בע"ה

ליל שבת קדש פרשת ואתחנן, י"ג מנחם-אב ע"ז – כפר חב"ד

הילולת רבי הלל מפאריטש

רמ"ח אותיות – קכא, קלה, קמו, קמט, ריד

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[אחרי הדלקת נרות:]

נגנו נגון ההכנה של הרבי הרש"ב, ידיד נפש, מנוחה ושמחה (חב"ד), מה ידידות (צאנז), מעין עולם הבא (ברסלב), נחמו נחמו עמי.

אתמול היה יום ההילולא של ר' הלל מפאריטש, לכן נלמד לכבודו כמה ווארטים ממנו. הקובץ "רמ"ח אותיות" נכתב על ידי ר' שמואל גרונם, שהיה ממושפעיו של ר' הלל, וכמה מהווארטים שהוא מביא הם סיפרוים על ר' הלל עצמו. לא נלמד לפי הסדר בפנים – נתחיל מאיפה שאנחנו אוחזים ונדלג לאותיות שמספר בהם אודות ר' הלל.

א. אות קכא: בעלות על התורה לאחר אמירתה

קכא. פ״א [פעם אחת] התווכחו ר״ה עם המהרי״ל [ר' הלל התווכח עם רבי יהודה לייב, הבן של הצמח צדק. (הבן הבכור?) לא, היו לצמח צדק שבעה בנים, הבכור, שממנו יצא הרבי, רבי ברוך שלום, לא נהג באדמו"רות. המהרי"ל, הבן השני, היה הגדול מבין הבנים שנהג באדמו"רות. לאחר הסתלקות אביו הוא פתח את חצר חסידות קאפוסט. דרכו בעבודת ה' היתה בהתלהבות מאד גדולה, ומרוב ההתלהבות הוא עלה בסערה השמימה כעבור חצי שנה לאחר הסתלקות אביו. הוא היה אדמו"ר מניסן עד תשרי שאז הסתלק ב"רצוא" אדיר לאלקות, תשוקה וכלות הנפש. בשלשה חדשים הראשונים אחרי פטירת הצמח צדק הוא היה בליובאוויטש, אח"כ עבר לקאפוסט, וכעבור שלשה חדשים הסתלק ובנו המשיך אותו. בנו הוא רבי שלמה זלמן מחבר הספר מגן אבות מקאפוסט, הוא היה אחיין של הרבי המהר"ש אבל היה יותר גדול ממנו בשנים, הרבי המהר"ש נולד לצמח צדק בגיל מבוגר. היה לו חברותא עם הרבי המהר"ש.] אודות מא' של הצ"צ [כל אחד פירש אחרת את המאמר.]. ואח"כ בשאלם את הצ״צ [הם נכנסו אל הצמח צדק לשאול אותו מה התכוין.] ואמר כמהרי״ל [כמו הבן שלו.]. ואעפ״כ לא חזר [בו] ר״ה [הוא נשאר בדעה שלו, למרות שהצמח צדק אמר הפוך.], שאמר שבעת שאדמו״ר אומר תורה ברבים אז שכינה מדברת מתוך גרונו ממש, אבל אח"כ אני בעה״ב כמוהו.

מקומו של ר' הלל אצל הרביים

זו אמירה נועזת מאד, לומר שכשהרבי אומר מאמר חסידות ברבים השכינה מדברת מתוך גרונו ממש – קשור לחומש משנה תורה שהתחלנו לאחרונה – אבל אחרי אמירת המאמר אני בעל הבית על החסידות כמוהו, עד שיכול להתווכח אתו על מה שהוא בעצמו אמר ולפרש אחרת ממה שהוא מפרש כעת. שי אמר לי עכשיו שבגלל הסיפור הזה הרבי המהר"ש אמר לא ללמוד את מאמרי ר' הלל, בגלל שהעיז לומר כך על הצמח צדק. אבל אנחנו יודעים שאח"כ הרבי הרש"ב כן למד את הספרים של ר' הלל. [הוא כתב רק את הביאורים של שער היחוד.] הוא כתב שהוא לומד "ליקוטי ביאורים" של ר' הלל, ויש שם ביאורים של ר' הלל לשער היחוד, לקונטרס ההתפעלות ולדרך חיים. אח"כ בא הרבי בתור משנה אחרונה והדפיס גם את ספרי ר' הלל עצמם, "פלח הרמון", וכן כתב את תולדות חייו. הרבי כתב תולדות חיים על שנים – על הרבי המהר"ש ועל ר' הלל, לכן ברור הדבר שיש ללמוד את ספרי ר' הלל. [כתוב שההבדל בין חסידות של הרביים לחסידות של חסידים הוא אם מרגישים אותיות או אלקות.] נכון, ראינו את זה ברמ"ח אותיות[ב], אבל האותיות של ר' הלל הכי קרובות לאותיות של הרביים.

הצמח צדק מאד העריך את ר' הלל, והתבטא עליו שלא היה צדיק במעשה כמוהו 500 (י"א 300) שנה[ג]. הוא היה מאד ירא שמים וחתר ל"מעשה בפועל" – לכן גם הרבי אהב אותו, "המעשה הוא העיקר". מסופר עליו שלעת זקנותו היתה פעם אחת שלא נראתה הלבנה, והוא התחנן לצמח צדק שיעשה מופת שתראה הלבנה, והוא נימק שאם הלבנה לא תראה אינו בטוח שיוכל להחזיק מעמד (להמשיך לחיות)[ד].

הצמח צדק התבטא פעם שיש לו שני חסידים וחצי. מי אלו? ר' אייזיק מהומיל; ר' נחמיה מדאברוונע, מחבר שו"ת "דברי נחמיה", שיש שם הרבה התכתבויות עם הצמח צדק בנגלה. גם הרבה מהשו"ת צמח צדק הוא מכתבים אל ר' נחמיה. היה ביניהם קשר מאד קרוב (עד שלבני הצמח צדק היתה קצת הקפדה על כך שכתב לאביהם יותר מידי בחברות, לא כמו הסגנון של חסיד לרבי). באמת אדמו"ר האמצעי היה שולח שאלות בנגלה לשניהם. על שניהם, ר' אייזיק ור' נחמיה, אמר הצמח צדק שהם חסידים שלו, מאה אחוז חסידים. ה"חצי חסיד" הוא ר' הלל. למה חצי חסיד? כי הוא חצי רבי. מאיזה "חצי" ר' הלל אמר כאן שאחרי המאמר הוא בעל הבית על פירוש החסידות כמו הצמח צדק, מה"חצי חסיד" שלו או מה"חצי רבי"? מה"חצי רבי", וזו הנקודה שהרבי המהר"ש לא אהב אצלו, כי הדבר יכול להשמע כאילו הוא מערער את המעמד של הרבי.

מחלוקת על דעת השכינה

יש בתולדות החסידות סיפור דומה, על שנים שהתווכחו על פירוש של דבר מסויים שכתוב, וכשבאו לשאול את מי שכתב את הדברים הוא פסק כאחת הדעות ולמרות זאת החולק המשיך לטעון כדעתו. הסיפור הוא על הבעל שם טוב והאריז"ל (רק שכאן יש עוד 'שפיץ' בתשובה של ר' הלל). בעל התולדות יעקב יוסף היה מגדולי תלמידי הבעש"ט, ותמיד כשהבעש"ט היה מזכיר בדבריו מאמר מהקבלה היה קם בתעוזה בעל התולדות ואומר 'אבל בכתבי האריז"ל כתוב אחרת'[ה]. פעם אחת תלמיד ראה בחלום שהבעש"ט והאריז"ל מתווכחים מה הפירוש של מאמר זהר, עד שאמרו שילכו להיכלו של רשב"י לשאול אותו. הם הלכו אל רשב"י והוא אמר להם שהאריז"ל צודק. הבעש"ט שמע את זה ואמר שאעפ"כ הוא חולק על הדברים והפירוש בזהר הוא אחרת, כיון שרשב"י כתב את מה שגילו לו מלמעלה משכינתא, ואם ילכו לשאול את השכינה הקדושה היא תכריע כדבריו. ואכן הם הלכו לשאול את השכינה והיא הכריעה כדברי הבעש"ט. זה אותו סיפור, גם ר' הלל אמר ששכינה מדברת מתוך גרונו, רק שאצל ר' הלל הם לא הלכו לשאול את השכינה, מן הסתם ר' הלל חשב שאם היו יכולים לשאול את השכינה היא היתה אומרת כמוהו.

ב. אות קלה: הכל מגיע מאותיות הבעש"ט

קלה. ר' הלל מפאריטש ור״ב [ר' בצלאל] ממאזריץ היו אוהבים זה לזה[ו] [חברים בלב ובנפש.] ונסעו כל אחד לחבירו פ״א בב' שבועות [היה להם חברותא שהיו נפגשים כל שבועיים ולומדים, כל אחד נסע פעם בחודש לחברו, לפי תורנות.] פ״א בשבוע שצריך ר״ב לנסוע [היה תורו לנסוע.] נחלה. ור"ה להיותו איש רוחני[ז] הרגיש זה בביתו [הרגיש שחברו ר' בצלאל חולה.], ושכר עגלה. המקח הקצוב הי' ששה רו"כ וא"ל לא [התוספת של המלה "לא" היא טעות סופר, וצ"ל "וא"ל אשתו".] אשתו והלא אין עתך ליסע [אלא זהו תורו של ר' בצלאל.] ולא תוציא ו' רו"כ שלא יהי' לנו להוצאות הבית [היא לא אמרה סתם, אלא דאגה להוצאות הבית.], והוא לא השגיח בה ונסע [רק שנבין את השלום בית שהיה לר' הלל, הוא התחתן בגיל 12 או 12 וחצי (ולכן קראו לו "חול המועד", כי היה עם טלית לפני שהתחיל להניח תפלין), ככה שהם חיו הרבה שנים ביחד, חברים מילדות.], ובבואו מצאוהו חולה והי' עמו החסידים המנין שלו [התלמידים של ר' בצלאל.] ובין חדר ר״ה ואנשיו [גם הוא הגיע עם הפמליא שלו.] וחדר שר״ב שוכב בה רק הכותל מפסיק, ובש״ק בסעודה שלישית אר״ה דא״ח ג"פ [ר' הלל אמר שלשה מאמרי דא"ח] וניגון קודם כל פעם כדרכו בקו' בביתו. אח"כ שמע [דרך הכותל.] שר״ב קרוב לגסיסה [הוא נכנס לחדר שבו היה ר' בצלאל.], וא״ל בזה״ל. צאלקע [בצלאל.] וואס איז מיט דיר געווארן [מה קרה לך?!], ויקח [את הספר] כתר שם טוב ונתן על לבו וא"ל ראה אותיות הבעש״ט [שיראה בעיניים או שהלב שלו יראה.], כו' ואח"כ נס' [נסתלק ר' בצלאל] למעלה...

לומדים מהסיפור הזה כמה דברים: דבר ראשון, שחברות צריכה להיות כל כך עמוקה, עד שמרגישים את המצב של החבר ממקום רחוק. דבר שני, לומדים על החשיבות של הספר כתר שם טוב. כל החסידות מגיעה מהבעל שם טוב, רק שאצל הרביים בחב"ד כל התורות הן במוחין ובהרחבה ואילו אצל הבעש"ט התורות הן יותר הברקות. מהסיפור הזה רואים שר' הלל שם על לב ר' בצלאל דוקא את הספר כתר שם טוב, כי הכל מגיע משם (ובדרך רמז: "כתר שם טוב עולה על גביהן", על גבי כל הכתרים שהאדם זוכה אליהם בחייו).

אתמול היה יום 153 שנה להסתלקות ר' הלל. [בצלאל שנה.] נכון. ראיתי שאתמול חנכו אהל מפואר מאד בחרסון על הציון של ר' הלל. [מי?] השליח שם, יוסף יצחק וולף. לא מפואר כמו האדיטש אבל מהתמונות שראיתי האהל מאד יפה, אני אומר את זה בשבילך [ישראל שרייבר], שתוסיף את זה לתכנון הנסיעה. [אפשר לעשות שם סמינר.] רעיון טוב... [איפה זה חרסון?] ליד אודסה.

ג. אות קמו: מזוזה ונדה

קמו. ר״ה בנסעו ממלון [ר' הלל היה נוסע בשליחות הרביים ממקום למקום כדי להפיץ חסידות, לזרוע רוחניות ולקבץ גשמיות. הוא גם היה מחזק את היהודים הפשוטים, וכן את מלאכת החקלאות. הרביים חיזקו את זה שהיהודים הפשוטים יעסקו במלאכת האדמה[ח]. היום זה נקרא שעשו להם 'הכשרה' לכך.] נשק מזוזת הדלת והתנענע וחזר ונשק כוכ״פ [כמה וכמה פעמים, כאילו לא היה יכול לזוז מהמזוזה.]. ואח"כ בא בעה״ב והסיר המחצלת שסמוך לפתח ואז יכול ר״ה לצאת משם. ותמה בעה״ב ע״ז ובבדקו המחצלת מצא עלי' דם נדה, ואמר ר"נ [ר' נחום] מטשערנאבעל [זה לא הרבי ר' נחום מטשענוביל, אלא הוא היה חסיד] ([ו]י״א [שהיה] מיטשערניגוב) הנך בעל מופת? וענהו לא. ובכ״ע [ובכל ענין.] שהנני עושה הנני חושב הלכות המצוה ובנשקי המזוזה נתערב לי הלכות נדה בהלכות מזוזה, וחשבתי הלא דבר הוא, ע״כ לא הלכתי משם [(אולי ר' הלל דרך על הדם נדה שעל המחצלת) יכול להיות].

מי היה המשפיע של ר' הלל? [ר' זלמן זעזמער.] נכון, הוא אמר לפני פטירתו שהוא יכול לתת דין וחשבון על כל מחשבה, דבור ומעשה שלו במשך שבע השנים האחרונות, זו מדרגה מאד גבוהה, אי אפשר בכלל לתפוס את זה. גם לר' הלל היתה טהרת המחשבה לגמרי, ולאחד כזה ששומר על המחשבות שלו אם קופצת מחשבה אחרת זה סימן משמים שיש כאן משהו ולא לחנם היא נפלה לו.

כמה שוה מזֻזה חסר ו, כמו שקוראים השבת "מזֻזות"? [נדה.] נכון. [מזוזה מלא עולה הלל.] נכון. מה חז"ל דורשים על "מזזות"? זז מות[ט]. מבצע מזוזה הוא מעשרת המבצעים של הרבי[י]. הרבה מאד פעמים הרבי כתב לבדוק את המזוזה. יש קשר בין מצות מזוזה לנדה, שניהם מלשון תזוזה, תנועה, תנודה. בקללה של קין נאמר "לפתח חטאת רֹבץ"[יא], "נע ונד תהיה בארץ"[יב]. ["לפתח חטאת רבץ" מזכיר את פתח הבית, מקום המזוזה.] כן. קין שייך לקו שמאל ולגבורה, ור' הלל הוא משרש הבל, קו ימין וחסד, ולכן הפריע לו הענין של הנדה. [הלשון הוא "והתנענע וחזר", מלשון תזוזה.] כן, "נע ונד". כמה שוה דם נדה? [103], מה זה? [מנחה.] נחמה, אנחנו בשבת נחמה, צריך להפוך את הדם נדה לנחמה.

ד. אות קמט: המן מחוץ לעולם

קמט. ר״ה חלם חלום רע פעם אחד בנסעו בדרך. [מה עושים כשחולמים חלום רע? עושים הטבת חלום, יש סדר כזה, ויש אותו אפילו בסידור אדמו"ר הזקן. אבל ר' הלל כשחלם חלום רע עשה משהו אחר:] ואמר לחסידים שעמו כשאבוא ואמצאם כולם בשלום [(כנראה החלום היה על בני ביתו.) כן.] אתן משקה להחסידים. ובא ומצאם בשלום; ושהי' קודם ר״ה ולא הי' לו פנאי כו' ובעריוהכ״פ נתן משקה [כשהגיע היה ערב ראש השנה ולא היה לו פנאי לתת משקה, לכן דחה את הענין לערב יום הכפורים. ערב יום הכפורים הוא זמן ששותים משקה, וכך מגיעים לכל נדרי שתויים.] וסיפר:

פ"א שתה הצ"צ [כשהיה אברך, לפני שנהיה רבי.] עם החסידים בפורים. ונכנס יין יצא סוד והי' בדיחא דעתי' מאד, וקראוהו אדמוה״ז אליו ואמר לו וואס איז היינט [מה קרה היום]? וענה היינט איז פורים [היום פורים], ואמר אדמוהי״ז נו איז וואס [נו ואז מה?] - ואמר היינט האט מען גיוואלט הרגענען אלע אידן, דערנאך האט מען עם אויפגעהיינגען [היום הוא – הכוונה להמן הרשע – רצה להרוג את כל היהודים ובסוף תלו אותו על עץ גבוה.]. וא' אדמוה״ז שייקט זיך דאס? (אתה מבין זה) ולא ענה הצ"צ [השתתק.] וא' איך וועל דיר זאגן המן האט ניט געקענט לאדען מיט דער וועלט האט מען אים אויפגעהאנגען הויך פאר דער וועלט האט ער גיהאט די מפלה [המן לא יכול היה לסבול את העולם הזה, לכן הוציאו אותו מהעולם ותלו אותו על עץ גבוה.] (ע"כ סיפר).

מענין שהמסר שאדמו"ר הזקן העביר לצמח צדק, הוא שדווקא המן הוא מחוץ לעולם. הייתי חושב שהיהודים לא קשורים לעולם ואילו המן הוא העולם, ולכן רצה להוציא את ישראל מהעולם. אבל כאן אומר הפוך, שעם ישראל הוא המציאות של העולם, והוא לא היה יכול לסבול את המציאות, ולכן תלו אותו על עץ גבוה שהוציאו אותו מהעולם. זה דומה לאותו רשע בדור הקודם, שהוא לא יכול היה לסבול את המציאות. היתה אז אנטישמיות שאנשים כתבו ספרים להסביר נגד היהודים, והיתה אנטישמיות שלמעלה מהשגה. [הוא היה משוגע.] גם המן היה משוגע. [זה מזכיר את המאמר של הצמח צדק בשם אדמו"ר הזקן שהמן רצה להגיע לשער הנו"ן ולכן תלו אותו על עץ גבוה חמשים אמה.] כן, זה אותו ווארט. שער הנו"ן הוא מקום שלמעלה מהשגה, ולשם רצה המן להגיע ולכן תלו אותו על עץ והוציאו אותו מהעולם.

למה ר' הלל סיפר דווקא את הסיפור הזה? קודם כל, כי היה ערב יום הכפורים, לכן סיפר סיפור על פורים (כִּפּוּרים – כְּפּוּרים, כמו פורים). וגם כי ביום כפור מגיעים למקום שלמעלה מהעולם.

ה. אות ריד: "בעל נפש" ו"ירא שמים"

נדלג לאות ריד:

ריד. פ״א בשבת [בשֶבת, כאשר ישב] ר״ה בסעודה אכל אחד מאכל שאדמוה״ז כתב [כנראה בהלכות ברכות הנהנין.] ובע״נ יחמיר ע״ע [ר' הלל ראה שחסיד אחד אכל מאכל שכתוב לגביו ש"בעל נפש יחמיר על עצמו"[יג] לא לאכלו. כלומר, אותו חסיד לא החזיק את עצמו כבעל נפש.] ואח״ז ראה ר״ה שאותו החסיד לא אכל מאכל שאדמוה״ז כתב על זה ויר״ש יחמיר ע״ע [לא אכל מאכל שכתוב עליו "וירא שמים יחמיר על עצמו"[יד] – החזיק עצמו כירא שמים.]. אמר לו ר״ה ממה שבעל נפש יחמיר לא נזהרת הלא מדרי' יר״ש גבוה מבע״נ ומדוע מזה תזהר ומזה לא [ואם אתה מחזיק עצמך כירא שמים בודאי שאתה גם בעל נפש.]? מוכח שבע״נ תחתון במדרי' מיר״ש...

אם כן, "ירא שמים" גבוה מ"בעל נפש". בעל נפש הוא אחד ששולט על הרצונות והתאוות שלו, זו מדרגה אחת, אבל ירא שמים הוא הרבה יותר מזה.

אפשר להסביר את זה גם על פי קבלה, שנפש היא המלכות, ויראת שמים היא בגבורה, ו"בנין המלכות מן הגבורות", יוצא שיראת שמים היא המקור הבונה את הנפש, ולכן היא יותר נעלית ממנה.

אבל צריך לומר שגם לחסיד הזה היתה סברא. מן הסתם ישב אצל ר' הלל מישהו שהיה בקי בכל הלכות ברכות הנהנין וכו'. [איך ר' הלל הסתכל איך הוא אוכל?] כנראה שלא הסתכל, רק ראה שאכל או לא אכל. יש שני סוגי יראת שמים, יש יראת שמים פשוטה, פשוט 'א פרומער איד', שמקיים מצוות בהידור, וזה מה שחשב אותו חסיד, ולגבי מדרגה כזאת להיות בעל נפש הוא יותר מזה. אבל יש יראת שמים שיותר מכך והיא להיות ממש ירא שמים, והיא יותר מבעל נפש.

יש סיפור דומה על אדמו"ר הזקן, שנסע עם ר' פינחס רויזעס, והוא אכל משהו שאדמו"ר הזקן כתב שבעל נפש יחמיר על עצמו[טו]. שאל אותו אדמו"ר הזקן, 'הרי כתבתי שבעל נפש יחמיר על עצמו!?', ענה ר' בנימין – 'אינני בעל נפש'. אמר לו אדמו"ר הזקן שאני לא נוסע עם מי שאינו בעל נפש. [אח"כ הוא חזר בו?] יש סברא לומר שלא חזר בו – חסיד אמתי (העובד בכח עצמו, כשיטת חב"ד) לא חוזר בו, מי שהוא איש אמת לא חוזר בו, ויש גם סברא לומר שכן, מתוך בטול אמתי לרבי (מי שהוא בטל באמת לרבי דברי הרבי פועלים אצלו עליה ושינוי המהות באמת, ע"ד תשובה אמתית, ברגעא חדא מלא בעל נפש להיות בעל נפש).

התפללו קבלת שבת וערבית.