר בחומש דברים, "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב" ואת ההיפך. מתי משה רבינו אמר את הפסוקים האלה? כתוב שמשה רבינו התחיל לומר את חומש דברים, בר"ח שבט, שלדעת בית שמאי זה ראש השנה לאילן. היום זה כדעת בית הלל ר"ה לאילן, ובעולם הזה פוסקים כדעת בית הלל (כתוב שלע"ל נפסוק כב"ש). התחיל לומר את משנה תורה בר"ח שבט ואמר זאת לז ימים, עד שהסתלק ב-ז אדר – אז אמר ולמד את בני ישראל את משנה התורה באר היטב, מפרשת דברים עד וזאת הברכה (שאמר ממש ביום ההסתלקות שלו). מה המיוחד במשנה תורה? שמשה מדבר בגוף ראשון, בעד עצמו, ואף על פי כן אומר הרבה פסוקים בשם ה' בגוף ראשון, ומכאן למדו חז"ל ש"שכינה מדברת מתוך גרונו של משה". הוא אומר "ונתתי גשמיכם בעתם", וה' נותן – זה שהשכינה ממש מדברת מתוך גרונו. זו תופעה מיוחדת של חדש שבט ושבעת הימים הראשונים של חדש אדר. יש להניח, אפילו אם נחלק את זה לפי הזמן, שמשה רבינו הגיע לפרשת "ראה" כנראה בחמשה עשר בשבט. כנראה שלכן היום זה ר"ה לאילן, כי זה רמז יפה למלה "ראה" – ר"ה עם ה-א של האילן באמצע. [ורמז נוסף: ראש השנה הוא המשולש של 41 ו-אילן הוא המשולש של 13. שני המספרים הם כפולות 7, וביחד הם עולים ז פעמים קול – היינו ז פעמים משולש 16 – העולה יום פעמים טוב, לרמז להיות ט"ו בשבט יום טוב. מכפלת שני שרשי המשולשים – 41 ו-13 – עולה חי-חיה-חיים-חיות, מושגים שנתבארו בשיעורים הקודמים].

משה רבינו אומר לנו היום "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה". צריך לראות כמובן את הצד החיובי, שזה הברכה, וגם בפסוק השני לראות את הצד החיובי – את הטוב ואת החיים. הרי הכל בשביל לבחור בצד החיובי וללכת אחריו. יש שלשה דברים חיוביים – ברכה, חיים ו-טוב. יש גם רמז, שאם מחברים יחד את המלים ברכה-טוב-חיים זה ר"ת בטח, ויש פסוק ממש בסוף התורה, ב"וזאת הברכה", "בטח בדד עין יעקב". והנה, ברכה טוב חיים = עין יעקב. לפי זה הפירוש הוא ש"עין יעקב", העין של כל יהודי, צריכה רק להסתכל על ה-בטח – מכאן הבטחון של עם ישראל, בכל מקום ובפרט כאן בארץ. רוצים בטחון, והבטחון זה על ידי תיקון העינים להסתכל על ה-בטח – ברכה-טוב-חיים – ולהסתכל "בטח בדד", רק על הבטח לבדו, שרק על זה תביט "עין יעקב". כשאתה מסתכל על הבטח אתה בוחר בבטח, ואז בטח יהיה טוב – ברכה טוב וחיים. כשאדם מסתכל רק על הברכה-טוב-חיים הוא קובע את המציאות. זה נקרא קביעה רצונית – איך שאדם מסתכל חזק כך הוא קובע את המציאות. יש בחינה שראיה חזקה קונה – גם מלשון קנין, גם מלשון תיקון, גם מלשון עשית קן וכלי שהברכה תחול בו. הראיה הזו היא ראיה עם כח של קניה, כשמסתכלים עם "בטח בדד עין יעקב". שוב, היום משה אמר את הפסוק "ראה...", ולכן היום הזה הוא ר"ה לאילן.