חיפוש בתוכן האתר

הצד המואר והצד האפל של הירח - מוצאי ד' אדר ע"ח – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

מוצאי ד' אדר ע"ח – כפ"ח

הצד המואר והצד האפל של הירח

שיעור לנשים מצפת (אנגלית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

מר"ח שבט השנה החלה סדרת שיעורים על אודות הגדרות חדשות בעבודת ה' הפנימית: בדורות עברו הוגדרו הצדדים הנאבקים בנפש על פי המושגים "יצר טוב" ו"יצר הרע" או "נפש אלקית" ו"נפש בהמית", ובסדרת שיעורים זו הוסבר כי בדורנו מתאים להתמקד בהגדרתם כ"צד מואר" ו"צד אפל". שיעור זה (שנמסר באנגלית לקבוצת נשות חב"ד מצפת) מצטרף לסדרה וחושף ומסביר מה ניתן ללמוד מהירח על האמונה בפוטנציאל הגנוז בצד האפל של הנפש והמציאות ועל כחה להוציאו לפועל ובכך "להביא לימות המשיח"[ב].

בפרק א מוסבר כי הירח, המסמל את האשה, הוא גם דימוי למשיח. לכן, כדי להביא את המשיח נדרשת מכל עם ישראל (הרעיה, העומדת מול דודה כירח מול שמש) העבודה הנלמדת מהירח – עבודה נשית פנימית המתאפיינת ב"בינה יתרה"[ג] ולמעלה ממנה באמונה חזקה.

פרק ב מנתח את שמות הירח. שלשת השמות בלשון הקדש, ירח-לבנה-סהר, המקבילים (עם שמות השמש, שמש-חמה-חרס) לעולמות התחתונים בריאה-יצירה-עשיה (עולמות המודעות העצמית שמסמל הירח), כאשר דווקא בעולם הבריאה-השכל הירח חסר (ונדרשת עבודת מודעות-הארה), בעולם היצירה-הרגש הלבנה מלאה (רמז ללב ישראל השלם והחי תמיד) ובעולם העשיה נכללים יחד החסרון ("סיהרא לית לה מגרמה כלום") והמילוי ("קיימא סיהרא באשלמותא"). לכך מצטרף ומפתיע ניתוח אטימולוגי של המלה האנגלית moon, הרומזת בעיקר לנושא השיעור, סוד האמונה (לצד מלים ועבודות נוספות, וגם התייחסות לשם הלטיני לונה).

פרק ג עובר להתבוננות בנפלאות הבריאה היחודיות לירח: עיקרו התייחסות ישירה לצד האפל והצד המואר של הירח והקבלתם לצד האפל והצד המואר במודעות האדם. ההתבוננות בלבנה מוסיפה לנושא ממד חדש – ללבנה יש צד קרוב (הגלוי לעינינו), שבמהלך מילוי וחסרון הלבנה בכל החדש 'משחקים' בו-עצמו חלק אפל וחלק מואר, וגם צד רחוק, הנסתר מעינינו וממילא אפל עבורנו תמיד (בשל התאמה מופלאה בין סיבוב כדור הארץ וסיבוב הירח, הגורמת שאותו צד חשוף בפנינו בקביעות). בהקשר למודעות, מתברר שיש צד אפל-קרוב-למואר, הניתן לחשיפה, ויש עוד צד שלם אפל ובלתי-מודע לחלוטין, 'גס' ובלתי-מעובד בהרבה – ומודעות האדם (וכיוצא בכך התא הזוגי ואף האנושות כולה) מורכבת דווקא משני הצדדים הללו.

עם ישראל דומים ללבנה, מונים ללבנה ועתידים להתחדש כמותה: הדמיון ללבנה שייך למודעות הקבועה-הפסיבית (הצד המואר-המודע); המנין ללבנה רומז לעבודה שכלית-אקטיבית למנות-לספור ולמדוד את המציאות (ובכך 'לכבוש' את הצד האפל-הקרוב ולהפכו למואר); ההתחדשות העתידית כלבנה תלויה באמונה המגיעה לצד הרחוק והנסתר-לחלוטין ועתידה לגלות ממנו נסתרות.

בהמשך נידונה התופעה הפלאית של הגודל-הנראה הזהה של השמש והירח (המוחשי בליקוי חמה) ומעלות אורו הקר והיקר של הירח (על שמו נקראת אסתר-אסתהר המלכה, 'מלכת הלילה', ששלטה גם בצד המואר וגם בצד האפל שלה).

פרק ד חוזר לאמונה הנדרשת בחשך, "ואמונתך בלילות", ובכחה לחשוף ולממש את הפוטנציאל האין סופי הגנוז בו. הבעל שם טוב אמר שכשם שיש להאמין בה' (גם כשהשגחתו נסתרת מעינינו, ו"ישת חשך סתרו") כך יש להאמין בכל יהודי – לא רק בצדו המואר, אלא באין-סוף המסתתר בצדו האפל. אמונה זו מתפשטת מהאמונה בצדיק (שהאמונה בו 'מכתירה' אותו במקיפי נפשו הנעלמים) לאמונה בכלל ישראל, אמונה בכל יהודי פרטי ועד לאמונת האדם בעצמו.

בשו"ת שבסוף מודגש שוב כח נשות ישראל – באמונתן החזקה, בבינתן היתרה ("להבין דבר [אפל] מתוך דבר [מואר]"), בשפלות ובחן המיוחדים להן ובכחן להאיר אור חוזר מלמטה למעלה – להוציא תעלומות מיני חשך באישיות האדם, הקהילה והאנושות כולה ובכך להביא את המשיח.

א. דימוי הירח – סוד המשיח ומעלת האשה

ערב טוב לכולם. שרה, שארגנה את השיעור הערב, בקשה להקדיש אותו לעילוי נשמות הוריה – שיהיה להם גן עדן מאיר.

הרבי אמר שצריכים "לחיות עם משיח". כל החסידות מדברת על משיח, להביא את המשיח, להביא את הגאולה לעולם. גאולה היא מודעות אלקית – מודעות בה כל מה שאנחנו רואים וכל מה שאנחנו עושים טעון באנרגיה ואור של ה'. אור ה' הוא המשיח.

תחת הכותרת הראשית של משיח וגאולה אפשר לדבר על הרבה דברים שונים. הנקודה העיקרית לה נקדיש את השיעור הערב מתבססת על משל היחס בין השמש והירח.

שמש, ירח וארץ – ה', משיח ועם ישראל

חז"ל אומרים[ד], בהתבסס על הפסוק "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים"[ה], שהמשיח נמשל לירח. בכלל, חז"ל[ו] אומרים ש"שמש" הוא כינוי לה', לפי הפסוק "כי שמש ומגן הוי' אלהים"[ז] – פסוק שמתפרש (בשער היחוד והאמונה בתניא) על שני שמות ה' – שם הוי' הוא השמש ושם אלקים הוא המגן. אם כן, השמש מסמלת את ה' – ומה עם הירח? הירח מסמל את המשיח, הוא אחד הדימויים של המשיח בתהלים.

לפעמים כל עם ישראל מתדמה ללבנה[ח], אבל כאשר מדמים את ה' לשמש ואת המשיח – אותו ה' שולח לגאול אותנו ולהאיר לנו – לירח, אנחנו, כל נשמות ישראל, נמשלים לארץ. יש שני דימויים למלכות – הירח והארץ. בהקשר כאן הירח הוא דימוי למשיח, והוא מאיר אור לארץ – מאיר לנו. ה' ברא "את שני המאֹרֹת הגדֹלים"[ט], ולאחר שהלבנה אמרה שאין שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד ה' אמר ללבנה "לכי ומעטי את עצמך"[י], ואז הם נעשו "המאור הגדול... והמאור הקטן" כאשר המאור הקטן משקף את אור המאור הגדול[יא]. כאן זהו היחס של ה' למשיח, ושניהם מאירים לנו – מאירים לארץ, לעם ישראל ולכל העולם.

'גברים מהשמש, נשים מהירח'

הרבה פעמים היחס בין השמש לירח הוא יחס בין זכר ונקבה. כל הדימוי של הלבנה הוא דימוי נשי. כל עם ישראל קשורים ללבנה בשלשה היבטים: דומים ללבנה[יב], מונים ללבנה[יג] ועתידים להתחדש כמותה[יד]. מובטח ללבנה שלעתיד לבוא, היא לא תצטרך לעבור את מחזורי ההופעה וההעלמות בכל חודש – "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים"[טו]. לגבי זה, אנחנו כולנו הירח.

אם כן, לפעמים השמש והירח הם ה' והמשיח ולפעמים הם משקפים את היחסים בין ה' לעם ישראל, קוב"ה ושכינתיה. בתוך עם ישראל עצמו ברור שהשמש והירח הם הזכרים והנקבות, נשים במיוחד צריכות להזדהות עם הירח – ראש חדש, יום חידוש הירח, הוא מעין חג של נשי ישראל[טז].

נפתח במילתא דבדיחותא: כולם יודעים שאחד הספרים הכי נמכרים בעולם בעניני זוגיות הוא 'גברים ממאדים ונשים מנוגה'[יז] – אולי אפשר לתת לאבחון בכותרת שלו איזה בסיס בקבלה, אבל פשיטא שהדימוי של שמש-ירח ליחסי גברים-נשים הוא יותר מכוון.

רמזי משיח-ירח

מכיון שהירח קשור למשיח, ויש כאן קבוצת נשים שרוצה להביא את המשיח, לכן חשבנו לדבר על הירח. יש רמז יפה בגימטריא: משיח ירח (שהם גם מעין לשון נופל על לשון) משלימים לרבוע של כד, סוד כד קישוטי כלה (כד ספרי אורייתא שכל תלמיד חכם צריך להיות בקי בהם[יח]) שכנגד כד צירופי שם א-דני, שם המלכות, בחינת האשה כנודע.

בהמשך נראה שלירח יש שלשה שמות בתנ"ך – ירח לבנה סהר – וביחד עם משיח הם עולים "תורה חדשה"[יט], הממד הפנימי של תורתנו הקדושה שיגלה מלך המשיח, תורה שכולה קשורה לסוד האשה הדומה ללבנה, למה שעם ישראל "עתידים להתחדש כמותה".

כל יהודי יהיה פרק חשוב בתורה החדשה שתתגלה על ידי מלך המשיח, כמו שאמר אחד מגדולי הצדיקים, רבי דוד מלעלוב, שלעתיד לבוא, כשיבוא מלך המשיח, תהיה מסכת בש"ס בשם "מסכת רבי דוד מלעלוב"[כ], וכך לגבי כל יהודי, "ועמך כֻלם צדיקים וגו'"[כא].

בינה יתרה בלבנה

מה מיוחד בהשתקפות אור השמש בירח? האם יש מעלה באור השמש החוזר מהירח על האור כפי שהוא מגיע ישירות מהשמש? התשובה היא: כן[כב]. יש משהו יותר אינטלקטואלי בירח מאשר בשמש, לכן הירח הוא בסיס חישוב החשבונות (כמבואר בארוכה בהלכות קידוש החדש – ההלכות העמוקות ביותר, עד שהן נקראות "סוד העבור"). אם מדמים אותם לאיש ואשה, היתרון הזה של הירח הוא סוד "בינה יתרה נתנה באשה יותר מבאיש"[כג].

המלה לבנה קשורה למילה בינה. בקבלה זוג המושגים חמה-לבנה – זוג שמות של שמש וירח – מאד דומה לחכמה-בינה. עוד יותר, חמה-לבנה שוה בדיוק חכמה-בינה – שני הזוגות שווים 140. אם כן, ללבנה יש בינה יתרה, כמו אשה. עוד יותר, ללבנה, האשה, יש חכמה אינטואיטיבית. יש משהו סופר-רציונאלי בלבנה. השמש היא גבר רציונלי, איש שאומר שנשים לא רציונליות – אך באמת האשה היא סופר-רציונלית. האיש לא יכול להבין את האשה כי יש לה "בינה יתרה" שאין לו.

אמונת הלבנה

אכן, לצד היתרון של האשה ב"בינה יתרה", המקור האמיתי שלה ושל הירח הוא אמונה. הלבנה מסמלת בינה יתרה וגם אמונה שמעל לדעת. לכן, "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים"[כד] ובזכות נשים צדקניות תבוא הגאולה העתידה בקרוב בימינו[כה], כי ביאת המשיח תלויה באמונה פשוטה (כשם ש"בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים"[כו]).

מאיפה יודעים שיש משהו לגמרי על-רציונאלי בלבנה? כתוב בתהילים, "עשה ירח למועדים"[כז] – ה' עשה את הירח כדי שעל פי המעגל שלו יקבעו מועדי השנה. החישוב נעשה בעיקר על פי הירח. ההמשך ל"עשה ירח למועדים" הוא "שמש ידע מבואו". חז"ל מסבירים[כח] על חציו השני של הפסוק, "שמש ידע מבואו", שאפשר לחשב בדיוק את תנועת השמש אבל – "ירח לא ידע מבואו". כלומר, אנחנו יכולים לחשב בדיוק את תנועת השמש, אבל אי אפשר לחשב בדיוק את תנועת הירח.

בפיזיקה קוראים לחוסר היכולת לחשב את מהלך הירח "בעית שלשת הגופים"[כט] – היחס של תנועת כדור הארץ, השמש והירח הוא בעיית שלושת הגופים ואי אפשר לחשב אותו בדיוק. לכן כל כך מורכב לבדוק את העדים – כאשר באים עדים להעיד על מולד הלבנה הדיינים צריכים לבדוק את העדים לפי חישוב תנועות הלבנה[ל]. פעם קדשו את החדש לפי הראיה, וכך יהיה כאשר יבוא משיח. החישוב הזה כל כך מסובך, עד שאי אפשר לחשב אותו בצורה מדויקת. דברים שאי אפשר לחשב – כמו פאי, ומספרים לא רציונאליים נוספים – באים מהשרש הנעלם של רדל"א.

חז"ל אומרים שזה ההבדל בין השמש והירח. שוב, השמש ידועה והלבנה לא ידועה. אם מקבילים אותם לזכר ולנקבה, יש משהו ידוע בזכר ומשהו לא-ידוע בנקבה, שאומר ששרשה הוא ברדל"א[לא], הראש-הלא-נודע שבכתר, שבנשמה משתקף באמונה פשוטה[לב]. יש משהו באשה שהיא התמצית והכח של אמונה – אמונה בעברית משמעה גם חוזק ותוקף ("אמונה אֹמן"[לג]). האמונה התקיפה בה' היא כח נשי (והרמז: אשה עולה ג פעמים – ממוצע כל אות – אמונה). בשכל האשה מצטיינת בבינה יתרה, אך שרשה האמיתי ברדל"א, כמו שהלבנה בלתי נודעת[לד].

ב. שמות הירח (בלשה"ק ובלועזית)

רמזים בשפות לועזיות – מיעודי המשיח

כעת נאמר רמז באנגלית. כאשר משיח יבוא השפה האוניברסלית תהיה לשון הקדש, אבל בזמן הזה, בתקופתנו – בהשגחה פרטית – השפה העולמית היא אנגלית, ובהשגחה פרטית אנחנו מגיעים מאמריקה, מארצות דוברות אנגלית. מכיון שהשליחות שלנו היא הפצה – ברור שצריך להשתמש באנגלית כדי להפיץ מודעות, מודעות משיחית.

אחד המקובלים הראשונים הגדולים, רבי אברהם אבועלפיא, אמר שאחד מיעודי משיח שישתמש בכל השפות להפיץ את אור הגאולה. גם הרבי הקודם אמר שצריך לתרגם חסידות לכל השפות, וזו הדרך להביא משיח. יש שיחה מפורסמת של הרבי[לה] על הדפסת התניא בכתב ברייל, שזו הפעולה האחרונה שנדרשת כדי להביא משיח. היום, השפה האוניברסלית להפיץ היא אנגלית. כל זה קצת התנצלות על מה שאנחנו עומדים לומר כעת, גם הוא בדרך בדיחותא.

שלשה זוגות שמות– עולמות בי"ע

בעברית יש שלשה שמות לירח – ירח, לבנה, סהר (כנ"ל). שני הכינויים הראשונים רווחים בתנ"ך וסהר דומה לכינוי הירח בארמית – סיהרא – אבל הוא קיים גם בעברית[לו]. סהר הוא גם השרש של בית הסֹהר. שלשת השמות מקבילים ישירות לשלשה שמות של השמש, והם באים בזוגות – ירח-שמש (יש אפילו פסוק "שמש ירח עמד זבֻלה"[לז]), לבנה-חמה ("והיה אור הלבנה כאור החמה"טו), סהר-חרס (אותיות דומות).

למה צריכים שלשה שמות לשמש ולירח בלשון הקדש? האריז"ל מסביר[לח] שהסבה לשלשת הכינויים היא כי הם מדברים על שלשה עולמות. העולם של מודעות אלקית – שצריכה להגיע גם לעולמות התחתונים – הוא עולם האצילות. אבל בעולמות של מודעות עצמית[לט] – ממנה אנחנו רוצים להגאל, בביאת המשיח – יש שלש רמות, בריאה-יצירה-עשיה:

בעולם הבריאה, העולם של מודעות עצמית שכלית, נמצאים שמש-ירח. בספירות, אם היחס בין שמש לירח הוא זכר ונקבה, הם תפארת ומלכות. בעולם הבריאה התפארת היא שמש והמלכות היא ירח. בעולם שלמטה ממנו, עולם של רגשות, של לב – עולם היצירה, בו יש גם את המלחמה בין יצר הטוב ליצר הרע – התפארת היא חמה והמלכות היא לבנה. בעולם הכי נמוך, עולם העשיה, השמש היא חרס והירח הוא סהר. ולסיכום:

בריאה

שמש-ירח

יצירה

חמה-לבנה

עשיה

חרס-סהר

ניתוח אטימולוגי ל-moon

באנגלית אין לנו את כל שלשת הכינויים לשמש וירח, אלא רק sun ו-moon, ומקדישים את השיעור לירח. מאיפה בא השם moon? חוקרים מדברים על מקור בגרמנית ויש שהולכים לסנסקריט, אבל יש מאות ואפילו אלפי מילים באנגלית שבאות מעברית. כשאנחנו מדברים על moon יש כאן נקודה מאד מענינת:

בכל בקר אנחנו אומרים בתפלה את הפסוק "מונה מספר לכוכבים לכֻלם שמות יקרא"[מ]. בעברית "מונה" פירושו סופר. הזכרנו קודם את מאמר חז"ל שעם ישראל "דומים ללבנה ומונים ללבנה" – אנחנו מונים את ימינו ואת חדשינו על פי הלבנה. חוקרים מודרניים אומרים שהמלה moon באה משער מן שבעברית פירושו לספור. רעיון שמאד מתאים ליחס של חז"ל לירח, ורמוז בפסוק הזה בתהלים. מה יקרה אם נוסיף את האות א לפני "מונה"? הרבי אומר[מא] שהגאולה היא להוסיף א ל-גולה – הגולה היא חומר הגלם של הגאולה, לא צריך להחליף אותה אלא רק להאיר אותה באור ה-א והכל הופך לגאולה. מה קורה אם מוסיפים א ל-מונה? מקבלים אמונה. זו הנקודה הראשונה שאנחנו רוצים לומר, ש-moon באנגלית בא מהמלה אמונה[מב]. זו תודעה נשית – לאשה יש כח של אמונה וכח להאיר אמונה.

בכל אופן, אמרנו שהבסיס הוא מונה, לשון מנין. מה פירוש למנות? סוג של השלכה אינטלקטואלית – היכולת שלי להשליך את התודעה ולספור אותה. לכן במתמטיקה יש קבוצות הניתנות לספירה וקבוצות שאינן ניתנות לספירה. מנין הוא הפונקציה הבסיסית של השכל. אותם חכמים שעוסקים באטימולוגיה אומרים שמונה וגם moon קשורים גם ל-mind. יש לנו ספר Body, Mind, and Soul (גוף, נפש ונשמה[מג]). בפילוסופיה המודרנית, משמעות ה-mind מאד מהותית. אטימולוגים אומרים ש-moon מאד קשור ל-mind. לא רק moon קשור לmind – גםman , יש איש בירח (קשור גם ל-woman, אבל אומרים man) – בכל תרבות אומרים שיש איש בירח. מימים ימימה מדברים על האיש בירח, כי אנשים ראו דמות של אדם בירח. באמת חז"ל אומרים[מד] שאם מסתכלים חזק על הירח ניתן לראות בו את דמות דיוקנו של יעקב אבינו, שרש כל נשמות ישראל – אז באמת יש man ב-moon, והוא דמות משיחית, כמו שמשיח נקרא במקרא "משיח אלהי יעקב"[מה]. שוב, כמו שחז"ל מפרשים בפסוק "ולפני ירח דור דורים" המשיח הוא הירח.

אם כן, כאשר מתבוננים בירח, מה אפשר ללמוד על עצמנו? יש בירח, יותר מאשר בשמש, משהו קשור ל-mind וגם דומה לman והוא קשור למשיח. בכל אופן, אנחנו בעיקר מחבבים כעת את שפת האנגלית כי moon באנגלית הוא לשון אמונה – "מונה" בתוספת א. כתוב בקבלה[מו] ש-אמונה עצמה היא א מונה – שה-א מונה את כל המספרים הבאים אחריו עד אין סוף. איך ה' ברא את העולם? ה' הוא אחד, אבל העולם הוא מציאות של ריבוי. איך הריבוי הכמעט אין-סופי יצא מהאחדות המוחלטת? אחד ההסברים העמוקים שזהו סוד אמונה – א מונה, שהאחדות מונה את הכל ובכך היא בוראת את הריבוי. הריבוי יוצא מהשכל האקטיבי – "שכל הפועל" של ה'. וזהו סוד "מונה מספר לכוכבים לכֻלם שמות יקרא". פעולת המנין בוראת את המציאות, ואז כדי לקיים את המציאות – לתת לה קיום בזמן – נותנים לה שם, "לכֻלם שמות יקרא".

ירח חסר (בעולם השכל) ולבנה מלאה (בעולם הרגש)

נוסיף הערה בעוד שפה: בלטינית, והדבר מתבטא גם בשפות אנגליות, איך אומרים ירח? אנחנו לא כל כך יודעים לטינית, אבל כמה מלים כן יודעים – ירח נקרא לונה[מז]. לכן הלוח הירחי נקרא lunar calendar – לוח שמתבסס על הירח, המלה לונה מופיעה באנגלית במילת תואר. איפה עוד היא מופיעה? במלה lunatic (סהרורי, מטורף). לפי האמונה הלאו-דווקא נכונה – דבר שקשור לאמונות תפלות – השיגעון קשור לירח מלא. גוים מפחדים מירח מלא, בעוד אנחנו אוהבים את הירח המלא, "סיהרא באשלמותא"[מח].

ההבדל בין ירח לבין לבנה[מט], שלבנה היא מלשון צבע לבן. גם דבר מאד חשוב ביחס להבדל בין אור החמה לאור הלבנה – אור החמה אינו לבן, הוא צהוב, אבל אור ירח הוא לבן, ולבן יותר גבוה מצהוב.

במקום אחד[נ] האריז"ל אפילו אומר שכאשר המלה "לבנה" מופיעה בתנ"ך המשמעות היא ירח מלא, שהכל לבן, אבל כאשר כתוב "ירח" הכוונה היא לירח פגום[נא]. בעברית פגם הוא חסרון – ירח משקף מודעות לא מלאה, מודעות שחלקה מוארת, מודעת לה', וחלקה אפלה. אמרנו שירח הוא בעולם הבריאה ולבנה בעולם היצירה, אבל יש כאן חידוש – בעולם השכל (בריאה) הירח פגום ובעולם הרגש (יצירה) הלבנה מלאה, "לב ישראל חי". הבעל שם טוב אמר ש"לב ישראל חי" – הלב היהודי תמיד מושלם, אפילו כאשר "'אני ישנה' בגלותא"[נב] עדיין "לבי ער" ומלא, מה שאי אפשר לומר על השכל. [כתוב "יוצר אור ובורא חשך"[נג].] יפה מאד, בדיוק כפי שאמרנו – הירח הפגום-החשוך הוא בבריאה והלבנה המלאה היא ביצירה. לכן אנחנו חב"דניקים – כדי להפוך את המח שלנו למואר. "טראכט גוט" – לחשוב טוב, והיינו לחשוב ה', למלא את התודעה שלנו באור, אור ה', אור של משיח.

חדש קשור ליָרֵחַ, לכן הוא נקרא גם יֶרַח, וגם באנגלית month בא מ-moon. לאשה יש מחזור חדשי, שרמוז ב-כח עתים של ספר קהלת – "עת ללדת ועת למות... עת מלחמה ועת שלום"[נד]. יש כח עתים שמוזכרים שם, הרומזים למעגל הזמן הנשי (כפתיחה "עת ללדת", כחה של האשה), זמן של ירח. הלבנה קטנה ונעלמת ואז היא שוב מופיעה וגדלה עד לירח מלא – הלבנה המלאה, כפי שהיא בלב (כנ"ל).

ג. סוד תופעות הטבע של הירח

התבוננות בנפלאות הבריאה

צריך להתבונן בנפלאות הטבע, ללמוד מהן וללמד אותן. ב"שיחות לנוער" הרבנית עצמה כתבה את המדור של "נפלאות הטבע". הרבי מאד עודד את לימוד הנפלאות הבריאה (כמו שכותב הרמב"ם[נה]). זו נקודת גלות עמוקה שהמדע מפריד בין השכל של מדע להרגשת נפלאות הבריאה. כעת נדבר על שתי תופעות מופלאות – נשיות – ביחס לירח.

הצד הרחוק של הירח

אנחנו מדברים לאחרונה[נו] על היחס בין הצד המואר והצד האפל בנפש (ובמציאות כולה). בירח הנושא של צד מול צד מואר מתבטא בשתי תופעות, שהרי לירח 2 צדדים, הצד הקרוב והצד הרחוק, שאינם זהים לאפל ולמואר המופיעים במהלך החדש בצד הירח הקרוב אלינו.

הירח מסתובב סביב עצמו במשך חדש, כפי שהוא סובב סביב כדור הארץ. אחד הדברים המדהימים שה' ברא הוא הסינכון בין סבוב הירח סביב עצמו לסיבובו סביב כדור הארץ. מכיון שהירח מסתובב סביב עצמו באופן איטי מאד, בעוד כדור הארץ מסתובב סביב עצמו פעם ביום, נוצר מצב בו על כדור הארץ תמיד רואים את אותו צד של הירח. יש את הצד הקרוב של הירח, שהוא היחיד שאנחנו רואים, והצד הרחוק של הירח שלעולם איננו יודעים – הצד הלא-מודע (לנו) של הירח.

הירח מבטא תודעה. בצד הקרוב של הירח יש את כל 28 שינויי העתים, שינויים של אור ואפלה. בצד הקרוב יש מצבים יחסיים של אור ואפלה. לכל אישיות יש שני צדדים – צד מואר וצד אפל. שני הצדדים באים מהתודעה שלנו. כל אחד הוא גם מואר וגם אפל. האתגר שלנו הוא לכבוש יותר ויותר אזורים מהצד האפל ולהפוך אותם למואר – מואר במודעות לה', זאת תכלית חיינו שהיא הבאת גאולה. אכן, גם אם נאיר את כל הצד הקרוב של הירח, עדיין לא נגענו בצד הרחוק שלו – שהוא לא-נודע לחלוטין, כמו ארץ אחרת. חושבים שהגיעו לירח, אבל יש משהו בלתי-ידוע לחלוטין בצד הרחוק של הירח.

יש עוד תופעה פיזיקלית חשובה בנוגע להבדל בין הצד הקרוב והרחוק של הירח: לירח יש קרום (crust). ומה שידוע היום במדע שבצד הרחוק הקרום הוא בעובי של 30 מיל יותר מהצד הקרוב של הירח. באידיש אומרים גראב – גס. הצד הרחוק של הירח הוא הרבה יותר גראב מהצד הקרוב של הירח. אם הירח הוא המודעות שלנו, בצד הקרוב של הירח יש פוטנציאל קרוב לגלות אותו, אבל הצד הרחוק הוא משהו שאי אפשר להגיע אליו – אלא אם כן נמציא 'חללית פסיכולוגית' על מנת להגיע אליו. הרבה יותר מענין להגיע אליו, פסיכולוגית, אבל אין דרך. הוא אפל ומאד גראב. כשהמדענים מעלים השארות, הם אומרים שאולי הירח הוא הרכבה של שני גופים, שאחד יותר עדין והשני יותר גראב, ובאיזה אופן הם התחברו – השם חיבר אותם יחד. אלה שני חלקים – מודע (בכח על כל פנים) ולא-מודע (לחלוטין).

דמיון המודעות (הסבילה) ללבנה, מנין המח (הפעיל) ללבנה והתחדשות האמונה כלבנה

לכך התכוונו כשאמרנו קודם שאנחנו דומים ללבנה – אנחנו קודם כל דומים ללבנה, לכן אנחנו מונים ללבנה ואנחנו עתידים להתחדש כמותה, זו האמונה שלו.

המודעות שלנו דומה ללבנה. מהי מודעות? היא עדיין לא אינטליגנציה פעילה אלא תפיסת עולם. ה' ברא את הירח כסמל שמשקף את המודעות שלנו – המודעות דומה ללבנה. הלבנה – על שני צדדיה – היא דימוי מושלם למודעות האנושית, בכך אנחנו דומים ללבנה.

אבל יש לנו גם אינטליגנציה פעילה, בה אנחנו מונים ומחשבים – "מונים ללבנה", מחשבים חודשים כדי לחיות לפי התורה. מה ההבדל בין מודעות ומח (mind)? צריך לעשות משהו, לפעול משהו, במח, לא רק להיות מודע. אנחנו גם מונים ללבנה – בשכל הפעיל שלנו.

בסוף אנחנו עתידים להתחדש כמותה – אז תתגלה האמונה המוחלטת שלנו, שבאה מהראש העליון שבכתר. האמונה שלנו היא העתיד – העתיד הוא התגלות ה' בנו, בעולם שלנו, בבתים שלנו, במשפחה שלנו, הארת אור ה' במקדש ומהמקדש לכל העולם. זו האמונה שלנו, שאנו עתידים להתחדש כמותה.

זהות הגודל הנראה של השמש והירח

יש עוד תופעה מדהימה ביחס הלבנה לשמש, שאין שום הכרח פיזיקלי מאחוריה – מנפלאות הטבע המושלמות: לפי המדע, הירח קטן 400 פעמים מהשמש, באופן פיזי. למה כאשר אנחנו מסתכלים על ירח מלא הוא נראה בגודל זהה לשמש היום? ברור שהירח קטן מהשמש, אז למה הוא נראה באותו גודל? כי היחס בין מרחק השמש מהארץ למרחק הירח מהארץ זהה ליחס בין גודל השמש לגודל הירח. אין סבה ידועה לתופעה הזו, אבל ה' עשה זאת כדי שהשמש והירח יופיעו לעינינו באותו גודל.

מהו הגודל הזה? את השמים הסובבים אותנו מודדים כמעגל של 360 מעלות. שנת השמש היא 365 ימים ושנת הירח היא 354 ימים, כך שהממוצע שלהם הוא בערך 360, ולכן קבעו 360 מעלות בעיגול. הגודל הזה של השמש והירח בשמים הוא חצי מעלה במעגל הרקיע. מה משמעות המספר הזה, אחד חלקי 720. המלה הראשונה בתורה היא "בראשית". הטקסט הקלאסי הבסיסי של הקבלה הוא הזהר ותיקוני הזהר, וספר תיקוני הזהר מפרש את צירופי המלה הראשונה בתורה. כמה צירופים יש לשש אותיות שונות? שש בעצרת (שש כפול חמש כפול ארבע כפול שלש כפול שתים כפול אחד) – 720. זהו הבסיס של תיקוני הזהר, שלמלה הראשונה בתורה, "בראשית", יש 720 צירופים. גודל השמש והירח הוא בדיוק צירוף אחד מתוך 720.

לקוי חמה ולקוי לבנה

איפה זהות הגודל של השמש והירח משתקפת בטבע? בדבר מאד חשוב – שידוע עוד מהזמן העתיק, מתחילת התודעה האנושית הפעילה, המונה פעולת גרמי השמים – ליקוי חמה וליקוי לבנה. אם השמש והירח לא היו באותו גודל בשמים, לא היה מתרחש ליקוי. ליקוי חמה הוא כאשר הירח עומד בין כדור הארץ לשמש, וליקוי לבנה כאשר כדור הארץ בין השמש לירח.

ליקוי חמה יכול להופיע רק בראש חדש – כאשר הירח מפנה אלינו רק את הצד האפל שלו, וכולו מול השמש. מכיון שהצד האפל מופנה אלינו, בליקוי חמה לא רואים את תנועת הירח אלא רק את העלמות השמש. ליקוי חמה מתרחש כאשר שלשת הגופים עומדים בשורה אחת – כאשר הדבר קורה בראש חודש הירח יכסה את השמש. שוב, אין סבה לכך שיש להם אותו גודל.

אם קורה הפוך, שהארץ עומדת בין השמש לירח והם בדיוק עומדים בשורה אחת – אז יש ליקוי ירח. ליקוי ירח – שיותר מצוי – יכול לקרות רק בט"ו לחדש, "סיהרא באשלמותא". כשהירח חשוך הוא הכי קרוב לשמש. כשהצד הרחוק מקבל מקסימום שמש הצד הקרוב חשוך עבורנו לגמרי. הפוך בירח מלא – הצד הקרוב מואר כולו, והצד הרחוק הכי רחוק מהשמש והכי חשוך ואנחנו רואים ירח מלא.

קור הירח

דבר חשוב נוסף לגבי הירח הוא שהירח הוא קר מאד – יש גידולי שדה שגדלים רק באור הירח הנקראים "גרש ירחים"[נז]. דברנו קודם על ההבדל בצבע בין אור השמש לאור הירח, ויש גם הבדל בטמפרטורה – אור השמש חם ואור הירח קר.

הזכרנו את הפסוק "מונה מספר לכוכבים לכֻלם שמות יקרא" – פסוק שמתחיל ב"מונה" ונגמר ב"יקרא". יקרא הוא לשון קריאה, אבל כולל אותיות קר. בפורים, אליו אנו מתקרבים, אומרים "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"[נח]. את המלה "יקר" דורשים חז"ל גם כלשון קריאה[נט], ויש בו גם משהו קר. יש משהו קר בירח (עליו נאמר "וירח יקר הֹלך"[ס]) – הוא מאד קר, יותר קר מאשר פלוטו למשל. הוא כמעט האפס המוחלט, כל כך קר. צריכים בגדים באמת חמים אם רוצים לנסוע לירח. אבל יש משהו טוב בקור הזה, משהו בעל ערך – משהו "יקר".

מה ההבדל בין מח ללב? אחד ההבדלים שכתובים בתניא הוא שהמח הוא כמו מים והלב כמו אש – מים קרים בעצם והאש חמה בעצם. אור קר הוא אור אינטלקטואלי גדול. שיטת חב"ד היא בעד אָן-התפעלות – כשמשהו ידוע באופן ברור אין ממנו התפעלות. התפעלות היא ממשהו לא צפוי, אבל כשאנחנו לגמרי קשורים במודעות שלנו למשיח ולגאולה – שהם בפשיטות אצלנו – אין לנו התפעלות. זאת קרירות חיובית – הכל ברור לחלוטין ואין צורך להתפעל.

הירח ומגלת אסתר-אסתהר

ארבע המלים "אורה ושמחה וששון ויקר" מקבילות לארבע מצוות פורים[סא] – "אורה" היינו מקרא מגלה, התורה של פורים; "שמחה" היא סעודת ומשתה פורים עד דלא ידע; "ששון" היינו משלוח מנות, קשר בין חברים; ו"יקר" היינו מתנות לאביונים, "כל הפושט ידו נותנים לו"[סב] בלי לבחון אם הוא באמת עני. יש משהו מאד "יקר" במדרגה הרביעית.

בכל התנ"ך המלה היא "אור", משהו מאד מיוחד רק כאן – "אורה" בלשון נקבה. האור של פורים הוא קריאת המגלה, שנקראת על שם אסתר המלכה, לא 'מגלת מרדכי' אלא "מגלת אסתר". מאיפה באה אסתר? צריך לחיות עם הזמן, והדמות הכי מזוהה בתנ"ך עם הירח היא אסתר[סג]. בקבלה כל הנשים מזוהות עם הירח, בפרט רחל אמנו שהיא המלכות, אבל יש אחת שנקראת על שם הירח – אסתר היא אסתהר[סד]. האור שלה, מגלת אסתר, הוא אור נשי – לכן הוא נקרא "אורה" ב-ה.

ב"אורה ושמחה וששון ויקר" המלה הראשונה היא "אור" והאחרונה היא "יקר", שקשורה לאור. בזכריה כתוב שהאור העתידי נקרא "אור יקרות"[סה] – יקר הוא גם יקר וגם קר וגם לשון קריאה – אחרי המנין ("מונה מספר לכוכבים") קוראים בשם ("לכֻלם שמות יקרא"). "אור יקרות" הוא אור הירח, לא אור השמש – מודעות הנשמה המשיחית, ניצוץ משיח שבכל אחד מאתנו, שכאשר הוא מתמלא בא המשיח העתידי. "אור יקרות" הוא יחוד של "אורה... ויקר", שבמצוות פורים היינו קריאת המגלה ונתינת מתנות לאביונים, שצריך להיות יותר מאשר כל השנה, "מעות פורים".

ד. חמש מדרגות של אמונה

בית של אמונה

נחבר את הכל עם ביאור טהור בחסידות לאמונה ולכח הנשי. איך אנחנו ניישם זאת לגבי כל אחד מסביבנו? אשה נותנת את האמונה לבית אבל גם האיש צריך אמונה והאמונה של שניהם מתבטאת בילדים – אז הבית נעשה בית של אמונה שמאיר גם החוצה, כמו אור המנורה שמאיר מהמקדש, ומזרז בכך את ביאת המשיח.

כשאני אומר אמונה, למה אני מתכוון? אמונה במה? כתוב בחסידות[סו] שיש חמשה דברים שצריך להאמין בהם. החלק האחרון של השיעור שלנו היום הוא לימוד עקרוני של תורת הבעל שם טוב לפי הסבר חסידות חב"ד. יש בו חידוש, כאשר שומעים זאת 'קופצים', אך אם מפנימים אותו רואים שהוא אמת מוחלטת.

אמונה בצד האפל של היהודי ובה' הנעלם

הבעל שם טוב אמר שבדיוק כמו שמאמינים בה' צריך להאמין בכל יהודי, הכוונה להאמין בפוטנציאל של כל יהודי. אמרנו שבירח יש שני סוגי חשך – גם בצד הקרוב יש אור וחשך, ויש את החשך המוחלט והבלתי נודע (עבורנו) של הצד הרחוק. אמונה היא הכח לקחת חשך פוטנציאלי ולקיים בו "ונהפוך הוא"[סז] – "לאהפכא חשוכא לנהורא"[סח]. זהו כח האמונה. השאלה היא – במה אנחנו מאמינים?

הבעל שם טוב אמר שכמו שמאמינים בה' צריך להאמין בכל יהודי. האמונה באור שלו היא לא חידוש, האמונה היא שאפילו כאשר אתה רואה את החלק האפל שלו – רואה ביהודי ירח אפל – אתה מאמין שהוא יהפוך להיות מואר. יש חשך שאין לו פוטנציאל להאיר, אבל חשך של יהודי הוא אור בפוטנציה. האמונה שלי מאפשרת להוציא את החשך לאור. כתוב בחסידות[סט] שכאשר דנים מישהו לכף זכות באמת מעלים אותו לכף זכות – מצדיקים את הפרשנות החיובית, כמו שחלום הולך אחר הפתרון[ע]. צריך לפרש כל יהודי לטוב, ואפילו את החשך להבין כפוטנציאל של אור שבפועל גם יאיר, ואז האור שלו יהיה יותר חזק. זו המשמעות של אמונה ביהודי כמו האמונה בה'.

מהי האמונה בה'? שהוא כאן גם אם איני רואה אותו – איני רואה את ה', אבל אם אני מאמין בו הוא יופיע לי בחיי. כתוב בתניא בכמה מקומות, כמו באגרת הקדש יא, שמכח האמונה בה' הוא מופיע בגלוי, בטוב הנראה והנגלה.

אמונה בה', בצדיק, בעם ישראל, בכל יהודי, בעצמי

עלי להאמין בכל יהודי כמו שמאמינים בה', אבל שתי המדרגות האלה מתחלקות לחמש: האמונה בה' היא אחת, אבל האמונה בכל יהודי מתחלקת לארבעה. איך?

ראשית, יש אמונת צדיקים – צריך להאמין בצדיקים שבדור, ובמיוחד בצדיק שהוא "חד בדרא". נשים הכי טובות בלהאמין – הכי טובות בלהאמין בה', וגם הכי טובות בלהאמין בצדיק. הצדיק הוא יהודי, זהו חלק מהאמונה בכל יהודי – האמונה ביהודי במדרגה הכי גבוהה.

במדרגה שניה, יש אמונה בכלל ישראל – בפוטנציאל של עם ישראל ככלל. הצדיק, החד-בדרא, וכל עם ישראל בדיוק שקולים[עא]. יש ביניהם גם יחס של שמש וירח, הם מופיעים בשמים בגודל זהה, שקולים זה כנגד זה. מישהו עלול לא להאמין בפוטנציאל של עם ישראל בכללות ח"ו. מסתכלים ורואים שמשום מה איננו פועלים בעולם יחד. אפשר להאמין בצדיק, ברבי שיש לו פוטנציאל של משיח, אבל העם הולך בכיוונים שונים וכולם חולקים ורבים, עד ביאת משיח. יכולה להיות סבה לזנוח את האמונה בעם ישראל, בפוטנציאל של העם, וצריך להאמין בה.

המדרגה הבאה של אמונה היא אמונה בכל יהודי בפרט, בכל נשמה אינדיבידואלית. אמונה זו צריכה להתחיל מהבית – צריך להאמין בכל אחד, אבל נתחיל מהבית. אל תתייאש אם אינך רואה, הבעל שם טוב אמר להאמין – אם אתה מאמין אתה מוציא את הפוטנציאל, מאיר את החשך שלו. אמונה היא כח חזק.

מה המדרגה האחרונה של אמונה? להאמין בעצמך. יכול להיות יותר קשה מלהאמין בכל אחד אחר. כי אם יש סבה להרים ידים היא הכי ביחס לעצמי – "ידע איניש בנפשיה" על החלקים הגרועים שלו, שהם מאד גרועים ומאד אפלים, ולכן אדם עלול להתייאש מעצמו. צריך להאמין בעצמי, כי גם אני יהודי.

חמש האמונות בסוד הוי'

שוב, הבעל שם טוב אמר להאמין בה' וכך להאמין בכל יהודי, אבל האמונה בכל יהודי מתחלקת לארבע. יש כאן מודל מושלם של קוצו של י וי-ה-ו-ה, אותיות שם הוי' ב"ה:

  קוצו של י     אמונה בה'

            י        אמונה בצדיק

            ה      אמונה בעם ישראל

               ו        אמונה בכל יהודי כפרט

            ה       אמונה בעצמי

יש יהודי שרואים בו את אור ה' וצריך להאמין בו – רואים שהוא צדיק, ואני צריך להאמין בו מאד חזק וכך להתקשר אליו, והאמונה מגיעה גם למקיפים שלו. לכל אחד יש אורות פנימיים, מודע, ויש גם כחות מקיפים, על-מודע. כשאנחנו מאמינים במישהו אנחנו מגלים אצלו את המקיפים. הרבי אמר שהוא מחכה להכתרה מה' ומאתנו – האמונה שלנו ממשיכה את הכתר שלו, את המקיפים שלו. הדבר נכון גם ביחס לכל המדרגות של עם ישראל שצריך להאמין בהן – אמונה בצדיק, אמונה בעם, אמונה בכל פרט בעם (זולת) וגם אמונה בעצמי.

שתי המדרגות התחתונות, וה, "והנגלֹת"[עב], הן אמונה בפרטים מוחשיים – אמונה בכל פרט אחר ואמונה בעצמי – ושתי המדרגות העליונות הן בכללים מופשטים, בצדיק, שהוא נשמה כללית, ובכלל ישראל. האמונה המוחשית היא "והנגלֹת" והאמונה המופשטת היא "הנסתרֹת". מעל הכל קיימת האמונה בה'. כתוב ש"כאשר אתה אוחז בחלק מן העצם אתה אוחז בכולו"[עג] – ואת העצם לוקחים (אוחזים בו) על ידי אמונה.

הכל שייך לירח, moon, לשון אמונה – בזכות האמונה נגאל, כח מיוחד של נשים, ונגיע לגאולה האמתית והשלמה תיכף ומיד ממש.

ה. שאלות ותשובות:

החן הנשי-המשיחי – חן השפלות

שאלה: איך משיח בעצמו הוא בחינת נקבה?

תשובה: אנחנו לא אומרים שמשיח הוא בהכרח אשה, אבל משיח הוא נשי כי הוא שייך למלכות – דוד המלך הוא נשמה נשית, נשמה של מלכות. הדבר הכי מפורסם שהזהר אומר על הירח הוא "סיהרא לית לה מגרמה כלום" – את כל האור היא מקבלת מה', מקבלת מהשמש ("שמש הוי'"[עד]). זו מודעות נשית. זהו היפי של הירח. זה מה שנושא חן בירח.

מה ההבדל בין השמש והירח? השמש יותר גדולה, אבל לירח יש יותר חן. השם הנרדף ליפי ששייך למלכות הוא חן[עה], ובירח – ואור הירח – יש משהו מאד נושא חן (אור-חן = סהר, אחד משמות הירח כנ"ל). החן הזה תלוי במודעות שאין לי משלי כלום – מודעות של מלכות, שפלות, "והייתי שפל בעיני"[עו] של משיח.

הרבי מביא ב"היום יום"[עז] מהרבי הקודם שמשיח יהיה ענו בתכלית, יותר מכל נשמה אחרת. הוא יתייחס בשוה ליהודים הכי פשוטים ולאבות ומשה רבינו – עם כולם הוא ילמד תורה באותו יחס, כי הוא לא מחזיק מעצמו בכלל. הוא 'קר' ביחס למעמדות, מתייחס לכולם בשוה. כתוב בחסידות שענות משה היתה מתוך המחשבה שאם ה' היה נותן את המתנות שנתן לי – לכל אחד יש מתנות, הכל במתנה – הוא היה מנצל אותן יותר טוב ממני. זו גם התודעה של משיח, וביתר שאת – תודעה של מלכות, תודעה נשית, שהיא סבת החן שלה, "אשת חן תתמך כבוד"[עח].

אפל-מואר – תפיסה שמתאימה לדורנו

שאלה: איך כל זה נוגע לדור שלנו?

תשובה: ראית האישיות כמורכבת מצד אפל וצד מואר מאד מתאימה לדור שלנו, כדי להביא משיח. אפל-מואר בגימטריא משיח ("ברישא חשוכא והדר נהורא"[עט], אפל קודם למואר, וכידוע שכל קדימה היא גם במעלה. רת"ס אפל-מואראמר, סוד אור מים רקיע וכן אש מים רוח של מעשה בראשית, "לך אמר לבי"[פ]). משיח תופס את שני הצדדים, לא רק ירח מלא אלא ירח שלם – גם הצד האפל וגם הצד הרחוק של הירח. את הכל הוא הופך לאור. צריך לגלות את הפוטנציאל של החשך בתוך היהודי. על ה' כתוב "ישת חשך סתרו"[פא] – הוא נמצא-מסתתר בחשך. זהו חשך עליון. גם אצל יהודי, צריך למצוא מה שנמצא-מסתתר בחשך שלו. כאשר יש קושי ביחסים עם יהודי צריך להאמין בחשך.

שני צדי הירח – ישראל והעמים

שאלה: איך היהודים והלא-יהודים עובדים יחד להביא משיח?

תשובה: הדור שלנו הוא דור של הפצת התורה לכל העולם. אנחנו קוראים לכך המהפכה הרביעית[פב]. אין לנו כעת את הזמן להסביר, אבל בקיצור – יש בהיסטוריה ארבע מהפכות, והאחרונה היא לימוד תורה לגוים. הפצת התורה תאפשר שיתוף פעולה בין יהודים לאינם-יהודים. היום העולם הלא-יהודי דומה לחלק הרחוק של הירח. הוא 20 מיילס עבה יותר... אבל הוא חלק מהירח, הכל אותו ירח, שני חלקים של אותו ירח שצריכים להגאל יחד, כך אנו מאמינים.

אחת הדמויות ששייך אליהן דימוי הירח הוא יהושע בן נון, עליו נאמר "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה"[פג] (אף שמשה עצמו הוא כלבנה ביחס לקב"ה, וכנ"ל שגם ביחס לצדיק הדור השקול כנגד כל ישראל יש להאמין בצד אפל-נעלם שבו). בהיות יהושע במדרגת "פני לבנה" יש בו משהו 'נשי', שבא לידי ביטוי הן בכך שלא היו לו בנים אלא רק בנות והן בכך שאם בנותיו היא רחב הזונה[פד] – דוגמה מובהקת לפוטנציאל העצום שיש בצד האפל, הצד של אומות העולם. השידוך של יהושע-רחב[פה] (נוטריקון ירח, מתאים לפגישתם ביריחו, כאשר ה-ב של רחב רומזת ללבנה) מלמד שבתוך הירח – סוד המודעות, כנ"ל – מתחברים כאחד שני הצדדים, המודעות המוארת והמודעות האפלה, וד"ל.

הגאולה תלויה באור חוזר

שאלה: אתה יכול לברך אותנו שנפעל נכון להביא את הגאולה?

תשובה: הצמח צדק אמר שהוא מייצר כובעים, ושכל אחד יקח את הכובע שמתאים לו. הכל מתחיל מלימוד חסידות. צריכים להיות חלוצים. כמו שאמרנו קודם, אם לנשים כאן יש רעיון מה לעשות אפשר לדבר ברמות נוספות, איך ליישם את הרעיון. אפילו הרבי אמר[פו] שהרעיון צריך לבוא מכן – "אני את שלי עשיתי", איני אומר יותר מה לעשות (חוץ מאשר להתעמק בתורת החסידות, ודווקא בענינים הנוגעים לגאולה ומשיח[פז]), וכעת הענין תלוי בכם, צריכים לטכס עצה יחד ולחזור אלי, "אור חוזר" (תכונתו של הירח). לנשים יש אור חוזר, זהו אור נשי. צריך לחזור ולהציע רעיון ואז יהיה משהו לדבר עליו, משהו חדש. חייב להיות אור חוזר. נקוה שיהיה הרבה אור חוזר ויבוא משיח.

כחה של אסתר – שליטה בשני הצדדים

שאלה: מה הלימוד מאסתר – כיצד היא הפכה דברים?

תשובה: היא ידעה איך להסתיר את עצמה, היא היתה מאד צנועה והיתה לה הכי הרבה נשיאת חן בתנ"ך. יש בתנ"ך מציאת חן ונשיאת חן, ורק אצלה מופיע הביטוי נשיאת חן[פח]. הביטוי הרגיל לגבי חן בעברית הוא מציאת חן – למצוא חן בעיני הזולת – ורק במגלת אסתר מופיע הביטוי נשיאת חן. נשיאת חן היא כמו נשיאת הפכים[פט] – יש בירח נשיאת הפכים, צד אפל וצד מואר.

אסתר, שנקראת על שם הירח, אסתהר כנ"ל, שלטה בשני הצדדים שלה. דבר מאד עמוק שחז"ל אומרים[צ], שכאשר היא היתה צריכה להתייחד עם אחשורוש היא שלחה צד אחר שלה – את הצד הרחוק-האפל, היא פיצלה את עצמה. הצד הקרוב היה תמיד עם מרדכי היהודי, שהיא היתה נשואה לו. מה היחס בין מרדכי לאסתר? אמונה – "ויהי מרדכי אמן את הדסה היא אסתר"[צא]. לאמן מישהו, לגדל מישהו – והדוגמה החשובה לכך היא במגלת אסתר – הוא מושג של אמונה. חינוך הוא אמונה, הבסיס שלו הוא אמונה. בהתחלה הוא הנחיל לה אמונה, אבל לאשה יש יותר אמונה מלאיש, ובסוף הם התחתנו – ותהי לו לבת-לבית[צב] ("ביתו זו אשתו"[צג]). היא היתה מסוגלת לפצל את עצמה[צד] (to split herself into two).

עבודה בתוך הקהילה

שאלה: לפעמים להורים קל להאמין במישהו אחר יותר מאשר בילדים/תלמידים וחבל כי מרחיק הרבה ילדים שלא נראים ככה. האם זה משהו קהילתי, או רק משהו שאדם בודד מתייחס אישית למישהו אחר.

תשובה: הרבי אמר 'הפוך את העולם היום'[צה]. מאיפה בא המושג מנין? גם קשור ל-moon. יש כאן מנין ויותר של נשים חסידיות – להפוך את העולם! זה לא רק משהו אישי, כל דבר צריך לפעול על כל העולם. כמו שאמרנו קודם, אנשים מתייאשים כי עם ישראל לא פועל יחד. זה נכון בכל קהילה – אפשר להתייאש מקהילה כי לא פועלת יחד. לא להתייאש, ולא להתייאש מכך שיש לנו אפשרות ואחריות לשנות – הנשים שיושבות כאן. אין סבה למה עשרים נשים כאן לא יהפכו את כל העולם.

שאלה: צריך לעבוד בפנים או בחוץ?

תשובה: "רצוא ושוב"[צו] – יש מה שצריך לפעול בחוץ ויש מה שבפנים. יש כלל בחז"ל שיותר קל להתחיל משהו חדש מלתקן משהו ישן[צז]. לא להתייאש מהדבר הישן, אבל אפשר להתחיל להתחדש. הרבי אמר שמי שלמד א כבר ילמד א לפני שהוא לומד ב. כך צריך להתחיל עם אחד. הוא רצה אנשים ודברים חדשים, לא רק לתקן אנשים ודברים-מוסדות ישנים. החדשים יאירו את הישנים. למה הישנים לא עובדים? בגלל יאוש – יאוש לא-מודע. כשיש מישהו עם אנרגיה חדשה הוא מאיר גם את הישנים. לכן משיח תלוי בבעלי תשובה, נותנים אינפוט חדש, אמונה חדשה ששינוי אפשרי. כל הותיקים לא מאמינים בשינוי, הם התייאשו, אז צריך אנשים חדשים עם אמונה בשינוי.

שאלה: זו אמונה בלי להרגיש?

תשובה: אמונה פשוטה, "אלקות בפשיטות". אם מדובר ברגש (ללא מוחין), את יכולה לריב עם אנשים – לא רוצים לריב עם אף אחד, הכל צריך להיות באהבת ישראל (וכידוע שאהבת ישראל = אהבה פעמים חכמה, אהבה עם מוחין).

מעלתה של צפת

שאלה: האם כאשר כתוב שמשיח יבוא מהצפון הכוונה מצפת?

תשובה: אכן צפון וצפת הן לשון נופל על לשון, שתי המלים מתחילות מצפיה למשיח. אמרנו שמלכות, ה תתאה של שם הוי' של דרגות האמונה ביהודי, היא אמונה בעצמך. אם אתה גר בצפת אתה צריך להיות בטוח שההתעוררות למשיח ("עורי צפון"[צח], התעוררות וצפיה) תבוא מצפת.

יש ארבע ערי קדש בישראל – צפת, טבריה, ירושלים וחברון. בקבלה, צפת היא הגבוהה (לא רק צפונית), ספירת הנצח, עֹמק רום; טבריא העמוקה היא הוד, עמק תחת; חברון לשון חיבור ביסוד; ירושלים היא המלכות[צט]. יש מקומות שכתוב שמשיח יבוא מטבריא ותחית המתים תתחיל מצפת. לפי סדר הספירות הנ"ל, מארבע הערים הראשונה היא צפת, ראשית התגלות ענינו של משיח, והמשמעות שלה היא נצח – נצחון. הרבה פרקי תהלים מתחילים "למנצח" – אם הנשים כאן עושות משהו הן צריכות לנצח על המלאכה. לנצח יש שלשה פירושים (קשורים זה לזה): ניצוח, נצחון ונצחיות. כל אלה שייכים לצפת, מהם זוכים לגאולה ומשיח.

שאלה: החיים פיזית בצפת, בטבריה או חברון קשורים לתכונות שלהם?

תשובה: ודאי. אם את צריכה שפלות (ראשית העבודה אצל כולנו) – לכי לטבריא. אם את צריכה "דידן נצח" – זה בא מצפת. בהיסטוריה החסידית רבי מענדלע ויטבסקער בא בתחילה לצפת, אבל שם היו נצחנים, ולכן הוא עבר לטבריא. את הקהילה החב"דית בצפת הרבי עצמו ייסד – הוא רצה שתהיה קהילה חסידית בצפת. צריך בית קיץ בצפת ובית חרף בטבריא...

נוסיף משהו יפה: כמה שוה צפת? 570 – ירח-לבנה-סהר (וראה באריכות לעיל הערה נח). לצפת יש כח לרומם את האנרגיה הנשית.

נאחל משיח נאו, בזכות נשים צדקניות. פורים שמח!

 



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] לשון חז"ל במשנה ברכות פ"א מ"ה.

[ג] נדה מה, ב.

[ד] ילקוט שמעוני תהלים רמז תתו.

[ה] תהלים עב, ה (הפסוק מתאר כיצד היהודים, וכל באי עולם, יראים מה' ועובדים אותו עם זריחת השמש).

[ו] סוטה י, א.

[ז] תהלים פד, יב.

[ח] ראה סוכה כט, א; שמות רבה טו, כז; שה"ש רבה ו, כה. ובכ"ד.

[ט] בראשית א, טז.

[י] חולין ס, ב (וראה עוד לקמן הערה לח). ורמז נאה: "לכי ומעטי את עצמך" בגימטריא שפלות (שהיא התכונה הפנימית של המלכות המתוקנת, הכח הנשי המתוקן, וכפי שיתבאר עוד לקמן)!

[יא] שיקוף האור, במושגי הקבלה והחסידות, נקרא "אור חוזר". בספרי המדע מודדים את רמת הבהירות של אור חוזר – יש הרבה דרגות של בהירות בהחזרת אור של גוף שמקבל אור ומחזיר, לפי חומר הגוף המקבל. באותם ספרים, גדר החזרת האור של הלבנה הוא כמו אספלט משומש. במושגי התורה, זו החזרת אור כשל "כופר" (שבתבת נח היה "מבית ומחוץ" ובתבה בה הוטמן משה רק בחוץ). שרש כפר – ממנו בא הכופר, והוא שייך גם לפורים הבעל"ט – הוא השרש העשיר ביותר במשמעויות בספר השרשים של הרד"ק, ובהקשר של הלבנה הוא רומז לסוד "הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח" (בהמשך הסוגיא שם), הפועל שאור הירח יהיה אור של כפרה (על דרך אורו של יום הכיפורים), וד"ל.

[יב] ראה שו"ע יו"ד קעט, ב; זהר ח"א קפא, א; דרך מצותיך לא, א.

[יג] סוכה כט, א.

[יד] סנהדרין מב, א (נוסח ברכת הלבנה).

[טו] ישעיה ל, כו.

[טז] ראה שו"ע או"ח תיז.

[יז] ראה גם שיעור ט"ו אייר ע"ז.

[יח] שה"ש רבה ד, כג: "מה כלה זו מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין ואם חסרה חיסור דבר אחד מהן אינה כלום כך ת"ח צריך שיהא רגיל בכ"ד ספרים ואם חיסר אחד מהם אינו כלום".

[יט] ויקרא רבה יג, ג (ע"פ ישעיה נא, ד).

[כ] ראה גם בספר כמטמונים תחפשנה מאמר "הספור שבספירה" (עמ' קו) ובכ"ד.

[כא] ישעיה ס, כא.

[כב] וראה באורך גם במאמר שני המאורות למוהרי"א מהומיל זצ"ל.

[כג] נדה מה, ב.

[כד] ע"פ סוטה יא, ב. וראה גם ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שנד.

[כה] ילקוט שמעוני רות רמז תרו. הובא ונתבאר בארוכה בהקדמת הספר שכינה ביניהם, החל מעמ' יח.

[כו] ראה מכילתא בשלח ו; שמות רבה כא, ח ובכ"ד.

[כז] תהלים קד, יט.

[כח] ר"ה כה, א.

[כט] ראה גם במאמר "קליפה קדמה לפרי" בספר ממנה יושע, עמ' סה-סו ושם עמ' עג.

[ל] נושא זה נידון בהרחבה בגמרא, בפרק השני של מסכת ראש השנה.

[לא] כמבואר בחסידות במקומות רבים. לדוגמה: ראה המשך תרס"ו, ד"ה "כי המצוה" (עמ' שמא [תנא] ואילך).

[לב] כמבואר באריכות בספר סוד ה' ליראיו שער א (ובביאוריו בספר שיעורים בסוד ה' כרך ג פ"א).

[לג] ישעיה כה, א.

[לד] חבור מעלות האשה – אמונה בינה יתרה – עולה כח ברבוע, בגימטריא "פעֻלת צדיק" (משלי י, טז), והיינו סגולתה להוציא מהכח אל הפועל את כל הטמון בצד האפל שבנפש, כדלקמן בארוכה.

[לה] ש"פ עקב תנש"א.

[לו] שה"ש ז, ג: "שררך אגן הסהר" (וראה אבן עזרא עה"פ). חז"ל דרשו (סנהדרין לז, א) את הפסוק על הסנהדרין (בה יש סהר בדילוג אותיות). ראה תורת תמימה עה"פ שיתכן שזהו גם מקור הדרשה (קהלת רבה יב, ז) "'והירח' זה סנהדרין".

[לז] חבקוק ג, יא.

[לח] משנת חסידים מסכת הבריאה פ"ג מ"ב; מסכת רחל דבריאה פ"א מ"א; מסכת יצירה פ"א מ"ה; מסכת העשיה פ"ב מ"ט.

[לט] לאחר בריאת "שני המאֹרֹת הגדֹלים" (בראשית א, טז) טענה הלבנה "רבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?!" ובעקבות כך אמר לה הקב"ה "לכי ומעטי את עצמך" (חולין ס, ב). מסביר האריז"ל (עץ חיים שער כה דרוש ה) שטענת ה"כתר אחד" היתה משום שגם הכתר דז"א וגם הכתר דנוקבא נמשכו מהתפארת דתבונה – הארת תפארת דתבונה נעשית כתר דז"א והיא ממשיכה ונעשית כתר דנוקבא. על פי הידוע שהתפארת מתחלקת תמיד לחלק עליון מכוסה וחלק תחתון – חלק עליון נעדר מודעות עצמית וחלק תחתון בעל מודעות עצמית (ראה ספר מודעות טבעית עמ' סז) – מסתבר לומר שכתר הז"א הוא מהארת החלק העליון דתפארת דתבונה וכתר הנוקבא הוא מהארת החלק התחתון דתפארת דתבונה (שבתבונה, "מינה דינין מתערין", הוא גם מקור הדינים). זו הסבה מדוע טענת "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?!" לא באה מצד הז"א-השמש, נעדר המודעות העצמית, אלא מצד הנוקבא-הלבנה בעלת המודעות העצמית ומלאת הטענות (הדינים שמקורם בחלק התחתון של תפארת דתבונה, כנ"ל). גם לאחר ה"לכי ומעטי את עצמך" נותר 'רשימו' מהלבנה במצבה הראשון אצל כל אשה, ועל כן כאשר מכתירים אותה עליה להזהר במיוחד מההשפעות השליליות שעלולות להיות לכך בטיפוח ישות מזיק (שעל כן אמרו חז"ל – מגלה יד, ב – "לא יאה יהירותא לנשי", ודוק בדוגמאות שם שהן מזלזול אשה באיש שהיה מנהיג במקביל אליה וכביכול היו מוכתרים "בכתר אחד").

[מ] תהלים קמז, ד.

[מא] ש"פ אחרי-קדושים ואמר תנש"א. וראה באריכות מאמר "מגולה לגאולה" בספר מודעות טבעית.

[מב] החוקרים משייכים את המלה מונה – לשון מנין – לא רק ל-moon אלא גם לדברים רבים נוספים באנגלית, דוגמת money – הכסף אותו מונים – והוא סוד הקשר בין ממון לאמונה כמבואר בלקוטי מוהר"ן קמא כג, ה: "כי עיקר אמונה הוא בממון".

[מג] במהדורה העברית החדשה (תשע"ז) נקרא "רפואה שלמה".

[מד] ראה ספר הפליאה ד"ה "ויחי אדם"; איכה רבה ב, ב.

[מה] שמואל-ב כג, א.

[מו] ראה סוד ה' ליראיו שער א פכ"א.

[מז] ואם ממשיכים ב'מהלך' של דרשת שרשי המלים הלועזיות בלשון הקדש: לונה בלטינית היא לשון לין בעברית (כבפסוק "ליני הלילה" במגלת רות או ה"מקום ללון" אליו מזמינה רבקה אמנו את עבד אברהם). חז"ל אומרים (עירובין סה, א) "לא איברי ליליא אלא לשינתא" ו"לא איברי סיהרא אלא לגירסא" – אצל אומות העולם 'מלכת הלילה', לונה, היא מלכת השינה-הלינה (כאשר האור הקטן מאפשר לאדם לישון טוב) ואילו בעם ישראל נועדה הלבנה להאיר בלילה לצורך גירסא (כפי שמסופר על אדמו"ר הזקן, שכאשר מנעו ממנו נרות, למד לאור הירח), עד שעל ידי הגירסא הופכים את הצד האפל של הלבנה (ה"'אני ישנה' בגלותא") למואר.

[מח] בטוי נפוץ בזהר לגבי שלמה המלך, הדור ה-טו מאברהם אבינו (בהקבלה לשלמות הלבנה בט"ו לחדש).

[מט] יש גם קשר בין ירח ללבנה: ירח רומז גם לריח, כנדרש פעמים רבות על היחס בין צורת כתיבת שם העיר ירֵחו, בתורת משה, לכתיבתה ירִיחו, בספר יהושע (שפניו "כפני לבנה" ביחס ל"פני חמה" של משה, וראה עוד לקמן) – ירֵחו לשון ירח ויריחו לשון ריח (כמבואר בחז"ל שירח הקטרת הגיע עד יריחו, עיר התמרים, שהם גם סמל של ריח – "מי זאת עֹלה מן המדבר כתימרות עשן מקֻטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל"). כשם שירח נדרש לשון ריח כך לבנה רומזת ללבונה (לה נמשלו האמהות-הנשים), בעלת הריח הטוב בסממני הקטרת.

[נ] ספר הלקוטים ולקו"ת וזאת הברכה.

[נא] אם הירח פגום (החל מהמולד בראש חדש) והלבנה מלאה, מה עם הסהר? נראה לומר שהסהר כולל את שתי הבחינות, על יסוד דברי הזהר שמציינים סיהרא גם כחסרה, "סיהרא לית לה מגרמה כלום" (כפי שמתגלה בראש חדש), וגם כמלאה, "סיהרא באשלמותא" באמצע החדש.

[נב] שיר השירים ה, ב. זהר ח"ג צה, א.

[נג] ישעיה מה, ז.

[נד] קהלת ג, ב-ח. המלה לזמן שם היא "עת" – בגימטריא 470. אולי מישהי זוכרת מתי הרבי אמר להקים 470 מוסדות תורה? בשנת תשמ"ח, לאחר הסתלקות הרבנית, כי חיה-מושקא עולה 470.

[נה] הלכות יסודי התורה ב, ב.

[נו] החל משיעור ר"ח שבט, ט"ז שבט, ועוד.

[נז] דברים לג, יד. ראה רש"י עה"פ.

[נח] אסתר ח, טז.

[נט] ראה מגילה טז, ב: "ויקר אלו תפילין... כי שם ה' נקרא עליך".

[ס] איוב לא, כו.

[סא] ראה סוד ה' ליראיו שער שמחת פורים.

[סב] ירושלמי מגילה פ"א ה"ד.

[סג] אסתר המלכה היא האשה היחידה שנקראת המלכה – היא הירח והיא גם מלכה, אז היא מלכת הלילה, שעולה 570, כשמות הירח – ירח-לבנה-סהר! מאיפה יודעים שהלילה יותר מתאים לענין של המודעות (שהמשל שלה הוא הירח) – יש פסוק "יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת" (תהלים יט, ג) – יום הוא זמן של אמירה ולילה הוא זמן של דעת. "יחוה דעת" רומז גם לחוה. חוה שוה 19 – מחזור הירח (ביחס לשמש), "מחזור קטן" (שייך ל"מאור הקטן", הירח) הוא של 19 שנה. ירח-לבנה-סהר מתחלק ב-19? 570 עולה 30 פעמים 19, עשר פעמים נאו (הרבי אמר שכך הוא כותב את המלה now בלשה"ק), ממוצע כל אות ב-נאו הוא חוה. אם כן, כל שם של הירח הוא בממוצע עשר פעמים חוה. 10 הוא הנקודה האמצעית של 19, ולכן 10 פעמים 19 היינו המשולש של 19 – משולש חוה. 19 הוא המספר היחיד שהמשולש שלו עולה פי עשר ממנו. חוה נברא מה-צלע (לא עצם הצלע אלא צד – אנחנו מדברים על כך שלירח יש שני צדדים). כלומר, הממוצע של ירח-לבנה-סהר הוא צלע, שהיא המשולש של חוה.

[סד] מגלה יג, א. אסתהר בגימטריא יתרון, בסוד "כיתרון האור מן החשך" (קהלת ב, יג) – כחה של אסתר לשלוט גם בצד האפל ולהפוך את החשך לאור (וכדלקמן בשו"ת). כח זה מתגלה במגלת אסתר, שדרשה "כתבוני לדורות" (מגלה ז, א), והיא-היא נעשית ה'גירסא' ההופכת את ה'שינתא' לאור (כנ"ל הערה מז) בקריאתה בלילה (ואחר כך שוב ביום), ודוק.

ועוד: חז"ל (בראשית רבה נח, ג) מדמים את אסתר המלכה (שמלכה על 127 מדינות) לשרה אמנו (שחיה 127 שנה) ומסוד השם אסתהר עולה גם קשר לאברהם אבינו – אצל אברם-אברהם נוספה האות ה כאות רביעית בשמו, ממש כמו ביחס של אסתר-אסתהר.

[סה] זכריה יד, ו (וראה במפרשי הפסוק השוואתו לפסוק הנ"ל הערה נג).

[סו] ראה באורך שיעור כ"ז שבט – אמונה ובטחון (8) – ש"ז.

[סז] אסתר ט, א.

[סח] זהר ח"א ד, א.

[סט] לקוטי מוהר"ן רפב.

[ע] ברכות נה, ב.

[עא] ראה רש"י לשמות יח, א (ובכ"ד).

[עב] זכריה יד, ו.

[עג] הוספות לכש"ט (הוצאת קה"ת) קטז.

[עד] לפי תהלים פד, יב.

[עה] כמבואר במאמר שמונת פני היפי בספר הנרות הללו.

[עו] שמואל ב ו, כב.

[עז] א' מנחם-אב.

[עח] משלי יא, טז (וראה סוד ה' ליראיו עמ' קח, היקש פסוק זה לפסוק "שפל רוח יתמך כבוד").

[עט] שבת עז, ב.

[פ] תהלים כז, ח.

[פא] תהלים יח, יב.

[פב] ראו לעת עתה במאמר 'הפרו תורתך' באתר גל עיני.

[פג] בבא בתרא עה, א.

[פד] מגילה יד, ב. הענין נידון באריכות בשנה זו גם בשיעור כ"ג ניסן על דמותו של יהושע בן נון.

[פה] יהושע-רחב עולה משה-אהרן (שהיחס ביניהם הוא אבא-אמא, חכמה-בינה, סוד חמה-לבנה כנ"ל), וראה גם בשיעור שבהערה הקודמת.

[פו] שיחת כ"ח ניסן תנש"א.

[פז] בשיחות שאחרי שיחת כ"ח ניסן הנ"ל.

[פח] אסתר ב, טו.

[פט] ראה מחול הכרמים פ"א.

[צ] זהר ח"ג רעו, א.

[צא] אסתר ב, ז.

[צב] מגלה יג, א.

[צג] יומא ב, א.

[צד] ראה ע"ח שער מ"ט פ"ו, ויתבאר אצלנו בשיעורי כתובות בע"ה.

[צה] שיחת י"ב תמוז תשד"מ

[צו] יחזקאל א, יד.

[צז] ראה יומא כט, א: "מגמר בעתיקא קשיא מחדתא".

[צח] שיר השירים ד, טז.

[צט] חסד לאברהם מעין ג נהר י"ג.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com