חיפוש בתוכן האתר

חשון תש"ן - שיעור בספר מלכות ישראל - תקון יסוד העפר - דף 7 הדפסה דוא
אינדקס המאמר
חשון תש"ן - שיעור בספר מלכות ישראל - תקון יסוד העפר
Page 2
Page 3
Page 4
Page 5
Page 6
Page 7
Page 8
כל הדפים

ד.

כאן יש עוד ענין הקשור עם ארבעת היסודות, שהיום אצל המדענים נחשב מיושן. יש בגוף ארבע מרות – נוזלים או הורמונים שהיום חוזרים לזה בעיקר ברפואה הטבעית – שקשורים עם מצבי הנפש. בנוסף לכך יש ארבעה איכויות – שתים שהם ארבע. יש איכות של "קר – חם" ויש איכות של "לח – יבש". בכל יסוד יש זוג איכויות, אחד מכל צמד. הסימן בראשונים הוא:

ח – י                                  אש:      חם – יבש

ל – ח                                 רוח:     לח – חם

ק – ל                                 מים:     קר – לח

י – ק                                  עפר:     יבש – קר

בכל יסוד יש תכונה עצמית ויש תכונה מקרית, טפלה לו. למשל, האש הוא חם ויבש. החם שבו היא האיכות העצמית והאיכות המקרית הוא שהיא יבש. הרוח לח וחם, לח בעצם וחם במקרה. מים זה קר בעצם ולח במקרה ועפר הוא יבש בעצם וקר במקרה. הכי מענין זה המים, שיכולים להיות קרח או אדים ולכן הלחות היא איכות מקרית, ואילו האיכות העצמית היא הקור [לכן יש בעיה עם מקוה חם, שאבדת את העצמיות של המים ואילו אפשר להקפיא מים שאובים ולהחזיר אותם לכשרותם למקוה]. "מים קרים על נפש עיפה". לקור יש גבול למטה, בעוד שלחום אין. זה מסביר סוד גדול בחסידות על סמך ביטוי בחז"ל, שיש שני מצבים בנפש: "עד ועד בכלל" ו"עד ולא עד בכלל". "עד ועד בכלל" הוא הקור ו"עד ולא עד בכלל" הוא החום. "עד בכלל" זה היאוש ו"עד ולא עד בכלל" היא ההתלהבות. היהודי צריך להגביר את המודעות של "עד ולא עד בכלל", שהיא מודעות של הסובב כל עלמין שמעל למודע, על המודעות של "עד ועד בכלל", שהיא המודעות של הממלא כל עלמין. להגביר את הנטיה להתלהבות על הנטיה ליאוש ונפילה לבור. נחזור למים. זה שהם קרים בעצם כי הם מתחילים מאפס המוחלט למרות שאחר כך מגיעים עד אין סוף. אדרבה, זה שהגעת ל"עומק תחת" זה מה שנותן לך את כח הקפיצה למקום הכי גבוה. יש קצה מוגבל, שעד כאן ותו לא, אבל זה שאין גבול בצד השני זה גם דבר פלאי. זה אומר שהטבע גבולי ובצד אחר לא גבולי. לכן אמרנו שהמימן הוא היסוד הכי חשוב בטבע. בחסידות יש שאלה, למה קוראים לה' אין סוף ולא אין תחילה? כי לגבי הבחינה הזאת של 'אין סוף' יש תחילה. אין סוף זה על התפשטות האור ולגבי המדרגה הזו יש תחילה, ויש בחינה שעליה ראוי לומר 'אין תחילה', כמו 'נמנע הנמנעות'. יש בטוי בלשון הראשונים, בעיקר במורה נבוכים, ש"כל קדמון נצחי ולא כל נצחי קדמון אלא ברצון ה'". קדמון, כלומר ש'אין תחילה', מחייב הגיונית 'אין סוף', אבל 'אין סוף' לא מחייב ש'אין תחילה'. יכול להיות שם 'תחילה' ובכל זאת, הוא 'אין סוף' ברצון ה', שדבר יכול להיולד עכשיו ובכל זאת להימשך ברצון ה' עד אין סוף. קדמון נצחי עולה משיח [ר"ת קן ציפור, משכנו של המשיח], שהוא האדם נצחי שמגלה שהוא גם קדמון.

והנה טבע העפר הוא יבש וקר ("יבש" – "בעצם"; "קר" – "במקרה", בלשון הראשונים). תקונו הוא על ידי המשכת לחלוחית פנימיות המוחין בעבודת ה' יתברך

איך מתקנים מצב בנפש שאתה יבש וקר? זה כמו יאוש, יבש וקר. זה סוג התקון מבחוץ, של מדות הפכיות. אמרנו, שיש תקון מאותה המדה בקדושה והיא השפלות והיאוש בקדושה. זה כמו שער היאוש בספר מבחר פנינים לאחד הראשונים. הוא מונה את היאוש כאחת המידות הטובות, אבל כאן זו הזריזות של המשכת הלחלוחית של המוחין. כמו המעין הנובע מתחתית הארץ, שיהיה לך שכל טוב בעת יאוש. זה מה שאמרנו שהפשט בדברי ר' נחמן [כל ההמשך ששרים היום – "אם הגיע זמן קשה וכו'" – זה שיר של היום שהמציאו, זה לא ממנו] שיאוש זה שיבוש, הסתכלות לא נכונה על המציאות, ולא שהמצב כזה באמת ורק צריך להיות בכל זאת בשמחה. אין שכל בזה. המתייאש הוא בעצם מטומטם, שוקע באטימות ויאוש. גם ההסבר החלופי היא מידה, אבל לא מה שר' נחמן התכוון. זה נקרא להמשיך לחלוחית בתוך העפר, שההסתכלות על המציאות תשתנה. לחלוחית זה 'גישמאק' ועצמות זה בלי שום טוב טעם בכל דבר בעולם. נמאס לו, לא 'נשבר' לו [יש על שתי הבחינות האלו אצל הרבי הקודם], בחינת "קצתי בחיי". בשביל זה צריך זיק של מוחין כדי להתקדם הלאה.

והתלהבות המדות בהתעוררות חשק ותשוקה לקיים רצונו יתברך (בסוד "והוא יושב פתח האהל כחם היום").

קודם זה היה מוחין, שהם מים קרים, ועכשיו זה התלהבות של חום. כל כך חם לו שעכשיו הוא כבר יושב בפתח האהל כחום היום.

רק ביחס להבלי העולם הזה צריך האדם להיות יבש וקר (שעל ידי זה "בורח מן העבירה" לגמרי כנ"ל).

[זה דבר שנוגע מאד לבעלי תשובה, האם האדם עדין מתלהב מן הג'אז של הגלגול הקודם... האם יש לו עדין קשר נפשי לחלק הזה בעברו. כשעדיין יש משיכה זה בגלל שלא הגיעו למיאוס, עדיין לא הגיעו לגיל מאה. ברגע שמגיעים לגיל מאה, שכאילו מת ובטל ועבר מן העולם, זה להגיע למיאוס המוחלט. אצלו זה יבש וקר לגמרי. למה ה' עושה שזה לא יעבור לגמרי מן העולם? כי יש שם ניצוצות שעליך לברר אותם. יש אחד שחושב שזו עדין מוזיקה יותר טובה ממוזיקה יהודית, רח"ל. זה ודאי לא נכון. זה בחיצוניות. מילא יאמר מישהו שבהטובן או באך זה יותר עמוק, אז אפשר להבין את הטעות שלו, את חיצוניות המוחין שיש בזה, אבל שג'אז יותר טוב זה ממש חיצוניות המידות. יש אנשים שאוהבים כושים, אז אוהבים מוזיקה של כושים.

נסביר מכיוון אחר. השנה הזאת, שנת תש"נ, היא שנת "טוב טעם ודעת למדני". מה הכוונה? מקובל בעולם המשפט 'על טעם ועל ריח אין מה להתווכח', וכל אחד עם הטעם שלו ושיפתח אותו כהבנתו בקדושה. אבל יש משהו אחר, שהאקסיומה הזו לקויה, שיש טעם לקוי. אנחנו מבקשים מה' שילמד אותנו טוב טעם. זה אפילו לפני דעת. קודם צריך את תקון החושים בכתר ורק אחר כך במודע לתקן את הדעת. אני לא רוצה את הטעם הראשוני-תולדתי שלי, שהוא "עיר פרא יולד" עם כל הגסות. אני מבקש ממך לעדן לי את הטעמים. מה זה טוב טעם? טוב טעם זה קשור עם התקשרות לצדיק, שיש להרבה אנשים בעיה עם זה. אדמו"ר הזקן אמר שתכלית האהבה היא לאהוב את מה שהאהוב אוהב. אתה אוהב מישהו ומחבק ומנשק אותו ומוכן למסור את נפשך עבורו, אבל זו לא אהבה של יחוד ואחדות אמיתית עד שאתה לא אוהב את מה שהוא אוהב. הוא אמר את זה שתכלית אהבת ה' זה אהבת ישראל, שה' אוהב יהודים – "אהבתי אתכם אמר ה'" – ואם אתה לא אוהב יהודים אז אתה לא כל כך אוהב את ה'. לענייננו, לאהוב אותך באמת זה שאני מקבל את הטעמים שלך. אם אוהבים את האשה באמת מתרגלים לאהוב את מה שהיא מבשלת גם אם זה קשה לך ביום הראשון. להתאים טעמים. זה משהו עמוק, שאם אני נולדתי עם כוחות נפש מסוימים אני יכול להבין שאפשר להגיע לרמות אחרות לגמרי על ידי לימוד, כמו לעבור ממדע של ניוטון לשל איינשטין – שזו קפיצה כל כך גדולה שהיו מדענים שלא רצו לעבור לתיאוריה החדשה כי לא היה להם כח נפשי להסתכל על זה – ועם כל זה עדיין כאין וכאפס לעומת קפיצה של שינוי הטעם. לקבל טעם חדש זה שינוי בעל-מודע, בכתר, והסגולה והכח לזה הוא מסודות ההתקשרות לצדיק. מישהו באמת חסיד ברסלב אמיתי אפשר לראות את זה, שהוא מתחיל להתייחס ולהרגיש את המציאות בעיניים חדשות לגמרי, בעינים של ר' נחמן. זה נקרא "ואכלתם אכול ושבוע", כמו שמסביר האדמו"ר הזקן שכמו שאנחנו היום אוכלים בהמות כך יאכלו אותנו לעתיד נשמות של צדיקים כדי להעלות אותנו למדרגה לאין ערוך מעלינו. אז השנה הזאת היא שנה שצריך להיות מודע שיש ענין לקפוץ למעלה גם בטעם. זו עבודה הכי פנימית של ההתקשרות. אחרי כל זה אפשר להבין את מה שהתחלנו, שיש אנשים שחזרו בתשובה אבל עוד לא עלו בטעם. אם התעלו ואז עדין יורדים להעלות ניצוצות מן הג'אז אז זה כבר משהו אחר. כמו ר' בונים מפרשיסחא שנכנס לבאר כדי להחזיר שם מישהו בתשובה, או כמו הרבי מהר"ש שנכנס לתיאטרון. אבל אחד כזה יש לו עדין גועל מזה, כעין נשיאת הפכים. באמת בלי למצוא צדיק אז אתה קצת אומלל. אם אתה חושב שאין בדור הזה צדיק בכלל, וזה דור יתום, אז הרב קוק יכול לעזור לך לאהוב את מה שהאהוב אוהב, לפחות ביחס לאהבת ישראל.

רק להשלים את מה שהערנו על ההבדל בין בהטובן וג'אז, אז מוצארט ובאך זה יותר שכל, ובהטובן זה יותר מידות שבשכל. ג'אז זה כבר רק מדות, זה של כושים...].

 

מזה יזכה לשליטה מלאה על כל חושי נפשו, גם אלה שלא נמסרו לידי שליטת האדם על פי הטבע (דהיינו שתי עינים, שתי אזנים וראש הגויה. עיין בשיחה הנ"ל).



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com