בע"ה

י"ב אדר ע"ח – כפ"ח

קבלת פנים אביאל-יונה ויהודית שי' ברג

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

נגנו "קול דודי", "שיר השירים", ניגון שלפני מאמר. החתן חזר ד"ה "לכה דודי" תרפ"ט. ניגון שאחרי מאמר.

"במה נחשב הוא" – תקון הבמה ב"ונחנו מה" של החתן והכלה

נתחיל מהנקודה לקראת סוף המאמר, "במה נחשב הוא" – לא צריך להיות "בָּמָה" אלא "בַמֶה", הבטול של משה רבינו, שאמר פעמיים "מה" – ב מה – פעמיים "ונחנו מה". "ונחנו" היינו שנינו – הפשט על משה ואהרן, אבל כאשר הולכים להתחתן היינו החתן והכלה. "ונחנו" מלה של חן (ישר והפוך זהה, לכן לא כתוב 'ואנחנו') – גם אותיות חן ("ונחנו" – "ונח מצא חן"). הוא אמר זאת פעמיים, כנגד החתן והכלה. אז ה"במה" – ב מה – הופכת להיות בטול, אותה גימטריא. בקבלה מספר זה הוא יחוד שם הוי' ושם אהיה, שהם גם החתן והכלה בשרש – י-ה, "שכינה ביניהם", שם הוי' בחכמה (י) ושם אהיה בבינה (ה). זהו תקון הבמה, שתהפוך להיות בטול אמתי, ב-מה.

כתוב "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" – אם לא טוב הוא נחשב כמו בָמָה, אבל אם טוב הוא גם "נחשב", הוא מ"חושבי שמו". מה הוא שם של ה', מילוי שם הוי', ויש ב-מה – שם מה בחכמה ושם מה בתפארת "מה שמו ומה שם בנו". הוא "נחשב", לשון נפעל, כמו "אז נדברו יראי הוי'" שמסתיים "ולחושבי שמו". מפרשים את "נדברו", לשון נפעל, שנדבר (מתדבר) מעצמו – עס רעדט-זיך – וככה צריך שהמחשבה תפעל מעצמה. הרי "המחשבה משוטטת תמיד" ואם אדם מזכך את עצמו כל הזמן יש מחשבות קדושות, מחשבות של בטול, של מה. זה מה שתוך כדי המאמר חושבים על המאמר.

נוסחת החתן והכלה (שלמות כלה)

השמות שלכם – אביאל-יונה ויהודית – עולים 550. יש סוג של חן בשם אביאל – אבי-אל היינו 13 ו-31, היפוך ספרות. אתה (אביאל יונה) חזק בגימטריא. יהודית היא משולש של כט, חצי חן. יהודי הוא הגבור של פורים, מרדכי היהודי, ויהודית היא הגבורה של חנוכה – שם שמחבר את חנוכה ופורים, וכעת, ערב פורים, סיום החיבור. יחד אתם 550.

נאמר כמה דברים לגבי המספר הזה: ראשית כל, 550 היינו 10 פעמים 55 (משולש 10). כלומר, אם רוצים לפשט, לתת נוסחה, הנוסחה היא n כפול משולש n, שכאן n הוא 10. 10 היינו השכינה-הכלה (כלה = 55, משולש 10, שכינה = 385, הפירמידה של 10, 7 פעמים 55), כלומר שיש כאן שלמות פרצוף הכלה במספר זה (10 פעמים כלה כנגד 10 כוחות נפש הכלה).

רחמים רבים – נשר – המתקה – "רחש לבי" – תקן – נ"ך

יש ווארט מפורסם בחסידות, מרבי נחמן, שעיקר הרחמים צריכים להיות על האשה. מהם רחמים? אמפטיה בלועזית – להרגיש ממש מה שעובר בנפש של השני, להזדהות לגמרי עם השני, וככה להתחבר, לדעת אותו. דעת היא התקשרות והתחברות. אצל חתן וכלה עיקר הסימן של ההתקשרות הוא שבאמת חושבים – שכל הזמן 'נחשב' לו – על הזולת. הבטול הוא בטול האני, וכשאני מבטל את עצמי אני יכול באמת לחשוב עליך, לדאוג לך. המספר שלכם, 550, שוה רחמים רבים.

רחמים רבים גם בגימטריא נשר – נשר הוא רחמן על בניו. תלמדו יחד רמב"ם, הנשר הגדול. יש את המנהג הלא-רשמי שבשבע ברכות לומדים בסיפורי מעשיות את המעשה של שבעה בעטלרס, בעטלר-בעטלר ביומו. ביום הראשון יש שם את הנשר הגדול – תתחברו אליו.

חוץ מ-רחמים רבים, 550 שוה גם השלב השלישי בהכנעה-הבדלה-המתקה, תכלית כל עבודת ה' לפי הבעל שם טוב – המתקה. המתקה היא היכולת של האדם – אחרי שגלה את הגרעין הטוב שלו עצמו, בהבדלה – להמתיק את המציאות ואת הזולת באור החזק שלו (אתה חזק, אור חזק, כנ"ל).

יש עוד ביטוי שאנחנו מאד אוהבים בתהלים. בהשגחה דברנו על מה, ואפשר לומר שהפרק שלכם בתהלים הוא פרק מה, שמתחיל "רחש לבי" (אחרי "רחש לבי" בא פסיק טעמא ואז ממשיך הכתוב "דבר טוב", נמצא ש"רחש לבי" הוא ביטוי בפני עצמו), הגימטריא שלכם, 550. ממילא זהו גם הפרק שלכם, פרק מאד יפה. מה פירוש "רחש לבי"? ממילא, 'נחשב'. ב"רחש לבי" יש אותיות חשב, אבל זו חשיבה פנימית שקורית מעצמה אם הנפש מתוקנת.

בכלל, המלה הכי פשוטה של מספר זה היא תקן – כך כותבים 550 באותיות. אם אני רוצה לכתוב הפוך, ך סופית היא 500 במנצפ"ך אז כותבים נך – רמז שתלמדו יחד נ"ך...

"ככה לא תדע"

עוד משהו ששייך לפורים: פסוק שמופיע דווקא בסוף קהלת – שקוראים בסוכות, "זמן שמחתנו", בו יש ביטוי מאד יפה – "ככה לא תדע". לא זוכר אם היה פעם שיעור עליו[ב]. הפסוק הוא "ככה לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה את הכל". "הכל" אותיות כלה ו"ככה לא תדע" ר"ת כלת, כמו "כלת משה". ככה הוא שם קדוש, שם חשוב מאד אצל הבעל שם טוב, ר"ת "כתר כל הכתרים", אליו מגיעים בפורים בקיום "עד דלא ידע", והוא "ככה לא תדע" – ביטוי מובהק של רדל"א. הבעל שם טוב אומר שבקדושת "כתר" צריך לכוון את השם ככה, והפסוק הזה – "ככה – לא תדע" – אומר שאם מכוונים נכון את שם "ככה" – ר"ת כתר כל הכתרים – זוכים להגיע ל"לא תדע", לרדל"א, להתפשט מהטעם והדעת לגמרי, להגיע לכתר כל הכתרים שהוא למעלה-מעלה מטעם ודעת.

עוד משהו יפה: אם עושים את הר"ת של כל הספירות – כולל הדעת, עיקר החתונה להגיע לשלמות הדעת, "והאדם ידע" – כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות הכל יחד עולה 550. אתם יחד ר"ת כל הספירות, עם דעת.

מבנה השמות

נתבונן רק במבנה השמות: כמה אותיות יש בשמות שלכם? אביאל – 5, יונה – 4, יהודית – 6. קודם כל, בצירוף יוצר את המלה הוד – שתזכו ל"הוד מלכות", אור מקיף על הראש. במאמר שחזרת כתוב על "כבוד חתן" ו"כבוד כלה", "על כל כבוד חֻפה". "כבוד חתן" הוא ההוד שעל ראש החתן, אהבת החתן לכלה, ו"כבוד כלה" הוא ההוד שעל ראש הכלה, אהבת הכלה לחתן. על שניהם מופיע כבוד ה', השותף השלישי, דווקא בזכות שעל כל אחד יש את ההוד שלו. הוד שוה 15, אז אפשר לתרגם גם ל-יה – "זכו שכינה ביניהם", ה-י של איש וה-ה של אשה.

היות שיש י-ה (משולש ה) אותיות בשמות שלכם אפשר לתת לכם צורה גיאומטרית, כמו שאנחנו אוהבים, סמל שאפשר לתלות על הדלת:

א

ב י

א ל י

ו נ ה י

ה ו ד י ת

הפנות הן מלה פשוטה – אתה – שהיה עליה שיעור לאחרונה. דברנו גם על פסוק של פורים, "אכן אתה אל מסתתר". "אתה" היינו פניה לנוכח – עיקר התפלה. היחס בין האיש והאשה צריך להיות גם כן אני-את ואני-אתה. אתה הוא משולש של כח, של יחוד – כל המספרים מ-א עד יחוד, סגולה ליחוד שלם, "לשם יחוד". כשאומרים "לשם יחוד" המלה "לשם" היא אותיות שלם – נמצא ש"לשם יחוד" היינו יחוד שלם. בשביל להגיע ליחוד שלם צריך להתחיל מ-א, ומ-א עד יחוד עולה אתה. מה נשאר? 550 פחות אתה עולה 144, גם מספר מאד חשוב, 12 ברבוע. מספר האותיות של "ויכלו", של שבת בראשית – הרבוע הראשון של 12 בתורה, פרשיה שלמה (וכן מספר האהבה ה-12).

550 הוא גם קדמות, כמו בביטוי המופיע בתניא, "קדמות השכל", שעוד לפני מוחא סתימאה, ומתחלק כאן ל-קדם (144, 12 ברבוע) ו-ות (אתה, 406, 28 במשולש).

כך מתגלה שבאופן טבעי השמות מתחלקים למשולש ורבוע. בצורה היינו משולש כח ורבוע יב, אבל רק ראשי השמות שלכם – איי (ר"ת אברהם-יצחק-יעקב בכל מקום) – הם משולש 6 ונשאר (אמצעי וסופי תיבות) 529, תענוג, 23 ברבוע, מהמספרים הכי אהובים אצלנו ("כולם אהובים", אבל יש באופן מיוחד). נמצא שיש שני אופנים שאתם מתחלקים למשולש ורבוע – שלמות של השתלשלות ושלמות של התלבשות – בצורה ובר"ת לעומת שאר האותיות.

"שיר מרובע" – תוספת עבודת התחתונים

נאמר משהו כללי לגבי 15, י-ה, שהוא המשולש של 5: המשולש של 4 נקרא "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע", שבעצם כולל את כל עשר הספירות. רק ב-י יש שלמות, לכן כתוב תמיד שי-ה היינו "שלם וחצי" – צריך להוסיף לשלמות של ה-י, 1-2-3-4, עוד ה, עוד 5. כמו במשולש – לכאורה מספיק משולש עד 4, "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע" – ומוסיפים עוד שורה של 5, מכח הכלה-האשה. רק אז יש שם קדוש – י לבד אינו שם קדוש, אלא רק י-ה, "שכינה ביניהם".

מה מוסיף ה"שיר מרובע"? צריך לומר שהשורה התחתונה מוסיפה את החדוש של העבודה שלנו בעולם – התכלית לשמה ה' ברא את העולם. 1-2-3-4 ה' נותן, "עשר ספירות בלימה" ממנו, אבל הוא ברא אותנו ונתן לנו בחירה חפשית לעבוד אותו – דווקא בשמחה ("עבדו את ה' בשמחה"), חמש היינו שמח, "חמֻשים" הם שמחים, כל חתונה היא שמחה, אבל בחתונה בערב פורים צריכים להיות מאד שמחים, באופן מיוחד – והיינו סוד השורה החמישית של י-ה. סוד זה בא לידי ביטוי בשמות שלכם, בצורה של משולש 5.

הזכרנו את היחס של יהודי-יהודית: יהודית מתחיל י-ה, וכתוב בקבלה ש-יה במילוי (ע"ב וס"ג, כנגד אבא ואמא, י-ה, "שכינה ביניהם") – יוד הי – היינו יהודי. גם בשער הפורים בסוד הוי' ליראיו, השער האחרון (שער הנון, עד דלא ידע), יש דרוש שלם על המלה יהודי. שוב, י-ה היינו שכינה ביניהם, כמו שהסברנו על תוספת ה-ה (השורה החמישית, המשיחית) ל-י ("שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע", ארבע השורות העליונות שיורדות מן השמים), מה שעלינו לעבוד את ה' בשמחה. יהיה לכם שבע ברכות בפורים – גם שמח מאד.

"מצוה אחת"

עוד ביטוי ששוה 550 – "מצוה אחת". אתם "מצוה אחת", מצוה לשון צוותא חדא – אפשר להחליט כל יום איזו מצוה אתם באותו יום. הרי "מצוה גוררת מצוה". ה"מצוה אחת" של היום גוררת את ה"מצוה אחת" של מחר, בסוד "כל העושה מצוה אחת בעולם הזה (היום, 'היום לעשותם') מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא (מחר, 'ומחר לקבל שכרם' – 'שכר מצוה מצוה')". ו"עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות".

ובפרט – יש "מצוה אחת" של אחדות הוי', "הוי' אלהינו הוי' אחד". יש את המצוה הראשונה בתורה – "פרו ורבו". "מצוה אחת" היא מצוה מיוחדת – "פרו ורבו" היינו "מצוה רבה" וכך גם פדיון שבויים, שבדור שלנו היינו לקרב יהודים, להוציא אותם מהגלות שלהם, גם זו "מצוה אחת". כנראה יש עוד כמה "מצוה אחת" (כמו מצות ציצית, המצילה מזנות, וממילא מחזקת ומקדשת את הקשר בין איש לאשה – "... העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך אלא מצוה אחת ציונו הוי' אלהינו וציצית שמה..."). בכל אופן, אתם "מצוה אחת" – החל מהחופה, כוונה טובה לחופה שכעת אתם ביחד הופכים להיות "מצוה אחת", לשון צוותא וחבור. שיהיה בנין עדי עד, מזל טוב!

נגנו שני "אשר ברא".