גבורה:

בשבוע שעבר, כשדברנו על אור החיים הקדוש, אמרנו שלפעמים צדיק מעניש – שהקללה שלו זה גבורה. כאן סיפור אחר לגמרי, אבל דומה – כח הגבורה בא לידי ביטוי. מול הכיף הכי גדול של להוציא מישהו מגיהנם, כאן נראה אצלו את הלעומת זה. אמרנו שהוא נסע ממקום למקום לחפש מקום לשבת. אחד המקומות שבא לבחון אולי זה ראוי לו היתה עיירה בשם צ'ריי. הוא הגיע לשם ונכנס לבית מדרש, ויש כבר חסידים בעיר (אחרי הבעש"ט והמגיד), שאין להם דווקא רבי – אבל מאמינים והולכים בדרך הבעש"ט. קבוצה של חסידים שהיו שם באו וספרו לו סיפור נורא ואיום, שלדאבוננו היום כמה וכמה סיפורים כאלו. הוא הגיע כמה ימים אחרי החגים, והם מספרים לו שבעיצומו של יום שמחת תורה בבית הכנסת הכללי של העיר מישהו נגש לעמוד להתפלל מוסף, והנוסח המקובל זה נוסח אשכנז, והדבר הראשון שהחסידים עשו לשנות לספרד, נוסח האריז"ל, כשאחד ההבדלים הכי חשובים זה קדושת מוסף בשבת ויו"ט, אם אומרים "נקדישך" או "כתר". כאן היה נוסח אשכנז, והמתח והמריבה בין החסידים והמתנגדים היו איומים ונוראים בזמן זה. אחד החסידים נגש לעמוד, וכשהגיע לקדושת מוסף אמר "כתר", וברגע שאמר כתר קפצו עליו שלושה בריונים מתנגדים ונתנו לו מכות רצח – והרגו אותו על המקום, בתוך בית הכנסת בעיצומה של שמחת תורה. לדאבוננו זה לא הסיפור היחיד שרצחו חסיד, המתנגדים של פעם – זה היה קנאות. כשהוא שמע את הסיפור הזה הוא אמר ליהודים שמה לכתוב לו על ניר את שמות שלושת המתנגדים שרצחו את החסיד – והם עשו זאת. את השם הראשון הוא מחק עם פס – אותו אחד לא השלים שנתו. על השם השני הוא הסתכל ועשה עם האצבע למטה – אותו אחד ירד מכל נכסיו בבת אחת ונעשה מחזר על הפתחים עד סוף ימיו. על השלישי הוא אמר ביידיש שיתחיל להתגהק אצלו, ואותו שלישי לקה במחלת גיהוק, ומסופר שמחצי קילומטר כבר שמעו אותו מגהק, ולא רק שזה נשאר איתו עד סוף ימיו אלא שהוריש את זה לצאצאיו הלאה. זה סיפור חב"די, וסיומו שאשתו של רבי שמואל גרונם – המשפיע הכי גדול בחב"ד בישיבת תו"ת, המשפיע המקורי והכי גדול – היתה צאצאית של אותו אחד, וגם היתה מגהקת כל הזמן. הוא הכניס זאת לגנים של המשפחה שיגהקו עד סוף כל הדורות.

אפשר להאריך מזה שלושת הפסקים – ודאי יש בזה ענינים עמוקים ביותר – אבל נעזוב את זה לדמיון של כל אחד, שיש שלוש אפשרויות מה עושים בכזה מקרה, או שמוחקים או שמורידים או שמגהקים, זה ודאי כנגד חש-מל-מל. על כל פנים, זה סיפור של גבורה – סיפור של דין – שהיודע מתי צריך לעשות דין צדק כזה. בתורה בכלל, ודאי אצל צדיקים וודאי אצל חסידים, הדין זה לא נקמה אלא תיקון. אם זה היה להתנקם היה הורג את כולם, זה גופא שלכל אחד יש את הדין המסוים שלו מדגיש במיוחד שהדין זה תיקון – שכל אחד מקבל את הדין שלו, התיקון שלו, ולא נקמה. זה דברים קשים – אבל בדיוק מה שמתאים לאותו אחד. יש אחד שמת, יש אחד שחשוב כמת (עני חשוב כמת), ויש אחד שחי אבל הוא מת – חייו אינם חיים. זה שלוש מדרגות, יש הרבה מה להעמיק בזה – אבל נשאיר את זה.