חיפוש בתוכן האתר

א אלול תש"ע - שיעורים לתלמידי דורשי יחודך הדפסה דוא
אינדקס המאמר
א אלול תש"ע - שיעורים לתלמידי דורשי יחודך
עיון בפסוקים הראשונים של פרשת שופטים
כל הדפים

בדר"ח אלול תש"ע – הכרות עם תלמידי דורשי יחודך

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

שיעור א:

[אביחי אביעזר סיפר בשם פרופ' רקובר שבכל העולם רק יהודים לומדים משפטים בלי תכלית, מנער ועד זקן.] זה כמו הסיפור על רבי אהרן הגדול מקרלין, שבקרלין אומרים כל ברכה ותפלה בצעקות, ופעם חסיד ראה את רבי אהרן מברך בשקט על משהו. הוא הרהר, שהרבי מלמד לברך בקול גדול, והרבי תפס את מחשבתו ואמר לו – אתה מברך בשביל לאכול, ולכן צריך רעש, אבל אני אוכל בשביל לברך. כשזה התכלית – לא הרבה חיצוניות. זה אותו רעיון. כאן התכלית שהלימוד יהיה בפנימיות.

[התלמידים הציגו את עצמם ואיפה גרים]

מה לומדים?

אביחי: התחלנו שו"ע סימן א', ולמדנו על ההבדל בין הרמ"א "מיד תגיע אליו היראה" ולבין אדה"ז שמוסיף "ואם לא תגיע...". זה הקדמה, אחר כך נלמד את ההלכות בפנים, ובע"ה נלמד הלכות שבת.

הרב: השאלה הזו היא ההתחלה של סוד ה' ליראיו.

בע"ה תעשו חיל בלימוד, בחסידות, בשמחה, ושהכל יהיה תכל'ס.

 

שיעור ג:

הרב: יש פה מישהו שלא היה שנה שעברה.

דודו בן נתן: יש כמה שהצטרפו באמצע שנה שעברה.

הרב: מה התחדש היום?

דודו: למדנו את התוס' הראשון במסכת שבת, למה מתחיל ב"יציאות השבת", ולא לפי סדר הזמנים כדרך הש"ס. הוא מביא שלשה תירוצים, והוספנו עוד שנים קצת יותר בפנימיות, שהמהר"ל אומר שעיקר ההבדל בין שבת ליו"ט זה שבשבת יש איסור הוצאה – אז הכי חשוב לפתוח בזה. הסברנו קצת על הענין הפנימי ששבת זה התכלית של "כל מלאכתו עשויה", כל דבר במקום הזה, ולכן אסור להוציא. עוד פשט של הפנ"י, ש"אל תצאו איש ממקומו" נאמר לפני שבת בעשרת הדברות.

הרב: זה לא פשט, גם פנימיות. בכל אופן, לגבי מה שהמהר"ל אומר כתוב שעיקר הענין של שבת הוא רשות היחיד. איסור הוצאה הוא מרשות לרשות – רשות היחיד זה עולם האצילות ו-ג' העולמות התחתונים זה רשות הרבים, שבעצמם מתחלקים לכרמלית ורה"י ומקום פטור, כמבואר בכתבי האריז"ל. העיקר שבשבת אנחנו באצילות, ביום ראשון יורדים לבריאה, ביום שני ליצירה, ביום שלישי לעשיה – הכל ירידה. אחר כך מתחילים לעלות – יום רביעי עדיין בעשיה, אבל בעליה, יום חמישי ביצירה (שני וחמישי, שני הימים בהם בי"ד יושב, הם ביצירה – שם יש שני יצרים, יצר הטוב ויצר הרע, כמו שני בעלי דין שבאים לפני בית דין, אז בי"ד יושב וקוראים בתורה), וביום ששי כבר בריאה לקראת העליה לאצילות. זה מתאים לפירוש של המהר"ל, שהעיקר בשבת זה לא לצאת מהאצילות. יש רק יום אחד בו אנו אצילים, "אצילי בני ישראל". בכלל, כשלומדים מסכת שבת – זה כדי להיות אציל, לא לצאת משם. כתוב ב"הון עשיר" על המשניות, של בעל המשנת חסידים – ספר חשוב מאד, נגלה על המשניות, הכל זה נגלה, רק שלפני כל מסכת הוא מביא כמה רמזים לפי נסתר (זה לא נמצא פה? אין את זה לכל תלמיד?! ברשימת ספרים לפני הזמן החדש) – תסתכל שם, הרמז ש"יציאות השבת" מתחיל יה (לכן לא "הוצאות השבת"), השם של החכמה, גם שייך לעולם האצילות. אם כן, הברכה שכולם ילמדו שבת באצילות רוח, ו"אצילות איז אויך דא" – המגיד אמר, שאצילות היא גם פה. אצל תלמיד חכם אמיתי כל השבוע הוא שבת, כי הוא ממשיך את האצילות גם למטה מטה, לכל הרשויות. הכל זה אצילות, אין רשות הרבים – הכל רשות היחיד, יחידו של עולם. זה בדיוק מה שמפריע לכמה אנשים, שמשתדלים להמשיך את רשות היחיד לתוך הרשות הרבים. חושבים שזה רשות הרבים – בלועזית פרי??? – שכל אחד עושה מה שהוא רוצה. אנחנו רוצים להמשיך את רשות היחיד, אז זה מרגיז כמה אנשים. זו גם כוונה חשובה בלימוד מסכת שבת – להמשיך את רה"י בכל מקום. שתהיה שנה טובה.

[להגיד את השמות? בקיצור. הזכירו שמישהו מתל אביב. הרב: אם אתה מתל-אביב, כל תל-אביב בנויה עליך.]

שכל אחד יקבל פה אצילות וימשיך את זה למקום שלו.

 

שיעור ב:

[הר"מ חסר – יהושע אנטמן, שתהיה לו רפואה שלמה]

דודו, תאמר בקיצור את השמות והמקומות.

מה למדו היום?

דודו: היה להם היום אנסין.

דביר: למדנו את תחלת פרק "כלל גדול" – המשנה הראשונה עם רש"י.

הרב: אז כמה שוה "כלל גדול"? רק אתם זוכים לגימטריא, הכתות האחרות לא זכו.

יוסף: 123.

הרב: מה זה? אם הייתי שואל מה הכלל הגדול של שבת? מה החויה של שבת? מה צריך לעשות, לבכות בשבת?

יוסף: לנוח.

הרב: לנוח? גם הבהמה נחה, גם הגוים נחים – כל אחד יכול לנוח. צריך לנוח, אבל זה לא העיקר. בשביל מה ה' נתן שבת? [לשמור], לשמור – אבל צריך להרגיש. אמרנו שלנוח זה נכון, אבל יש יותר. [תענוג], כן, אבל מה הביטוי? [ענג שבת]. נכון, כמה שוה ענג? 123, זה ה"כלל גדול". כשאתם לומדים את הפרק הזה, זה ה"ענג שבת" האמיתי. כל ה-לט  מלאכות שלא צריך לעשות – ללמוד היטב. הכיף של היהודי זה מה לא עושים, להבין את זה טוב טוב. זה גם שוה "יחי המלך", זה גם כלל גדול. שנזכה לכלל גדול, שתלמדו עם כיף. זה הווארט, שלומדים עם ענג – ענג שבת – שכל הלימוד וכל התורה והמצוות יהיו עם ענג.

מה רבי עקיבא אומר שזה "כלל גדול"? "ואהבת לרעך כמוך", אהבת ישראל. כנראה שיש קשר. כל החסידות הוא שאהבת ישראל היא הענג הכי גדול של היהודי, שהוא אוהב יהודי. כנראה שגם שבת זה יום של אהבת ישראל, יום של כלל גדול.

לא אמרנו את הפשט הכי פשוט – שבת זה יום השביעי, ופרק שביעי הוא ודאי הפרק הכי חשוב בשבת. כתוב ש"כל השביעין חביבין", אז פרק זה הוא החביב שבחביב – שבת הוא היום השביעי החביב וזה הפרק השביעי החביב במסכת שבת. כמה פרקים יש במסכת שבת? [24, כד קשוטי כלה]. כתוב משהו יותר פשוט, למה יש כד פרקים בשבת? כתוב דבר פשוט, שזה כנגד שעות היום. יש שלומדים בכל סעודה שמונה פרקים – בסעודת הלילה שמונה פרקים, בבקר שמונה פרקים, וברעוא דרעוין שמונה פרקים, וזה כולל את כל השעות. אם שבת מתחילה משש פרק שביעי הוא מחצות עד אחת בלילה – השעה הכי חביבה. זה כלל גדול, צריך לשמור את השעה הזאת, להיות בדבקות אלקית מ-12 עד 1 בלילה, השעה השביעית.


 

שכל אחד יקח חומש – נלמד משהו.

שמעתי אומרים שיש פה תכנית ללמוד חשבון על טהרת הקדש. "על טהרת הקדש" הכוונה היא שהכל זה מהתורה – אין חוץ מהתורה. לכן אנחנו נעשה שיעור לדוגמה לדבר הזה, למקצוע הזה. שכל אחד יחזיק חומש, נפתח את הפסוק הראשון של פרשת השבוע. זה ודאי דבר חשוב, שאם היום מתחילים את הזמן – א' אלול, חדש הרחמים, לקראת השנה החדשה, "תחל שנה וברכותיה" – וזה חל בפרשת שופטים, זה ודאי משמעותי ביותר.

אני קורא את הפסוק הראשון של הפרשה: "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר הוי' אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק".

יש פה תופעה של "כל השביעין חביבין" בפסוק – משהו נדיר ביותר. תספרו כמה פעמים חוזרת האות הראשונה, ש, בפסוק. יש שבע שינים. בכלל, זה שהפסוק מתחיל ב-ש – זה שכיח או לא? לא רק שפסוק מתחיל ב-ש, אלא פרשה שלמה. כמה פרשיות של התורה מתחילות באות אחרת מ-ו (רוב הפסוקים בתורה מתחילים ב-ו – ו החיבור או ו ההיפוך – יש משהו ב-ו שמתחיל כל דבר, אבל יש כמה יוצאים מהכלל). בראשית מתחילה ב-ב, נח מתחיל ב-א, חומש דברים גם מתחיל ב-א – שני חומשים מתחילים לא ב-ו, הראשון והאחרון, האחרים כן ב-ו – אבל פרשיות כאלה זה נדיר, יש יא פרשיות מבין ה-גן (או נד, אם סופרים גם נצבים וגם וילך) שמתחילות באות אחרת. כמובן, אין עוד פרשה שמתחילה עם ש, רק כאן. אבל יש פה רצף מאד מענין, שמבין אלה שלא מתחילות ב-ו יש ראה-שפטים-כי תצא – מתחילות באותיות כשר. אחר כך תחשבו אלו עוד פרשיות שלא מתחילות ב-ו, בכל אופן, אין עוד שלישיה רצוף. בכל אופן, זה היה רק להבליט שעצם התופעה שמתחיל כאן ב-ש זה משהו מיוחד.

זה שיש שבע שינים בפסוק זה ודאי מיוחד. איך דורשים את זה? יש דרוש מפורסם לתופעה זו, ש"שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך". בספרי מוסר וחסידות דורשים ש"שעריך" זה שבעת השערים שיש לכל אחד בפנים – שתי אזנים, שתי עינים, שני נחירי האף, ופה. צריך לשמור היטב על השערים שיהיו רק בקדושה ובטהרה, כמו האות קוף באלף בית, שהרמז שלה הוא קדש וטהר פניך – בשביל זה צריך לשמור, לשים שופטים ושוטרים על השערים. זה דרוש מפורסם, שבעצמו רמוז כאן. תחלת זמן, יש דגש מיוחד כשאני עכשיו יושב ללמוד תורה צריך לשים שופטים ושוטרים על השערים שלי – מה שנכנס ומה שיוצא. כל שער הוא בשביל דבר שנכנס ודבר שיוצא. גם העינים – יש מה שאני רואה, מה שנכנס, ויש גם מה שיוצא. כתוב שיש הארה והקרנה – כח שיוצא מהעינים. אותו דבר, מהאזנים יוצא הבל, ולא רק מה שנכנס. באף זה כבר מורגש יותר שיש שאיפה ונשיפה – מה שנכנס זה שאיפה ומה שיוצא זה נשיפה. בפה זה עוד יותר מורגש – הדבור יוצא מהפה והאוכל נכנס לפה. הכי מורגש כשער של יציאה וכניסה – כמו "יציאות השבת" – זה הפה, אבל גם באף יש את זה, וגם באוזן הרבה יותר בדקות, וגם בעין יש את זה, עוד יותר בדקות. בכל אופן, זה שבעת השערים – שבעת השינים שיש בפסוק, זה רמז ידוע.

מה שעוד יותר בולט – מה השרשים כאן? מלות המפתח של הפסוק. שופט, שוטר, שער, שבט. רואים שכל ארבע המילים האותיות מתחילות ב-ש. לא סתם שיש ש – יש גם ש בתוך אשר, אבל רובן זה תחלת מלה/שורש. זה עוד יותר מבליט את האות ש שהתורה רוצה להדגיש. מה זה האות ש בספר יצירה? אש. אמש זה אויר-מים-אש. אם כן, זו פרשה שכולה אש. יש פה שבע פעמים אש – צריך להתחיל את הזמן עם אש. אש זו התלהבות, התלהבות אצילית, כי ארבעת היסודות ארמ"ע הם כנגד העולמות. באחת הכתות למדנו עכשיו ששבת זה אצילות, שזה יסוד האש של הקדושה. גם המלה שבת מתחילה ב-ש, וגם שבע כמובן. האות שין עולה שכם – אנחנו שכמים כאן – זו האש קדש של ארצנו הקדושה. "הוי' אלהיך אש אוכלה הוא" – היסוד היחיד שהוא כינוי לקב"ה בכבודו ובעצמו זה אש. יש "רוח ה'", אבל ה' לא נקרא רוח בשום מקום, ומים ועפר הם ודאי לא כינוי של ה'. האש זה כינוי לה' – זה אצילות, זה יום השבת קדש.

כשמתחילים את הפרשה – שני הנושאים העיקריים (מתוך כמה וכמה נושאים) כאן זה סנהדרין ובשני זה כבר מלכות. כמובן יש קשר הדוק ויחסי גומלין בין השופטים לבין המלך. תיכף נראה שיש עוד כמה רמזים יפים של מלכות כאן בפסוק. אבל המלך גם נמצא פה. אמרנו ששופט-שוטר-שער-שבט מתחילים ב-ש. שבט זה ממש כמו שפט, כי פ ו-ב מתחלפים באותיות השפתים בומף – מתחלף בהרבה מילים, לכן שבט ושפט זה מילים מתחלפות לגמרי. נשים לב לעוד קשר, שאם יש ארבעה שרשים שכל אחד מתחיל ב-ששפט שטר שער שבט – נסתכל גם על הס"ת, שפט-שטר זה ס"ת טר, וכך גם שבט-שער. רואים עוד תופעה פשוטה של הקשר בין המילים. כאן זו דוגמה מצוינת של אופי השירה של התורה. התורה היא גם שיר – "כתבו לכם את השירה הזאת למדה את בני ישראל שימה בפיהם". המצוה האחרונה של התורה היא כתיבת ס"ת, והתורה נקראת שירה. זו לא שירה כמו שירת ימי הבינים, יתד ותנועה (כמו שלמדנו לפני זמן מה), הכל זה שירה, אבל הרבה יותר עמוק. השירה זה כמו הטעמים של התורה, שרק המשיח יגלה, והוא גם יגלה את השירה שבתורה. כמה שחשבון זה מספרים, והרבה פעמים מוסבר שזו המדרגה הכי נמוכה של התורה, אבל "נעוץ סופן בתחלתן", והרבה פעמים שמתחילים להתבונן באותיות ובמספרים מגלים את השירה שיש בפסוק. הפסוק הזה הוא ממש שירה מופלאה, אבל בשביל להרגיש את זה – חוץ מלדעת היטב איך אומרים את זה עם טעמי המקרא – צריך להתבונן באותיות ובמספרים של הפסוק.

נמשיך לשלב הבא: כמה מילים יש בפסוק? כשמתחילים להתבונן בפסוק לפי המבנים שלו, דבר ראשון סופרים את המילים והאותיות ואחר כך עושים גימטריאות ועוד. יש פה 17 מילים – טוב. יש פה פרשיה ראשונה של פרשת שופטים, שיש בה שלשה פסוקים (גם ש זה 3), שתיכף נראה כמה מילים וכמה אותיות יש בהם. כמה מילים בפסוק השני? הראשון טוב מילים והשני גם טוב מילים – פעמיים כי טוב, טוב-טוב מילים. בפסוק השני יש יג מילים – אחד. בשביל להגיע ל-אחד צריך פעמיים טוב. יש כוונה בקבלה שכאשר אומרים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" להחליף את האותיות באטב"ח – א זה ט, ח זה ב, ד זה ו, זה אותיות טוב, קשר בין טוב ל-אחד. הסדר הוא טבו – כמו "מה טבו אהליך יעקב". צריך טוב לשמים וטוב לבריות כדי להגיע לאחד. סה"כ זה 47 מילים – כי טוב. אם כן, כל המבנה כאן הוא "וירא אלהים את האור כי טוב" – טוב לגנזו, והיכן גנזו? בתורה. כאן הוא גנז את זה, האור הכי טוב של התורה רמוז בפרשה זו.

כמעט כל פסוק בתורה מתחלק לשנים על ידי אתנחתא. בפסוק הראשון האתנחתא היא ב"לשבטיך". כמה אותיות יש בחצי הראשון של הפסוק? 47 (לפי סדר השאלות אפשר לנחש...). זה שירה, ואחת הדוגמאות של השירה שהפרט מורה על הכלל, הפרט צריך לכלל והכלל צריך לפרט. יחסית מילים זה כלל ואותיות זה פרט, אז תמיד יש קשר שמספר אותיות מצביע על מספר מילים בטקסט היותר מורחב. יש הרבה-הרבה תופעות כאלה, וכאן למשל החלק הראשון של הפסוק הראשון רומז לך – במספר האותיות שלו, כי-טוב אותיות, כמה מילים יהיו בכל הפרשה, אומר שהולכות להיות כי-טוב מילים. כמה אותיות בחצי השני של הפסוק הראשון? 17 [יפי, ספרת מראש]. זה גם אומר כמה מילים היו בפסוק הזה, וגם כמה מילים יהיו בפסוק הבא. עוד פעם, הפסוק הראשון מחולק לפי האתנחתא ל-12 ו-5 מילים, שזה 47 ו-17 אותיות. ה-47 אומר כמה מילים יהיו בכל הפרשה, וה-17 גם למפרע כמה מילים היו בפסוק הנוכחי וגם כמה מילים בפסוק הבא.

אם כן, בפסוק הראשון כולו יש 64 אותיות. מה מיוחד במספר זה? הוא 8 ברבוע. כלומר, ניתן – וצריך מיד לעשות – לצייר את הפסוק הראשון ברבוע:

ש  פ  ט  י  ם  ו  ש  ט

ר  י  ם  ת  ת  ן  ל  ך

ב  כ  ל  ש  ע  ר  י  ך

א  ש  ר  י  ה  ו  ה  א

ל  ה  י  ך  נ  ת  ן  ל

ך  ל  ש  ב  ט  י  ך  ו

ש  פ  ט  ו  א  ת  ה  ע

ם  מ  ש  פ  ט  צ  ד  ק

אם כן, יש בפסוק הזה גם שבע (שינים) וגם שמונה (ברבוע). כל פעם שיש תופעה של 7 ו-8 יחד, מה זה אומר. זה גם שלמות הטבע וגם מעל הטבע, אבל זה גם ענין מאד חשוב – שבעה אנשים ועוד שמונה אנשים. שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם. הרועים מלמדים תורה, והנסיכים ממשיכים אורות מקיפים, שזה גם תוקף. משה הוא מהשבעה רועים ועיקרם, "רעיא מהימנא", ומה לגבי משיח? חז"ל אומרים מי הם שבעת הרועים ושמונת הנסיכים, ומשיח מנסיכי אדם. רק מסבירים שמשיח הוא בעצם מנסיכי אדם, אבל מתחבר עם הרועים – עם משה רבינו, הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון, ובפרט בתקופה האחרונה בה הוא נשיא לעולם, אז הוא מחבר וממשיך את השמונה בתוך השבע. זה קשור לפסוק זה. היחס העיקרי בין השופטים לבין המלך, שתיכף יופיע כאן, הוא שבע ושמונה. דוד המלך הוא מהרועים, אבל הרוגאטשובר כותב ש"שום תשים עליך מלך" לא התקיים בו בשלמות, כמו שגם מצות "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" לא התקיימה בשלמות, לא בבית ראשון ולא בבית שני. זה יתקיים בשלמות רק לעתיד לבוא – קיום מצות "שום תשים עליך מלך" של פרשת שופטים תתקיים רק במלך המשיח. ככה המצוה של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" תתקיים רק בבנין בית המקדש השלישי והנצחי. זה קשור לפסוק זה, שיש בו תופעה של שבע ותופעה של שמונה.

נמשיך הלאה: כמה שופטים יש בסנהדרי גדולה? 71. אולי יש לזה רמז בפסוק? איך לומדים? לומדים חשבון על טהרת הקדש מתוך ספירת מלים ואותיות ופרשיות ומנסים לראות הקשרים. אחר כך צריכים לעשות חשבון. כתוב "באו  חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון". צריך להגיע לחשבון הגימטריא של המלה. חוץ מאתנחתא, יש מפסיק ראשון בפסוק, במלה "שעריך". כל אחד שנכנס לישיבה צריך לקבל מהנהלת הישיבה אחד כזה (הרב הוציא מחשבון מהכיס). "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך" = 2556 = סכום כל המספרים מ-1 עד 71, משולש 71. זה משהו מובהק, ש"שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך" יוצא משולש 71 (בשיעורים תלמדו איך מחשבים את המשולש, יש דרך פשוטה; מישהו יודע איך עושים את זה? 71 ועוד 1 חלקי 2 כפול 71 – 36 כפול 71).

נחזור למספר האותיות. מה המלה הכי פשוטה שעולה 64, שקשורה לתפקיד השוטרים והמלך? דין. מלה זו לא כתובה כאן, אבל בה חז"ל בוחרים. למשל, לפרשה הנוספת על שם משפט – "משפטים" – חז"ל קוראים פרשת דינים. דין זו גם מלה בתורה, אבל בחז"ל תמיד משפט זה דין. גם לגבי מלך, ענינו של מלך הוא "דינא דמלכותא דינא". דין = 64, שוב, זה רמז מובהק ופשוט. בכלל כתוב שגאונות ושירה יפה – וכל דבר יפה – זה פשוט. כאן שוב יש משהו בולט, פשוט ביותר – 64 אותיות, בגימטריא דין. הפסוק הזה אומר דין – השופט עושה דין, השוטר הוא הזרוע המבצעת של הדין, וגם המלך שיבוא עושה דין. הכל זה דין כאן. דינים משמע אולי כמשהו קשה, אבל כתוב שהקב"ה עלה בדעתו לברוא את העול םבמדת הדין, רק שראה שהעולם לא מתקיים – בינתיים, כי זה עלמא דשקרא ויצר הרע – לכן שתף את מדת הרחמים, ברא את חדש אלול (שהיום ר"ח), לעשות איזון ולהמתיק ברחמים. אבל לעתיד לבוא יהיה כמו שה' רצה, הכל דין, כי זה הכי טוב. מה סיכום הפסוק הזה במילים ואותיות? טוב מילים ו-דין אותיות. הכי טוב זה דין... אמרנו שהמילים זה הכלל והאותיות זה הפרט – הכלל הוא טוב והפרט הוא דין.

נראה עוד משהו מופלא, במלה דין – שעולה 64 – האותיות האמצעית היא י, בתוך דן ("דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" – כמו יהודה, כמו משיח). עוד דבר שמתבוננים בפסוק בתורה – יש מילים עם מספר זוגי של אותיות ויש מילים עם מספר לא זוגי של אותיות. הסגולה שלכל מלה עם מספר לא-זוגי תהיה נקודה אמצעית, אות באמצע, משא"כ במלה זוגית. לכן בכל פסוק ובכל פרשה מאד חשוב למיין את המלים עם האות באמצע – המלים עם מסר האותיות הלא-זוגי – והמלים שאין להן אות באמצע, מלים עם מספר אותיות זוגי. בפסוק הראשון, כמה אותיות יש באמצע? יש י מלים לא-זוגיות ו-ז מילים זוגיות (זה שיותר לא-זוגי, זה גם קצת נדיר). כלומר, יש י אותיות שבאמצע מילים, מתוך ה-דין אותיות יש י באמצע, בדיוק כמו במלה דין. עוד פעם, זה משהו יפהפה. אמרנו שהסימן של מספר האותיות הוא דין, שיש בו י באמצע, וזה משתקף בכך שיש פה י אותיות באמצע. תחשבו את כל י האותיות שבאמצע. נתחיל מ-3 הראשונות – טתכ = משפט. כל עשר האותיות זה ג"פ מלכות. כל מלכות זה גם משולש – אל במשולש, "חסד אל כל היום" – "בתלת זימני הוי חזקה". זה גם ו"פ אברהם, כי כל מלכות זה "אברהם אברהם". לאברהם יש חמש אותיות, אז אם כותבים אותו פנים ואחור – א אב אבר אברה אברהם אברהם ברהם רהם הם ם – זה ו"פ אברהם (אחד יותר ממספר האותיות).

נחשב את טוב האותיות האחרונות – "ושפטו את העם משפט צדק" – זה שוה 1540. הפלא הוא שגם זה משולש – סכום כל המספרים מ-1 עד 55. בהתחלה היה 71 במשולש ובסוף 55 במשולש. אם מחברים אותם יחד זה 4096 = 64 ברבוע. אני רק מציין דברים פלאיים, למי ששוחה בים הגימטריאות והחשבון. יש 64 אותיות, הפסוק מתחיל במשולש ונגמר במשולש, ושניהם יחד נותנים את הרבוע של 64, היינו רבוע של רבוע, 8 בחזקת 4.

נסיים את החלק החשבוני – ואחר כך נחזור קצת לחלק הפנימי יותר, החסידות יותר – בעוד ענין: כל הפסוק עולה 5610, שזה י"פ משולש. למה יש עשר ספירות? כתוב בזהר שבגלל שזה משולש – שזה 1-2-3-4, "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע". הסגולה של עשר היא שהוא משולש של 4 – שם הוי' (אם כותבים אותו באחור זה 10 אותיות). לומדים מסכת שבת, מה מדות רשות היחיד? 4 על 4 על 10 טפחים. בכתבי האריז"ל כתוב שה-4 זה י-ה-ו-ה והעשר זה הוי' במילוי מהיוד הא ואו הא – שיש בו עשר אותיות. אבל כמו שיש עשר אותיות במילוי של מה, הגובה של רשות היחיד, יש גם עשר אותיות ברבוע (עוד כנוי לאחורים) של שם הוי', י-י-ה-י-ה-ו-י-ה-ו-ה. זה גם הגובה של רשות היחוד. כל הפסוק הוא י"פ 561 – משולש של גל. בעצם זה טוב פעמים גל (כי טוב הנקודה האמצעית של גל). הפעם הראשונה שכתוב "טוב" בתורה היא המלה ה-גל. אם אני מכפיל את המלה טוב במיקום שלה מתחילת התורה אני מקבל 561, וכל הפסוק הזה עולה כך. לפי זה, כל הפסוק מתחלק ב-17 (דבר שיש לו סיכוי קלוש של 1/17), וממילא לכל מלה יש ערך ממוצע – י"פ גל, 330. מה זה 330? אפשר להתבונן בזה, אבל זה הערך הממוצע של כל מלה.

אמרנו שיש פה שבעה שינין, שרק הן עולות יחד 2100 = י"פ 210, המשולש של 20. הכל זה 5610, ואם מורידים מזה 2100 – כל האותיות חוץ מהשינין – זה 3510, י"פ 351, המשולש של הוי'. אז כל הפסוק זה י"פ משולש, ועל ידי שבעת השינים שלו – חוט השדרה שלו – הוא מתחלק לי"פ משולש 20 ועוד י"פ משולש 26. יש בזה ודאי איזה כלל מתמטי, שאין המקום להאריך בו. יוצא מכאן שמשולש 20 פלוס משולש 26 יוצא משולש 33. מה הקשר בין 20, 26 ו-33? מאחורי זה ודאי יש איזה כלל במתמטיקה. זה לא בשביל עכשיו. היות שהכלל הזה מופיע בפסוק הזה, סימן שהפסוק הזה רוצה להעביר לנו את המסר של הכלל הזה, שכנראה יש בו מסר מאד גדול בשביל שערים ושופטים ושוטרים וצדיקים ומלכים. כאן הכל יוצא בכפולות של 10, שהוא בעצמו משולש של 4. עד כאן חלק המספרים.

נחזור לתופעה של האות ש: "למה נקרא שמם סופרים?" שסופרים אותיות ומילים. כולנו אמורים להיות סופרים, עשינו שיעור של סופרות. אמרנו שהחדש החדש, הזמן החדש, מתחיל תחת הסימן של ש. יש קשר בין האות ש לעצם המושג של לספור – לחשב (שזה כמובן לחשוב)? יש תופעה לגמרי פלאית, שאין לה הסבר, שהאות הכי נפוצה – באין ערוך – בשמות המספרים בלשה"ק היא ש. מאחד עד עשר יש עשר שינים, אבל היות שבאחד וארבע אין ש (בגלוי), צריך שני מספרים שישלימו – שיהיו בהם שני שינים – שלש ו-שש (משולש 2 ומשולש 3). עד שלש הגעתי ל-3 ש ועד שש ל-6. ה-ש השלישית והששית הן בסוף התבה. הפעם הראשונה שה-ש פותחת את התבה והיא גם ה-ש שזה מספר היא ה-ש של שבע, השביעית במספרים. ה-ש של שמונה השמינית, ה-ש של תשע התשיעית (אם כי לא פותחת את המספר) וה-ש של עשר העשירית, הראשונה שהיא ש שמאלית – זה "בנין המלכות מהגבורות", צד שמאל. משהו פלאי, שבשמות עשרת המספרים – עשרה מאמרות בהם נברא העולם, עשרת הדברות, עשר הספירות של ספר יצירה – יש עשר שינים (אגב, בפסוק השני בפרשה יש עוד שלשה ש – 10 שינין – ובפסוק האחרון עוד 2, אז יש כאן בעצם ש לכל שבט, "לשבטיך". ה-ש זה הבית-משפט כאן, המלך הפרטי של כל שבט). בכל אופן, תופעה זו של ה-ש במספרים היא משהו מופלא ביותר. מה יכול להיות ההסבר? אם ה-ש היא אש, סימן שהפעולה של ספירה היא אש, מתחממים. לכן אם רוצים לחמם ולהלהיב את הצבור זה עם מספרים. ככה רבי עקיבא חמם את הצבור. כתוב שכולם נרדמו, אז הוא עורר אותם בכך שאמר שתבוא אסתר בת שרה שחיה 127 שנים ותמלוך על 127 מדינות – פתאום התעוררו. פעמיים 127 זה "עוד יוסף חי". בכל אופן, רואים שמספרים מעוררים ומלהיבים. אפשר לספור סתם – בחשבון שלומדים בלי תורה כל המספרים מתים, זה בית קברות, חשבון ומדע וכל הדברים האלה, אבל התורה היא "כי הם חיינו ואורך ימינו", תחית המתים, זה משהו חי.

כמה אותיות יש בכל שלשת הפסוקים של הפרשיה הראשונה? 171 אותיות – משולש של חי. צריך לצייר את כל הפרשה כמשולש של חי, ואז למטה יש חי אותיות, ומה הפינות (למעלה הפינה היא ש של "שפטים")? צ ("הארץ") ו-כ ("לך"). הפינות הן שצכ – צריך לדרוש את זה... בכל אופן, מה שיוצא כאן – זה מדויק וצריך להתבונן בזה – שכל שלשת הפסוקים הם משולש של חי. איפה זה רמוז בפסוק השלישי? "למען תחיה". כל הסוד כאן זה חי, איזה יסוד זה? אש (בהקבלת דצח"ם לעפר-מים-אש-רוח, כנודע), חיים זה אש. יש איזה חיות של ש בתוך המספר.

עוד משהו: ש זה 300 – משולש. יש סגולה מספרית במספר זה. 100 זה רבוע, וכך גם 400, אבל יש משהו ב-ש שהמספר שלו הכי סגולי. משולש של מה? 24, סוד כד בתי דינין. קודם דברנו על כד פרקי מסכת שבת כנגד 24 שעות יום השבת. מ-1 עד 24 = 300. ש היא האות ה-21, זה המספר הסדורי שלה, שזה המשולש של 6. ש במספר קטן זה 3 – משולש 2. יש שלש רמות של מספר בכל אות – מספר הכרחי (הרגיל), מספר סדורי, מספר קטן – וכאן כל שלש הרמות הן משולש. גם רואים בצורה של ש שהיא משולש – שלשה קוים עולים, שלהבת של אש ה-ש. משהו מופלא ביותר. אם אני מחבר את כל שלש הרמות זה 324 = חי ברבוע, "חי חי הוא יודך כמוני היום", "למען תחיה". "למען תחיה" בשביל ירושת ארץ ישראל – שזה הענין שלנו, לרשת את הארץ – צריך "צדק צדק תרדף", "למען תחיה וירשת את הארץ אשר הוי' אלהיך נתן לך", זו תכלית הכוונה, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. כל ש זה משולש, בכל רמה, אבל שלש הרמות זה כבר חי ברבוע. איך זה רמוז בתפלין? שמצד אחד יש ש עם שלשה ראשים, משולש, אבל מצד שני (שזה לע"ל) ש עם ארבעה ראשים, מרובע. "שבעים פנים לתורה", יש ודאי אין ספור רמזים בשתי השינין, של 3 ושל 4, אבל לעניננו זה המעבר ממשולש לרבוע, כל רמה היא משולש אבל הכל יחד זה רבוע. חבור כל הרמות זה חבור הקטנים והמסודרים והגדולים. סדורי זה כמו מסודר – הקטנים הם לא מסודרים, וגם הגדולים לא, אבל באמצע יש מסודרים. כשמחברים יחד את הקטנים ואת המסודרים ואת הגדולים מקבלים משיח, שזה כבר רבוע, שלמות של התכללות, שכל אחד כולל את כולם.

אם כן, בזה סיימנו את השיעור לדוגמה בפסוק הראשון כאן – וגם בכללות הפרשיה של תחלת שופטים, עם הדגש על האות ש, שצריך להתחיל את הזמן עם ש, עם הרבה כח ואש קדש (כתוב שקדש זה יקד-אש, כי קדש זה עולם האצילות). שתהיה פה הרבה הרבה אש קדש, ונזכה לשופטים ושוטרים עד "למען תחיה וירשת את הארץ אשר הוי' אלהיך נתן לך". ה-ץ בפנת המשולש למטה היא הצדיק בו נאמר "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ", שכולם בוערים "בלתי להוי' לבדו". שהזמן ימשיך טוב, ושיאהבו לספור בהתלהבות קדש, לא מספרים מתים. שהכל יחיה פה.

 

השלמה:

אחרי שסופרים את 7 השינין בפסוק, צריך לשאול מה היא האות השביעית בפדוק ומה היא האות ה-49, שבע פעמים שבע בפסוק. לגבי המשולש של 18 אותיות לציין שהאות צ של הארץ, הפנה הימנית למטה, היא האות ה-חי באלף-בית, צדיק חי עלמין. ג הפנות הן ש צ כ – 300 90 20 – יוצר סדרה של חן זכרי: 650 300 90 20 90 300 650, ודוק. העיקר במתימטיקה היה להפשיט את משולש 20 ועו' משולש 26 = משולש 33: משולש (3 אן מינוס 1) ועוד משולש (4 אן מינוס 2) = משולש (5 אן מינוס 2), ודוק. השלישיה 20 26 33 היא השלישיה השביעית, הפעם השביעית שתופעה זו קורה (עבור מספרים חיוביים, החל משלישיה 2 2 3 - משולש 2 ועוד משולש 2 = משולש 3)! כל השביעין חביבין.

לפי הכלל הידוע עבור סדרות חן זכרי 7 המספרים 650 300 90 20 90 300 650 = 7 פעמים 300 - 7 שינין של הפסוק הראשון!

 

 

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com