עבודת הבטוש

חנה אריאל – ואתחנן

כב אדר ב תשמ"ט (שכם – ת"ו)

נתחיל ללמוד את הפירוש של ר' אייזיק לדברי הזהר שראינו קודם מתוך הכתב. זו רשימת אחד השומעים המובהקים העוסקת בענין הבטוש.

הכי אמר רב מתיבתא: אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה וכו'... [כאן מדלג לסוף מאמר הזהר שלא הובא בתניא] אמר ר' שמעון מילה מילה רדפת בתרך מיומא דהוינא, ולכאורה הוא פלא שרשב"י, שידע סתרי תורה ותעלומות חכמה נגלו לו, נתפלא על דבר זה, שאין בו שום חידוש לפי הנראה? אכן יובן זה ממשל הטבע, נטור דאדם,

ר' אייזיק מאד מתייחס בכבוד ובהערכה למושג טבע-נטור, הטבע של בן אדם, התכונות האנושיות. כל הכניסה לארץ ושיבת ציון – תקון פרצוף רחל – זה לתקן את הטבע היהודי המיוחד. הטבע הזה בגלות והמקום שאפשר לחזור אליו הוא ארץ ישראל. בכל כתבי החסידות ר' אייזיק הוא הראשון שמדבר על הנקודה הזו, עוד בחוץ לארץ, שפה צריך להיווצר הטיפוס היהודי האמיתי, ה'צבר' האמיתי, שכולו – התכונות האישיות זה אצלו בדם – חדור יהדות. לא הטיפוס החיצוני שנוצר עד היום. זה מפתח הגאולה. לכן יתכן שהרבה מיסודות הרעיון הזה אצל הרב קוק לקח מר' אייזיק מהומיל, שודאי הכיר [קרא לו ר' עקיבא איגר של החסידות]. הוא חוזר אצלו לאורך כל הספרים שלו. הכל היה דרך אגב, כי כאן מדבר על טבע הגוף סתם. הפסיכולוגיה הבסיסית שלו.

שאם לא יקלקל אותו בדבר המקלקל [כמאכל וכו'] לא יהיה שום חולשה ויחיה הרבה [תפיסה טבעית, ש"האלקים עשה את האדם ישר" ואם רק ילך בדרך הישרה ולא יקלקל ישאר בריא ברוחניות ובגשמיות] אך כשמקלקלים אותו יש ב מיני רפואות: האחת [היא הרפואה המקובלת, שמתיחסת למחלה כאל תופעה סימפטומית גרועה והיא מתגברת עליה על ידי הדבר ההפוך] שאם מחמת הקלקול נולד חולי [כמו חום, קדחת] היינו שיסוד האש נתגבר [כל יסוד הבריאות ברוחניות ובגשמיות בנוי על איזון נכון של יסודות. ארבעת המרות, בלשון הראשונים, המתאימות לארבע היסודות] נותנים לו סמי רפואות המקררים [הפועלים את הסימפטום ההפכי. בהמשך יסביר שזה לרפא את השקר בשקר אחר] לחזק יסוד המקרר, וכן בהיפך. השנית, עיקר הרפואות [מתכוון שהיא הרפואה האמיתית] הוא שלא יוחזק המנגד, היינו התגברות יסוד האש כנ"ל, וממילא יתוקן על ידי הטבע נטור.

כמו החום, הכח שגרם ללידת החום המנגד לאיזון של הגוף וצריך לשמור אותו שלא יתגבר יותר מדאי. לא מבטלים אותו אלא שומרים עליו שלא יגיע מעבר ל'מאסה הקריטית', כמו בגידול ר"ל, בתוך תחום מסוים. אם מתפרץ אז יכול להמית את הגוף. זה לשמור את התופעה בממדים הנכונים, ואם אכן גדול אז להקטין אותו ולא להחליף אותו בדבר ההפוך.

מאמינים בטבע, שרוצה שכולם יהיו בריאים ושלמים, ויש איזו בעיה שאם תשתלט על הגוף ותהרוס אותו, אז שומרים את התופעה בממדים סבילים כדי לתת את הצ'אנס לטבע עצמו לרפא את האדם. אם החום עולה יותר מדאי אז מורידים אותו קצת שלא יהרוס לגמרי, אבל נותנים לגוף צ'אנס להתגבר על המחלה בכוחות עצמו. להשאיר בלי טיפול כלל זה טבעונות מדומה, זה כמו חסיד שוטה, זו לא רפואה.  זה לא שאני הרופא, שיש בעיה עם החום ואני מקרר אותו, אלא הטבע הוא הרופא בדרך ממילא. לתת לקב"ה – אלקים עולה הטבע – לרפא את האדם.

וכן בנפש ישראל, נותנים לו נשמה בערך הגוף שתוכל להפוך המידות דגוף [לכל אחד נותנים נפש לפי הגוף, התיקונים והברורים שמצדה, ומצד הטבע בכח הנפש לתקן את הגוף, אלמלא הגוף היה מקלקל. זה הטבע היהודי, הנטור, שצריך להיות בארץ]. אך על ידי קלקול [שחטא] נמצא שלא נתברר עדין, כמו שכתוב "במלאכיו ישים תהלה"

יש קלקול שלא נותן לבירור להתגשם, שאפילו מלאכים נכשלים בזה, שלא מתבטלים לגמרי. זה לא חטא ממש, אלא שהגוף הגס מתנגד לתהליך הבירור הטבעי שנעשה על ידי הנשמה, ולא נותנים לאור האלקי השופע לזרום דרכם. הגוף לא נותן את עצמו ממש. לכן הם נענשים. אצל האדם זה גם בגלל היצר הרע.