בע"ה

שבת קדש פרשת ויגש, ה' טבת ע"ח – כפר חב"ד

רמ"ח אותיות קסה-קע

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[אחרי הדלקת נרות:]

נגנו מה ידידות (י"ט כסלו ע"ז), לכתחילה אריבער.

א. אות קסה: אילן-ענף-פרי

מעלת הנכד (הצ"צ) על הבן (אדמו"ר האמצעי)

קסה. אדמוה״ז אמר הפרי גדולה מהענף ולא מהאילן. ושאלוהו מאדמוה״ז מבן או מבת. והשיב מבת, וכונתו על הצ"צ שגדל מענף אדמוה״א. ואדמוה״ז הי' אילן גדול...

אדמו"ר הזקן הוא האילן, אדמו"ר האמצעי הוא הענף שיוצא מהאילן והצמח צדק הוא הפרי. אדמו"ר הזקן אמר שהפרי גדול מהענף, כלומר שהצמח צדק, הנכד, גדול מאדמו"ר האמצעי, הבן, אך לא יותר גדול מהאילן – מאדמו"ר הזקן עצמו. הצמח צדק הוא הבן של הרבנית דבורה לאה, שמסרה את נפשה למען אדמו"ר הזקן, והיה חתן של אדמו"ר האמצעי. כתוב ב'היום יום' שאדמו"ר הזקן התגלה לצמח צדק בחלום אחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי ואמר לו "איש מזריע תחלה יולדת נקבה" זו אמא שלך, ו"אשה מזרעת תחלה" ("אשה כי תזריע וילדה זכר") זה אתה. כך שיש קשר חזק בין אדמו"ר הזקן לצמח צדק.

יש כאן אילן-ענף-פרי. בקרוב עומד לצאת ספר של עמרם לידא בסדרה "מבחר שיעורי התבוננות"[ב] ושם הוא רשם סמינר שהיה לפני 20 שנה על תורת הגנטיקה. הסברנו שם שיש שלשה מושגים, ארץ-זרע-פרי (בכולם האות השניה היא ר), כנגד אברהם-יצחק-יעקב: אברהם הוא הארץ – ("לך אתן את הארץ הזאת"); יצחק הוא זרע – "כי ביצחק יקרא לך זרע"[ג] (יצחק אבינו עולה זרע); יעקב הוא הפרי הטוב שיוצא מהם, ונאמר בו "פרה ורבה"[ד], כמו שנאמר לאדם וחוה "פרו ורבו" – "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון"[ה]. מוסבר שם שעל אף שהבן שונה מהאב, הוא מקבל את כל הגנים ושומר אותם, והם מתגלים אצל הנכד. כלומר, ישנו קשר מיוחד בין הסבא לנכד, כמו בפסוק "יעקב אשר פדה את אברהם"[ו] (וכמבואר בתניא[ז]).

עוד נקודה שמקשרת את הצמח צדק לאדמו"ר הזקן (בהדגשת הדילוג על אדמו"ר האמצעי): הצמח צדק לא היה נכנס לשמוע מאמרים של אדמו"ר האמצעי, כי הוא עסק בכתיבת מאמרי אדמו"ר הזקן, ולא רצה שהדברים שישמע מאדמו"ר האמצעי – שמרחיב את מאמרי אדמו"ר הזקן – יבלבלו אותו. אדמו"ר האמצעי אמר מאמרים במשך שעות ארוכות, ולא כולם החזיקו ראש כל הזמן. היו באים לצמח צדק ואומרים לו שאדמו"ר האמצעי אומר חסידות, שנשפכת שם אלקות, אבל הוא לא הסכים לבוא. [הוא לא היה אף פעם במאמרים של אדמו"ר האמצעי?] מן הסתם יצא לו להיות מידי פעם[ח].

"אתה אבינו" לעתיד לבוא – יצחק אבינו ואדמו"ר האמצעי

בחסידות חב"ד, שלשת הרביים הראשונים – אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והצמח צדק – מכוונים כנגד אברהם, יצחק ויעקב. לפי זה, הקשר בין אדמו"ר הזקן לצמח צדק הוא על דרך הקשר בין אברהם אבינו ליעקב אבינו. כ

כאן אמנם נראה שהסדר במעלה הוא אילן-פרי-ענף – ואדמו"ר האמצעי הכי נמוך בין שלשתם – אבל כפי שנראה בהמשך (באותיות הבאות), יש צד שאדמו"ר האמצעי למעלה מכולם. כך גם אצל האבות – מצד אחד יצחק אבינו 'נבלע' בין שני ההרים הגדולים, אברהם ויעקב (לכן לא מסופר עליו הרבה בתורה), אבל מצד שני חז"ל[ט] אומרים שלעתיד לבוא יתגלה שדוקא יצחק למעלה מכולם. מאיפה חז"ל לומדים? כתוב בפסוק[י] "כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, אתה ה' אבינו גאלנו מעולם שמך". יש כאן שנים שנקראים "אבינו" – יצחק והקב"ה, כלומר דוקא יצחק אבינו קשור לעצמות ה' יותר מכולם.

[אולי לכן לעתיד לבא יפסקו כבית שמאי, כי השיטה שלהם שהולכים אחר "בכח", ולעתיד לבוא יתגלה גם "בפועל".] הסיבה שהרבי מסביר[יא] שבית שמאי הולכים אחרי "בכח", שהם עצמם נמצאים כרגע "בכח", לא פוסקים כרגע לפי בית שמאי, ובית הלל – שבדרך כלל הלכה כמותם – הם ה"בפועל". בית שמאי הם בחינת יצחק, ולכן הם סוברים בנרות חנוכה שהסדר הוא "פוחת והולך", למעט בכבוד עצמך וכך מתגלה העצמות[יב].

איך יודעים שגם אצל הרביים יש משהו באדמו"ר האמצעי שלמעלה מאדמו"ר הזקן? הרבי כותב שלא התחילו בכלל לדלות מהאוצרות של המאמרים של אדמו"ר האמצעי[יג].

ב. אות קסו: שלשה אבות בחסידות חב"ד

כמו בהרבה אותיות, גם כאן יש קשר לאות הקודמת:

אדמו"ר הזקן – חיבור אברהם ויעקב

קסו. אדמוה״ז אדמוה״א הצ"צ הי' חג״ת

זו השלישיה הראשונה של חסידות חב"ד – כנגד אברהם-יצחק-יעקב וממילא כנגד חסד-גבורה-תפארת. אבל אפשר לספור גם באופן אחר: הבעש"ט-המגיד-אדמו"ר הזקן – גם כן כנגד שלשת האבות. יוצא שאדמו"ר הזקן עולה לכאן ולכאן (סוד שני-אור) – הוא סוגר את השלישיה הראשונה, בתור יעקב, ופותח את השלישיה השניה, בתור אברהם (שהקשר ביניהם הוא, כנ"ל, בסוד הפסוק "יעקב אשר פדה את אברהם"). אדמו"ר הזקן אמר שעם ספר התניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו.

אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי – אברהם ויצחק (דרכי עבודה שונות)

מה הווארט שרוצה לומר? שהיחס בין אדמו"ר הזקן לאדמו"ר האמצעי הוא כיחס שבין אברהם ליצחק:

כאברהם שהי' עבודתו בבחי' אהבה, ויצחק עבודתו בבחי' יראה ולא הביט ולא למד מאברהם ומעלה ביצחק מאברהם שלעתיד יאמר ליצחק כי אתה אבינו. וכן אדמוה״ז עבודתו בהתלהבות והפי' [צ"ל: ותפלתו.] בדביקות כ"כ שמתגולל בדביקותו (בלשון א' קייקלען זיך) [הייתי חושב שדבקות היינו לא לזוז בתפלה, אבל יוצא מכאן שיש קשר בין דבקות לגלגול בתפלה. מספרים שבחדר בו אדמו"ר הזקן היה מתפלל ביחידות היה צריך לרפד את הקירות כדי שלא ישבור את עצמותיו כאשר הוא נזרק מצד לצד בתפלה. גם אצל רבי עקיבא מסופר[יד] שהיה מתחיל שמונה עשרה בפינה אחת וגומר בפינה אחרת מרוב דבקות, אבל לא מסופר עליו שהיתה סכנה שישבור את העצמות, כמו אצל אדמו"ר הזקן.]

ולא שמענו מהתגוללות אדמוה"א (עין לעיל סוף אות קמה) רק בתפלה כאבן דומם בביטול במציאות [תכף נראה שלמרות זאת אדמו"ר האמצעי היה משורר בתפלה.] ולא הביט לעבודת אדמוה״ז ועבודתו באו״א [באופן אחר] לגמרי לפי שרש נשמתו [תכלית התניא היא להיות "מח שליט על הלב", אבל אדמו"ר הזקן אמר[טו] שאצלו פנימיות הלב שליט על המח (ולכן היה מתגלגל בתפלה וכו'), ואילו אצל אדמו"ר האמצעי פנימיות המח שליט על פנימיות הלב.], וג"כ מעלה בו מאדמוה״ז שאדמוה״ז אמר זיין אהבה ויראה בין איך אליין מקנא [מקנא באהבה ויראה של אדמו"ר האמצעי.] היינו שאהוי״ר שלו בלי הרגש כלל מחמת זיכוך גופו. שבזיכוך הגוף לא הגיע למדרגתו שום גוטער איד ["גוטער איד" הוא כנוי לאדמו"רי פולין. הוא משתמש דוקא בכנוי "גוטער איד", כי הם עבדו בצורה של זכוך הגוף (מושג שנסביר יותר באות הבאה), וכך עבד אדמו"ר האמצעי.]. והי' בטל במציאות ולא ניכר בגופו מאומה כמדרגת יצחק – אומנם ודאי היי' [היינו] תורה והוא חסידות – ממנו [כלומר שודאי שלמד מאדמו"ר הזקן אביו תורה וחסידות.] אך לא עבודתו כלל כלל –

הצ"צ – יעקב אבינו

והצ״צ כיעקב אבינו כמדרגתו ת״ת הכולל חו״ג מדרגת אברהם ויצחק, שהרוב כאדמוה״ז ומיעוט כאדמוה״א [כיון שהתפארת נוטה לימין.], שגם משורר בתפלה...

נמצא שגם הצמח צדק וגם אדמו"ר האמצעי היו משוררים בתפלה, ואעפ"כ נקרא שהוא כאבן דומם. [אבן משוררת...] "אבן מקיר תזעק"... מי כאן היה בהודו? אתם מכירים את הקורסים שמעבירים שם על התבוננות בשבעה רקיעים וארץ? בספר "לחיות במרחב אלקי" יש רק התבוננות בארץ (ד רוחות, מעלה ומטה), אבל יש לנו התבוננות גם על כל רקיע ורקיע. על העליה מרקיע לרקיע כתוב "כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר" – עולים על ידי שיר.

ג. אות קסז: זכוך הגוף של אדמו"ר האמצעי

זכוך הגוף כמלאך

קסז. אד"ש [אדמו"ר שליט"א, הרבי הרש"ב.] סיפר שהצ״צ אמר על אדמוה״א שכשיחתכו בשרו לא יזוב דם רק חסידות [כך גם מובא בלוח 'היום יום'[טז].]..

[הווארט הבא פחות ידוע:] רש״ג שמע מר״א מזעמבין שהצ״צ אמר בזה״ל: דער שווער איז געווען אמלאך אלוקים אז מי וואלט עס שניידען די אברים וואלט גייען ניט בלוט נאר חסידות [השווער היה מלאך אלקים, ואם היו חותכים את האברים שלו לא היה יוצא דם, אלא רק חסידות.]

וביאר ר״א שמלאך אלוקים לא קאי על נשמתו שנשמה גבוה ממלאך. [אלא התואר "מלאך" נאמר רק לגבי] החומר והצורה הגוף והנשמה [שאצל מלאך] הם בערך זל״ז [אצל כולנו הגוף והנשמה רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, אבל צדיקים שזככו את הגוף שלהם קרבו בין הגוף לנשמה, בין החומר לצורה.].

כן אדמוה״א גופו כנשמתו שלא הסתיר לנשמתו כמלאך שאין החומר מסתיר לצורה [זכוך מלשון זכוכית. כמו שדרך הזכוכית אפשר לראות מה שמעבר, כך אצל אדמו"ר האמצעי היה אפשר לראות את הנשמה דרך הגוף.

איך עושים זכוך? יש ארבעה יסודות – אש-רוח-מים-עפר – וכתוב שהגוף של המלאכים מורכב מהיסודות העליונים, הרוחניים יותר, אש ורוח, כמפורש בפסוק "עֹשׂה מלאכיו רוחות משרתיו אש לֹהט"[יז]. כלומר, אם מסירים את המים והעפר אפשר לזכות לזכוך החומר, כמו מלאך. מה הם מים ועפר בנפש? מים הם כל מיני תענוג, כל התאוות, ועפר הוא עצלות ועצבות. מי שזריז יכול להיות מלאך. מתוך כך עולים לאש ורוח שבקדושה, והגוף נעשה מזוכך ושקוף כזכוכית עד אפשר לראות דרכו את הנשמה.], שגופו ניזון מאלקות ממש [אדמו"ר הזקן אומר שלעתיד לבא הנשמה ניזונית מהגוף. אפשר לחבר בין שתי השמועות ולומר שהא בהא תליא – כיון שהגוף יהיה ניזון מאלקות, הנשמה תהיה ניזונית מהגוף.].

השפעת החסידות על הדופק

וכשכתב דא״ח דופקו בטוב יותר (עיין לעיל אות קמה[יח]-קסו) שיד הגשמית קבלה חיות מאלקות [אדמו"ר הריי"צ כתב שאדמו"ר האמצעי היה כותב חסידות בצורה על-טבעית, שלא היתה אצל אף צדיק. הרבי הריי"צ אומר שהוא היה 'כתבן'. מה היה מיוחד אצלו?

דבר ראשון, הוא כתב במהירות המחשבה שלו. הוא כתב כל כך מהר, שכאשר הגיע לסיום הדף – הדיו בשורות הראשונות עוד היה לח. על הש"ך גם מסופר שכתב במהירות, אבל מקובל שהוא עשה זאת בהשבעת הקולמוס, בעוד שאצל אדמו"ר האמצעי הדבר נעשה בשל חיבור המחשבה ליד הכותבת, ללא השבעת קולמוס. דבר שני, הרבי הריי"צ מציין שהוא היה רושם בלי מחיקה, לא כמו אדמו"ר הזקן והצמח צדק, שאצלם כן היו מחיקות. זו עוד מעלה דווקא באדמו"ר האמצעי על שניהם – שכל האותיות שלו מכוונות בדיוק מלכתחילה.]

וזהו שהי' כמלאך כו' וכשיחתכוהו כו' הכונה כנ״ל [הוא תולה את שני הדברים: אם היו חותכים אותו היתה יוצאת רק חסידות משום שגופו היה זך כמו זכוכית והיה אפשר לראות דרכו את הנשמה, כמו שכתב קודם שכשהיה אומר חסידות הדופק שלו היה זורם טוב. כלומר, הדם שלו היה חסידות.]...

ד. אות קסח: למוד הרבי כגלוי שכינה בבית המקדש

קסח. ר״א [ר' אברהם מזעמבין, שהוזכר באות הקודמת.] סיפר שר״ז [ר' זאב.] ווילענקער אמר שהי' פעם אחד בחדר שני דאדמוה״ז בעת שלמד [זכה בזכות עצומה.] הונח אז אצלו אז אין עוד, ורשימו מאז נשאר לו לכל ימי חייו. וביאר רש"ג: שמצד גלוי השכינה ממש בביהמ״ק שבאו להשתחוות קבלו והונח אצלם שהוא לבדו ואין זולתו, אך שצריך כלי לקבל כו'...

כיון שר' זאב היה אצל אדמו"ר הזקן בעת שלמד תורה, הונח אצלו ש"אין עוד מלבדו", ומהחויה הזו נשאר לו רשימו לכל החיים. אצל הרבי בשעת למודו יש גילוי השכינה כמו שהיה בבית המקדש. מענין שר' גרונם מסביר שזו הסבה לעליה לרגל – עולים לרגל כדי שיונח אצלנו ש"אין עוד מלבדו". [לכן נוסעים לרבי.] נכון. הוא מוסיף "שצריך כלי לקבל כו'", כלומר – כדי שבאמת יונח אצלך ש"אין עוד מלבדו" צריך לעשות הכנה. יש משפיעים היום שאומרים שגם בלי הכנה צריך לנסוע – מפני ירידת הדורות לא ישפיע עליך כלום שתתכונן. רמ"ח אותיות נכתב בדור שעדיין היה צריך הכנה.

ה. אות קסט: מזוזה במגרה

קסט. ר״א מהאמליע הביא דרשה גישאנק [מתנה] לחתונה דזשלאבין ["החתונה הגדולה", בין נכד אדמו"ר הזקן לנכדת ר' לוי יצחק מברדיטשוב.] פרשיות של ר״ש (סופר) והניחם לפני אדמוה״ז ואמר ליכטיג ליכטיג [זה מאיר.] ופ״א הביאו לר״א האמליער מזוזות דר״ש והביט בהם ואמר זי זיינען זייער ליכטיג האב מורא אריינלייגען זי אין הישאנקעס (שיידלאך) והניחם בשופלאד ['מרוב שהן מאירות אני פוחד לשים אותן בבית מזוזה', ושם אותן במגרה.] (מרדכי יואל [המספר הוא תלמיד של ר' אייזיק מהומיל, מרדכי יואל דוכמן. הנכד שלו הוא הרב פרלוב מאוסטרליה שהוציא את "ליקוטי סיפורים" ו"לשמע אזן", שם יש הרבה סיפורים ממנו על ר' אייזיק.])...

לומדים מכאן שאם המזוזה מאירה מדי אי אפשר לשים אותה בבית מזוזה (כלומר שהנשמה איננה מתישבת טוב בגוף, כמו אצל חנוך), וגם לומדים שיש ענין לשים מזוזה במגרה...

ו. אות קע: עירוב החסידות בתוך הנגלה

עבודת הערבוב

קע. ר״ח מוואלאזין [תלמיד של הגאון מוילנא. הוא כתב את נפש החיים, שיש בו דברים שחולק על התניא (רבי אברהם מסלונים כתב ספר שלם, יסוד העבודה, כדי להפריך את נפש החיים). הוא היה הרבה יותר מתון מהגר"א, והיה מקבל ומעיין בכתבי חסידות של אדמו"ר הזקן.] שלח שליח לאדמוה״ז שכתיב בגמרא, שלכנוס תבואה צריכים לערב חומטין [כדי שהתבואה תתקיים.]. מהמשל שאמר העלה כור חיטים כו' וא' עירב קב חומטין [אחד העלה לעליה כור חיטים ולא ערב קב חומטין, אמרו לו יותר טוב שלא היית מעלה את כור החיטים[יט].] ובדא״ח כתב שקב חומטין הוא חסידות, וקב הוא מעט מזעיר חלק אחד מב' מאות, ולפי זה ללמוד מעט דא"ח ומדוע לומדים הרבה דא״ח [כיון שהיחס הוא אחד למאתים, למה לומדים הרבה חסידות]? והשיב שהחומטין צריכים דוקא לערב עם התבואה ובא״ל לא יועילו וכן בדא״ח צריכים לערב דוקא בנגלה דע״כ צריכים זמן רב לערב הדא״ח בנגלה...

עיקר העבודה הוא ערבוב קב החומטין בתבואה, ובעבודה היינו לערבב את החסידות בתוך הנגלה. הרבי רצה שילמדו נגלה על פי חסידות, ולשם כך צריך לדעת הרבה חסידות. [זה הענין של עץ פרי, טעם עצו וטעם פריו שוין, קשור לתחלת השיעור, הקשר בין העץ לפרי.] נכון. על כל פנים, הנקודה כאן שצריך לחבר נגלה וחסידות, והדבר לוקח זמן.

"דידן נצח"

בהרחבה, הענין של עירוב נגלה וחסידות קשור להיום, ה' טבת – "דידן נצח", קשור לנצחון הספרים. הרבי רצה שהחסידות תכנס בכל הספרים, לכן בספריה של הרבי בניו יורק יש את כל הספרים שבעולם, לא רק ספרי יהדות.

[היינו אצל גברת פינסון, שבעלה היה משמש הרבה את הרבנית. הוא סיפר שפעם ראה את הרבנית קוראת ספר על משה דיין.] הרבנית היתה ספרנית בספריה הגדולה של ניו יורק (לא זו שבסוף איסטרען פארקוויי). היא גם היתה מביאה לרבי הרבה ספרים. הרבי היה מייעץ לאנשים בעניני רפואה ומסביר שהוא פשוט מעודכן כי אשתו מביאה לו ספרים מהספריה, כך תירץ את רוח הקדש שלו.

[היה עכשיו עוד "דידן נצח" – עם ר' מרדכי שלום רובשקין.] כן, אומרים שהשמחה שהיתה ב-770 היתה כמו "דידן נצח" המקורי. [אומרים שפוטין אמר לטראמפ שיש ירידה בקניית האלכוהול, אז הוא אמר 'אין בעיה, אני משחרר את רובשקין'...] רואים בתמונות את כל השולחנות של 770 מלאים בבקבוקי משקה – לפני ואחרי...

התפללו קבלת שבת וערבית.