ב. פרצוף העבודה

סוגי עבודה בכל כחות הנפש

אם כן, אחרי יצירת האוירה של עבודה, מה שנרצה לעשות היום זה להתבונן במושג עבודה, וכדרכנו תמיד – לעשות בהתבוננות "פרצוף" שלם. אני מקוה שכולם כאן כבר מכירים את שמות הספירות ואת עניניהן הפנימיים בנפש, ואם יש מושג יסודי וכללי – כמו המושג עבודה – הוא צריך להמצא בכל כח בנפש. כמו שאמרנו קודם, צריך לאבחן איפה המקום בו צריך לעבוד. עיקר החוש של היועץ הוא למצוא את המקום בו צריך להשקיע בעבודה, ואז להדריך את האדם איך עובדים על אותו הדבר, באותו כח נפשי. לכל ספירה נחבר פסוק או מאחז"ל או רעיון בחסידות ביחס למושג עבודה – עבודת הנפש:

כתר: "ועבד הלוי הוא"

מושג העבודה – תיקון קו שמאל

יש בפרשת קרח ביטוי בן שלש מילים – "ועבד הלוי הוא". מאד אוהבים לדרוש אותו בחסידות, בגלל שעל פי תחביר לא מובן בכלל מה עושה כאן המלה "הוא" (המשך הפסוק הוא "ועבד הלוי הוא את עבֹדת אהל מועד", המלה "הוא" מיותרת, והיה אפשר לכתוב בפשטות "ועבד הלוי את עבדת אהל מועד"). כתר זה לא-מודע, למעלה מטעם ודעת – החלק הלא-מודע של הנפש. ודאי למדתן שיש בכתר אמונה-תענוג-רצון, אבל הכל כחות של על-מודע. המלה "הוא" היא לשון נסתר, רמז ללא-מודע. איך מפרשים "ועבד הלוי הוא" גם בזהר הקדוש וגם בחסידות? הלוי הוא עיקר עמוד העבודה – העמוד השמאלי בשלשת הקוים, תורה (אמצע) עבודה (שמאל) וגמ"ח (ימין). אם כי שבפרט עבודה זה קו השמאל, אבל יש גם עבודה של תורה וגם של גמ"ח, כפי שנסביר. עבודה היא שם כולל שמשתייך להכל. האמירה "תכבד העבודה על האנשים" – שצריך לעבוד קשה בחיים, ואז אפשר להוציא את הברכה האמיתית – שייכת בעצם לראש מתוקן של קו שמאל. זה שמאל מתוקן – כל הענין שאי אפשר להשיג דברים בקלות. לכן טוב שפותחים בפסוק של הלוי, השייך לשמאל – קו העבודה בכלל.

שאיפה אל הבלתי-ידוע

מה זה "הוא"? לשון נסתר. כתוב שהלוי בעבודתו עולה ומגיע לנסתר. זה הווארט בקבלה וחסידות, ומה זאת אומרת בפנימיות? יש בן אדם שנמצא בתוך איזו מסגרת – אפילו מסגרת של קדש נקראת עדיין מצרים של קדושה – ושם הוא מסתדר פחות או יותר, אבל אין לו שאיפות גדולות לפרוץ, לחפש אופקים חדשים, להגיע לנסתר. יש אזורים רוחניים בנפש, בעולמות העליונים, שאיני מכיר אותם בכלל. לא-מודע זה לא-מוכר, זה הכתר. ה"שער" של המלה כתר הוא כר, לשון הכרה וגם לשון נכרי, דבר זר בלתי מוכר. רות המואביה אומרת לבעז, המודע של נעמי: "מדוע זה מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה", הכתר – רות עתידה להיות "אם המלכות", כתר מלכות – הוא בתחילה אזור נכרי בלתי מוכר, אך על ידי עבודה בנפש סופו להתגלות במודע, להפוך להיות מוכר (וכך דרשו חז"ל על דברי רות: "מלמד שנתנבאה שהוא עתיד להכירה כדרך כל הארץ"). יש ודאי אין סוף שטח בלתי ידוע. מי שאין לו בנפש שאיפה לא להסתפק בידוע, במוכר לי, בסביבה הביתית שאני מסתדר בה טוב – מי שלא שואף לפרוץ הלאה – זו בעיה נפשית בשביל יהודי. בעיה בכתר, בעיה מאד עמוקה בנפש, שהוא לא חוקר ולא שואף ולא נמשך אל הנסתר.

אי-יכולת להסתדר במסגרת המוכרת

יש להמשך לנסתר כמו מי שרוצה ללמוד קבלה וחסידות – זה מושך אותו. אבל יש אחד שפוחד מזה, או סתם לא מושך אותו – נח לו בעולם שלו, בעולם הנגלה, והוא אינו מחפש אופקים חדשים. הוא רק רוצה שיהיה לו טוב כאן, בתוך המוכר. אותו אחד שרוצה שיהיה לו טוב כאן – בדרך כלל לא יהיה טוב כרצונו. הוא לא יודע למה זה לא טוב לו. הוא רוצה לבנות את המקום בו הוא נמצא ולא מבין מה הבעיה, למה זה לא הולך. זו בעיה שמאפיינת במיוחד נשים. בכתר יש אולי את עיקר ההבדל בין היהודי ללא-יהודי – הלא-יהודי כן יסתדר, פחות או יותר, בתוך הסביבה המוכרת לו. הוא גם מטפח אותה ומעצב אותה כמיטב יכולתו, אבל אין לו ענין דווקא לחפש את הנסתר. בעולם החדש שלנו רואים שבמדע למשל יש תמיד שאיפה לאזור הבלתי ידוע. לפעמים צריך ללמוד מהמדע – "כי ממנו נקח לעבוד את ה'" – את השאיפה כל הזמן להגיע ללא ידוע, מתוך אמונה שהוא קיים, הכרה שאנחנו נמצאים כל הזמן בתוך קופסה סגורה. יש גם מחלת נפש של אדם שמרגיש סגור בקופסה, שחייב אויר לנשום. נקשר את זה גם להלכה – בסוכות יש מצוה לשבת בסוכה שבעה ימים, וכל מה שעושים בסוכה זה מצוה. כתוב שמי שבשביל ללמוד תורה צריך לנשום אויר מותר לו לצאת מהסוכה. בלשון קבלה זו יציאה מה"מוחא סתימאה" כדי להגיע ל"אוירא" שמעליו (ושבעצם מנווט אותו להשכיל השכלות חדשות בכל עת).

לעבוד עם הנסתר – "שוב" אחרי ה"רצוא"

הסברנו שצריך שתהיה לאדם יש שאיפה לנסתר, אבל מה זה לעבוד את ה"הוא"? "ועבד הלוי הוא" פירושו לעשות משהו עם הנסתר, לעבוד איתו (ובכך לעבוד אותו יתברך). קודם יש "רצוא" בכתר, משיכה אל הנסתר, אל האין סוף. בכתר יש שלמות של "רצוא ושוב" (יש בו שני פרצופים שלמים, אריך אנפין ועתיק יומין, שרש ה"רצוא" באריך אנפין, הפרצוף החיצוני של הכתר, ושרש ה"שוב" בעתיק יומין, הפרצוף הפנימי של הכתר, בו תכלית כוונת ורצון ה' להיות לו יתברך דירה בתחתונים דווקא – "אם רץ לבך שוב לאחד"). ה"רצוא" שבכתר היינו ריצת הנפש למעלה, למקום נסתר ובלתי ידוע כנ"ל. מה זה ה"שוב"? שאני רוצה לעבוד את ה"הוא", כלומר שהוא יהפוך מ"הוא" להיות "אתה", שיהפוך להיות גלוי. לגלות יותר ויותר מהשטח האין-סופי הנסתר. נאמר את זה במלים פשוטות: בכתר אומרים שאם רואים אדם חסר שאיפות בחיים, לא שואף לאופקים חדשים בחיים, יש לו בעיה (בפרט אם הוא יהודי כנ"ל). צריך ללמד אותו איך עובדים על ה"הוא" – להגיע ל"הוא" ולגלות את ה"הוא".

סיכום הכתר

עד כאן הכתר – "ועבד הלוי הוא" – עבודה של מי שחסר לו "רצוא", רצון לרוץ כלפי מעלה. "והחיות רצוא ושוב" – צריך "רצוא" ואחר כך "שוב", אחר כך לגלות את הנסתר, זו עבודת ה"הוא". המקרה הכי גרוע הוא אדם אפאטי, שאין לו בכלל שום רצונות ושום חשק לכלום, שום "רצוא". אם נכנס לטיפול אדם והבעיה שלו היא אפאטיות אז צריך להתקשר לכתר, ל"ועבד הלוי הוא".