חיפוש בתוכן האתר

יג תשרי תשע"א - "כל ישראל ראוים" לישב בסוכה אחת - נצח הוד יסוד ומלכות הדפסה דוא
אינדקס המאמר
יג תשרי תשע"א - "כל ישראל ראוים" לישב בסוכה אחת
כתר וחכמה
בינה דעת
חסד גבורה תפארת
נצח הוד יסוד ומלכות
כל הדפים

נצח: שמחת הנצחון – "דידן נצח"

זה מה שאמרנו קודם, שאנחנו מנצחים. נצח זה גם נצחיות אבל הפירוש הכי פשוט של נצח זה לנצח במלחמה. קודם כל, אחד החברים פה כתב משהו מאד יפה – תפלה – ששם הוא כותב שבאמת עם ישראל מאוים, גם השנה הזאת. יש כל הזמן איום של מלחמה, זה לא פשוט – לא פשוט להיות יהודי, לא פשוט להיות כבשה אחת בין שבעים זאבים שרוצים לטרוף אותנו. אבל יש לנו אמונה. מתוך האמונה שלנו אנחנו בטוחים, כמו שבראש השנה נכנסים ל יום הדין עם בטחון שאנחנו נצא זכאים. להיות זכאי זה נצח בקבלה. אנחנו בטוחים בנצחון שלנו, ואכן בראש השנה אנחנו מנצחים, וביום כיפור אנחנו עוד מנצחים, ובסוכות לוקחים את הלולב. כתוב בחז"ל שהלולב זה סימן – מי שיצא זכאי ומנצח מבית משפט נטל לולב, זה היה מנהג. נטילת לולב זה סימן של דידן נצח. אם כי אמרנו שהלולב – המינים – זה הגופים, שגם כאשר יעשו כולם אגודה אחת אפשר לראות את ההבדל, ואילו הסוכה שוה ומשוה, אבל יש גם בסוכה בחינה של "דידן נצח", שמה שמחבר אותנו זה נצחון, זה בטחון של נצחון.

יש משהו בחג סוכות של נצחון – הרי אז קוראים בהפטרה על מלחמת גוג ומגוג. פוחדים, גם השנה, שעוד מעט הולכת להיות מלחמת גוג ומגוג. מתי קוראים על זה? בחג סוכות. סימן שחג סוכות זה הזמן שמנצחים, שאפשר לקרוא את ההפטרה עם שמחה – קוראים מלחמת גוג ומגוג עם שמחה גדולה, כי "דידן נצח". זה הבטחון הגמור, לפעמים נקרא בטחון מופרז – שיהודי כל כך בוטח שחושבים שהוא מטורף. דברנו על אמונה, אבל בטחון זה עוד יותר – בטחון גמור שאנחנו יוצאים זכאים, ואם יש מלחמה אנחנו מנצחים, "דידן נצח", משהו מוחלט ומחויב המציאות. ההשראה הזו של הנצחון מחברת את כולם. כתוב שיש כמה זמנים שרואים שכל היהודים ביחד. מי שזוכר, למשל – תלוי לפי הגיל של כל אחד – אחרי ששת הימים, מי שזוכר אחרי מלחמת השחרור,  מי שזוכר נצחון, אין זמן של עם ישראל שכולם בפשטות יוצאים לרחוב וכולם מחבקים אחד את השני ומתנשקים? כמו אחרי מלחמת ששת הימים, שהיה זמן מסוגל לגאולה. נצחון בעם ישראל פועל אחדות, שמחה ואחדות. היות שהחג הזה הוא חג של נצחון, זה משתף את כל עם ישראל – כל הדברים שאנו אומרים זה מכנה משותף של כל עם ישראל. דבר אחד שמחבר את כולנו זה נצחון.

 

הוד: הודיה על הנצחון

כתוב שנצח והוד חייבים ללכת יחד – "תרין פלגי גופא", שני חצאים של אותו גוף. צריך להודות. יש בעיה – אחרי נצחון יום אחד כולם שמחים ומאוחדים, אבל אם לא מכירים מאין בא לי הנצחון, מה', אז מחר מתחילים שוב כל הכסאחים והמריבות בין היהודים, כמו שגם עינינו רואות. איך שומרים על האחדות של הנצחון? רק על ידי השווי משקל בין הנצח וההוד. כתוב שעיקר שווי המשקל בנפש זה הנצח וההוד – לפי התוקף והעוצמה והשמחה של הנצחון צריך עוצמה של הודיה לה'. גם הודיה מחברת את כולם. כתוב שהוד זה למעלה מטעם ודעת. כשאני אומר תודה רבה אין גאון ופשוט, וגם בנצחון אין גאון ופשוט – כולם אותו דבר. או שמנצחים או ההיפך חלילה, ואם מנצחים זה כולנו. מי שנצח בקרב ממש יתכן שזה היהודי הכי פשוט. אנחנו כמובן מאמינים שבחור ישיבה שישב ולמד ואמר תהלים תרם את תרומתו החשובה, אבל תכל'ס מי שנצח בקרב זה החיל, שבדרך כלל הוא פשוט. גם בהודיה אין הבדל בין חכם לפשוט. ושוב, הרבה פעמים היהודי הפשוט מודה הרבה יותר מעומק הלב משכלתן. לשכלתן קשה להודות בפשטות. אז שוב, חייבים להודות על הנצחות – הא בהא תליא, נצח והוד.

 

יסוד: חג האסיף – שמחה בתקצוב צודק ליהודים

יסוד זה יוסף. יוסף נקרא על שם "יוסף הוי' לי בן אחר" – שהופך את האחר לבן, מביא אנשים תחת כנפי השכינה. פסוק נוסף שנקרא כך על שם "אסף הוי' את חרפתי" – יוסף הוא גם אסף (יש כאן אסף-יוסף). סוכות נקרא חג האסיף, כי אוספים את כל התבואה הביתה, ואז מאד שמחים שכל היבול וההצלחה מוכנס ושמור, זה אצלי. יש לי בטחון טוב שכל הברכה היא אצלי. גם הצדיק זה מי שאוסף את הכל, אבל לא בשביל עצמי – אוסף אצלו על מנת למסור את זה הלאה. כמו יוסף, שאסף את כל הכסף – את כל השפע, את כל הפרנסה – בשביל לחלק את זה. אז גם, חג הסוכות זה "חג האסִף", שאוספים את כל השפע כדי לחלק אותו במשך השנה. זה גם דבר שמחבר את כולם – אני גם אוסף את כל הנשמות, וגם אוסף את כל השפע עבור הנשמות. ספירת היסוד גובלת בספירת המלכות. מלכות זו מדינה מתוקנת, וצריך להיות צדיק למעלה מהמלכות לפי הקבלה. מה הדבר שבמדינה מתוקנת משמח את כולם וכולם מזדהים ושמחים איתו? מדברים על מדינת סעד, אם התקציבים מחולקים באמת בצדק עבור כל עם ישראל. היסוד הוא גם מחלק – מחלק בין יהודים ללא-יהודים. כלומר, שכל השפע שמור – הצדיק אוסף אותו ושומר אותו – כדי לתת אותו לעם ישראל קדושים כאן בארץ ישראל. זו שמחה עצומה – אז העם לגמרי מאוחד. זה "חג האסיף", ובגלל האסיף הזה של חג סוכות – אם האסיף הוא אסיף של יוסף, של צדיק יסוד עולם, שאוסף את כל הכסף למטרה טובה – אז "שישו ושמחו", אז העם כולו בהיי הכי עילאי, גם של הזדהות והתקשרות עם הצדיק וקבלה מהצדיק. הצדיק שאוסף את כולם בעצם מחבר את כולם ובזכותו "ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת".

 

מלכות: "ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם" – "סוכת דוד הנופלת"

אחרון אחרון חביב, בברכת המזון בסוכות אומרים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". רואים שהסוכה שייכת לדוד. הרגע אמרנו שביסוד הסוכה שייכת ליוסף – אסף יוסף – אבל במלכות הסוכה היא "סוכת דוד". מה זה "נופלת"? על פי פשט זה גלות. סוכת דוד זה מלכות בית דוד. סוכת דוד זה שיהיה פה, היום, בארץ, עכשיו – מלך, "דוד מלך ישראל חי וקים". הדבר הזה נפל בינתים, אבל אנחנו מאמינים שהוא יקום. אבל עצם הדבר שאנחנו מבקשים – כתוב "ואני תפלה", דוד מתפלל – והצורך של דוד המלך בכל יהודי מתחנן לה' במיוחד בסוכות, שה' יקים לנו את סוכת דוד הנופלת. כתוב שיש כמה דברים שמחברים יהודים, וגם צרה משותפת מחוברת. כמו שאמרנו בדעת שצריך להגיע לדעה אחת – שמה שחסר זה משיח – במלכות זה עוד יותר, כולנו חווים בסוכות את סוכת דוד הנופלת ומתחננים מתוך אמונה ובטחון שה' הרחמן – הרחמן זה תפארת – יקים לנו את סוכת דוד הנופלת. התחינה הזו, והמצב המשותף ש"סוכת דוד נופלת", מאחדים. כתוב שמשיח יבוא כאשר "ובקשו את הוי' אלהיהם ואת דויד מלכם" (אומרים בקידוש לבנה) – צריך לבקש את ה' ואת דוד המלך. מתי הכי מבקשים את דוד? בסוכות, כי כל הסוכה היא סוכת דוד הנופלת, ומתחננים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת".

כל הדברים האלה מחברים יחד את כל עם ישראל, ש"ראויין לישב כל ישראל בסוכה אחת", וכך השלמנו את פרצוף הספירות. שנזכה שבאמת עם ישראל יש כולו בסוכה אחת, ואז יבוא מלך המשיח. שתהיה שנה של בריאות נכונה ושמחה ובטחון וכל הדברים הטובים. לחיים לחיים!

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com


 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com