השגת הרמב"ם על הראשונים – אי אפשר למנות מיתות בידי שמים ב-תריג מצוות

נחזור: אמרנו שהרמב"ם יורד חזק, ואפילו עושה צחוק מהראשונים, בקשר לכל מה שדברנו עכשו. הוא אומר שמנין העונשים, כולל אלה שהלאו שלהם כבר נכלל כלאו על היחיד, הוא לא הגיוני. בפרט הוא צוחק על זה שהמנין כולל מיתה בידי שמים וכרת (שגם בידי שמים) ואומר למונים שקדמוהו – עשיתם את תריג המצוות חלקן על האדם וחלקן על ה'. אם כתבת שיש מצוה שאסור לאדם לעשות כך וכך ואם עושה כך וכך יש מצוה שיקבל מיתה בידי שמים עשית מצוה על הקב"ה. הוא חושב שבצחוק הגדול הזה מבטל אותם כליל, אבל כמובן שאי אפשר לבטל לא את הרס"ג ולא את הבה"ג ולא את שאר הראשונים, רק צריך להסביר את הראש שלהם. לכן יש אחד מגדולי האחרונים, בדור הראשון, שכתב פירוש על סה"מ של הרס"ג – הרב ירוחם פישל פערלא – והוא מתרץ הכי טוב. הראשון שהתחיל לתרץ היה הרמב"ן בהשגותיו על סהמ"צ. כל פעם שהרמב"ם תוקף את אחד הראשונים מי שמגן, בעיקר מליץ יושר על הבה"ג, זה הרמב"ן עצמו. אחריו יש עוד ראשונים ואחרונים שדנים בזה. בפרט, ביחס לרס"ג, יש אחד הנ"ל בדור הקודם-הקודם שהרבי מאד מאד אוהב אותו, וכל גדולי ישראל מאד אוהבים אותו – הרי"פ פערלא. יש לו שלשה כרכים גדולים על ספר המצוות של הרס"ג (שכולו שירה בחרוזים שאפשר לכתוב אותה על שני עמודים...). הרבה מאד פעמים מסקנת הרי"פ פערלא היא שאפשר להבין את השכל של הרס"ג, אבל את הרמב"ם איני מבין – הפוך על הפוך. כל זה גם היה מאמר מוסגר לגמרי, בשביל להתמקד על עוד משהו שהוא יד:

יד מצוות (למנין הרמב"ם) בעשרת הדברות

אמרנו שאצל הרמב"ם יש יד החזקה, ועוד יד – שאפשר לומר שזה ה"יד הגדֹלה" שלו – יד השרשים לפיהם הוא קובע את מנין המצוות. שוב, לפני ה-יד ספרים שלו יש לו יד שרשים של הגיון, של שכל. אם כן יש לו שתי ידים עצומות – נקרא לזה "יד הגדֹלה" שלו ו"יד החזקה" שלו (כפי שהוא עצמו קרא לה). צריך לחפש את ה"יד רמה" שלו, ויש כמה מועמדים (בעוד שני הראשונים זה פשיטא, כי הם מופיעים בהדיא, בגלוי). הלב של כל התורה כולה זה עשה"ד, ולכן הראשונים כתבו את האזהרות שלהם על עשה"ד, בהם מצאו את כל המצוות. בפרט על פי הרמז המפורסם שיש כתר אותיות בעשה"ד בפרשת יתרו, כנגד תריג מצוות דאורייתא ו-ז דרבנן (או ז מצוות בני נח, כפי שיטה אחרת). האחרון שעשה בזה הקבלה אחת לאחת זה הרבי מקאמארנא שלקח את מנין המצוות לרמב"ם – וספר החינוך – ועשה הקבלה מפורטת של המצוות לאותיות עשה"ד (על דרך הסוד). הראשונים לא עשו את האזהרות לפי האותיות, אלא רק לפי הרעיון שהכל נכלל בעשה"ד. במחשבה ראשונה הייתי חושב שעשה"ד זה עשר מצוות מתוך ה-תריג, אבל ראה זה פלא – זה לא נכון. ודאי לפי שיטת הרמב"ם זה לא נכון, וגם לפי השיטות האחרות. הרמב"ם מונה בפסוקי עשה"ד יד מצוות – "אנכי" (לא כמו הבה"ג וסיעתו, וכן הרס"ג, שלא מונים את "אנכי", הרמב"ם כן מונה את זה כמצות האמנת אלקות), בדבור השני, "לא יהיה לך וגו'" הרמב"ם מונה ארבע מצוות ל"ת ("לא יהיה לך", "לא תעשה לך", "לא תשתחוה להם", "ולא תעבדם"), אחר כך "לא תשא", ובשבת שוב שתי מצוות (עשה ול"ת – "זכור" ו"לא תעשה כל מלאכה"), "כבד" וכו' (חמשת הדברות של הלוח השמאלי הן חמש מצות). אז סה"כ יש יד מצוות בעשה"ד – זה מאד חשוב, זה לב התורה, אפשר לומר שזה התפארת של כל התורה כולה – זה כולל את הכל, את כל ריבוי הגוונים של התורה. שם יש לא פחות ולא יותר מ-יד מצוות. אז אפשר לומר שזה ה"יד רמה" של הרמב"ם, אך יש קצת בעיה, בגלל שבעשה"ד שבפרשת ואתחנן נוספה עוד מצוה אחת – "לא תתאוה". בפרשת יתרו כתוב רק "לא תחמד", ומה ההבדל? כתוב ש"לא תתאוה" זה בלב, אפילו בלי שום מעשה, בעוד "לא תחמד" זה עם מעשה, שמפציר באדם למכור לו את החפץ (ואח"כ עלול להגיע למעשים יותר חמורים). בעשרת הדברות הראשונים לא כתוב שאדם עובר איסור – ממש כאילו אכל חזיר – אם מתאוה בלב, אבל בעשה"ד השניים נכלל האיסור הזה ואז יש טו מצוות. אבל זו לא בעיה גדולה, כי יש הרבה דעות שעל הלוחות – גם הראשונות וגם השניות – כתובים עשה"ד דיתרו עם כתר אותיותיהם. כשמשה חזר מפי ה' הוסיף מצוה, אבל יש יד מצוות בלוחות הברית.