שיעור 10 - כז אייר תשס"ט - דף 4 |
JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL
סדר ההשתלשלות בפסוק "בראשית וגו'" בביאור הפסוק הראשון לפי רבי הלל יש שלש מדרגות כלליות של השתלשלות כל העולמות מלמעלה למטה – "בראשית, ברא אלהים, את השמים ואת הארץ": "בראשית" הוא לפני הצמצום הראשון. רבי הלל מביא את דברי הזה"ק שמפרש "בראשית", ברא שית, כ"מלה גליא בכלל מלה סתימאה" – "שית" זה "מלה גליא" (מקור שש המדות באור אין סוף שלפני הצמצום) ו"ברא" זו "מלה סתימאה" שמורה על עצמות אור אין סוף שהוא סתימו דכל סתימין. הכל הוא בסוד "גליף גליפו בטהירו עילאה", מה שישער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל, וד"ל. "ברא אלהים" היינו שמוציא את ה"שית" החוצה ("ברא" הוא גם לשון יציאה לבר, לחוץ), והוא סוד הצמצום והרשימו. "ברא" היינו העלם האור אין סוף ב"ה על ידי כניסת המאור – הסתימו דכל סתימין הנקרא "ברא" כנ"ל – במקום האור (סוד המאור נכנס במקום האור = לב-כבוד פעמים הוי' ב"ה = ארץ ישראל = אור הכתר = ד פעמים יצחק, כח העצמות הפועל את סוד הצמצום) ו"אלהים" היינו פעולת הצמצום והשארת הרשימו של האור והשיעור בעצמו בכח הקודם, וד"ל. "את השמים ואת הארץ" זה כלל כל העולמות כמו שהם נמצאים במחשבה הקדומה דא"ק (כאשר כבר יצאו מן הכח דשיעור בכח הנ"ל אל הפועל של המציאות שלאחר הצמצום). זה באותיות של קבלה (וחסידות) איך הכל נמצא בפסוק הראשון, מאוא"ס עד א"ק. אחר כך, כל המשך מעשה בראשית בתורה היינו המדרגה הרביעית הכללית של השתלשלות כל העולמות המכונה "קֹרא הדֹרות מראש" – יציאת כל העולמות מתוך המחשבה הקדומה דא"ק לפי סדרם (דור אחר דור), סוד "מי פעל ועשה קֹרא הדֹרות מראש אני הוי' ראשון ואת אחרֹנים אני הוא" כמבואר במ"א, וד"ל. זהו בקיצור סדר ההשתלשלות מלמעלה למטה. סדר ההתבוננות בהשתלשלות בפסוק "שאו מרום עיניכם" אבל סדר עבודת ההתבוננות מלמטה למעלה הוא ככתוב בפסוק "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר": "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" היינו עד למדרגה של "את השמים ואת הארץ" שבפסוק "בראשית ברא..." כנ"ל, כל ה"אלה" (ו פעמים ו מדות, עיקר מעשה בראשית) כמו שנמצאים במח"ק דא"ק, בחינת "מי" (דקיימא לשאלה). "שאו מרום עיניכם" זה להגיע דרך ההתבוננות הפרטית, מלמטה, כמו ברמב"ם שמתבונן בגדולת ה' בטבע – לאט לאט עולה מעולם לעולם ומתבונן איך שהמדות דבי"ע כלולות בו"ק דאצילות, ואיך שהמדות דאצילות כלולות במדות שבכתר דאצילות, ולבסוף איך שהמדות כלולות בו"ק דא"ק ונסקרות כאחת במחשבה הקדומה דא"ק (עליה נאמר "לית מחשבה תפיסא בך כלל" אפילו מחשבה הקדומה דא"ק, סוד "כי לא מחשבותי מחשבותיכם", אך על ידי עבודה, עבודת ההתבוננות, "דרך הוי'" הירושה לנו, בני אברהם אבינו הראשון, אפשר לעלות למעלה יותר ועד לאוא"ס שלפני הצמצום כנ"ל, וד"ל). "מי ברא אלה" זה תחלת הזהר, "מי דקיימא לשאלה" כנ"ל. למעלה מ"מי ברא אלה" יש את עצם שם אלהים, לפני שמתפלג ל"מי ברא אלה", סוד הרשימו כנ"ל (פירוש "אלהים" בפסוק הראשון של התורה "בראשית ברא אלהים " כנ"ל). הרשימו זה להוציא מהכח של "שיער בעצמו בכח וכו'" שלפני הצמצום אל הפועל הראשון שלו. רבי הלל מסביר שיש כלל גדול, שכל מה שלפני הצמצום נקרא "בכח" וכל מה שאחרי הצמצום נקרא "בפועל". סוד הצמצום – הוצאה מהכח אל הפועל (ואל הפועל ממש) ננסח את זה בלשון ששייך לכל אחד ואחד: סוד הצמצום זה פשוט להוציא דברים מהכח אל הפועל. יש לך משהו בכח, ואתה רוצה להגשים משהו בחיים שלך – צריך בשביל זה את סוד הצמצום. סוד הצמצום זה המעבר, שכל מה שיש לאדם בכח, שלא הצליח עדיין להפיק ולהוציא לפועל, זה נקרא שהוא עכשיו לפני הצמצום. הוא משער את זה, זה עולם המלבוש, אבל זה עדיין לא בפועל. צריך כח – שם אלקים זה גבורה וכח – לעשות צמצום ולהתחיל להוציא את זה, קודם כל בסוד הרשימו. זה הרשימו של מה שהיה לך בתכנון, ב"גליפו", בעולם המלבוש שלך, ב"בראשית" שלך (שזה מה שיש לך לפני הצמצום). הדבר הראשון כאשר אתה מתחיל לעשות משהו, הוא להוציא מהכח אל הפועל, זה עדיין חשוך לגמרי – ברשימו לא רואים עדיין שום דבר. אבל היה צמצום, יש חלל, יש רשימו, וכעת כל הפרטים יצאו מהכח הנעלם לקראת הגילוי שבמחשבה הקדומה דא"ק ואילך. א"ק זה הפרצוף הראשון, העולם הראשון, אחרי הצמצום, והוא כבר שייך לפועל ממש (הרשימו היינו פועל, אבל עדיין לא פועל ממש; נמצא שיש ג בחינות בסוד חש-מל-מל: כח, פועל, פועל ממש = 780 = מחשבתיך = עשית כנ"ל, וד"ל (= ל פעמים הוי' = טל במשולש; כח פועל פועל = 400, 20 בריבוע, ממש = 380 = יהלם 19, יחד = משולש 20 ו-19, ודוק שיש כאן כלל חשבוני), המעבר לא"ק היינו כמו שהאדריכל עשה תכנית וכבר מסר אותה לקבלן שיש לו חומרי הבנין. יש קבלן, ועכשיו הכל נמצא במחשבה הקדומה דא"ק, והקבלן סוקר הכל בסקירה אחת – יודע לקרוא את התוכנית. המשך סדר ההתבוננות בהשתלשלות בפסוק "שאו מרום עיניכם" אחר כך אומר "המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא". כאן הרש"ב מביא פסוק אחר מתהלים, "מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא", אבל בפסוק בישעיהו "שאו מרום עיניכם" כתוב "לכֻלם בשם יקרא". חושבים שזה לקרוא לכל אחד בשם שלו, אבל כתוב בהקדמת הזהר שלקרוא זה להוציא משהו ממקורו, להוציא מהעלם לגילוי, ו"ב..." זה כמו על ידי. הזהר כותב ש"לכלם בשם יקרא" היינו שקורא וממשיך את כולם על ידי שם, ואיזה שם? שם אלהים (של "ברא אלהים" בפסוק "בראשית ברא אלהים" כנ"ל). על ידי שם זה, סוד כח הצמצום והרשימו, ממשיך וקורא מהמלבוש שלפני הצמצום אל אחר הצמצום. שוב, "המוציא במספר צבאם" – כל מה שלפני הצמצום – "לכלם בשם יקרא", מוציא על ידי שם אלהים. אחר כך כתוב "מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר" – זה מדבר לפני הצמצום, כי בפסוק הזה עולים בהתבוננות מלמטה למעלה כנ"ל. בכתבי האריז"ל כתוב ש"מרב אונים ואמיץ כח" זה אבא (און זה כח אבא להזריע "זרעא חייא וקיימא" הנקרא און) ואמא (ש"אמיץ כח" זה כח האמא לקבל את הזרע ולהרות). יש יחוד בחו"ב שבמדרגת "אחד" שלפני הצמצום, שגם קשור לסוד השעשועים העצמיים (שזה עוד לפני הרצון להיטיב), ויחוד זה מוליד אחר כך בתוך המלבוש ש"איש לא נעדר", שכל הפרטים שעתידים להיות, עד עולם הבא ונ' אלפי יובלות וכו', כבר כלולים שם. |
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד