בע"ה

כ"ג תמוז ע"ז – כפר חב"ד

ברית לוי-שמחה שי' גרייפל

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

לוי שמחה – עלית הגבורה לבינה

יום ההולדת של התינוק היה ערב י"ז בתמוז, יום ב' שעבר, ובהשגח"פ יש שני ניגונים מאותו יום – יש לתינוק שני ניגונים מיום ההולדת שלו, שכדאי כבר להשמיע לו.

שאלתי מה פשר השם והאבא אמר שיש להם בן שקוראים לו יצחק, אז אי אפשר לוי-יצחק, אבל חשבו גם על שם רבי לוי יצחק מברדיטשוב וגם על שם האבא של הרבי – ובעצם בחרו את השם לוי בלי לחשוב יותר מדי... – ומכיון שחשבו שלוי הוא גבורה, דינים, לכן רצו להמתיק בשמחה.

על לוי כתוב – עם דרוש מאד חשוב בלקו"ת – "ועבד הלוי הוא". העבודה של לוי מתחילה בגבורה אבל עולה ומגיעה לעלמא דאתכסיא, בינה, אמא עילאה, על ידי עבודתו במקדש כמשורר "לארמא קלא" (כעת תקופה שלומדים על בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו), ופנימיות הבינה היא שמחה – "אם הבנים שמחה". "ועבד הלוי הוא" – הוא עולה ומתעצם ומגיע למקור השמחה. לכן בדרך כלל השם לוי מצטרף ליצחק, שגם הוא ענין של צחוק ושעשוע ושמחה, פנימיות אמא.

ירידת המקדש מהמקום בו הוא לא נחרב

כדי להבין טפה יותר: כעת אנחנו בתקופת בין המיצרים (יום ההולדת היה ערב בין המיצרים והברית בתוך בין המיצרים) – מחד זו תקופה של אבלות על חורבן הבית, אבל ודאי היום שלפני בין המצרים הוא בבחינת "מקדים רפואה למכה". כתוב שאצל רשב"י לא חרב הבית כי הוא למעלה מכל ענין השבירה והתיקון – הוא באמא עילאה (ששם גילוי האושר והתענוג של פנימיות הכתר), עלמא דאתכסיא, בחינת "הוא". הוא למעלה מהחורבן ולכן הוא רבי שמח, כפי שכתוב עליו. עבודת הלוי היא להגיע לשמחה שלו ושם לא נחרב הבית ומשם צריך להבנות הבית. 

יש הרבה פירושים מי יבנה את בית המקדש, או שירד באש מן השמים או שאנחנו נבנה אותו, אבל לפי מה שכעת הסברנו מה שכתוב שבית המקדש יורד מן השמים היינו שבא ממקום בנפש שלא נחרב בו בכלל בית המקדש. בית המקדש יבנה מאותו מקום שהוא עלמא דאתכסיא, אמא עילאה, "עבדו את הוי' בשמחה" תמיד, בכל מצב – כמו שמסבירים שמה שכתוב "משנכנס אב ממעטין בשמחה" היינו שממעטין בעניני החורבן על ידי שמחה – אז יבנה בית מקדש שלא יחרב, כי הוא בא ממקום שלא נחרב ולא יכול להחרב, מעלמא דאתכסיא. זהו בית המקדש שיורד מן השמים, הכל קשור לסוד של לוי-שמחה.

רמזי השם

עוד כמה רמזים: בשם לוי שמחה יש שבע אותיות והוא שוה 399, כך שממוצע כל אות הוא 57, נאו, "א-ל הוי' [ויאר לנו, אסרו חג בעבותים עד קרנות ה]מזבח", עיקר העבודה בבית המקדש. אם כן, לוי שמחה אומר שבית המקדש יבנה (לא רק במהרה בימינו, אלא) נאו ממש.

עוד משהו יפה מאד בשם לוי-שמחה: ראשי וסופי התיבות – לי שה – מצטרפים לשם שילה, בגימטריא משה. "עד כי יבא שילה", שילה בגימטריא משה, שהוא בעצם משה האחרון, "גואל אחרון", "יבא שילה" בגימטריא משיח. בתוך אותיות שילה של לוי-שמחה יש שלש אותיות – ומח, שהערך הממוצע שלהן הוא חי, חי-חי-חי, חזקה של חי, שילה-משה חי-חי-חי. 

יום הברית – הילולת הרמ"ק

יש לרמז קשר מיוחד ליום הזה, כ"ג תמוז, יום ההילולא רבא של רבינו הרמ"ק ששמו "משה". כמו שכתוב על משה רבינו "משה זכה לבינה" גם הרמ"ק זכה לבינה. כתוב בחסידות שבינה היא מקור ההשתלשלות, וקבלת הרמ"ק היא קבלת ההשתלשלות. אבל הבעל שם טוב אמר שעיקר החידושים שלו לקוחים מהרמ"ק, ולאו דווקא מהאריז"ל שבא אחריו ושכלל את הקבלה מהשתלשלות עילה ועלול להתלבשות, לפרצופים המתלבשים זב"ז. מה הדבר העיקרי שלקוח ממנו? שאצלו אין צמצום. מכך שאין אצלו צמצום סימן שבשרש האמתי הוא למעלה מהצמצום, אצלו לגמרי "צמצום לא כפשוטו". אין צמצום הוא כמו אין חורבן – השגה של פנימיות אמא, של ה"הוא" של "ועבד הלוי הוא", סוד לוי שמחה.

עוד פרט לגבי היום, משהו מיוחד לגבי ההילולא של רבינו הרמ"ק: אם מתחילים לספור מתחלת ניסן, "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה", היום הוא יום ה-112 של השנה (ראש חדש ניסן הוא ראש שנה, ראש השנה לרגלים ולמלכי ישראל) – מהמספרים הכי חשובים בקבלה, סוד יב"ק (ר"ת יחוד ברכה קדושה), הוי'-אלהים ("שם מלא", השם שמופיע לראשונה בתחלת הסיפור השני של מעשה בראשית – "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי' אלהים ארץ ושמים"), אהי'-הוי'-א-דני (כנגד קדושה, ברכה, יחוד, בהתאמה). יש לזה קשר מיוחד ליום ההילולא של רבינו הרמ"ק, שהוא סוד "מעבר יבק".

מעבר יבֹק הוא מעבר מעלמא דאתגליא, החורבן הנראה לעין, לעלמא דאתכסיא שבו אין חורבן. היינו עליה מ"אני" (עלמא דאתגליא, שבו מודעות עצמית) ל"הוא" (עלמא דאתכסיא, שבו אין מודעות עצמית). שם, בדרגת "הוא" ("ועבד הלוי הוא") הכל טוב והכל שמח, ומשם נמשך הבית הנצחי – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", הדירה בתחתונים, תאוותו של הקב"ה במעשה בראשית. והנה, לוי שמחה גרייפל (ר"ת לשג בגימטריא גרייפל) עולה בגימטריא "אני" פעמים "הוא", סוד העליה מ"אני" ל"הוא" כנ"ל. חוץ מפעם אחת בתורה שנאמר "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי וגו'" הביטוי "אני הוא" מיוחד לנבואת ישעיהו (בחלק הנחמה שלו), שם הוא מופיע שבע פעמים ("כל השביעין חביבין"). והנה, ז פעמים "אני הוא" (חכמה – כח מה) עולה בגימטריא לוי שמחה ועוד יבק, היום בשנה בו הוא נמול וקבל את שמו לוי שמחה!