חיפוש בתוכן האתר

כז אב תשס"ט - "שלשים" למאיר ינאי - בינה: כבוד הורים מעולם אחר הדפסה דוא
אינדקס המאמר
כז אב תשס"ט - "שלשים" למאיר ינאי
פרצוף כבוד הורים לאחר מיתה
חכמה
בינה: כבוד הורים מעולם אחר
חסד: אריכות ימים במצוות
גבורה: קושי דקדושה לעומת קושי דקליפה
תפארת:
נצח: הנצחת האב
הוד: הריני כפרת משכבו
יסוד: פריעת חובות האב
מלכות: קיום צוואה
הערות שוליים
כל הדפים

בינה: כבוד הורים מעולם אחר

סקירת הדעות בענין כבוד הורים אחר מיתה

הגענו לספירת הבינה – בינה בקבלה היא סוד עולם הבא. אמרנו שהזהר אומר שיש יותר כבוד הורים כשהאב בעולם הבא מאשר עכשיו. כדי להבין היטב נעשה סקירה של כל הדעות הרבות לגבי כבוד הורים לאחר מיתה (מ"מ לסקירה זו אפשר למצוא באנציקלופדיה תלמודית ערך כבוד אב ואם תחלת סעיף יא):

·         בתלמוד ירושלמי יש מאמר של רבי אבין (לשון אבא, מענין שזה מאמר שלו), שברגע שהאבא נפטר פטורים מכבוד אב. יש מי שרוצה ללמוד מדבריו שהוא סובר שאין מצוה לכבד הורים לאחר מיתה. זה קצה אחד, וצריך לומר, כפי שנראה, שבהחלט אין מוכרח לפרש ככה את דבריו בלשון הירושלמי. אבל, בלי להכנס כאן להרבה לומדות, יש אחרונים שמפרשים כך את דברי רבי אבין – שבכלל אין יותר מצוה, לא דאורייתא ולא דרבנן – אף שאין בכך הכרח.

·         יש אחרונים שרוצים לדייק ברמב"ם – גם לא מוכרח בכלל – שכבוד הורים אחר מאה ועשרים זה רק תקנה מדרבנן, אבל כשכתוב בתורה "כבד את אביך ואת אמך" הכוונה היא רק מחיים ולא לאחר מיתה. לדבריהם, המצוה עדיין לכבד את ההורים לאחר מיתה היא תקנת חכמים. שוב, פירוש זה בדברי הרמב"ם בכלל לא מוכרח, אבל אנחנו רושמים כאן את כל מגוון הדעות במצוה זו.

·         יש דעה שלישית, של הנודע ביהודה (ועוד), שכאשר כתוב בתורה "כבד את אביך ואת אמך" אין חילוק – גם מחיים וגם לאחר מיתה – אבל אם הורה אחד חי והורה אחד נפטר אז כבוד ההורה החי קודם ועדיף לכבוד ההורה שאיננו בחיים, גם כאשר האמא חיה והאבא נפטר (שבחיים האמא גם צריכה לכבד את האבא ולכן דברי האב קודמים). אם כן, מה דעת הנו"ב? שהמצוה לכבד את ההורה לאחר מאה ועשרים היא מצוה מן התורה, אבל היא טפלה למצוה לכבד את ההורה החי.

·         עוד גדול מאד שבא אחריו (מפורסם וגדול, שנזכיר עוד מדבריו בהמשך) – רבי עקיבא אייגר – חולק עליו ומוכיח ההיפך. הוא סובר שגם אם הורה אחד חי והשני נפטר עדיין כבודם שוה, ואם האב שנפטר והאמא חיה כנראה שעדיין כבוד האב קודם (על פי מה שלמדנו ב-י תמוז בענין קדימת כבוד האב לכבוד האם בעצם, עיי"ש עוד בסוגיא זו).

·         יש דעה חמישית, בה פתחנו, שהיא דברי הזהר הקדוש – הפוכה מן הקצה אל הקצה – שמצות כבוד הורים לאחר מיתה גדולה עוד יותר ממצות כבוד הורים מחיים.

כבוד הורים לאחר מיתה – "חסד של אמת" לשם שמים

אם כן, יש כאן ממש קשת דעות מן הקצה אל הקצה: יש דעה באחרונים שאומרת שאין מצוה לא מדאורייתא ולא מדרבנן לכבד הורים אחר מיתה ויש בקצה השני מי שאומר ש"יתיר מבחיוהי". בנוסף לדברי הזהר, מביאים דעה זו גם כהסבר למובא במסכת שמחות (לגירסה אחת) שמצות כבוד הורים לאחר מיתה יותר גדולה מאשר מחיים. לפי הזהר הסיבה היא שלאחר מיתה כל דבר טוב שהבן עושה הוא כמו להאכיל את האבא. בחיים יש דברים מוגבלים שהם כבוד הורים, אבל לאחר מיתה כל דבר טוב שאתה עושה מזכה ומכבד את האבא. במסכת שמחות כתוב עוד טעם שכבוד הורים יותר לאחר מיתה מאשר מחיים: שמחיים יתכן ויש לאדם אינטרס, במודע או שלא במודע – הוא חושב על ירושה, עלול לחשוב על איזה אינטרס בכך שמכבד את ההורים, אבל אחר מיתה הכבוד הוא נקי, "חסד של אמת", לשם שמים באמת. כעת הוא לא יקבל מהאבא שום דבר – אם היתה ירושה הוא כבר קבל אותה – ואם ממשיך לכבד את האבא זה בא מתוך כוונה טהורה, לשם שמים. הסברנו (בשיעורים קודמים, החל מ-ה תמוז) שיש שתי דעות במהות מצות כבוד הורים (שתי דעות) – מצוה בין אדם לחברו (כמעט כמו פריעת חוב, לא להיות כפוי טובה, שזו המדה הכי רעה בנפש) ומצוה בין אדם למקום (שבטויה כלפי האבא, אבל היא מצוה בין אדם למקום). הסברנו ש"אלו ואלו דברי אלהים חיים", ושתי הדעות הן בעצם שני ממדים במצוה, אבל לאחר מיתה צד ה"בין אדם למקום" מתחזק. מחיים אני מטפל בהורה, גומל לו על כך שהוא טפל בי בילדותי – זה סוג של מצוה בין אדם לחברו. אחר מיתה, כשאין לי שום טובת הנאה, שום אינטרס, הכל הוא "חסד של אמת" – זו מצוה שכולה לשם שמים, הכל בין אדם למקום. אם כן, במשנה במסכת שמחות יש אסמכתא מפורשת להסבר שלנו, שגם תואמת את דעת הזהר הקדוש.

חיבור הדעות: מעבר מכבוד הורים בעוה"ז לכבוד הורים בעוה"ב דרך רגע של אַיִן

תורתנו היא תורת אמת, ו"אלו ואלו דברי אלהים חיים". לכן, כשיש קשת של דעות שונות, מן הקצה אל הקצה, כמו כאן – שאחד אומר שאין שום מצוה בכלל, ואחד אומר שזו יותר מצוה מאשר מחיים – יש תופעה של "נעוץ סופן בתחילתן", שהמעגל נסגר דווקא בקשר בין שתי הדעות הרחוקות ביותר. גם כאן אפשר להבין טוב מאד שדווקא שני הקצוות קשורים ותלויים זה בזה: הזכרנו את דברי אותו אחרון, שמפרש את דברי רבי אבין כמלמדים שאחרי פטירת האב הוא פטור מהמצוה, ואמרנו שאינם מוכרחים. למה? כי כשלומדים תורה אני מצייר לעצמי מה אני הייתי מתכוון אם הייתי אומר את מה שכתוב. עד עכשיו אדם התמסר לטפל בהורים, ומה הוא מרגיש באותו רגע שהוא עושה עליהם קריעה? כתוב שהקריעה על אבא ואמא היא לא כמו קריעה על שאר הקרובים שחייבים להתאבל עליהם, אלא צריכים לגלות את הלב, ובסוגית הירושלמי אומר שהכוונה לגלות את צער הלב העמוק על הפסד מצות כבוד הורים (שלפי חז"ל היא נקראת "חמורה שבחמורות"). עם טפת חסידות, איך נפרש את דברי רבי אבין? הוא מתאבל על כך שנעשה ערטילאי מהמצוה, ערום מן המצוה. בזמן שהבן קונה תכריכים וכו', כמצוותו, הוא קורע את לבושו ומראה את צערו שהוא ערום מהמצוה. אז כעת אין לו יותר מה לעשות בענין של כבוד הורים? איני חושב שהפירוש כך. בשביל לעבור ממציאות למציאות אחרת יש מעבר יבק – כמו בפטירה ומעבר מעולם לעולם – יש שלב של 'אין' בין שני מצבים של 'יש'. בין העולם הזה לעולם הבא צריך לטבול בנהר דינור, נהר של אש, כדי לשכוח חיזו דהאי עלמא – לשכוח חויה קודמת כדי לזכות לחויה אחרת לגמרי. כך אני מפרש את רבי אבין – באופן שמאד מתאים לירושלמי – שכדי להגיע לכבוד הורים אחר מיתה, מהות אחרת לגמרי, קודם צריך להרגיש את ה'אין', החלל מקיום המצוה כמו שהיתה מחיים. לרגע זה התאפס, יש רגע אחד שאתה פטור – כמו שאונן פטור מכל המצוות. לרגע אחד מצטער עד עומק נשמתך ומגלה את הלב, אבל לאחר מכן פתאום המצוה חוזרת ומתגלה באופן אין סוף יותר רם ונשא מקדמת דנא. או, בלשון הנ"ל, קודם כבוד הורים היה מצוה בין אדם לחברו – שהאבא כמו חבר שלי, הוא טפל בי ואני צריך לטפל בו – אבל אחרי הקריעה כבוד הורים הוא משהו אחר לגמרי. צריך באמת להפסיד במדה מסוימת את כל היחס הקודם לרגע, כדי לזכות למשהו אין סופי יותר ממנו, לכבוד הורים "יתיר מבחיוהי".

מעבר יבק בין העולם הזה לעולם הבא, עולם הבינה

אם כן, סקרנו את כל מגוון הדעות, מהפירוש בדברי רבי אבין בתלמוד ירושלמי ועד לדעת הזהר וגרסת מסכת שמחות לגבי כבוד הורים לאחר מאה ועשרים, והסברנו את הקשר הפנימי ביניהם. למה זה שייך לבינה? כי בינה היא עולם הבא, אליו מגיעים על ידי שעוברים את "מעבר יבק". הווארט כעת הוא שלא רק האבא עבר "מעבר יבק" מהעולם הזה לעולם הבא – גם הבן, ביחס לאבא, צריך לעבור "מעבר יבק"[ד]. כל הדינים והמנהגים שמסביב לפטירת האדם מן העולם הזה נקבצים בספר "מעבר יבק", שסודו הוא כמו מה שקוראים היום בפיזיקה חור שחור – נכנסים לחור שחור, ובצד השני יוצאים לעולם אחר לחלוטין, לא מה שהיה קודם. המושג חור שחור היום בפיזיקה בדיוק מתאים למושג "מעבר יבק", מעבר ש"כל באיה לא ישובון", מעבר חד-כיווני שרואים מי שנכנס אליו אבל לא מי שיוצא ממנו, ואי אפשר לשער איך יוצאים מהצד השני. כמו שהיום לא יודעים לאן מגיע מי שנכנס לחור שחור, אבל הוא מגיע לממדים אחרים. בכל אופן, כמו שהאבא עבר את מעבר יבק גם הבן עובר אותו. מכאן נלמד כלל גדול לגבי מהות מצות כבוד הורים – הזדהות עצמית עם כל מה שעובר על ההורה. המעבר מגיע לעולם הבא, לספירת הבינה – כבוד אב ואם של העולם הבא.

 



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com