חיפוש בתוכן האתר

ברכה לשידוך עפר מילר וחיה-גניה רדין - כ"ט שבט ע"ה – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

כ"ט שבט ע"ה – כפ"ח

ברכה לשידוך עפר מילר וחיה-גניה רדין

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. רמזי השמות

נפתח בגימטריא שלכם – קודם של הכלה ואחר כך בצירוף החתן:

רמזי שם הכלה: חיה גניה

חיה היא לשון חיים – דופק החיים הוא "רצוא ושוב", "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק"[ב] – ו-גניה בגימטריא חיים. שני השמות הם שמות של חיים, וביחד חיה גניה משלימים ל-צא, מספר מאד חשוב בקבלה, אמן, שילוב הוי' א-דני (ביחודא עילאה – יאהדונהי – ויחודא תתאה – אידהנויה). בלשון הקדש, א-מ-ן הוא השרש גם של אמונה וגם של אמת (שהיתה צריכה להקרא אמנת, אך ה-נ נופלת ונשאר אמת).

אפשר לדרוש גניה גם מלשון גן, כמו "באתי לגני אחֹתי כלה"[ג] – גן י-ה (י-ה היינו השם הקדוש של "זכו – שכינה ביניהם"[ד]י של איש ו-ה של אשה). "ועץ החיים בתוך הגן"[ה] חיה בתוך גניה, שביחד עולים אמן.

והנה, השם של האשה הראשונה, אשתו של אדם הראשון שנבראת ממנו ("זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לֻקחה זאת"[ו]) היה ראוי להיות חיה (על שם "ויהי האדם לנפש חיה"[ז] – "לרוח ממללא", האשה היא סוד עולם הדבור), לולא החטא (אך לאחר החטא היא נקראת חוה, רמז לנחש שהטיל בה זוהמה – חויא היינו נחש בארמית). לפי זה, הזוג הראשון היה ראוי להיות אדם-חיה = גניה, שלכן ה' שם אותם בגן-יה (כמנין שמם), ואזי, אם היו זוכים, היו חיים לעד – היו זוכים לחיים נצחיים (שעולה חיה, 23, במשולש, סכום כל המספרים מ-1 עד 23).

רמזי שם החתן: עפר

עפר, שם החתן, הוא הדימוי העיקרי של החתן בשיר השירים, שיר האהבה בין החתן העליון והכלה העליונה, הקב"ה וכנס"י – "עפר האילים"[ח]. הוא חתן מוצא חן. יש עדות בישראל שנוהגים שכל שנות הנישואין האיש והאשה קוראים אחד לשני 'חתני' ו'כלתי', גם בגיל מאה והלאה. כל הזמן הבעל הוא חתן, והחתן הוא עפר – עפר האילים. אם החתן הוא עפר הכלה היא "אילת אהבים ויעלת חן"[ט] (פסוק הקשור לתורה, כפי שיוסבר לקמן).

השם עפר מתחיל ב-ע. והנה, המלה "חן" מופיעה בדיוק שבעים – ע – פעמים בכל התנ"ך, "שבעים פני חן". מציאת חן היא של אחד בעיני השני, כמו בפעם הראשונה שהמלה "חן" כתובה בתורה – "ונח מצא חן בעיני הוי'"[י] (נח היינו חן בהיפוך אותיות, כנודע). והנה, שתי האותיות הבאות של עפרפר = 280 = 4 פעמים 70, ד פעמים ע (רמז ל"דע את אלהי אביך ועבדהו וגו'"[יא]). נמצא שהיחס של ע-פר הוא יחס של א:ד, יחס מאד חשוב בקבלה (סוד "הוי' אחד" – שם הוי' ב"ה, שהוא אחד בעצם, נקרא בלשון חז"ל "שם בן ד'" על שם ארבע אותיותיו). סך הכל, יש לעפר ה עינים, להסתכל על ה ממדי המציאות (ג ממדי המקום, ממד הזמן, וממד הנפש, הפנימיות של המציאות, כמבואר בספר יצירה) ולראות שכל המציאות כולה משקפת את בורא העולם ב"ה, וכך למצוא חן בעיני ה'.

רמזי החתן והכלה: עפר וחיה גניה

הפלא העיקרי הוא המספר המשותף של החתן והכלה. החתן עפר מצא – "מצא אשה מצא טוב"[יב] – את חנה-גניה, והם משלימים זה את זו ל-אמת (350 ועוד 91 = 441), מספר המושלם ביותר, אהיה (21) ברבוע, סוד "אהיה אשר אהיה"[יג], השם הקדוש שנתגלה למשה רבינו במראה הסנה לפני יציאת מצרים. "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת"[יד].

רק הכלה היא אמן, השרש של אמת כנ"ל, ועל ידי החתן נשלם המספר אמת – הכלה מצד עצמה שייכת לאמונה, גדלה בבית של אמונה, והיא משלימה את החתן לאמת (בזהר[טו] כתוב "איהו אמת איהי אמונה" – "הוא אמת והיא אמונה"). "אין אמת אלא תורה"[טז], "משה אמת ותורתו אמת" [יז]ו"תתן אמת ליעקב"[יח]. יהי רצון שהבית שלכם יבנה בע"ה על יסודי התורה והמצוה, האמת של התורה. אמת היא כח נושא הפכים. עיקר החידוש הוא שאתם ביחד אמת – מחייב ומזכה אתכם בבנין בית נאמן (לשון אמונה) של אמת.

עוד רמז שאתם שייכים לאמת של תורה: רק ראשי התיבות של הכלה, חיה גניה, הם חג, כבר שמח, ויחד עם ה-ע של עפר יוצא פא, "אנכי", המלה הראשונה של מתן תורה, שגם היא רבוע (כמו אמת) – 9 ברבוע (וגם 9 עצמו הוא רבוע – 3 ברבוע). "אוריאן תליתאי" – 3 בחזקת 4.

קבעתם את תאריך החתונה ל-ג ניסן (יום ה-ג – שייך לתורה כנ"ל – של השנה החדשה המתחילה מניסן, כמו שכתוב "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה"[יט]), ששוה "אנכי הוי' אלהיך"[כ] – התאריך היחיד בשנה ששוה מספר זה, שהוא גם הגימטריא של "גל עיני [ואביטה נפלאות מתורתך]"[כא].

חותם החתן והכלה

עוד תופעה יפה בחיבור השמות שלכם: בעפר חיה גניה יש עשר אותיות ("עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה"[כב], עשר הוא המספר המקודש בתורה, כמ"ש "העשירי יהיה קדש להוי'"[כג]). עשר היינו המשולש של ד, בלשון הזהר הקדוש[כד] הסוד של עשר הוא "שיר פשוט שיר כפול שיר משולש שיר מרובע" (10 = 1 ועוד 2 ועוד 3 ועוד 4). לפי זה, ניתן לצייר את השמות שלכם כמשולש של ד, וכאשר מתבוננים במשולש זה רואים כמה הוא מכוון!

ע

פ  ר

ח  י  ה

ג  נ  י  ה

הסברנו שה-ע של עפר קובעת ברכה לעצמה (סוד "שבעים פני חן"), וכאן רואים ש-ע זו ניצבת בראש המשולש כאשר תחתיה יש את שתי האותיות הבאות של עפר (שעולות ד פעמים ע כנ"ל). אחר כך, השם חיה (שבו ג אותיות) תופסת את השורה השלישית של המשולש, ולבסוף השם גניה (שבו ד אותיות) תופסת את השורה התחתונה של המשולש.

שלש הפנות של המשולש – ע ג ה = 78 = 3 פעמים 26, שם הוי' ב"ה. כלומר שהערך הממוצע של ג אותיות אלו הוא שם הוי' ב"ה, שממנו יתברך באות כל הברכות בגשמיות וברוחניות לכם, החתן והכלה.

כעת נחבר את השורה העליונה – ע – לשורה התחתונה – גניה. ע גניה = 138 = מנחם (צמח), שמו של מלך המשיח[כה]!

וכעת נשים לב למשולש הקטן שבאמצע המשולש הגדול – פרי. והוא סימן ברכה לפרי בטן (ללידת נשמה טהורה שבה ניצוץ של מלך המשיח ש"מנחם שמו" כנ"ל).

ועוד, השורה הראשונה והשלישית – ע חיה = צבא, ואילו השורה השניה והרביעית – פר גניה = שמח (שעולה שליח, כפי שהרבי הסביר). כאן טמונה ברכה להרבה ילדים, בנים ובנות עוסקים בתורה ובחסידות, שיהיו צבא שמח ב"צבאות הוי'", הצבא של מלך המשיח (משיח אותיות ישמח כנודע), שיבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש!

יש עוד הרבה רמזים יפהפיים במשולש הנ"ל של השמות שלכם – "תן לחכם ויחכם עוד".

ב. "לחיות עם הזמן" – זמני השידוך

בנין בית יהודי – "ועשו לי מקדש" נצחי

אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשלחן ערוך, אמר שצריכים לחיות עם הזמן[כו], לקשר כל מאורע בחיים לפרשת שבוע – חיבור חיי היהודי לתורה, "תורת חיים"[כז] (כבר רמזנו לחתן ולכלה שיחיו שהם שייכים בעצם לתורה, בהיות שהגימטריא של השמות שלהם יחד – עפר חיה גניה – עולה אמת ו"אין אמת אלא תורה", כנ"ל. רק השם גניה עולה בגימטריא חיים, היינו "תורת חיים").

פרשת השבוע היא פרשת תרומה בה מתואר המשכן וכליו. הפרשה פותחת בפסוק "ויקחו לי תרומה וגו'"[כח], ובהמשך כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[כט], ומדייקים[ל] "'בתוכו' לא נאמר אלא 'בתוכם' – בתוך כל אחד ואחד מישראל". כלומר שעל ידי קיום המצוה לעשות מקדש-משכן לה', אור ה' שורה בתוך הלב של כל יהודי. בשני הפסוקים מודגשת המלה "לי" ופרשו חז"ל (מובא ברש"י על הפסוקים) ש"לי" היינו בכוונה "לשמי".

כאשר יהודי מתנדב לתרום לצורך מלאכת המשכן עליו לכוון "'לי' לשמי", לשם ה'. גם כשרוצים את התכל'ס – בשביל מה בונים בית מקדש – צריכים לכוון "ועשו לי מקדש" שהוא לשם ה', "'לי' לשמי". ככה כאשר איש ואשה מחליטים להתחתן ולהקים בית נאמן בישראל הדבר הראשון הוא התודעה של "'לי' לשמי", שהבית יהיה מוקדש לה' בורא עולם, שיהיה בית מלא אור ה' (בית של תורה – "תורה אור"[לא]) ושמחת קיום רצון ה' (בית של קיום מצות ה' בכלל, ובפרט בית של גמילות חסדים, של הכנסת אורחים וקירוב יהודים, כביתו של אברהם אבינו היהודי הראשון).

ועוד דרשו חז"ל על המלה "לי": "כל מקום שנאמר 'לי' אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא"[לב] – "לי" היינו דבר נצחי. כשאומרים "בית נאמן בישראל", "נאמן" הכוונה שהוא נצחי, שיתקיים לעד עם בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוות מדור לדור, עד ביאת ינון שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו. כך כשבונים את הבית "לי" אינו זז לעולם, הוא בית יציב וקיים לעד.

אמת התורה

בנוסף לכך, הכל בהשגחה פרטית, ויש משהו מיוחד בתאריך בו השמחה מתקיימת: ההחלטה של החתן והכלה להקים בית נאמן בישראל בעזרת השם יתברך היתה בט"ו בשבט. ט"ו בשבט הוא "ראש השנה לאילן", והרבי תמיד מסביר שהוא ראש השנה לתורה, "אילנא דחיי", עץ החיים. זה כבר רמז ברור לקשר של החתן והכלה שלנו ל"אילנא דחיי", שהרי הגימטריא המשותפת שלהם היא אמת ו"אין אמת אלא תורה" כנ"ל.

בין האבות הקדושים האמת היא מדת יעקב אבינו, עמוד התורה, כתוב "תתן אמת ליעקב". אמת זו תורה, תורת אמת נתנה לנו על ידי משה רבינו עליו נאמר "משה אמת ותורתו אמת", וכתוב בקבלה, בזהר הקדוש, ש"משה מלגאו ויעקב מלבר"[לג] – האמת של משה מתלבשת בתוך האמת של יעקב וכך התורה נתנת לכל בני יעקב, "תורה צוה לנו משה".

חיבור החדשים באדר"ח אדר

כעת הגענו ליום ה'תנאים' – ויש מקומות שכתוב שיום התנאים הוא יותר גדול מיום החתונה – שחל בהשגחה פרטית ביום הראשון של ר"ח אדר, בו "מרבין בשמחה"[לד]. עיקר השמחה בא מתוך שמחת חתן וכלה – צריכים להרבות בשמחה מהרגע הזה, עם החתן והכלה.

אדר"ח אדר הוא גם היום האחרון של שבט – בשטר התנאים כתוב ל' שבט – שהוא גם היום הראשון של אדר. זהו יום שמחבר שני חדשים יחד – יום שבו כח לחבר הפכים, כמו כח השם יתברך שמחבר חתן וכלה. הכח לשאת הפכים – נשיאת הפכים, גם לשון נישואין – הוא כח האמת. כדי לשאת יחד שני הפכים צריכים אמת. אם כן, מתאים שביום הזה – יום של נושא הפכים, גם שבט וגם אדר – יש שידוך של אמת (בגימטריא עפר חיה גניה, כנ"ל).

יום הקץ

לכל חדש יש חוש בקבלה, וכתוב שה' בורא כל חדש עם אות אחת מהאלף-בית. את חדש שבט ה' ברא באות צ – ה"צדיק יסוד עולם"[לה] – ואת חדש אדר, האחרון בשנה (מניסן), ה' ברא באות הבאה, האות ק. כשכותבים את השם של האות צ מלא – צדיק – ה-צ וה-ק מתחברות (בראש וסוף ה"צדיק יסוד עולם").

היום מתחברות ה-צ וה-ק – ה' בורא את היום הזה בשתי אותיות, צ של שבט ו-ק של אדר – איזו מלה אפשר לעשות מהן? מלה מאד חשובה – קץ (כאשר "נעוץ סופן בתחלתן", ה-ק, הסוף של הצדיק ב-צ שלו, ב"ראש צדיק"[לו]). קץ הוא זמן הגאולה. "קץ שם לחשך"[לז] – אנחנו עדיין בתוך חשך, וכפי שהרבי היה נוהג להתבטא שסוף הגלות הוא "חשך כפול ומכופל", רק שאנחנו מאמינים שתיכף ומיד מגיע זמן הגאולה, "קץ שם לחשך", שאין יותר חשך, שהופכים את החשך לאור, עד ל"כיתרון האור מן החשך"[לח]. לשם כך הרבי הורה לנו לצעוק, מעומק הלב, "עד מתי" – "עד מתי קץ הפלאות"[לט], שנזכה לאור הפלאי של ה' מתוך חשכת הגלות. הפיכת החשך לאור היא הקץ, והקץ הוא סוד היום הזה, יום התנאים של עפר וחיה גניה.

"בעינן נמי 'לכם'"

נאמר ווארט מאד יפה שהרבי אמר על המלה "קץ": יש קשר בין פורים למתן תורה. כתוב שבמתן תורה "כפה עליהם הר כגיגית"[מ] – ה' איים על עם ישראל אם לא יקבלו את התורה וממילא קבלת התורה היתה עם כפיה. אבל, במגלת אסתר כתוב "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות"[מא], ואומרים חז"ל "הדור קבלוה בימי אחשורוש"[מב] – קבלנו את התורה מחדש מתוך רצון אמתי.

הרבי מביא ווארט יוצא מהכלל מרבי מרדכי מנדבורנא – הרבי הראשון של בית נדבורנא, מהחסידות הכללית, שכתב ספר "מאמר מרדכי". חז"ל אומרים שבעצרת – חג השבועות, מתן תורה – "כולי עלמא מודו דבעינן נמי 'לכם'"[מג]. מה הכוונה? יש מצב של "כולו לה'" או "כולו לכם", אבל בעצרת כולם מודים שצריכים גם "לכם" – גם הנאה פיזית, לשמוח, לאכול ולשתות ולהרגיש טוב בגשמיות. צריך להיות "להוי'", "לי", אבל עם ה"לי" צריך להיות גם "לכם" – "בעינן נמי 'לכם'".

אומר רבי מרדכי מנדבורנא גימטריא פשוטה – "נמי" (בארמית) שוה ק ו"לכם" (בעברית, מהתורה) שוה ץ, ביחד קץ, "קץ שם לחשך", "עד מתי קץ הפלאות". הוא מפרש את המלה "בעינן" מלשון בקשה – שמבקשים את הקץ בשבועות. זמן מתן תורתנו הוא הזמן הכי מסוגל לבקש-לדרוש מאת אבינו אב הרחמן את הקץ, את הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו. גם בפורים נאמר ש"בעינן נמי 'לכם'", וגם יש מעלה בפורים לגבי חג שבועות שהרי בפורים קבלנו את התורה מרצון כנ"ל.

צריך להיות "'לי' לשמי", אבל כדי להביא את הקץ צריכים לחבר את ה"לי" עם ה"לכם"[מד], שנעשה נחת לה' יתברך, אבינו שבשמים, וגם שנקבל נחת אמיתי, כפי שה' רוצה שנשמח בו ובעבודתו מתוך תענוג והנאה. זו תכלית האמת, כח נשיאת ההפכים, שרוחניות וגשמיות ישכנו יחד, האמת המיוחדת של עפר חיה גניה. לחיים, לחיים מאושרים.



[א] נרשם (פ"א מפי הרב אחרי בקור החתן והכלה אור לכ"ט שבט; פ"ב מהקלטת הווארט אור לאדר"ח אדר) על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] יחזקאל א, יד.

[ג] שיר השירים ה, א.

[ד] סוטה יז, א.

[ה] בראשית ב, ט.

[ו] שם פסוק כג.

[ז] שם פסוק ז (ובתרגום אונקלוס על הפסוק).

[ח] שיר השירים ב, ט; ב, יז; שם ח, יד.

[ט] משלי ה, יט.

[י] בראשית ו, ח.

[יא] דהי"א כח, ט.

[יב] משלי יח, כב.

[יג] שמות ג, יד.

[יד] שבת נה, א (ובכ"ד).

[טו] ח"ג רל, א.

[טז] הקדמת איכה רבה ב.

[יז] תנחומא קרח יא.

[יח] מיכה ז, כ. סוד האמת של משה ושל יעקב יתבאר עוד לקמן – בווארט – בענין "בעינן נמי לכם".

[יט] שמות יב, ב.

[כ] שם כ, ב.

[כא] תהלים קיט, יח.

[כב] ספר יצירה פ"ד מ"א.

[כג] ויקרא כז, לב.

[כד] ח"ג ריט, ב; רכז, ב; תקו"ז תקון כא (נא, ב)

[כה] ראה סנהדרין צח, ב.

[כו] ראה לוח "היום יום" ב' חשון.

[כז] נוסח ברכת "שים שלום".

[כח] שמות כה, ב.

[כט] שם פסוק ח.

[ל] ראשית חכמה שער האהבה פ"ב.

[לא] משלי ו, כג.

[לב] ויקרא רבה ב, ב.

[לג] תקו"ז יג (כט, א).

[לד] תענית כט, א.

[לה] משלי י, כה.

[לו] שם פסוק ו.

[לז] איוב כח, ג.

[לח] קהלת ב, יג.

[לט] דניאל יב, ו.

[מ] עפ"י ע"ז ב, ב.

[מא] אסתר ט, כג.

[מב] שבת פח, א.

[מג] פסחים סח, ב.

[מד] ונתבאר עוד למחרת, בסעודת ר"ח אדר.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com