שאלה: על "דידן נצח" שמחו גם כלפי חוץ ולא רק בפנים.

תשובה: הרבי בקושי השתתף. זה בעיקר השמחה של החסידים.

ניסים שלא הגיעו לשיא שלהם, יש מה להודות באופן מקומי, אבל לא לקבוע לדורות. יש ניסים שהגיעו לשיא שלהם ואותם כן קבעו לדורות, כמו י"ט כסלו ופורים פרטי של כל מיני מקומות. אבל מה שיש עכשיו זה ממש רק ההתחלה. לגבי כל מה שצפוי ומה שהובטח לנו זה עדין אפסי, גם בגשמיות וגם ברוחניות.

חותני, הרב סגל, בשנים הראשונות היה אומר בלי ברכה, עד כמה שידוע לי. בשנים האחרונות יכול להיות שהיה אפילו זמן שהוא לא אמר בכלל, אבל גם כשהוא כן אמר הוא אמר כמו שאמרו פה קודם שמי שלחם על זה מגיע לו לומר. מי שמרגיש שמשהו שהוא לחם עליו התממש – הוא יכול להגיד.

נחזור לעניין ריסה. מה זה ריסה? חשבתי לדרוש שזה מלשון אירוסין. באירוסין השורש הוא א.ר.ס יש משמעות שלילית שצריך להבין, מה הקשר בין אירוסין לארס.

ריסה הוא מספר השראה, שזה הסכום של שני ריבועים רצופים כמו תריג או שסה. יש שלושה סוגי מספרים עיקריים: ריבועים, משולשים ומספרי השראה. משולש מסמל השתלשלות שזה תוהו, ריבוע מסמל התכללות והתלבשות, שזה תיקון, ומספר כזה כמו תריג שהוא סכום הריבועים 17 ו-18 אפשר לצייר אותו כפנים בתוך פנים ולכן קוראים למספר הזה פנים בפנים, ריבוע בתוך ריבוע, זה המספר הכי מדהים מבין שלושתם. זה מסמל השראה שזה למעלה מהמושג תיקון אפילו. הוא למעלה מהשבירה ותיקון. כתוב שבשביל להתחיל תהליך משבירה לתיקון, שזה דבר הכרחי, צריך השראה שזה למעלה משבירה ותיקון. לדבר הזה קוראים עולם העקודים. שבירת הכלים והתיקון נקרא נקודים וברודים בלשון האר"י ז"ל, אבל בעולם העקודים כולם שרויים יחד ולכן זה נקרא השראה. וזה גם על דרך הסיפור הזה של ר' נחמן שהיה שם כל מיני מפלגות, ומן הסתם היה שם מפלגות דתיות וחילוניות, כל מיני מפלגות, אבל היתה בהם תכונה טובה שהם הסכימו לא להתפזר. זה אחד מהפירושים של ההשראה שהכל שורה ביחד. המצב הזה שכולם שרויים ביחד זה מעל שבירה ותיקון. אין שם לא שבירה ולא תיקון, לא השתלשלות ולא התלבשות. למספרים האלו, שנקראים מספרי השראה, יש להם את התכונה הזאת, שהחשובים שבהם זה יג שסה ו-תריג. הם יותר נדירים מריבועים ומשולשים. כל מספר השראה הוא נקודה אמצעית גם של ריבוע וגם של משולש. המספר הזה הוא נקודה אמצעית של ריבוע של כג, תענוג, ונקודה אמצעית של משולש של לד. בגימטריה המספר הזה שווה אור חן. "ותשחק ליום אחרון", אחרון מורכב משני מילים אור ו-חן. אז יש פה שחוק ליום אחרון. לעניין הנישואין וארס: השיטה ההומופאטית אומרת שמרפאים מחלה ע"י אותה המחלה עצמה, רק צריך לדעת את המינון של כמה מהמחלה לתת, אבל העיקרון שמרפאים את המחלה ע"י המחלה עצמה. זה רעיון עתיק יומין שמופיע כבר בקבלה. במיוחד יש קטע אחד בכתר שם טוב ששם כתוב שאהרן הכהן היה רופא מומחה, ולרופא מומחה מותר ואפילו חובה לרפא ע"י רעל. כך אהרן היה משנה בשביל השלום. שהרי אהרן היה הולך ואומר אתה לאחד: אתה יודע שחברך רוצה להשלים איתך. מישהו אחר היה קורא לזה שקר, שקר זה רעל, "מדבר שקר תרחק", אבל מכיוון שאהרן היה כהן, וכתוב "וראהו הכהן", כלומר שהכהן הוא רופא, ואהרן שהיה הכהן הגדול היה הרופא המומחה, רופא מומחה יודע איך להשתמש בארס כדי לרפא.

כתוב "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" כלומר ה' מרפא ע"י זה שהוא נתן את המחלה קודם למצרים. מהמשך הפסוק "כי אני הוי' רופאך" יוצא הראשי תיבות של חודש אייר, כך כתוב בספרי הקבלה. יוצא שזה חודש הרפואה הטבעית. יש רפואה של חודש אייר ויש רפואה של חודש אלול וזה שני סוגים של רפואה.

אם לא צריכים את המחלה הזאת, אז יש רפואה מונעת, שמלכתחילה "לא אשים עליך". אפשר לפרש שיש שתי מדרגות, כי יש פירוש שאפילו אם אשים – אני ה' רופאך, שאז ה' מרפא על ידי זה שהוא כן משים. אז יש שתי מדרגות: אחת שלא אשים, ואחת שכן אשים.

זה יכול להיות הקשר בין ארס לאירוסין. זה שאנחנו רק במצב של התחלה של גאולה אם נקרא לזה כך, שהרבי אומר לא להשתמש בביטוי הזה , אף על פי שוודאי הוא חוזר ואומר שיש כאן ניסים ויש ב"ה יישוב גדול של יהודים בארצנו הקדושה וכו' אז זה נקרא אירוסין. יש אירוסין חדשים בין הקב"ה לעם ישראל. אבל בכל אירוסין יש נקודה של ארס, וארס זה גם מלשון הרס, כמו שמישהו דרש מקודם. אבל מכיוון שהחודש הזה הוא חודש של רפואה צריך לכוון שהארס הזה הוא יהיה רפואה הומופאטית. בשביל זה צריך להכיר, להיות רופא מומחה מאוד כמו אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, ולכן הוא משתמש קצת בארס. זה האירוסין, וזה מה שחשבתי על ריסה.

שאלה: לפי זה מה זה לבנה?

תשובה: לבנה זה כשלא צריך רפואה כזאת, הכל לבן ואין צורך בזה.

אירוסין אפשר לעשות בספירת העומר, אבל נישואין לא. באירוסין השמחה מאופקת, לא פורצת כמו בחתונה. מותר לעשות אירוסין בספירת העומר שמא יקדמנו אחר ברחמים, בתפילה, ועושים סעודה ויש בזה שמחה, אבל לא יותר מידי, ולכן זה מותר. לומדים מפה ששמחה באירוסין היא לא מלאה. אירוסין זה שמחה, ובסופו של דבר הכל תלוי באירוסין והאירוסין הם עיקר האישות לפי ההלכה, אבל השמחה היא בשלב מאוחר יותר.

למה שקוראים היום ווארט הרבי אמר לא לקרוא אירוסין כי יש בזה בעיה הלכתית, יש כמה ביטויים חילופיים כמו קשרי שידוכין וכדומה. עושים קידושין, אבל מתחת לחופה. יש כאלו שקוראים את התנאים לפני החופה, אבל הקידושין הם מתחת לחופה ממש.

סיפרו לי מה שמישהו דרש בשבת שהגענו ל-לט שזה היפך הברכה, אבל אם הופכים את זה יוצא טל. הגענו למצב שחייבים להפוך אותו בגלל שאם לא הופכים אותו, זה היפך הדת, ואם הופכים אותו זה בסדר.