חיפוש בתוכן האתר

ה שבט תשס"ט - ברית שלום דב בער גינזבורג - דף 2 הדפסה דוא
אינדקס המאמר
ה שבט תשס"ט - ברית שלום דב בער גינזבורג
Page 2
Page 3
Page 4
Page 5
Page 6
כל הדפים

ב. ברית מילה ויציאת מצרים

מה הקשר בין יציאת מצרים לברית מילה בכלל? יציאת מצרים קשורה ללידה, אבל מה הקשר לברית מילה? אמרנו, שעם הלידה יש התגלות – התינוק יוצא לאור עולם, נולד מתוך הרחם. בזכות זה שהוא זה עתה יוצא לאור עולם השרש שלו מאיר בתוקף רב, "מזלו גובר", אבל יש גם "מזלו גובר" ביום הברית (המאמר שחזרו – "אשרי תבחר ותקרב" – זה מאמר שהרבי אמר ביום הברית שלו, ח"י ניסן; כתוב שצריך לחגוג את יום ההולדת, אבל הבן איש חי אומר שצריך לחגוג את יום הברית, אז יש התגלות נצחית, בחינת "וגם נצח ישראל לא ישקר [בברית] ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם", וד"ל). רעיון ידוע אצלנו ש"בא אל פרעה" זה לחבר את ה-בא ל-פרעה, ואז עולה משיח. יש פרעה דקדושה, התגלות, "דאתפריעו כל נהורין" (כפי שמסביר הזהר). במאמר הנ"ל מדובר על "היכלך" (היכלך = מילה, מל יה, יש ב"פ "היכלך" בתנ"ך, שני פסוקים בתהלים: "דמינו אלהים חסדך בקרב היכלך" "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך", סוד "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד", וד"ל; בהכאת אותיות היכלך = 600,000, כנגד כללות שש מאות אלף שרשי נשמות ישראל, הבאות בברית [מילה] עם הקדוש ברוך הוא, ודוק; בריבוע פרטי היכלך = 1825 = 25 פעמים חכמה = ג מילויי חכמה: חית כף מם הי חית כף מם הא חית כף מם הה, חכמה באצילות, דרגת היכלך כמבואר במאמר, הגילוי דברית מילה), שזה אצילות, אך לא מביא את הפסוק "ובהיכלו כלו אמר כבוד" – יחוד כבוד נאצל במלכות דאצילות, כבוד נברא, היכל זה בפרט המלכות דאצילות, ובהיכל נמצא כבוד המלך. שרש כבוד המלכות, כבוד נברא, הוא כבוד נאצל דחכמה, נקודה דנעיץ בכל עולם האצילות ש"איהו וחיוהי חד בהון, איהו וגרמוהי חד בהון". בכל אופן, עיקר ההיכל זה מלכות דאצילות – היכל = א-דני = מזוזה = הס ("הוי' בהיכל קדשו ['קדש היכלך', קדש מלה בגרמיה – ח"ע כנודע] הס מפניו כל הארץ" – יש שם שתיקה לפני חשיבה, "סיג לחכמה שתיקה" – זה יותר גבוה מהחשיבה וההשערה של עולם הבריאה).

מה שמתגלה שם זה הפרעה של הקדושה, "דאתפריעו כל נהורין", וכמו שאמרנו פרעה זה לשון פריעה – התכלית של ברית מילה, "מל ולא פרע כאילו לא מל". כשאנחנו יוצאים ממצרים, חוץ מזה שזה לידה יש עוד משהו – עד הברית האות ברית קדש מכוסה בערלה. ברית מילה זה לכרות את הערלה ואז לקרוע את הקרום הדק, עד שהעטרה תתגלה במלוא יפיה ועוצמתה. ביציאת מצרים, חוץ מזה שהעם נולד מרחם האם, יש גם יציאה מכיסוי הערלה. על כל אחד בתחלת העבודה יש ערלה שמכסה על המהות היהודית, וכל זמן שהערלה נמצאת שם, מכסה על הלב שלי – יש ברית בשר ויש ברית ערלת הלב – כל זמן שהערלה מכסה היא מסתירה את המהות היהודית, את הנפש האלקית האמיתית שלי. יציאת מצרים זה לצאת מהגבול, לצאת מהסתר והעלם אלקות, לכן יש גם פשט שיציאת מצרים זה למול-לכרות את הערלה. יש לכרות את הערלה ואז קדושת העצמי, היהודי האמיתי, מתחילה להתגלות, אבל שלמות ההתגלות זה על ידי הפריעה. אז אפשר לומר שלגבי יציאת מצרים יש גם פריעה, בקריעת ים סוף – סיום יצי"מ בפרשה הבאה. הפריעה זה הקרום הדק, אז אפשר לפרש שלצאת ממצרים זה לכרות את הערלה ואחר כך הקריעה והגילוי בהדיא לגמרי זה קריעת ים סוף. אבל היות שאמרנו שפרעה עצמו הוא מלשון פריעה, אז יש גם את הפריעה שנמצאת בכח על כל פנים וכנראה גם בפועל במדה מסוימת בפרשת "בא אל פרעה" – עצם יציאת מצרים זה המילה כולל הכח של התכלית-הפריעה, ובפועל יש עוד משהו שמתגלה בפרשת "בשלח" (ויש עוד דרגות של התגלות, מ"ת, המשכן – "באתי לגני אחתי כלה", שעוד מעט לומדים ב-י שבט – יש הרבה שלבי התגלות, אבל יסוד הכל זה כבר עכשיו בפרשת בא אל פרעה ובפסוק "ויהי בעצם היום הזה וגו'").

איך רואים באמת שיש קשר בין ברית מילה ליציאת מצרים בתוך הפרשה שלנו? אם מסתכלים כמה פסוקים קודם, לפני מכת בכורות, שם יש רוב דיני פסח. זה ב"רביעי" (ואח"כ "משכו וגו'" בתחילת חמישי). אבל יש כמה דינים שהתורה חכתה איתם עוד יומיים (באמירת חת"ת), אחרי מכת בכורות עד ליציאת מצרים בפועל – למה התורה חכתה? הדינים שלומדים היום זה מי ראוי להקריב ולאכול ולקיים את מצות פסח, מצוה שיש בה כרת. הדבר הכי פשוט שמחבר בין פסח לברית מילה – שאלו שתי מצוות עשה יחידות בתורה שיש בהן כרת – עליהן אמרנו בברית המילה "ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי", דם פסח ודם מילה. את זה רואים בחת"ת של היום, שיש בו שני דינים בזה: "וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו" – מחלוקת אם האדון יכול לאכול רק אחרי שמל את העבד (שכך פוסקים הלכה), או שרק העבד לא יכול לאכול עד שימול. אחר כך "המול לכם כל זכר... וכל ערל לא יאכל בו" – זה הולך על גרים, שצריכים למול, "וכל ערל לא יאכל בו" זה גם על מי שמתו אחיו מחמת מילה שאנוס ופטור ממילה. אם כן, רואים שיש כאן שני דינים שמקשרים ברית לפסח – דין עבדים ודין גר, וחז"ל אומרים שזה גם בכל יהודי – רואים שהמילה היא תנאי מובהק לעיכובא בפסח. נקצר: רואים מכאן שיש קשר מובהק ומפורש בין יציאת מצרים לברית מילה וזה היום. כמו שיהודי קשור כל חייו ליציאת מצרים, כך גם קשור לברית המילה כל יום (כפי שאמר דוד המלך בבית המרחץ) – הסימן המובהק של היהדות שלו, של הנפש האלקית שלו, של המלכות שבו.

 



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com