י"ט איר ע"ב – צפת

 "וללוי אמר"

ברית לוי גינזבורג – מכון אסנט

2.                  א. הביטוי של ׳לוי׳ בכל מדות הלב

3.         לוי בגבורה: בחלוקת כהן־לוי־ישראל

קודם על השם של הרך הנימול, לוי, על שם האבא של הרבי. ברוך ה', תוך שנה יש לנו – בצד שלנו של המשפחה – כבר "בתלתא זימני הוי חזקה", שלשה לוי[1], כן ירבו. ודאי כל לוי זה משהו מיוחד, אם כי השם משותף – כל אחד קובע ברכה לעצמו לגמרי.

צריך באמת לשאול מה הענין המיוחד של לוי, מה הספירה שלו? כל שם קשור לספירה וכח בנפש. יש כמה בחינות בשם לוי. הכי פשוט, כמו שאבא של הרבי בעצמו, כשהוא דורש על שמו שלו, לוי-יצחק, הוא קושר את שני השמות לספירת הגבורה. בעם ישראל יש כהן-לוי-ישראל, שהם כנגד חסד-גבורה-תפארת, על דרך האבות – כהן אברהם אבינו, לוי-יצחק אבינו ויעקב ישראל, כשמו ישראל.

4.         לוי בתפארת: בסדר לידת ראובן־שמעון־לוי

אבל בסדר הלידה, וכך מסביר אדמו"ר הזקן בתורה אור בתחלת פרשת ויחי, שלשת השבטים הראשונים שנולדו ליעקב הם ראובן-שמעון-לוי שכנגד חסד-גבורה-תפארת, הם האבות. כלומר, בסדר הלידה לוי הוא התפארת[2], לא הגבורה. ראובן הוא החסד, שמעון – כמו רבי שמעון, שאנו בהמשך ההילולא רבה שלו – הוא הגבורה, ואילו לוי הוא ישראל. הכוונה הראשונה, שלוי בגבורה, היא גם כמו המצות של פסח, היות שכתוב בפירוש שהם כהן-לוי-ישראל.

יש הרבה חידושי תורה מופלאים, כדרכו של רבי לוי'ק, למה האפיקומן וה"יחץ" הוא דוקא במצה של הלוי. זה פשט שלוי קשור לגבורה, אבל עוד יותר פשט שהוא קשור לתפארת, כסדר הלידה.

5.         לוי ביסוד: כטעם נתינת שמו

כאשר לאה אמנו נתנה את השם – בעצם הקב"ה נתן את השם לוי, אבל כשהשם לוי ניתן לאה אמנו אמרה – "הפעם ילוה אישי אלי". כלומר, הפשט של השם לוי הוא על שם היחוד, "ילוה אישי אלי", יחוד האיש והאשה, שהם הקב"ה וכנסת ישראל, "כמער איש ולויות".

לפי הפשט הזה, הטעם של השם לוי משייך אותו לספירת היסוד, הספירה שמייחדת את החתן והכלה, האיש והאשה. זה הפשט של נתינת השם – "הפעם ילוה אישי אלי", וספירת היסוד היא המלוה ומקשרת את האיש והאשה.

אם כן, ללוי בספירות הלב יש שלשה פירושים: או שהוא הגבורה, או שהוא התפארת, או שהוא היסוד.

6.         לוי בנצח והוד: בסדר האושפיזין

יש עוד בחינה בלוי, ב-ז האושפיזין – שלפעמים קוראים להם שבעת הרועים, אם כי לפי חז"ל הם אינם שבעת הרועים, אבל הם שבעת האושפיזין שמזמינים בסוכות – יש את אברהם-יצחק-יעקב, האבות, בחג"ת, אחר כך משה ואהרן, ובסוף יוסף ודוד המלך. איפה לוי נמצא שם? במקום אחר, בנצח והוד, שהם כנגד ערבי נחל. משה ואהרן שניהם יוצאים מלוי. ודוקא אהרן, שיוצא כהן, הוא בצד שמאל בנצח והוד – בסוד "שכל את ידיו", שהחסד הולך להוד – והגבורה, שהיא משה רבינו בכבודו ובעצמו, שאין גדול ממנו, הוא בספירת הנצח שבימין ומקבל מהגבורה. שניהם, על פי פשט, מלוי.

רואים שלוי, חוץ משלשת הפירושים העיקריים – שהוא גבורה (בכהן-לוי-ישראל), או תפארת (בסדר הלידה) או ביסוד (טעם השם שלו) – ברועי ישראל הוא הנצח וההוד. הנצח הוא משה רבינו, שהוא "רעיא מהימנא", העיקר מהרועים, וגם אחיו אהרן, "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". "שבת אחים גם יחד" הם האחוונא, הערבות.

7.         לוי בחסד ומלכות

אם כן, יש ללוי גבורה ותפארת ונצח והוד ויסוד – הכל, לכאורה חוץ מחסד בתחלה ומלכות בסוף, כל החמשה שבאמצע שייכים לו. אך באמת בסדר של כהן-לוי-ישראל, הכהן שבחסד גם יוצא מלוי המקורי (שרש התפארת בדעת שבה תרין עטרין, חו"ג), הכלל של לוי (ואילו לוי כפרט, בניגוד לכהן, ממוקם בגבורה), ואם יש ללוי את כל הו"ק אזי הכללות שלו בסוף הנה המלכות.

8.                  ב. הביטוי של ׳לוי׳ ביסוד שבנצח וביסוד שבהוד

9.                  הלידה והברית – מיסוד שבנצח ליסוד שבהוד – בחינות בלוי

בכל אופן, מה קשור ללוי שלנו? אמרנו שכל לוי קובע ברכה לעצמו. אז צריך להתבונן איזה רמז ששייך לו. יש לו יום הולדת ויום הברית. מדי שנה הרבי אומר שצריך לחגוג את יום ההולדת, יום שהמזל גובר, והבן איש חי כותב שמדי שנה צריך לזכור ולחגוג גם את יום הברית, שאז הוא בא בבריתו של אברהם אבינו. אז מתגלה העטרה שלו, מה ש"כל ישראל מלכים", ואז מתגלה מסירות הנפש שלו, שיש בברית המילה.

מה הימים האלה, של הלוי שלנו – משהו מיוחד לו? שניהם יסוד, ברית המילה שייכת לספירת היסוד. גם יום ההולדת וגם יום הברית הם יסוד, רק שיום ההולדת הוא יסוד שבנצח, וכעת, יום הברית, הוא יסוד שבהוד. מי הם נצח והוד? משה ואהרן. לפי הרועים היסוד הוא יוסף הצדיק, אבל אמרנו שגם לוי שייך ליסוד בטעם קריאת שמו – "הפעם ילוה אישי אלי". משה ואהרן הם שני הצדיקים הכי גדולים שיוצאים מלוי. כאן ההרכב שלו, שהוא יסוד שבנצח ויסוד שבהוד.

10.             נצח והוד – בטחון פעיל ובטחון סביל – "טובה פעולה אחת מאלף אנחות"

ננסה לומר זאת קצת על פי עבודה, מה המשמעות בפנימיות, בעבודת ה': ידוע שלכל ספירה יש את פנימיות הספירה. מה הפנימיות של נצח? כתוב שבטחון. נצח הוא בטחון פעיל – לדעת ולפעול וליזום יזמה, "כי הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל". כתוב שנצח והוד הם בטוחות – "בטֻחֹת חכמה" – וכתוב שהם שני סוגי בטחון, פעיל וסביל. "איהו בנצח" ו"איהי בהוד", הזכר הפעיל בנצח והנקבה הסבילה בהוד. בטחון סביל הוא לבטוח במאת האחוזים בה' שיהיה טוב. "טראכט גוט וועט זיין גוט" הוא השיא של בטחון סביל. בטחון פעיל הוא הבטחון שה' יתן לי הכח לעשות דברים חשובים בעולם, ליזום. לא רק שהכל יהיה בסדר כי ה' דואג.

כשאיני יכול לעשות שום דבר אני חייב את ההוד, הבטחון הסביל, אני בוטח בה'. אבל בזמן שיש לי יכולת לעשות – "טובה פעולה אחת מאלף אנחות", כמו שכתוב בלוח "היום יום". לא לסמוך שה' יעשה, אלא לעשות בעצמי – "עשו כל אשר ביכלתכם להביא את המשיח בפועל ממש".

כתוב שלעומת הבטחון של הנצח, ההוד הוא ספירת התמימות – "אשרי תמימי דרך", ללכת בתמימות עם ה', יש הרבה פסוקים. ספירת ההוד מנהיגה את חוש ההילוך, וצריך ללכת בתמימות – "תמים תהיה עם הוי' אלהיך", עם פירוש רש"י הידוע. תמימות היינו ספירת ההוד. אתמול היה הוד שבהוד, תמימות שבתמימות, היום של רשב"י.

11.             אמת ספירת היסוד – כח הגשמה ומימוש

מהו יסוד? כתוב שפנימיות ספירת היסוד היא האמת. הנצח וההוד הם שני "בטחות", בטחון פעיל ובטחון סביל, וכעת אמרנו שה' רוצה בעיקר בטחון פעיל. ההוד הוא תמימות. היסוד הוא מדת האמת, וגם באמת יש כמה פירושים – לפעמים כתוב שאמת זה תפארת, "תתן אמת ליעקב", תתן תפארת ליעקב. בעצם כתוב שכל מקום שיש חיבור, נשיאת הפכים, חיבור של ימין ושמאל, זה על ידי מדת האמת, כך שכל קו האמצעי – דעת, תפארת וכו' – הוא אמת. אבל בפרט כתוב שהיסוד הוא "חותמו של הקב"ה אמת".

בכל מקום בקו האמצעי הפירוש של אמת הוא אחרת. האמת של היסוד היינו הכח בנפש לאמת הבטחות. יש פירוש ש"בטחות" (נצח והוד) היינו הבטחות. יש שה' מבטיח, ויש שאדם מבטיח – לזולת או לעצמו – ואם הבטחת צריך לקיים. כמו לשלם נדר. מי מקיים, מי משלם את הנדר? היסוד – הוא החובה לקיים את מה שהבטחתי. הבטחתי לעצמי או לזולת – צריך לאמת זאת.

אמת היא לממש, להגשים. מאדמו"ר הזקן והלאה, כל רבותינו נשיאנו, אהבו מאד את המלה "ממש", ואפשר לומר שהרבי במיוחד. אבל גם אדמו"ר הזקן – ספר התניא מלא "ממש", מ"חלק אלוה ממעל ממש", וכמעט בכל דף יש "ממש". אפילו בהלכה, אדמו"ר הזקן מאד אוהב, ומחדש, כמו ב"שלוחו של אדם כמותו" הוא מוסיף "ממש" בכמה מקומות בשו"ע – מה שלא כתוב בשום מקום. וכך הלאה, יש משהו מאז אדמו"ר הזקן שאוהבים מאד את המלה "ממש".

איך אוהבים היום להשתמש במלה זו? לממש משהו, לאמת אותו, שיהיה אמת. מהיכן לומדים זאת? מהרש"י הראשון בפרשת וארא, "ושמי הוי' לא נודעתי להם", "הבטחתי להם הבטחות ועוד לא נגליתי אליהם במדת האמת שלי", הבטחתי וצריך לקיים. כמו שאומרים 'הרבי הבטיח – הרבי יקיים'. איפה הרבי הבטיח? בנצח והוד. איפה הרבי יקיים? ביסוד. זהו ענין ספירת היסוד.

12.             יסוד שבנצח ויסוד שבהוד – מימוש היוזמות ומימוש התמימות

זאת אומרת שאם יום ההולדת של לוי שלנו היום הוא יסוד שבנצח, המשמעות היא לממש את היוזמות – את ה"עשו כל אשר ביכלתכם". אדם מקבל על עצמו שהולך להביא את המשיח, בלשון הרבי "קער א וועלט היינט" [– הפוֹך את העולם היום!] – יפה מאד, אמרת, הבטחת. נראה אותך מממש – המימוש הוא בספירת היסוד. ההבטחה של אדם לעצמו שהולך לעשות משהו בחיים היא נצח, והמימוש הוא יסוד שבנצח.

אותו דבר לגבי מדת ההוד, זה שאדם צריך להיות תמים. הרבי רש"ב אומר שמכל מדות הנפש התמימות הכי קשה לרכישה, או שאדם נולד איתה או שמאד קשה לרכוש. בכל אופן, הרבי קרא לישיבה 'תומכי תמימים' וקרא לכל מי שלומדים כאן 'תמימים', כל מי שמתחנך בישיבה הזאת, כל אשר בשם חב"ד יכונה. גם תמימות היא הילוך, קצת בעצימת עינים, הולכים בקבלת עול, באמונה פשוטה, הוד הוא אמונה. הולכים ישר ליעד – ישר ישר עד הסוף, כמו שאומרים, בלי לסטות ימין ושמאל.

גם את התכונה הזאת צריך לממש. אחד משלים את השני. מצד אחד צריך לממש את היוזמות, מצד שני צריך לממש את התמימות – זה יום הברית. כך קישרנו את הדברים ללוי המיוחד שלנו היום.

13.             פעולת לוי – יחוד קוב"ה ושכינתיה

שוב, הפשט הוא שלוי שלנו הוא היסוד, כי הוא המכנה המשותף של שני הימים. היסוד הוא הטעם של השם לוי, "הפעם ילוה אישי אלי". כלומר, שהלוי שלנו יפעל לייחד קוב"ה ושכינתיה. שוב, זה האיש והאשה, ביאת גואל צדק, משיח.

מה זה שאמרו קודם שמשיח הוא שמח, יִשׂמח ויְשׂמח. איזו שמחה? שמחת חתונה. החתונה הגדולה. המשיח מבשר, עושה את החתונה בין הקב"ה ועם ישראל – הוא לוי, המחבר חתן וכלה. זה המכנה המשותף. אבל בפרט יום הולדת ויום הברית הם יסוד שבנצח ויסוד שבהוד, שהם מימוש הבטחון הפעיל, היזמה, ולאמת את ההליכה בתמימות, עד הסוף.

לכך קוראים התמדה. מי שהוא יסוד שבהוד, היום, הוא מתמיד. כמו בחור ישיבה שהוא מתמיד. לא משנה שום דבר, הוא יושב ולומד, צריך לגמור את הדף, את המסכת, עד הסוף. הוא לא נשבר אף פעם. זה יסוד שבהוד. הוא תמים. תמים הוא גם שמח, כתוב "בינה [אמא, שמחה] עד הוד אתפשטת". בכך נברך את לוי שלנו.

14.             שלמות לוי והספירות השייכות ללידה ולברית

נסיים באיזה רמז, גימטריא יפה: יש לו בעצם שלש ספירות, שהן נה"י – יסוד שבנצח ויסוד שבהוד, גם נצח וגם הוד וגם יסוד. אם נוסיף לנצח-הוד-יסוד גם לוי נקבל שלמות, (שלמות בקבלה היא) רבוע שלם. המספר הוא 289, טוב ברבוע. טוב הוא ה"צדיק יסוד עולם" שנקרא טוב. טוב ברבוע עולה "ברא אלהים", תחלת התורה. אם נחבר את לוי גם לכחות הפנימיים – בטחון-תמימות-אמת-לוי – נקבל רבוע כפול, גם משהו מיוחד בחשבון. מספר גדול יחסית, 1458, הרבוע הכפול של 27. רואים ש-לוי משלים גם את השמות הרגילים של הספירות לשלמות, וגם את הפנימיות שלהן לשלמות כפולה.

לחיים לחיים, שנזכה לביאת גואל צדק, להתגלות של הרבי, של משיח, תיכף ומיד ממש. שנהיה שמחים, "ישמח הוי' במעשיו" ו"ישמח ישראל בעושיו", ונזכה לגאולה השלמה. מי שמקרין כאן את השמחה מקרוב הוא רשב"י, שכתוב שהוא "רבי שמח", ורואים זאת בפועל ממש – את השמחה שלו. שנזכה לשמחה עד בלי די – נאו!