חיפוש בתוכן האתר

אור החיים פקודי - אור לי"ז אדר תש"פ הדפסה דוא

בע"ה

אור לי"ז אדר תש"פ

"פקודי המשכן" – תיקונים ומינויים

אור החיים פקודי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

רפואת דומה בדומה

האוה"ח פותח[ב] ש"אלה פקודי המשכן" מבליט את ניגוד המנין כאן למנינים אחרים (לפי הכלל ש"'אלה' פסל את הראשונים"[ג]). לפי אחד מהסבריו, בעוד מנינים רגילים גורמים למיעוט ברכה ("אין הברכה מצויה... בדבר המנוי"[ד]), כאן "מנינו תביא הברכה, כי כל פרט שירבה במספר תגדיל הזכות ותסובב הברכה למרבה". זו תופעה אלקית של 'רפואת דומה בדומה'[ה] – מנין שלא רק שאינו מזיק, אלא מועיל ומרבה ברכה.

בהמשך הוא מראה[ו] שיש כאן תיקון לחטא העגל, גם 'דומה בדומה' (ובלשונו: "לתקן החטא בדוגמא") – "אלה פקודי" מתקן את "אלה אלהיך"[ז] (וכדבריו בהמשך[ח], "אלה פקודי" מרמז שהמשכן כולל את כל התורה, כשם שעבודה זרה היא כפירה בכל התורה[ט]). הוא מונה ששה פרטי דמיון-תיקון, אותם נמנה לפי סדר מדות הלב אליהן ניתן להקבילם:

חסד: נדיבות לב – "הם נתנו זהבם, הנה הנם נתנו זהבם וכספם וכל כלי חמדתם לה'".

גבורה: עבודת הקרבנות (עמוד העבודה-הגבורה) – "הם בנו מזבח והעלו עולות, הנה הנם הכינו מזבח לעלות עולה ושלמים לה'".

תפארת: "הם התאו תאוה אלהים אשר ילכו לפניהם, הנה הנם הכינו מקום לה' אלהים אמת להיות לפניהם". צד הקדם-הפנים שייך לתפארת (מדת "אמת ליעקב"[י]).

נצח-הוד: "הם פרקו נזמיהם, הנה הנם הביאו האנשים על הנשים, לא נזם לבד אלא כל עדים עליהם וכל כלי חמדה" – חיבור האנשים והנשים הוא בסוד "איהו בנצח, איהי בהוד"[יא].

יסוד: מינוי ממונה-צדיק ("וצדיק יסוד עולם"[יב]) – "הם עשו ממונים עליו לעשותו, הנה הנם פקדו בצלאל לעשות וגו'".

מלכות: תיקון הדיבור ("מלכות פה"[יג]) – "אמרו 'אלה אלהיך' הנה 'אלה פקודי' לכפרה".

הוא ממשיך[יד] כי למרות תיקון חטא העגל, מדגיש הפסוק כי הרושם לא נמחה כליל ולכן העבודה לא חזרה לבכורות אלא נשארה "עבֹדת הלוים" – הכוללים כאן את הכהנים והלוים (ורמז: "עבדת הלוים" עולה שני-אור, אור הכהנים ואור הלוים), מהעבודות המעולות המסורות לכהנים ועד ל"עבודה הקלה" (דהיינו השייכת לחיצוניות המשכן) של פירוק והקמת המשכן ביד איתמר (העולה "אלה פקודי המשכן").

מינויי המשכן

הוא מפרש[טו] את הפסוק כמדגיש את בלעדיות ונאמנות משה כגזבר (בגימטריא רבי וגם ז אדר, יומו של משה) בכל נדבת המשכן – מתאים להיות משה "דבר אחד לדור"[טז] ולמדתו, הדעת, שהיא "מפתחא דכליל שית"[יז], הכוללת את כל הפרטים. אך הוא חותם בפירוש "אלה פקודי" כ'אלה מנויי' ומסביר[יח] שיש כאן חמשה מנויים – "מהם ממונים על המשכן עצמו, להתקיים או להתבטל חס ושלום, ומהם על עבודתו, ומהם על עובדיו, ומהם על מלאכתו" – שניתן גם להקבילם לספירות:

א. "העדֻת" רומז ל"תורה, כי כל זמן שישראל עוסקים בתורה ומקימין מצותיה יתקיים המשכן, וזולת זה אין משכן. והוא אומר ז"ל בפסוק 'אהל שכן באדם'[יט]... באמצעות אדם" (דהיינו התורה, "חכמת אדם תאיר פניו"[כ]). "ולאו דווקא עדות הכתובה בלוחות ובספר כתובה, אלא 'אשר פֻקד על פי משה', פרוש תורה שבעל פה שנמסרה למשה לפה ולא לכתבה". התורה שבעל פה המקבלת מהתורה שבכתב היא המלכות המקבלת מהתפארת.

ב. "יכוון על פקודת משה, שפקיד הוא בדבר זה לצוות על משפטיו ודיניו של המשכן". במדות הלב מדת משה היא נצח, ובסוף פרשת כי תשא הוא זכה גם לקרני הוד, ובכללות הוא הדעת של כל ישראל[כא] (ועד ל"דעת המכריע", העולה דעת משה, כנודע).

ג. "העובדים במשכן, 'עבֹדת הלוים'... לעבוד לפרוק ולטעון כו'". הלויים שייכים לספירת הגבורה[כב] (ומכאן תפקידם גם כמשוררים, "לארמא קלא"[כג] בגבורה) ושרשה בבינה (סוד "ועבד הלוי הוא"[כד]).

ד. "אהרן ובניו, ושלשתם רמזם הכתוב, איתמר ואהרן הרי נאמרו בפירוש, ואלעזר רמזו באומרו 'בן אהרן', כי אני יודע כי איתמר בנו של אהרן הוא, אלא לרמוז על אלעזר" (ו'חתימת' הרמז: בן אהרן בגימטריא אלעזר!). הכהנים שייכים לחסד[כה], ועבודתם היא בבחינת "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא"[כו], ושרש החסד בחכמה, עבודה "בחשאי וברעותא דלבא"[כז].

ה. "העושה מלאכת המשכן, והוא שאמר 'ובצלאל וגו''". במלאכת המשכן בצלאל בן אורי הוא ה"צדיק יסוד עולם"[כח] שהיה בצל א-ל וידע לצרף אותיות בהן נבראו שמים וארץ[כט].



[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] וזה לשונו:

אומרו אלה לפסול כל מנינים שבעולם, כי כל מה שימנה אדם מקנינים המדומים, אין מניינו מנין, ושמו מורה עליו מה אתה מונה, אבל מנין זה עומד לעולם, והטעם להיות מנין המשכן המופלא אשר שכן שם אלהי עולם ה'.

עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (ב"מ מב.) אין ברכה שורה לא בדבר הספור ולא בדבר המנוי, וכאן אמר אלה פקודי פירוש לאלה יש מנין ואין הקפדה, כי מנין זה אדרבא מניינו תביא הברכה, כי כל פרט שירבה במספר תגדיל הזכות ותסובב הברכה למרבה, והטעם להיותו של המשכן.

[ג] בראשית רבה יב, ג (ובכ"ד).

[ד] תענית ח, ב.

[ה] ראה שמות רבה נ, ג.

[ו] וזה לשונו בשלמות:

עוד ירמוז באומרו אלה על דרך אומרם ז"ל (ויק"ר כא ה) אם עשית חבילות וכו' עשה כנגדן חבילות של מצות, כי צריך האדם לתקן החטא בדוגמא. והנה ישראל חטאו ואמרו אלה אלהיך (לעיל לב ד), לזה באה אלה זאת בבחינת הזכות לכפרת עון זה, ותמצא כי אמרו (שמו"ר נא ח) העדות, שעדות הוא להם שנתכפר עון העגל, וכשתדקדק תמצא כי כל פרטי עון העגל בא כנגדן במשכן, הם נתאוו תאוה אלהים אשר ילכו לפניהם (לעיל לב א), הנה הנם הכינו מקום לה' אלהים אמת להיות לפניהם, הם בנו מזבח והעלו עולות (שם פסוק ו) הנה הנם הכינו מזבח להעלות עולות ושלמים לה', הם נתנו זהבם, הנה הנם נתנו זהבם וכספם וכל כלי חמדתם לה', הם פרקו נזמיהם, הנה הנם הביאו האנשים על הנשים, לא נזם לבד, אלא כל עדים מעליהם וכל כלי חמדה, וכמו שפירשנו בפרשת ויקהל, הם עשו ממונים עליו לעשותו, הנה הנם פקדו בצלאל לעשות וכו', [הם] אמרו אלה אלהיך, הנה אלה פקודי לכפרה.

[ז] שמות לב, ד. אלה אלהיך אלה פקודי = 338, הרבוע הכפול של 13.

[ח] וזה לשונו:

עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (שמו"ר נא ח) שהמשכן היה כפרה על מעשה העגל, עוד אמרו בחולין (ה) כי שקולה עבודה זרה ככל התורה כולה, והוא אומרו אלה פקודי, פירוש על דרך שתרגם אונקלוס (ויקרא כז לד), אלה המצות אלין פקודיא, המצות שתלויים במשכן משכן העדות, אשר פוקד וגו', פירוש כל המצות שבתורה שנצטווה משה כולם ישנם במצות המשכן (תנחומא פקודי ב), ובזה יכפר המשכן על העגל ששקול כנגד כל התורה.

ואולי שנתכוון לרמוז הענין בחשבון פקודי המשכן שעולה תרי"ה והם תרי"ג מצות וב' הלוחות, ומעתה אלה תשכחנה כי נתקן בפקודי המשכן.

ורמז: חלק המילוי של "פקודי המשכן" – פא קוף וו דלת יוד הא מם שין כף נון – עולה 770.

[ט] וכפי שהאריך בריש פרשת ויקהל ביחס לשבת.

[י] מיכה ז, כ.

[יא] שעה"כ דרוש א מדרשי חנוכה ובכ"ד בכתבי האריז"ל. ע"פ תקו"ז יג.

[יב] משלי י, כה.

[יג] פתח אליהו, תקו"ז יז, א.

[יד] וזה לשונו:

ואומרו עבודת הלוים – בא לשמור את הדבר לבל תאמר כיון שנתכפר עון העגל, אשר הוא יסובב הסרת עבודה מהבכורות, כמאמרם ז"ל (זבחים קטו:) א"כ תחזור העטרה ליושנה ויעבדו הבכורות עבודת המשכן, לזה אמר סמוך לדבר עבודת הלוים, פירוש עבודה זו אינה אלא ללוים, וכאן כלל כל שבט לוי בין הכהנים בין הלוים, כי גם הכהנים יקראו לוים, דכתיב (דברים כז ט) והכהנים הלוים: ואומרו ביד איתמר וגו' - פירוש לא מיבעיא עבודות המעולות של הכהנים, ולא מיבעיא עבודות הלוים המעולות של בני קהת ובני גרשון, אלא אפילו עבודה הקלה של הלוים ביד איתמר שהם הקרשים והאדנים, הדבר במקומו עומד, ומזה אתה למד כי לא נמחק עון העגל מחק שאין רשומו ניכר, והעד הנאמן וביום פקדי וגו' (לעיל לב לד).

[טו] וזה לשונו:

עוד ירצה על זה הדרך להיות שמשה עשה המספר לישראל המובא בית ה', לזה באה התורה והצדיקתו, ואמרה אלה פקודי וגו', פירוש על דרך אומרו (ויקרא כג ב) אלה הם מועדי, ומה הוא המספר שה' מצדיק אשר פוקד על פי משה, דקדק לומר על פי משה, ולא אמר אשר פקד משה, הטעם כי לא היה הזולת עמו להצטדק, אלא מפיו אנו חיין, שכן כתיב (לעיל לו ג) ויקחו מלפני משה, שהוא לבדו לקח הכל וטעמו של משה שהביא עצמו לידי חשד, אולי שלא עלה בדעתו חשד זה להשמר ממנו, כי איך יחשדו אותו וה' מדבר עמו בכל עת, אם ח"ו ימצא בו עול ימאסנו אלוה היודע נסתרות, ואין צריך לומר שלא ידבר אתו עוד אלהים.

או דקדק מאמר ה' שאמר לו (לעיל כה ב) דבר אל בני ישראל ויקחו לי וגו', כמו שפירשנוה במקומה, כי צוה לו להיות הוא גזבר לבדו, וישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם אף על פי שפושעים יכשלו בם.

עוד ירצה על זה הדרך אלה פקודי המשכן, ומי יצדיק שכן הוא ולא יותר, לזה אמר משכן העדות, פירוש המשכן הוא יעיד על הדבר, על דרך אומרם ז"ל (שמו"ר נב ד) בפסוק ויקם משה את המשכן שלא הי' אדם מישראל יכול להעמידו וז"ל כמה חכמים היו שם ובאו להם אצל משה ולא היו יכולין להקים את המשכן וכו' ולא היו יודעים ליישבו, מה עשו נטלו כל אחד ואחד מלאכתו ובאו להם אצל משה וכו' מיד שרתה עליו רוח הקודש והקימו, עד כאן, זה הוא עדותו, היותו נקי כפים שאין חמס בכפיו, שאין הקב"ה עושה נס לעושי עול, ובפרט במקום עצמו שנעשה בו העול ח"ו.

וא"ת ומה עדות היא זו יש לתלות כי לצד כי משה היה גבור חיל, גבורתו עמדה לו שהעמידו, מה שלא היה כח כמו כן בזולתו, לזה גמר אומר עבודת הלוים ביד איתמר וגו', פירוש הלא תמצא שעבודת הלוים שהיא ביד איתמר היא קרשי המשכן, ובריחיו ועמודיו ואדניו, והם המורידים אותו בנסעם, ומקימין אותו בחנותם, דכתיב בפרשת במדבר (א נא) ובחנות המשכן יקימו אותו הלוים, הרי שהלוים היו מפרקין ומקימין אותו אם כן לא מניעת הכח היה הסיבה.

וכפי זה הרווחנו כוונת אומרו עבודת הלוים וגו' ביד איתמר, שאין ידוע מה בא ללמד ומה שייכות למאמר זה כאן, ולמה לא אמר אלא איתמר ולא אלעזר הגדול, ולדרכינו יבא על נכון: ועדיין יש לתלות לצד החכמה, כי משה חכם וחריף היה, וידע להקימו, ולעולם לא נעשה מעשה נסים, לזה אמר ובצלאל בן אורי וגו' עשה את כל אשר צוה ה', ואמרו ז"ל (תנחומא ויקהל ו) שאפילו דברים שלא אמר לו משה הסכימה דעתו, ואתו אהליאב וגו' חרש וגו' ואף על פי כן לא עמדה לו חכמתו, וכאומרם במדרש (שמו"ר נב ד) שגם אומנות האומנים לא הועילה.

וכפי זה הרווחנו כוונת הכתוב בהודעת מעשה בצלאל, אחר שכבר ידענו זה פעמיים ושלש בפרשת ויקהל, אלא בא לחזק עדות נס המשכן, לומר הא למדת שאין זה אלא נס, וזו היא עדות המשכן על פקודיו, ולדרך זה אומרו אשר פוקד על פי משה, לומר שעל זה באה העדות להסיר החשד ממנו.

[טז] סנהדרין ח, א.

[יז] זהר ח"ב קעז, א.

[יח] וזה לשונו בשלמות:

עוד ירמוז באומרו פקודי המשכן, לשון מינוי, על דרך אומרו (במדבר ד טז) ופקודת אלעזר, שהוא לשון מינוי על הדבר, והודיע הכתוב כל מינויי המשכן, מהם ממונים על המשכן עצמו להתקיים או להתבטל ח"ו, ומהם על עבודתו, ומהם על עובדיו, ומהם על מלאכתו והתחיל במינוי קיום המשכן, ואמר משכן העדות, פירוש פקודת המשכן הוא העדות, שהוא התורה, כי כל זמן שישראל עוסקים בתורה ומקיימין מצותיה יתקיים המשכן וזולת זה אין משכן, והוא אומרם ז"ל (במדב"ר יב יד) בפסוק (תהלים עח ס) אהל שכן באדם, וכי באדם שכן אהלו, אלא באמצעות אדם, אם יכינו לבם ללמוד תורה ולקיים מצותיה, ולאו דוקא עדות הכתובה בלוחות ובספר כתובה אלא אשר פוקד על פי משה פירוש תורה שבעל פה שנמסרה למשה לפה ולא לכותבה.

ב' יכוין על פקודת משה שפקיד הוא בדבר זה לצוות משפטיו ודיניו של משכן.

מינוי ג' הם העובדים במשכן, עבודת הלוים, פירוש הם ממונים על עבודת המשכן.

מינוי ד' הם אהרן ובניו, ושלשתם רמזם הכתוב איתמר ואהרן, הרי נאמרו בפירוש, ואלעזר רמזו באומרו בן אהרן, כי אני יודע כי איתמר בנו של אהרן הוא, אלא לרמוז על אלעזר ואולי שלא הזכירה התורה אהרן כל עיקר במינוי המשכן, אלא בניו, ואומרו בן אהרן הכהן יכוין אל אלעזר, ולא הזכיר אהרן, לצד שעדיין חסר תיקון מעשה העגל שעשה, כי אחרי כן מתו ב' בניו והביא כפרתו ביום שמיני למילואים אשר על כן לא הזכיר פקודתו אלא הזכיר שמו עם בנו.

מינוי ה' הוא העושה מלאכת המשכן, והוא שאמר ובצלאל וגו' עשה וגו' ואתו אהליאב וגו'.

נמצאת אומר שהממונים בפרט זה של המשכן הם ה', א' התורה היא מושלת על קיומו אם יתקיים אם לאו, ב' משה ממונה על מצותו באיזה אופן יעשה ויתנהג, ג' הלוים לעבוד לפרוק ולטעון וכו', ד' הכהנים לעבוד העבודות ולהתמנות על הלוים בעבודתם, ה' ובצלאל ואהליאב על המלאכה, ועל אלה אמר אלה פקודי המשכן.

[יט] "אהל שכן באדם" = צדיק גמור = מלך המשיח. את הביטוי ניתן לרשום כמשולש:

א

ה ל

ש כ ן

ב א ד ם

יש כאן חלוקה ל-7 ו-13: הפנות והאמצע עולים 63, 7 פעמים 9, והשאר עולה 390, 13 פעמים 30. שני המכפילים – 9 ו-13 – עולים יחד לט ("הוי' אחד"), 3 פעמים 13.

[כ] קהלת ח, א.

[כא] ראה שעה"כ דרוש א מדרושי הפסח.

[כב] לקו"ת קרח נה, ב.

[כג] זהר ח"ג לט, א. קעז, ב.

[כד] במדבר יח, כג. וראה תניא פ"נ.

[כה] ראה תניא שם.

[כו] זהר ח"ב נה, ב. ח"ג רסז, א.

[כז] זהר ח"ג קעח, ב.

[כח] ורמז: בצלאל בן אורי בן חור ועוד "צדיק יסוד עולם" עולה "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד".

[כט] ברכות נה, א.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com