חיפוש בתוכן האתר

כב כסלו תשמ"ט - בירורי יוסף וירידת יהודה - דף 3 הדפסה דוא
אינדקס המאמר
כב כסלו תשמ"ט - בירורי יוסף וירידת יהודה
Page 2
Page 3
Page 4
Page 5
כל הדפים

 

ה. משך הברורים ועוצמתם

הסברנו, שאופי הבירורים הוא שככל שהבירור יותר עליון הוא לוקח פחות זמן. הבירור הראשון, של החכמה, הם יסורים גדולים של רגע אחד, שאדם לא יכול לסבול אותם, יסורים של זעזוע. אחר כך הבירור יורד ונמשך, כאשר כל בירור נמשך יותר זמן, באופן יותר קל, עד שבבירות האחרון, הברור של המלכות, בבית הסוהר הוא יושב יב שנה. זו יראת מות לטווח ארוך, בעוד שבחכמה יש יראת מות מיידית של "חרב מונחת על צווארו". היא למעלה מן הזמן. המלכות קשורה עם זמן – "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד" – והמלך יכול להעניש במשך זמן ממושך בלי למהר לתת אותו. בור זה חלל ומות (אגב, למה יוסף לומד את שבעים הלשונות דוקא לפני שחרורו? כתוב שלשבת בבית הסוהר זה כמו להתגלגל באבן, שאתה לא יכול לבטא את עצמך. לכן בתורה אין עונש כזה, כי אסור למנוע אדם מלבטא את עצמו. אפשר רק לשים את הנאשם במשמר עד לביצוע העונש, אבל לא בתור עונש ואסור לענות את הדין. היתה תקופה לפני כמה שנים שבמשך כמה שבועות רצופים הרבי דיבר בכל שיחה נגד צורת הענישה של בתי סוהר ואיך שזה נוגד את דרך התורה. לאחר שתים עשרה שנה של דממה הוא בלילה אחד הופך לדובר ע לשון, מל לשונות, אחרי יב שנות חש).

אחרי השיעור שלשום כתבו לי רעיון שאימצתי. בבית הסוהר יוסף יושב יב שנה, בבית פוטיפר אומרים חז"ל שהיה יב חודש. זה כתוב, כי אלו שתי המדרגות התחתונות של "והנגלות". לפי זה צריך להשלים בדרך היקש – בדרך ניחוש – שבדרך שהה יוסף יב ימים ובבור הראשון שהה יב שעות. זה בירור יב שבטי י-ה שהוא בא לברר.

ניתן לומר, שבתוך הבור הראשון גופא יש שורש לשלושת הבירורים שיבואו אחריו. "והבור ריק" הוא הבור עצמו. "אין בו מים" היא הדרך במדבר חסר המים. "אבל נחשים" הוא בירור בבית פוטיפר. "ועקרבים" הוא בירור המלכות. עקרב הוא אימת המלכות, לכן אם נחש על עקבו לא יפסיק אבל בעקרב כן מפסיק. כלומר, הוא המפסיק והמבטל של המלכות, התפילה. בקדושה, עקרב הוא עושים באימה רצון קונם, אימת המלכות בקדושה, מזלו של חודש חשון.

לאור זה, נמשיך את המהלך. ארבעת פרקי הזמן של הבירורים שארכו יב – שנים, חודשים, ימים ושעות – הם שלבי הברור בכללות, כאשר בתוך הבור הראשון עצמו יש, כאמור, ארבע בחינות. כל זה בסוד "הוי' בחכמה", ויש בזה שתי אפשרויות: או שמחפשים את ארבעת אותיות שם הוי' – חכמה בינה מדות ומלכות – בתוך החכמה, או שיותר עמוק זה למצוא בחכמה את שלושת השורשים שלה בכתר – באמונה, בתענוג וברצון. כאן המלכות היא החכמה עצמה [בזה עיקר החן, כמבואר אצלנו בסוד ה'].

לענייננו, נמשיך את חישוב פרקי הזמן בתוך החלוקה השניה. כל חויה ראשונית, ובמיוחד טראומה בלשון ימינו, צריכה להשאיר רושם על כל החיים, ולכן הבירור הראשון שבו הוא נזרק אל הבור מביא אותו למקום הכי גבוה. מביא אותו ל"אשרי אדם מפחד תמיד" ראשי תבות אמת [כידוע יש ה בחינות של אמת בראשי תבות: יש "אבן מקיר תזעק" במלכות שבבחינת דומם, יש "אמת מארץ תצמח" במידות שבבחינת צומח, "אזן מלים תבחן" בבינה, "אדם – העולה מה, בטול – מפחד תמיד" בחכמה ו"אל מי תדמיוני" בכתר שלפני הצטמצמות האור לאדם. הכל יחד עולה צלם פעמים הוי', כמנין שמות הכוחות הפנימיים מאמונה ועד שפלות]. זה הפחד שבבור בכללות. אמרנו, שככל שהתקון יותר גבוה כך הוא יותר קצר ויותר חזק. לאור זה, נפרק את יב השעות הללו. יב שעות הם עונה אחת, כנראה עונת לילה. "מפחד בלילות". מהם החלוקות הבאות אחרי שעות? דקה, חלק ורגע. בדקה יש חי חלקים, אורכה של נשימה. זה יוצא 3 שניות ושליש. רגע זה "הרף עין", 1/76 מחלק לדברי הרמב"ם. זה בערך הזמן שצריך להשאיר את עדשת מצלמה כדי לצלם, רבע שניה. לפי זה, הבירור הכי גבוה ארך ליוסף יב רגעים, כחצי שניה. התקון השני ארך יב חלקים, 40 שניות. התקון השלישי ארך יב דקות. שאר יב השעות הם התקון האחרון של הבור. אלו תקוני הכתר של יוסף, המכשירים אותו להיות הממוצע המחבר.

לפי זה, חצי השניה הראשונה של יוסף בבור היתה תקון האמונה שלו. במילים פשוטות: חצי שניה לוקח לו להאמין שזה מן השמים. כמו בהלם של תאונה. אצל הצדיק זה הרגע בו הוא נזכר ומאמין שזה מה'. אחר כך צריך עוד 40 שניות כדי להפוך את המרירות לתענוג, להיות בבחינת "הפחד יצחק". אתה מאמין בה' אז אתה מתחיל גם להתענג שם קצת. אחר כך עוד 12 דקות לתקן את הרצון שלך, לגלות שה' ירצה שנצא מכאן. בתענוג עוד לא חושבים איך לצאת כי טוב לך איפה שאתה נמצא, אבל רצון זה מלשון מרוצה – "ויריצוהו מן הבור" – לצאת משם. אלו שלושת התקונים של הכתר. השלב הראשון נקרא "הבור ריק". זה הצמצום והחלל עצמו, תקון האמונה והרגשת הריקנות, הרגשת החלל והמות עצמו – "וצדיק באמונתו יחיה". אחר כך התקון הבא הוא "אין בו מים", אין מלשון אָיִן והמים הם "מצמיחים כל מיני תענוג". מתחילים להרגיש את התענוג שיש באין. תענוג של מת. עד אז זה רק להיות מת, בלי להתענג רק לקבל כי זה מן ה'. אחר כך לוקח עוד 12 דקות לשים לב שהנחשים עוד לא נשכו אותו... זה סימן שיש כאן איזה השגחה פרטית, שה' עושה פה משהו, שצריך להיות פה איזה שהוא נס. אז נולד אצלו רצון לחיות גם בחוץ. בתענוג רוצה לחיות גם בתוך הבור. אבל לעקרבים לוקח יותר זמן להתקרב אליך. הפחד הזה יכול להימשך גם 12 שעות...

בצורה כזו, ניתן להקביל את שלושת השורשים לשלושת היסורים הבאים: הפחד מן העקרבים הוא פחד הבור השני, פחד הנחשים הוא ניסיונות בית פוטיפר והתענוג שבבחינת אין כנגד הדרך.

[נחזק את הרעיון של החלוקה ל-יב עם רמז: יוסף במספר סידורי עולה ד פעמים יב, כאשר הממוצע של כל אות בשמו של יוסף עולה יב. האות י בשמו היא ודאי כנגד אות י שבשם, כנגד בירור הבור הראשון. האות ו של שמו היא כנגד הבירור של הדרך, של אות ה עילאה שבשם, כמבואר הרבה פעמים. הבינה נקראת רחובות הנהר, התפשטות של דרך. האות פ שבשמו הוא כנגד בית פוטיפר והאות ס כנגד בית הסוהר. האותיות ספ שבשמו מתהפכות (ספ הוא מלשון אסף. בחסידות, תמיד אפס הוא אין תפיסה ואילו אסף זה אין סוף. האפס זה מצידנו והאסף, האין סוף, זה מצד ה'. מצידנו "לית מחשבה תפיסה בך כלל". זה נקרא שהאפס עומד על הסף. אפס ההוא כינוי לחלק התחתון של הרגלים שלנו, הם העקבתא דמשיחא שלנו, כמו "מי אפסים", ותקונו הוא לעמוד על הסף)].



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com