חיפוש בתוכן האתר

ה שבט תשס"ט - ברית שלום דב בער גינזבורג - דף 3 הדפסה דוא
אינדקס המאמר
ה שבט תשס"ט - ברית שלום דב בער גינזבורג
Page 2
Page 3
Page 4
Page 5
Page 6
כל הדפים

ג. פרצוף אזכרות המילה בתורה

עכשיו נשאלת השאלה (ובזה ננסה לקצר) – אם יש פרשה שמוזכרת בפירוש ברית מילה, אפילו פעמיים שלש, כמה פעמים בתורה מוזכרת ברית מילה? נעשה סקירה קצרה, שכזכור לי לא עשינו, של כל הופעות ברית מילה – זה שייך לכל ברית מילה, אבל יצא לנו מהחת"ת של היום:

פעם ראשונה כמובן זה במצות המילה של אברהם בסוף פרשת לך לך, ששם מופיעה המלה ברית יג פעמים ("גדולה מילה שנכרתו עליה יג בריתות" – זה הקשר הישר והפשוט בין הברית למספר יג, מספר התבות של הפסוק "ויהי בעצם היום הזה וגו'" כנ"ל). הפעם השניה זו בפרשה הבאה, שזה פסוק שזכינו כעת לומר בברכות – "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים" בפרשת וירא. אז יש את המצוה בלך לך, שאברהם קיים בעצמו (וטפל לו זה מילת ישמעאל וכל בני ביתו), ואחר כך בפרשה הבאה יש סיפור חדש שקיים זאת כלפי בנו. אחר כך יש עוד פעם אחת בחומש בראשית – בפרשת וישלח במעשה של דינה חוזרת הרבה פעמים התבה מילה, כי זה התנאי שהתנו בני יעקב עם אנשי שכם (זה לא מילה של יהודים, אבל יהודים אמרו להם – זו מצוה של בית דין של יהודים – וגם יעקב הסכים ליוזמת האחים שאנשי שכם ימולו את עצמם, זה נעשה על ידי בית דינו של יעקב אבינו, וזה שהרגו אותם, ללא הסכמת יעקב, זה עוד סיפור). הסבירו להם שכדי להיות לעם אחד צריכים למול כי הערלה "חרפה היא לנו" – לומדים משם משהו מאד גדול בקדושה, שהחרפה הכי גדולה אצל עם ישראל זה להיות ערל. זה מאד חזק ועצמי, ולומדים את זה דווקא משם. גם צריכים להוציא משם את כל לשונות האהבה של שכם לדינה. יש מאמר של אדמו"ר הזקן שכל לשונות האהבה מופיעות שם בקליפה, וצריך להוציא את זה משם – כל מה שכתוב שם איך שכם התקשר לדינה, את זה הם בררו כשהרגו את שכם ואת כולם. בכל אופן, זו הפעם השלישית שיש את הענין של מילה בתורה. הפעם הרביעית זה "חתן דמים למולות" בפרשת שמות, שצפורה מלה את אליעזר וחז"ל מסבירים בדיוק מה קרה – משה לא מל את אליעזר כי מסוכן לצאת לדרך, וחשב שקודם כל צריך לקיים את השליחות, אבל הנחש בא ובלע אותו עד אותו המקום משני הצדדים וצפורה הבינה וכו'. בעצם הנחש רמז את הברית על גופו של משה רבינו, אבל היא הבינה מכך שהכוונה שצריכים למול את הבן, את אליעזר, ואז היא הלכה ומלה אותו כמוהלת מובהקת. אחר כך, כשהנחש ירד ממשה רבינו, היא סכמה – סיום הפרשיה – "חתן דמים למולות". הפעם החמישית זה אצלנו, בששי של פרשת בא, ויש רק עוד פעם אחת בכל התורה כולה מילת בשר – בתחילת פרשת תזריע, "וביום השמיני ימול את בשר ערלתו". יותר מאוחר, בדברים, יש עוד פעמיים מילת הלב ("ומלתם את ערלת לבבכם" בפרשת עקב ו"ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב וגו'" בפרשת נצבים). בכל אופן, מילת בשר יש רק שש פעמים (בשש פרשות) בתורה – זה מאד משמעותי, שהרי יסוד-הברית זה הספירה הששית, ויוסף הצדיק עולה והוי' ב"ה.

הסדר כאן מאד יפהפה ומובהק, ובקיצור: יסוד הכל זה אברהם אבינו, "חסד לאברהם", זה פשוט. השני זה "וימל אברהם את יצחק בנו" שמדתו גבורה, וכן כתוב כאן "וימל... כאשר צוה אתו אלהים" (וימל = אלהים), שם הגבורה (לא "כאשר צוה אותו הוי'"; הפרשיה מתחילה "והוי' פקד את שרה כאשר אמר ויעש הוי' לשרה כאשר דבר" אך מיד עוברת משם הוי' לשם אלהים: "ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו אלהים", וכן בהמשך אומרת שרה "צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי", ומבואר בדא"ח שהצחוק בא משם אלהים, שם הצמצום, ההעלם וההסתר דווקא, והברית הרי הוא אבר התענוג, האבר אשר בו יצחק מצחק את רבקה אשתו, ושמירת הברית הוא סוד פחד יצחק, וד"ל). הכי חידוש זה למה מילת אנשי שכם זה התפארת – תיכף נחזור לזה. הרביעי זה "חתן דמים למולות" הנאמר במשה רבינו, שמדתו נצח. הפעם החמישית זה ביציאת מצרים – "בינה עד הוד אתפשטת". פרשת בא זה הפרשה ה-הוד בתורה, אבל הפשט הוא שהמילה נאמר במפורש לגבי עבדים וגרים הבאים להסתופף מתחת כנפי השכינה – אלו הבאים להתייהד. כתוב שאחד מפירושי הוד זה שהיא הספירה שמקרבת ומייהדת רחוקים. אם חלילה מישהו יורד ויוצא מהקדושה על זה כתוב "הודי נהפך עלי למשחית" "כל היום דוה", שההוד מתהפך, אבל כל גר צדק (דוגמת רות המואביה) היא נאחזת בספירת ההוד. הכח האלקי שפועל עליו להתקרב ולהתייהד זה ספירת ההוד. אז הקשר ברית מילה כאן זה הקשר מובהק שקושר אותו לספירת ההוד (עד כדי שצריכים חז"ל לשלול את ההו"א שעל כל גר מיד שמתגייר, שמתיהד, להביא קרבן פסח; רמז: קרבן פסח = פרו ורבו, וגר שנתגייר כתינוק שנולד דמי). בפרשת תזריע זה מובהק שזה היסוד עצמו – "אשה כי תזריע וילדה זכר [אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, כי זה מעורר את הבעל להזריע כו', וכידוע ריבוי ההסברים שיש בזה]... וביום השמיני ימול בשר ערלתו", שזה המצוה עצמה לאחר מתן תורה (אברהם אבינו זה המצוה לפני מתן תורה, אבל המצוה שלנו היום זה מהפסוק בפרשת שמיני – זה היסוד).

 



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com