ננסה להבין קצת את היום הזה, ה' באייר.

הסברנו שהשם הזה, כמהיה א-ל חי, הוא קשור עם סוד הגאולה, סוד שיבת ציון. שקודם צריך להיות כמיהה, ואח"כ צריך לבוא כח של מועט המחזיק את המרובה, כח של אהבת ישראל שכל יהודי הוא בבחינת בן איש חי – צדיק, שבכח הזה מעלים את כולם עם השאיפות והכמיהות שלהם אל למעלה מהמקום והזמן – אל עץ החיים.

היום הזה, ה' באייר, שהוא היום העשרים בעומר, הוא בספירת יסוד שבתפארת. גם הספירה הזו מרמזת את מה שאמרנו. כי השם א-ל חי הוא שם של היסוד, והתינוק גם נולד בספירת היסוד, בתפארת שבגבורה.

אז יש לנו הרבה בחינות של יוסף, אבל העולה על כולנה זה השם, אל חי, שהוא שם היסוד על שם התקבצות כל החסדים בתוך הגיד. ה"חסד אל כל היום" מתקבץ בתוך החי על מנת להימסר למלכות, ועל מנת, כמו שהסברנו בסיפור הזה של ר' נחמן, להעלות את המלכות מהגלות בעולמות התחתונים בריאה יצירה עשייה, ולהביא אותה לעולם האצילות, ארץ החיים, שהוא למעלה מהזמן ולמעלה מהמקום שהמלכות היתה שם.

חוץ מזה שהיום הוא יום יסוד שבתפארת, יש כוונה מאוד חשובה לימי הספירה שלא מדברים עליה הרבה. מדברים על הכוונה הזאת בכללות, אבל אפילו בכתבי האר"י לא מדברים עליה בפרטות, אף על פי שהיא מהכוונות הכי חשובות. שמכיוון שבימים האלו מכוונים את האותיות של שם מ"ב אותיות "אנא בכח", זאת אומרת שאם אנחנו ביסוד שבתפארת זה כנגד ה-ש של "שמרם", ואחרי כל ששה ימים עושים את השם הכולל של כל הששה ימים האלו, שהוא השם הפרטי מתוך השם של מ"ב אותיות, וכך מגיעים ל-מט ימים. הימים האלה הם בקבלה כנגד השם הזה של מ"ב אותיות, והדבר החשוב ביותר של השם הזה שהוא גם כן "ממחרת השבת". כל ספירת העומר נקראת "ממחרת השבת", שזה ממחרת יום הגאולה, יום טוב של פסח, שזה מרמז את המשך העניין של יציאת מצרים שאלו המ"ב מסעות שמפורטים בפרשת מסעי, שבני ישראל נסעו ממצרים עד ארץ ישראל. כמו שמבואר באריכות בחסידות שכל מסע הוא היציאה ממצרים. "ויסעו ויחנו" עולה ד פעמים חן. חן פעמים כתוב "ויסעו ויחנו". זה אחד המקומות הכי חשובים בתורה שמקשר בין שם מ"ב לחן, שזה אחד מהיסודות שלנו בחכמת  הנסתר. "ויחנו" זה מלשון חן. המ"ב מסעות לא מכוונים לפי הסדר.

כל פעם כתוב "ויסעו מ ויחנו ב". "ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות וכו'", וכיוון שכל מסע הוא יציאת מצרים בזעיר אנפין, כל יום של ספירת העומר הוא בחינה מסוימת של יציאה ממצרים והגעה לארץ, וכל יום קשור למסע של אותו יום, לפי המ"ב אותיות. כלומר סופרים ששה מסעות לששה ימים והיום השביעי הוא כולל וכן הלאה. הכוונה הזאת כתובה בכלליות הרבה פעמים אבל לא בפרטות.

וכיוון שהיום זה "שמרם" שהוא כנגד יסוד שבתפארת, המסע שכנגדו הוא מקום שנקרא "ריסה". וככה זה בכל שנה, ה' באייר יוצא במסע "ריסה". וזו אולי הכוונה הכי חשובה, כיוון שזו כוונה לגמרי פרטית ויש כוונה לכל יום ויום מספירת העומר (חוץ מהימים שכוללים את הששה ימים שלפניהם), וזה הרבה יותר מפותח משאר הכוונות אפילו של האר"י ז"ל כיוון שהכל הוא התכללות, וכאן יש ממש כוונה פרטית לכל יום, ויש גם את הכוונה הכללית שבכל יום ויום יוצאים ממצרים ומגיעים לארץ ישראל, כל יום בבחינה אחרת. אז זו הכוונה של יום העצמאות. מה זה בא לרמוז? נעשה הפסקה לחשוב מה בא לרמז המסע ריסה, בהקשר למה שדיברנו קודם על השם אל חי.

השם אל חי כולל את כל הספירה, ויש שני רמזים כאלו: אל חי ולב טוב. כיוון שספירת העומר באה לתקן את המידות, ורבן יוחנן בן זכאי אמר בפרקי אבות שהדרך הכי טובה שיבור לו האדם זה לב טוב. מה ההבדל על דרך הקבלה בן אל חי ללב טוב? לב טוב זה הפשט של ספירת העומר שבאה לתקן את המידות, והוא כולל את כל המידות הטובות, כמו שאומר שם ר' יוחנן בן זכאי על דברי החכמים האחרים "שבכלל דבריו דבריכם", ואם כן הוא בתפארת, ו"אל חי" הוא ביסוד, וזה יוצא בדיוק היום, שכן היום הוא יסוד שבתפארת.

כמהיה אל חי עולה הוי' הוא האלוקים, וגם נחליאל, שזה אחד מהשמות של ארץ ישראל.