י"ב סיון ס"ט – מגדל עדר-בת עין (בית משפחת נתיב)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

ניגנו כמה ניגונים.

א. הקדמה וסיכום פרק ו' עד כה

דרישות קונטרס העבודה נכתבו לתלמידי תו"ת המסורים

אנחנו באמצע הלימוד של קונטרס העבודה, שזה הקונטרס האחרון שהרבי הרש"ב כתב בשביל תלמידי הישיבה בליובאוויטש. זה בעצם מסכם את כל הגישה של החינוך החב"די, הכל מסביב לעבודת התפלה ואיך לעורר אהבה אמיתית לה' בלב – שזה על ידי התבוננות, התבוננות בדרך חב"ד שנקראת התבוננות פרטית. לא להסתפק במה שקורא לו התבוננות כללית, שזה מעורר את האדם קצת, אבל בסופו של דבר זה לא פועל לזיכוך נפשו הבהמית, שזו התכלית – בשביל זה ה' הוריד את הנשמה לתוך הגוף, לתקן את הגוף והנה"ב. התבוננות כללית לא עושה את זה, ואפילו הרגש שמולידה בלב זה לא משהו אמיתי, אלא גובל בדמיונות שוא, לכן חייבים לעמול קשה ולהתמסר לעבודת ההתבוננות, התבוננות פרטית דווקא. זה מה שהוא דורש מהתלמידים. הוא דורש מכל אחד, אבל בלי להבין שהדבר הזה נכתב לתלמידי הישיבה שהם עם נכונות מלאה לקיים את דרישותיו קשה להבין מה רוצה ממני. צריך להבין שנכתב לתלמידים חרוצים, חיילים, שרוצים לעבוד נפשית מאד קשה על מנת להתבונן ומתוך זה לעורר רגש אמיתי בלב, שעל זה כתוב "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא" – אין עבודה כמו עבודה מתוך אהבה. שצריך להגיע לאהבה, זה העיקר.

התבוננות בחיות כל העולם

יש בקונטרס שבעה פרקים ואנחנו לומדים בהמשכים, וכעת נמצאים באמצע פרק ו. הנושא שמדבר עליו כאן, שכדי שאור ההתבוננות יחדור פנימה, לתוך הלב שלי, צריך קודם כל להדגיש את ההתבוננות איך שכל דבר בעולם חי בחיות אלקית פנימית. כלומר, שעיקר ההתבוננות צריכה להיות – במיוחד אצל מתחילים – באור אין סוף הממלא כל עלמין, להתבונן איך אור ה' "ואתה מחיה את כולם". יש מדרש, שמובא בשער היחוד והאמונה, "אל תקרי 'מחיה' אלא 'מהוה'". שאתה קודם כל מהוה את כולם יש מאין, ואחר כך, כשיש כבר דבר נברא, אתה מכניס בו נפש ומחיה אותו בחיות פנימית. האריז"ל אומר שאפילו באבן דומם יש נפש, וזה גם כתוב בשער היחוד והאמונה (שזה מה שלומדים בחת"ת בתקופה הזאת) – שה' מחיה כל דבר על ידי אותיות שמו אשר יקראו לו בלשון הקדש. גם זה רמוז במלה "ואתה", האותיות מ-א עד ת היוצאות מ-ה מוצאות הפה. "בדבר הוי' שמים נעשו" וזה מה שכל הזמן מהוה ומחיה ומקיים את הנבראים.

הארת האין האלקי – חיות והכרה

במה שלמדנו בשיעור האחרון הוא גם הסביר שיש הארה של האין האלקי – הכל נברא יש מאין, ומה שמתלבש בתוך הנברא (בתוכי, בתוך השלחן, בתוך כל דבר) זה הארה מהאין האלקי. זה גם נותן חיות – חוץ מדומם יש צומח-חי-מדבר, זה נותן גם את החיות המורגשת לנברא – וגם את אור השכל. ככל שהנבראים יותר גבוהים בסולם של דצח"מ יש יותר ויותר הכרה, אז זה גם נותן אור של הכרה – כל אחד ואחד לפי המדרגה שלו, שבסופו של דבר "וראו כל בשר יחדו כי פי הוי' דבר". התכלית שהכל – גם חיות, וממש כל הנבראים – יכיר בבורא עולם, בה'. כל זה בעצם שני ממדים של אור וחיות מתוך האין האלקי שכל הזמן מהוה ומחיה את המציאות. אבל מה שמתלבש בתוך התודעה – גם בחיות וגם בהשגה של כל דבר (כמו שקורא לזה) – זה רק הארה מהאין, ויש גם עצם האין האלקי, המקור שלו שהוא למעלה. שוב, זה לא עצמות ה', אלא עצם האין האלקי – איזה הארה מהיש האמיתי של ה' – אבל הוא זה ששופע חיות והויה וקיום לכל דבר בעולם.

לפני שנתחיל ללמוד את המשך פרק ו' נעמיק בזה קצת (מה שלא העמקנו בשיעור הקודם):