אז – אסתר-זרש (וושתי)

אחד הרמזים של המלה אז, במגלת אסתר, זה אסתר-זרש. ה-א, שזה הציץ, זה בעצם אסתר עכשיו. ידוע שאסתר המלכה = לעיני כל ישראל, סיום התורה. משה עשה-תיקן את העינים – "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה", שכל אחד חשב שהיא מאומתו, והגם שהיא ירקרקת היא הכי יפה בעולם. זה הציץ, ה-א למעלה מה-ז, משתלטת על ה-ז. יש עוד אשה במגלת אסתר, ושתי, שאסתר יורשת את הכתר שלה. שלשת נשים אלו בסוד אוז לבן, כמבואר במ"א. ממוכן-המן אומר לאחשורוש להרוג את ושתי, והוא הכין את העץ לעצמו. הכל מתחיל מזה שהוא יעץ להרוג את ושתי (אותיות ישות, אותיות יתוש, כמבואר במ"א). הוא מכין – ממוכן לשון הכנה – הרשע מכין את הסוף של עצמו. המן הרשע מתחיל את כל הסיפור בכך שמכין לעצמו את הסוף, בכך שאומר לאחשורוש להרוג את ושתי. בזה שנתן את העצה הזו – כל העצות שלו מתחילות מהעצה הרעה הזאת, רעה לו וטובה לנו – הכין לעצמו את הסוף. מהריגת ושתי והמלכת אסתר משתלשלת הישועה לעם ישראל והסוף המר להמן (המן-המר, ה"מר ממות" שגם אגג אבא של המן אמר "אכן סר מר המות").

ניגנו "רומא פומא".