ג. פירושי "ויוסף הורד מצרימה"

נעבור לפסוק "ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורִדֻהו שמה": על פי פשט "הורד" לשון ירידה, גם בעל כרחו – לשון "הורד", הופעל, "מיד הישמעאלים אשר הורידוהו". המלה השניה מתחלת הפסוק היא "הורד" והמלה השניה מסוף הפסוק היא "הורדהו" – יש פה דגש, "על פי שנים עדים", על הירידה שלו. יש פה חן, מצב סימטרי, שהמלה השניה מההתחלה היא "הורד" והשניה מהסוף "הורִדֻהו" (ד אותיות ו-ו אותיות). ביחד זה אמת – אהיה ברבוע, "אהיה אשר אהיה". "משה אמת ותורתו אמת". אחד הפירושים של "תתן אמת ליעקב" שיוסף הוא האמת, "חותמו של הקב"ה" – היסוד, אות אמת, ברית אמת. זה לפתוח ברמז.

על הפסוק הזה יש בחז"ל כמה וכמה פירושים, שזה לא "הורד" כפשוטו. אמרנו שרש"י לא מביא במפורש מה שחז"ל אומרים ששתי הפרשיות נסמכו מפני הירידה המשותפת שבהן, שבפרשה הקודמת כתוב "וירד יהודה מאת אחיו" וכאן כתוב "ויוסף הורד מצרימה". יש פה הבדל מן הקצה אל הקצה, שרש"י אומר על "וירד יהודה מאת אחיו" – "הורידוהו מגדולתו". אחרי שראו את הצער העצום שנגרם ליעקב אבינו, והיות שיהודה הוא המלך והוא אמר להם למכור אותו, אמרו לו שאם היית אומר לנו להחזירו לאביו היינו שומעים לך – לכן הורידוהו מגדולתו. אבל כאן הפירוש לא שהורד במדרגה, אלא להיפך – "הורד" כאן זו עליה במדרגה. ידוע שכל ירידה היא לצורך עליה, "ירידה צורך עליה", אבל יש בזה גופא כמה מדרגות – כמו שהסברנו כמה פעמים – עד למדרגה הכי גבוהה ש"ירידה תכלית העליה", שהירידה עצמה היא כבר תכלית העליה.

אצל בת יפתח כתוב "וירדתי על ההרים". רבינו יונה אבן ג'נאח כותב ש"וירדתי" פירושו "ועליתי". איך יורדים על ההרים? היא נמצאת בשמים ויורדת על ההרים? הוא אומר ש"וירדתי על ההרים" זה 'ועליתי'. אז אם כי שהרד"ק סותר את פירושו, ואומר שאין שחר לפירוש הזה, אך הוא מפרש כך בעוד כמה מקומות (לא רק על הפירוש הזה). זה ממש דבר והיפוכו לגמרי. מכאן אפשר לרמוז שיש ירידה שהיא תכלית העליה – "וירדתי על ההרים". רש"י כותב שם שזה לשון יללה, "אריד בשיחי" – זה לבכות, שהיא בכתה על בתוליה. אבל כל המפרשים, חוץ מרש"י, אומרים על פי פשט שזה לשון ירידה ממש. איך יורדים על ההרים? כנראה שביתו של יפתח היה במבצר על גבי ההר, ולצאת החוצה מהבית שלה להרים זה ירידה. ככה כולם מפרשים, שזה גם משהו מוזר ביותר, כדי לצאת מהפלונטר של "וירדתי על ההרים". אבל ודאי שיש דברים בגו, ולא סתם רבינו יונה אומר ש"וירדתי" זה לשון עליה.

הדבר הזה מתחזק אצלנו ב"ויוסף הורד מצרימה" לפי כל פירושי חז"ל שנפרט, שירידה זו של יוסף היא לא ירידה אלא עליה. ושוב, רק יוסף, שהוא "יפה תאר ויפה מראה" וה' איתו – "ויהי הוי' את יוסף ויהי איש מצליח", "הוי' מצליח בידו". יש כמה פסוקים כאלה, תיכף כשיורד למצרים, הוא מוצא חן ומצליח וה' איתו – זה לא היה כתוב קודם. זה פשט ממש, שהבחור הזה נמכר לעבד, ופתאום במקום העבדות שלו מזלו מאיר – הוא נעשה "בר מזלא". הצ"צ כותב על "ויהי יוסף איש מצליח" – תיכף הוא נעשה איש מצליח – ש"איש מצליח" זה מה שנקרא בלשון חז"ל "בר מזלא", מזלו מאיר דווקא שם. יש מי שיורד, ודווקא במקום הירידה מזלו מאיר לו, ה' איתו, הוא "איש מצליח", "והוי' מצליח בידו", כמו כל הלשונות שנאמרו בפרשה.

איך חז"ל באמת מפרשים את "ויוסף הורד מצרימה"? יש פירוש אחד "כבשום" – לשון "הורד" זה לשון כבוש. לאחרונה אנחנו מדברים הרבה על כבוש. "כבשום, שנאמר 'וירד מים עד ים'" – "וירד" לשון כבוש. אל תחשוב שהוא סתם ירד למצרים, אלא הוא כבש את מצרים. באותו רגע שהוא נמכר לעבד, ירד לבית פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי – עם כל התארים שלו – מהרגע הראשון הוא כובש אותם. זה קשור למה שהסברנו לאחרונה מה זה לכבוש, שמי שהוא "יפה תאר ויפה מראה" כובש את כולם עם הכריזמה שלו, כובש את כולם עם "והוי' אתו". "וירד מים עד ים" – "כבשום".

אחר כך חז"ל אומרים פירוש שני, "שלט בהון, שנאמר 'והוא רודה בכל עבר הנהר'". שני הפסוקים נאמרו על שלמה המלך. "וירד מים עד ים" בפרק ע"ב, הפרק של שלמה, ו"והוא רודה" נאמר במלכים. חז"ל אומרים שיש שתי בחינות, כבוש ושליטה, וזה לא אותו דבר. המפרשים מסבירים שכבוש זה בעל כרחו ושליטה זה ברצון. מסבירים ש"והוא רודה בכל עבר הנהר" היינו שקבלו אותו למלך, זה נקרא שהוא שולט בהון. "יוסף הוא השליט" מרצון, קבלו אותו לשליט. אבל כבוש זה בעל כרחם, "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ".

אם כן, יש פירוש אחד ש"הורד" לשון כבוש ופירוש שני ש"הורד" לשון שליטה.יש עוד פירוש ש"נסחין להון" – טלטל אותם והעביר אותם מעיר לעיר, ממקום למקום. "שנאמר 'וירדהו אל כפיו'", לרדות דבש, שכתוב בשמשון.

עוד פירוש שכתוב בגמרא: "אל תקרי 'ויוסף הורד מצרימה' אלא 'הוריד'" – שיוסף הוריד את אצטגניני פרעה מגדולתם. הוא הוריד את מצרים, את חרטומי וחכמי מצרים. הרד"ל במדרש אומר שזה גם פירוש המדרש "נסחין להון", אבל רוב המפרשים לא מפרשים כך.

יש במדרש עוד שני פירושים, שניהם לשון הוריד: "ויוסף הורד מצרימה" – שהוריד את יעקב אבינו למצרים. שכך היתה גזירה, שהיה צריך להוריד את יעקב בשלשלאות של ברזל, והוא הקל והוריד את יעקב אבינו בכבוד למצרים.

עוד פירוש אחרון: שהוריד את השכינה. ידוע שיש עשר ירידות בכל התורה כולה, מגן עדן מקדם ועד לעתיד לבוא, שכתוב "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" בתחית המתים. החיבור הראשון שהתחבר לאחר סיום כד ספרי התנ"ך הוא פרקי דרבי אליעזר – החיבור הראשון בתורת ישראל.  כמו שהרד"ל מאריך להסביר ולהפליא בכך בהקדמתו לפדר"א, שמסוף הנבואה החבור הראשון בעם ישראל הוא פרקי דרבי אליעזר, וכל המדרש הזה בנוי על עשר הירידות שירד הקב"ה לעולם הזה. "דודי ירד לגנו", "וישמעו את קול הוי' אלהים מתהלך בגן לרוח היום" – זו הירידה הראשונה, דווקא לאחר החטא. שוב, הירידה העשירית, לעתיד לבוא, היא "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים". לפני שיעקב אבינו יורד למצרים כתוב "אנכי ארד עמך מצרימה", שזו אחת מעשר ירידות. בעצם זו הירידה הרביעית. הירידה השניה היא "וירד הוי' לראות את העיר ואת המגדל" במגדל בבל ודור הפלגה. הירידה השלישית היא "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה" בסדום. ואחר כך הירידה הרביעית שהקב"ה יורד לעולם הזה לפי הפדר"א – יש באבות דרבי נתן גירסא קצת אחרת – היא "אנכי ארד עמך מצרימה". אבל עוד לפני "אנכי ארד עמך מצרימה" כתוב "ויוסף הורד מצרימה", אז אם כי שלא כתוב בפירוש הקשר ביניהם, המדרש אומר שיוסף הוריד איתו את השכינה למצרים – יש קשר הדוק בין זה, וגם בין מה שכתוב במדרש שהוריד את יעקב אבינו (בכבוד) למצרים. הכל יוסף עשה – הוריד את יעקב ואת השכינה. למה כל פדר"א זה על עשר הירידות? כי זו תכלית כל העולם. לא עליה, אלא תכלית הכל ירידה. יש ירידה צורך עליה ויש עליה צורך ירידה, כידוע, ועצם התכלית זה "עליה צורך ירידה". לכן הסוד הכי עמוק זה "עשר ירידות ירד הקב"ה על הארץ" (זה הלשון). אפילו מה שכתוב בהר סיני, "וירד הוי' על הר סיני" – הירידה הששית – זה לא היה תכל'ס כי לא היה למטה מעשרה טפחים. הרבי תמיד חוזר על לשון זה, שאנחנו רוצים את הירידה "למטה מעשרה טפחים", הירידה העשירית, על הארץ ממש. כל זה כדי להדגיש שהתכלית זה ירידה.

חז"ל דורשים את הירידה הראשונה (הכל הולך אחר הפתיחה) מהפסוק בשה"ש "דודי ירד לגנו". בשה"ש רד זה ר"ת רעיה-דוד – הזוג והזווג של שה"ש, קודם הרעיה ואחר כך הדוד. אם הדוד לפני הרעיה זה ר"ת דר – דירה, דר בתחתונים. אבל היות שלע"ל התכלית היא "נקבה תסובב גבר", הרעיה קודמת לדוד, זה רד – זה סוד הירידה בכל מקום.

נעשה סדר עד כאן:

אמרנו שיש פסוק "ויוסף הורד מצרימה", שהפשט שלו זה ירידה למצרים – נשים את הפשט בחסד.

אחר כך פירוש ראשון של חז"ל זה "כבשום". לפני כשבועיים בערך הסברנו כאן שכל כבוש זה גבורה – "איזה הוא גבור הכובש את יצרו".

אחר כך חז"ל אומרים שזה לא רק לשון כבוש, אתכפיא, אלא יש בזה גם אתהפכא במדה מסוימת – שהנשלט מקבל את השולט – לשון שליטה, "מלכותו ברצון קבלו עליהם". זה ממשלה בהוד – "איהי בהוד".

אחר כך לשון טלטול, "נסחין להון" – זה שמנצח אותם, וגם לשון מנצח על תזמורת ששם כל אחד במקומו, לקחת אחד מפה ולשים אותו שם לפי הרצון – זה סוג של נצחון, ספירת הנצח.

אחר כך יש מה שיוסף מוריד את אצטגניני מצרים, מוריד את חכמת מצרים. איך הוא מוריד אותם? הייתי יכול לחשוב שאולי זה נצח, שנצח את החרטומים שלא ידעו לפתור את חלום פרעה והוא כן ידע. אבל מה שהוא פתר גם את חלומות שרי פרעה וגם את חלומות פרעה עצמו לא היה בדרך נצחון. זה לא כמו רבי יהושע בן חנניה עם סבי דבי אתונה, שהוא מנצח אותם. לפעמים החכם היהודי צריך לנצח את חכמי או"ה, להכנס איתם לעימות. אבל יוסף לא נכנס לעימות, לא מבזה את חכמי מצרים ואומר לפרעה שאלה השוטים שלך שאומרים שבע בנות תוליד ושבע בנות תקבור וכו'. הוא לא מתייחס אליהם בכלל. יותר מאוחר משה ואהרן כן מתעמתים עם החרטומים – משה הוא נצח, הוא צריך לנצח אותם. אבל איך יוסף מוריד אותם? לא בדרך נצחון, שמנצח אותם – נצחונו זה מה שהוא מטלטל את המצרים מכאן לכאן – אלא מוריד את חכמי מצרים בעצם היסוד שלו. זה עצם היסוד שלו, התגלות עטרת היסוד – הגילוי העצמי שלו. כשיוסף מתגלה כמו שהוא, שירא אלקים אני ו"לאלהים פתרֹנים" – סימן שהוא בעצם אלקים. הוא לא אומר זאת, אלא בדרך ענוה – "האלהים יענה את שלום פרעה", "לאלהים פתרנים" – אבל "אני אמרתי אלהים אתם". לכן פרעה כששומע את הפתרון אומר "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו", אלקים באיש הזה. שוב, איך יוסף מוריד את חכמי מצרים, "ויוסף הורד מצרימה"? על ידי גילוי עצמי, שזה גם חלק ממה שהוא "יפה תאר ויפה מראה". לכן, כל מה שיוסף מוריד – כמו שנסביר עכשיו – זה בקו האמצעי של הספירות. כל ה"אל תקרי 'הורד' אלא 'הוריד'". מה שהוריד את אצטגניני מצרים – זה בעצם היסוד שלו.

מה שהוריד את יעקב אבינו בנחת וכבוד – יעקב הוא התפארת.

מה שהוא הוריד את השכינה הקדושה בכבודה ובעצמה – השכינה הקדושה היא המלכות. "אל תקרי 'הורד' אלא 'הוריד'" זה על שלשה דברים – שנים מהם חיוביים ואחד מהם דבר שלילי. בתפארת הוא הוריד את יעקב, במלכות הוא הוריד את השכינה, אבל בעצם היסוד שלו – שזה הוא בעצמו – הוא הוריד את חכמי מצרים. מענין שרק הדרוש הזה נמצא בגמרא, במסכת סוטה – רואים שהגמרא תופסת את הדרוש העצמי ביותר מבין כל הדרשות של "ויוסף הורד מצרימה", שמה שהוא הוריד זה חכמי מצרים, על ידי הגילוי העצמי של עצמו, איך שרוח אלקים מפעמת בקרבו ואיך שהוא הפותר והוא התופר והוא הפורת ("בן פֹרת יוסף", אותיות פותר חלומות, אותיות תופר – תופר את האותיות המפוזרות כדי להוציא את הפתרון מהחלום הנעלם).