ב. סוד התקופות בעולם העליון ובעולם התחתון

תקופת שמואל ותקופת רב אדא – שתי אמיתות

חישוב מועדה של ברכת החמה מבוסס על "תקופת שמואל", לפיה אורך שנת החמה הוא 365 ימים ורביע יום, שאזי בכל 28 שנים חוזרת החמה למקום בו נתלתה באותו היום ובאותה השעה (6 בערב אור ליום רביעי בימי השבוע, כפי הדעה שהמאורות נתלו בלילה). אמנם, ישנו חישוב נוסף ומדויק בהרבה של התקופות, "תקופת רב אדא", לפיה שנת חמה היא כחמש דקות פחות (ובדיוק, דעת הרמב"ם בתקופת רב אדא היא שאורך שנת החמה 365 ימים, 5 שעות, 979 חלקים ו-48 רגעים, ואם כן היא קצרה משנת החמה לשיטת שמואל ב-82 חלקים ו-28 רגעים[ב], כפי שמנסח זאת התשבץ).

כמובן, לפי חשבונו של רב אדא ככל שעוברות השנים החישוב לפיו מברכים את ברכת החמה מתקלקל. כיצד יתכן שמברכים את ברכת החמה על פי חישוב פחות מדויק? הרמב"ם אומר כי חשבונו של רב אדא הוא "האמת יתר מן הראשון [היינו מחשבונו של שמואל]", ועל כן פוסקים כמותו בסוד העיבור וקביעת החדש (בקיום מצות "שמור את חדש האביב"[ג]), אך גם תקופת שמואל היא אמת, וכמותה פוסקים לתקופות[ד] וממילא לענין ברכת החמה (ואולי חשוב להעיר כי בין כך ובין כך, עצם המציאות של מחזור החמה היא מופשטת, כי אין למחזור זה ביטוי מובהק במציאות, בניגוד למחזור הלבנה, המציאותי והמוחשי לגמרי). דברי הרמב"ם כי אפשר להשתמש במונח "אמת" גם בנוגע למשהו שאיננו מדויק, וכי ניתן לדרג בתוך האמת בין "אמת" ל"אמת יתר", הם חידוש גדול שיש להעמיק בו.

כאשר הרבי דן בענין זה (בשיחת אחש"פ תשי"ג) הוא מבאר כי שתי מדרגות האמת קיימות בעולמות שונים, וכי שיטת שמואל שנראית פחות מדויקת בעולם שלנו היא השיטה האמיתית יותר בעולם רוחני. בפשטות, תקופת שמואל נכונה בעולם היצירה[ה], העולם הרוחני שמעל עולם העשיה, עולמנו שלנו, ואילו תקופת רב אדא נכונה בעולם העשיה (בין עולם היצירה לעולם העשיה יש הפסק – "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו", וכמו שיתבאר סודו לקמן). אם כן, הרבי מוסיף נדבך עיקרי על דברי הרמב"ם ביחס למדרגות האמת ומלמד כי אמיתות שונות בדיוקן שייכות לעולמות שונים, וגם בכך יש להוסיף ולהעמיק. הרבי מדגיש עוד בשיחה כי על אף שמדובר בחישוב רוחני, המתבסס על בריאת העולם במחשבה (בחדש ניסן) ויסודו ב"שנת תהו", הרי שחייבת להיות לכך אחיזה בגשמיות העולם שלנו (כדי להמשיך ולחבר את הרוחניות בגשמיות, תכלית כוונת כל המצות והברכות), ושעל כן בשעת ברכת החמה צריך לראות בפועל את החמה הגשמית בעולם הזה. כלומר, חידושה של ברכת החמה הוא ביחוד בין העולם העליון לעולם התחתון, שבהשקפה ראשונה נראה כי אינם תואמים זה לזה. הדבר עולה בקנה אחד עם המבואר לעיל, בחלקו הראשון של המאמר, כי יש בברכת החמה כח של יחוד "אורות דתהו" (של עולם המחשבה, שנת תהו) עם "כלים דתיקון" (של העולם הזה הגשמי שלנו, העולם כפי שנברא בפועל ושדווקא בו ניתן לקיים רצונו יתברך, בקיום מצות מעשיות המהוות כלים רחבים להכלת האורות המרובים דתהו).

דרגות של אמת

דוגמה לכך שקיימת "אמת" ו"אמת יתר" ניתן למצוא ביחס בין "אמת" ל"אמת לאמתו"[ו] (והמחשה לענין בסיפור: רבי נתן מנעמירוב שאל את רבו, רבי נחמן מברסלב, האם תהיה זו אמת בעבודת ה' להענות להצעת רבנות שקבל ורבי נחמן השיב בחיוב, אך כשהמשיך רבי נתן ושאל אם זו אמת לאמתו השיב רבי נחמן כי אם הוא שואף באמת לאמת לאמתו – שישאר במקומו ולא יקבל את הצעת הרבנות). אכן, החסידות מרחיבה ומוסיפה לכך מדרגת אמת קלושה עוד יותר – "שפת אמת". מתחת ל"שפת אמת", העומדת על הגבול, קיים שקר, אך אם בתוך האמת יש חלוקה בין "אמת" ל"אמת יתר" ("אמת לאמתו"), ניתן גם בתוך השקר לחלק בין שקר דק לבין שקר גס. את חמש המדרגות הללו – אמת לאמתו, אמת, שפת אמת, שקר דק, שקר גס – ניתן להקביל לנרנח"י המקבילות לארבעת העולמות הידועים ולא"ק שמעליהם (הנפש חווה את העולם הזה, עולם העשיה הגשמית המוכר לנו על ידי חושינו הגשמיים, "עלמא דשיקרא", שהנו שקר גס, כמציאות היש. חווית המציאות בעולם היצירה על ידי הרוח היא בבחינת שקר דק, וכו'), וד"ל.

אמנם, כאשר נקודת המוצא היא סודות התקופה והעיבור, עדיף להחליף את ביטויי האמת והשקר בביטויי "קרוב" ו"רחוק" – על דרך "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשֹתו" – משום שכל המסלולים המתוארים בשתי התקופות "הכל בקירוב הוא ובמהלך השמש האמצעי, לא במקומה האמיתי" (וכפי המקובל בפיזיקה המודרנית שכל הגדרות המציאות הן בדרך של קירוב והסתברות). במונחים אלה, יש מה שקרוב מאד לאמת, מה שקרוב לאמת, מה שרחוק מהאמת ומה שרחוק מאד מהאמת (רחוק מאד עולה שטן) – מדרגות הקירוב והריחוק הן מדרגות האמת דלעיל ומטה, ואילו "אמת לאמתו" היינו בדיוק[ז]. ורמז ל"סוד הוי'" שיש במבנה זה: בדיוק-קרוב מאד-קרוב-רחוק-רחוק מאד עולה יום פעמים הוי' שעולה הוי' אלהים (שם מלא, סוד יבק) פעמים אחד. את שלש דרגות האמת (שפת אמת – קרוב, אמת – קרוב מאד, אמת לאמתו – בדיוק) יש לרמוז בסוד העין, הרומזת בזהר הקדוש לסוד השבת (ש-בת, כנודע), יום האמת, בו אפילו עם הארץ אינו חשוד לשקר – הלבן שבעין (עם גידי הדם האדומים שבו) הוא הקרוב, גוון העין הוא הקרוב מאד, ונקודת השחור של האישון-בת-עין, ממנה יוצא אור העין, הוא האמת לאמתו, בסוד "שלח אורך ואמתך [האמת שלך, שהיא האמת לאמתו] המה ינחוני", וד"ל.