ברורי יוסף וירידת יהודה

התוועדות כב כסלו תשמ"ט

קבר יוסף הצדיק – שכם

ניגנו ניגון לר' אלימלך

א. תפקיד הצדיק – ממוצע המחבר

נתחיל עם תוספת למה שדברנו שלשום בהתוועדות יט כסליו. הנושא היה ארבעת השלבים שעבר יוסף הצדיק ביסוריו, שנועדו להכשיר אותו להיות ממוצע המחבר. האחים לא הכירו בענין הזה, ומה שהצטייר להם ברגע שיוסף מחפש עליונות עליהם הוא שיוסף הוא ממוצע המפסיק. דומה לחשד של ישראל על שבט לוי. הרי כתוב "עבדי הם – ולא עבדים לעבדים", וליהודי אסור שתהיה עליו שום מרות מלבד הקב"ה. ברגע שיש מרות כזו הוא עובד עבודה זרה. אפילו בעסקי פרנסה, אם יהודי משתעבד למקור הפרנסה ולא מרגיש שזה בא לו ישירות מן הקב"ה זה נקרא עובד עבודה זרה בטהרה. לכן אמרו לו האחים "המלוך תמלוך עלינו". כמו כל מסית ומדיח חשבו שיש לו דין מות.

האמת היא שיוסף באמת במעלה עליונה מהם. הוא נשמה דאצילות שתפקידה להוריד את עצם האלוקות מלמעלה למטה, בבחינת שושבינא דמלכא, בעוד עבודתם היא בעבודת העלאה מלמטה למעלה. עבודתו היא "ויוסף הורד מצרימה" לעומת עבודתם – "ששם עלו שבטים". הוא מוריד למצרים, לתוך הצמצום, אור עצמי ואילו הם רק עולים לקראת ה' "להודות לשם ה'" – בלי תפיסה והשגה אלא בהודאה שלמעלה מטעם ודעת. בכתבי האריז"ל ובחסידות מבואר הרבה, שזה שכל המצוות הם ליחדא קוב"ה ושכינתיה, כלומר יחוד ז"א ונוקביה בלבד ולא למעלה מזה, הוא כי יש הארה של הקו שנמשכת עד היסוד של עולם האצילות, בחינת יוסף. כלומר, ביוסף יש הארה מאור אין סוף שלפני הצמצום, ואילו כל הנשמות של העולמות התחתונים בי"ע עולות אל המלכות של עולם האצילות. המלכות היא ראש כל הנבראים וכוללת אותם ואילו ז"א דאצילות, ובפרט יסוד דאצילות, הוא כולל את כל האור שלפני הצמצום. לכן ביחוד זו"ן הכל מתחבר ומזדווג, מראש ועד סוף [יש גם תיאורים של מדרגות ביניים ביחוד זו"ן, כמו זה שמלכות דא"ק מזדווגת עם יסוד א"ק, המלך הדר המאיר דרך מצחא דא"ק וכו']. לעתיד לבוא יתקים "עד דוד הגדיל", שחוזרת עד למלכות דאין סוף. מבואר בצמח צדק שיש מדרגה של מלכות שאין יותר גבוה ממנה – "מלכותך – העצמית – מלכות כל עולמים".

ב. יוסף הצדיק – כשרונו בשמיעה והבנת השפה

כל זה מרומז בפסוק "עד דוד הגדיל", שאותיות עד הן האותיות הגדולות של "שמע ישראל... הוי' אחד". בשכם נאמר "עד הוי' בכם". האות ע היא האות של משיח בן יוסף והאות ד היא האות של משיח בן דוד, וצריך לומר שהיא עוד יותר רבתי משל יוסף. בכתבי האריז"ל כתוב במקום אחד – לא ראיתי שעושים כך – שהאות ד הזו צריכה להיות בגודל פי ארבע מן הרגיל. אלו ד רוחות של המשיח – "רוח הוי'... רוח חכמה ובינה...עצה וגבורה... דעת ויראת הוי'" – בהם יפרוץ ל-ד רוחות העולם.

למה האות ע מרמזת ליוסף? ראשית, הוא נקרא עין, "בן פורת עלי עין". שנית, יוסף נקרא וכן עולה כוס יין, כאשר יין לבד עולה ע. כוס עולה אלקים ויין עולה הניקוד של אלקים, כאשר כל נקודה שבניקוד עולה י. אבל עיקר הרמז הוא בדברי המדרש שיוסף למד מפי המלאך בלילה אחד ע לשון. האות ע הגדולה נמצאת במילה שמע, והפועל שמע מתייחס בעיקר לשמיעת שפה ולהבנתה. זה היה ה'מכה בפטיש' והגמר הטוב של כל היסורים שעבר. על הענין הזה יש סיפור יפה מהבעש"ט, שפעם אחת שאל אותו בעל התולדות בשם כל החבורה איך יתכן – על פי פשט – ללמוד שבעים לשון בלילה אחד. הם היו כולם בעלי רוח הקודש אבל בכל זאת רצו לדעת. הבעש"ט כינס אותם לחיבוק אחד, סגרו את העיניים, הוא ניכנס לדבקות והדביק את כולם בדבקות שלו. פתאום התולדות דופק על השולחן ואומר 'צרפתית'. מיד אחריו דופק אחד אחר ואומר 'רוסית', וכך הלאה עם כל הלשונות. לענינינו, האות ע היא היכולת לשמוע את שורשי השפה, כישרון שנתן לו גם את הכח לפתור חלומות – "לשמוע חלום לפתור אותו". בשביל לפתור חלום צריכים להיות בקיאים ב-ע לשון, כידוע מר' אברהם אבולעפיה, שהרי חלום הוא אותיות מבולבלות ומן הסתם הם גם נפלו ללשונות אומות העולם. אגב, לפי זה, ציון יוסף הצדיק שאנחנו זוכים להיות לידו צריך להיות – מלבד מה שחסידי ברסלב צריכים לאמץ אותו כי הענין של יוסף הוא תקון הברית – המקום בו מקיימים את דברי ר' נחמן לדבר עם ה' בכל לשון, בשפה המדוברת ['מאמא לשון']. הצדיק שהכי מבין את השפה שלך הוא יוסף הצדיק, לכן זהו הקבר הכי מסוגל וטוב להתבודד. כך מתקנים את כל השבעים לשון שנפלו לאומות העולם. הוא מסוגל לקחת את כל האותיות הנפולות והמבולבלות שלך, לסדר אותם ולהחזיר אותם ללשון הקדש. דוד בא אל יוסף, דוד הוא המדבר ויוסף הוא השומע, כמו בפרשה – "ויגש אליו יהודה... באזני אדוני". אני רק משתפך אבל אתה מבין יותר טוב ממני את הדברים. כמו שאדם בא לפסיכולוג, שרק מדבר והוא מבין. כדאי לעשות מזה מבצע, להביא את כולם הנה במקום לשלם כסף לפסיכולוגים...

ההתגלות של יוסף הצדיק לאחיו היתה בלשון הקדש. מבואר, שההתגלות הזו של "אני יוסף" היא בדוגמת ההתגלות של מעמד הר סיני, של "אנכי הוי' אלקיך". הוא מתגלה לאחיו בשתי בחינות: בברית הלשון – בכך שהוא מדבר בלשון הקדש ובברית המעור – כשמראה להם שהוא מהול. מראה להם שבשתי הבחינות הוא קדוש. במתן תורה אומר משה "אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם את דבר ה'". גיד הוא אבר הברית, הממשיך לישראל את "דבר ה' – זו הלכה". כלומר, זה אותו ה"אנכי עומד ביניכם ובין ה'" ומשמש ממוצע לחבר בינו וביניכם. הפסוק הזה כתוב רק בדברות שבפרשת ואתחנן, כי בעשרת הדברות של פרשת יתרו "אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום", ושם שמענו גם אותן מפי משה. כששמענו מפי הגבורה זה נמשך דרך משה רק באתכסייא. לכן בפרשת ואתחנן מופיעה האות ט בדיבר של "כבד את אביך ואת אמך", האות הרומזת ליסוד, ליוסף, שעליה נדרש "טוּבֵיה דגניז בגוויה". הדברות של פרשת יתרו הם דברות של תהו, הם נשמעו מפי הגבורה, ולכן הם נשברות. צריך שהם יעברו דרך הממוצע המחבר, דרך משה, ובזה מתגלה הטוב, היסוד. עד כאן עדיין הכל הקדמות.