ה. "אמץ מארץ תצמח"; סוד "ארח חיים"

נאמר רמז שלא אמרנו בחתונה: בחתונה אמרנו שאריה-יסכה = איש, "הוי' איש מלחמה הוי' שמו". במלה חשמונאי יש גם איש – תמיד דורשים שזה משיח נאו, אבל אפשר להוציא מזה גם איש ואז נשאר אותיות שהן שני שמות בתנ"ך: מנוח ונחום. כתוב שיונה החזיר את נינוה בתשובה בעל כרחו, אבל אחר כך חזרו לסורם ובא נחום האלקושי וגמר איתם חשבון, עד שנחרבו כליל. מאד מענין שקוראים לו כזה שם חמוד, נחום, ומכל נביאי הזעם אין יותר ממנו (יש בנבואתו גם כמה פסוקים מאד טובים, לשם ההתכללות, סימן הקדושה כנודע, אך העיקר שפיכת חרון אפו של ה' על נינוה הרשעה). זה גם איש-מנוח (היום זה יום המנוחה, חנו-כה, אחרי נצחון מלחמת חשמונאי), האבא של שמשון הגבור. חז"ל אומרים שאם יבוא מישהו וישאל אותך איך קוראים לאשת מנוח, אם שמשון, צריך שתדע – אחרת יחשבו שאתה בור ועם הארץ – וחז"ל מודיעים שקראו לה צללפונית (= שמשון). רצינו לעשות תזמורת של גל עיני – יש כאן אחד מהם – והשם של התזמורת זה צללפונית. בכל אופן, זה היה רק לקשר את ה-איש – אריה יסכה – לחשמונאי של חנוכה. [עוד ענין לגבי איש: כתוב בפרשה הקודמת "וימצאהו איש" ורש"י כותב ש"'איש' זה גבריאל". אפשר לשער בדרך אפשר שאדם זה מיכאל – "אתם קרויים אדם" ומיכאל זה המלאך של עם ישראל. על דרך זה אפשר לומר שאנוש זה רפאל, שצריך לרפאות אותו].

מה שלא אמרנו בחתונה מה קורה אם מחשבים את האות א – של איש, שהיא היא ה-א של אריה – כ-1000. אז במקום 311 זה 1310. מכל הכוונות שאמרנו זה אולי הכי יפה, רק שלא אמרנו את זה כי זה לשחק עם ה-א. זה שוה פסוק מפורסם בתהלים, קשור לארץ ישראל – "אמת מארץ תצמח". ידוע שיש במספר הזה כמה סגולות. זה י"פ 131 – י"פ ענוה – וזה קשור לארץ ישראל, בה כתוב "וענוים יירשו ארץ ויתענגו על רב שלום". פסוק אחד בתהלים אומר "צדיקים ['ועמך כֻלם צדיקים'] יירשו ארץ וישכנו לעד עליה [ישכינו את השכינה – עד – עליה]", אבל באותו פרק יש גם פסוק "וענוים יירשו ארץ ויתענגו על רב שלום". ענו-ענג זה לשון נופל על לשון, שניהם מתחילים ב-ענ (שניהם עונים, בענוה, אחר הקורא) – וזה כמו שמסבירים שתענוג אמיתי זה "רישא דאין", תלוי בענוה והתאיינות. ואכן, יש כאן י"פ ענוה, ענוה שחודרת בכל הספירות, וזה התענוג. ענוה זה מלכות וצדיק זה היסוד. בכל אופן, בכדי שהאמת תצמח מהארץ צריך שלמות של ענוה. על צדיקים זה "וישכנו לעד עליה", מלמעלה למטה, אבל על ענוים זה "ויתענגו" מיניה וביה, "צמח שמו ומתחתיו יצמח". "ונתתי שלום בארץ", ו"ויתענגו על רב שלום" זה מהארץ – כשהענוים בארץ השלום והאמת צומחים מתוך האדמה.

נחזור לעצם הפסוק, "אמת מארץ תצמח" – האמת שם גם בפירוש וגם בר"ת. אבל רצינו להדגיש רמז אחר: יש כאן שתי אמת (בפירוש ובר"ת) – אמת לאמיתו (כמבואר אצלנו בהרבה מקומות מה בין סתם אמת לבין אמת לאמיתו) – האמת שצומחת מהארץ זה אמת כפולה, והאמת שיורדת מלמעלה זה אמת אחת (כמו שכתוב שכנגד טפה שיורדת יש שתי טפות שעולות). זה הפעמיים אמת כאן, אמת כפולה. אבל רצינו להדגיש את הרת"ס – "אמת מארץ תצמח", אֹרח. ארח = הדר, חג החנוכה שייך להדר. המצוה זה "נר איש וביתו" (גם קשור לזוג שזה עתה התחתנו), אבל יש מהדרין. כל הראש של חנוכה זה מוסיף והולך ואור. אם כי אחר כך יש מחלוקת בין בית שמאי ובין בית הלל, אבל זה שהגמרא אומרת שהמצוה היא איש וביתו, אבל יש מהדרין – נר לכל אחד – ואז מהדרין מן המהדרין (ובכך מחלוקת ב"ש וב"ה). רואים שכל המהלך זה עליה – מצוה, מהדרין, מהדרין מן המהדרין. יש הדור והדור על גבי הדור, כמו אמת ואמת לאמתו. כמו שאמרנו בהתחלה לגבי רזין ורזין דרזין, זה סוג אחר של סוד, כך גם לגבי הידור על גבי הידור. בכל אופן, כל הענין של הדור זה המלך השמיני, הדר. לכן כתוב עוד ב"בית אהרן" (קרלין), שכל הנרות צריכים להסתכל על הנר השמיני, המלך השמיני. רק הוא מלך נשוי, רק אצלו יש "נר איש וביתו" (במאמר זה הפשט שכולל את כל בני הבית, אבל סתם ביתו זה אשתו). הדר מהיטבאל = אשה, אבל בפסוק "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" הדר מהיטבאל = המנורה. מהיטבאל זה לשון הטבת הנרות, ושם עירו פעו זה לשון הופעה (אבא של הרבי אומר שזה "הופע בהדר גאון עוזך" בתפלת ראש השנה). אז יש כל השלשה יחד – ההופעה של פני המנורה, הדר מהיטבאל. ארח – רת"ס של "אמת מארץ תצמח" – עולה הדר.

המלה "תצמח" = "יאר הוי' פניו אליך ויחנך" = חיים במילוי. למה אמרתי את זה? כי יש שלש פעמים בתנ"ך ש"ארח" הולך דווקא עם "חיים". קודם דברנו על תורת אמת, תורת חסד ותורת חיים. כאן לכאורה זה תורת אמת, אבל עצם המושג צמח זה חיים – צמח חי – ו"תצמח" עולה חיים במילוי. ארח – הרת"ס – זה הולך עם חיים, זה "מכלול" בלשון הקבלה. פעם אחת בתהלים ופעמיים במשלי. "ארח חיים" – הביטוי החוזר ג"פ בתנ"ך והוא גם השם של חלק ראשון של שו"ע – שוה זרע. ידוע שהמגיד אמר לאדמו"ר הזקן – אחרי שהיו לו כמה בנות ולא זכה לבן (ולמסור את זה לכל מי שרוצה בן זכר אחרי כמה בנות) – "במה יזכה נער את ארחו", באיזה זכות זוכים לנער, לבן זכר? על ידי הכנסת אורחים. אנחנו נדרוש בדיוק אותו הדבר, אותו פסוק, היות ש"ארחו" זה ארח – רת"ס של "אמת מארץ תצמח" – והיות שזה מצטרף למלה "חיים", אז נאמר: במה זוכים לבן זכר? "ארח חיים" זה זרע בכלל, על ידי שלומדים או"ח (מסתמא או"ח של אדמו"ר הזקן, והכי טוב ללמוד את זה עם האשה; ראה גם בסוף קונטרס התפלה לרבי הרש"ב), וזה סגולה בטוחה לבן זכר. כל מי שרוצה בן זכר שישמע את העצה הזאת – "במה יזכה נער את ארחו". כתוב ג"פ "ארח חיים" – ג"פ זרע – העולה מאירת עינים. היות שזו שנת "מצוה הוי' ברה", אז צריך לדבר על "מאירת עינים" (שייך לחנוכה). זה גם נמנע הנמנעות, ועוד דברים יפים.

יש כאן דוגמה יפה להכנעה-הבדלה-המתקה: אנו מכירים "תודעני ארח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח" (פסוק שכולו אומר המתקה, שובע שמחות ונעימות, ובפרט כאשר מתבוננים בפסוקים שלפניו בפרק טז בתהלים אותו הוא חותם, והוא רומז לנצחון החשמונאים בחנוכה), ובמשלי "ארח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע", ו"ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" (פסוק מאד מיוחד). זה שיעור קטן בפני עצמו של הכנעה-הבדלה-המתקה. הפסוק "ארח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע" פירושו שארח חיים זה נשגב מבינתך, "לא תדע". כל אחד מחפש אורח חיים, ואם אומרים שלא תדע אותו – שאי אפשר לדעת – זה ודאי פועל הכנעה בנפש. נשים לב שזה בדיוק ההיפך מ"תודעני ארח חיים". בפסוק הראשון כתוב "לא תדע" ובתהלים אומרים בדיוק ההיפך, "תודעני ארח חיים" – זה ממש חשמל, שני הפכים. "תודיעני ארח חיים וגו'" זה פסוק שכולו אומר המתקה, ההיפך מ"לא תדע". הפרוש של הבדלה הוא גם מפורש – "ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה". המפרשים אומרים שם שאורח חיים זה כדי להבדל מהאחיזה למטה, בשביל להתנתק מהשאול מטה, ולהשכיל איך להגיע למעלה מעלה. אם כן, שוב, יש פה דוגמה יפהפיה של שלשה פסוקים של "ארח חיים" – ג"פ זרע (שייך לנר השלישי של חנוכה) – לפי סדר של הכנעה-הבדלה-המתקה.