שאלה: האם העלאת המלכות לבינה תלויה בזכויות של עם ישראל? במה זה תלוי?

הרב: ודאי, זה תלוי בזה שקודם כל נקבל מלכות. ברגע שיהיה מלך על פי תורה – ומלכותו ברצון קיבלו עליהם...

אולי זה יסביר לך, יש משל של ידידנו, דניאל שליט, שהסביר לעיתון לפני כמה ימים: אם תיקח מנגינה של קוזאקים ותשמע אותה לפי איך ששר אותה הקוזאק ואחר כך תשמע בדיוק את אותה מנגינה כמו שיהודים שרים אותה ב'טיש' של הרבי ותביא מוזיקולוג, שישמע, הוא פשוט יגיד שזו מנגינה של קוזאקים שהיהודים גנבו אותה. אך מי ששומע, שיש לו 'אזנים לשמוע', באופן הכי מוחשי הוא ידע שלא נגע ולא פגע זה בזה, וזה שונה מן הקצה אל הקצה, הרחק מזרח ממערב, שבפי הקוזאק – שהמנגינה באמת נלקחה ממנו – אין בזה שום השראת אלוקות, זה גוף ללא נשמה, ובפי היהודי זה חדור אלקות ויש בזה השראת אלוקות. שוב, המומחה למוזיקה לא יבחין בשום דבר רק יאמר שזו גניבה. זו דוגמא טובה, כל דבר שבקדושה – מצד החיצוניות – כמו הגוף וזה מה שבין הדם והגוף של היהודי לשל הגוי – ש'אף על פי שנדמה בחומריותו אותו הדבר', אך הבחירה העצמית של הקב"ה ואיפה שיש השראת אלוקות זה רק כאן ולא שם! בתוך הגוף דוקא, בתוך אותם תווי הנגינה, שהם על דרך הגוף – הכלים. בחיצוניות לא רואים את זה. אם זה נעשה בקדושה יש בזה השראת אלוקות ויש בזה את כל הסגולות הללו שאנו מסבירים. ואם בכל זאת אתה שואל איך מגיעים לזה, זה ע"י שהמלך יתבונן.

בצורה הכי פשוטה, מה כתוב כאן? שבשביל שתהיה מלכות צריך לעלות לבינה. בינה זה שמיעה, 'שמע ישראל'. מלכות שעולה לבינה, זה קורה במלכויות של ראש השנה, החתימה של המלכויות זה בעצמו עלית המלכות לבינה. מה כתוב שם בסוף? שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. יש מחלוקת האם שמע ישראל זה מלכויות, איפה זה כתוב במלכויות? ב'אחד', והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. זה ר' יוחנן שפוסק שפסוק זה שייך למלכויות, השיא של מלכויות. זו הדוגמא הכי טובה של עלית המלכות לבינה וזה קורה בראש השנה. נאמר את זה אחרת, שהעם יתחיל להתבונן. כמו שיש מבצעים של הרבי, יש הרבה יהודים, עוד לפני המבצעים, מיקירי ירושלים שהיו עושים מבצע זה על דעת עצמם – לומר עם יהודי חילוני – לא שומר תורה ומצוות – שמע ישראל, יש כמה סיפורים מהדור הקודם. לומר עם עם ישראל שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, זו דוגמא של העלאת המלכות לבינה. בינה זה להבין את שרש האמונה שלנו, ה' אלקינו ה' אחד.

עד כאן היתה ההקדמה, עכשיו נקרא מתוך הספר:

מפשט המאמר דינא דמלכותא דינא משמע שביצוע הדין דמלכותא בפועל ממש הוא בהסכמת התורה.

מה זה דינא דמלכות דינא, הפשט? עד כאן אמרנו סוד. שהסוד הוא שהדין הראשון הוא דינא קשיא והשני הוא דינא רפיא.

שאלה: הדין הראשון הוא דינא קשיא והדין השני הוא דין תורה?

תשובה: הדין הראשון הוא שככה מלך עושה דין והשני הוא שהתורה מסכימה שככה הדין על פי תורה. מה שהמלכות עושה התורה מסכימה, שהיא תורת אמת, תורת חיים, תורת חסד.

והיינו שבשעת מעשה, שעת ביצוע בפועל ממש מאיר בדין המוגדר, דהיינו דינא קשיא, מעצם הנטיה לדין, אך מכיון שנטיה זו היא ממקום בינה – עלמא דאתכסיא, שמבחינת הנסתרות וגו', סוד תורת אמך וד''ל – ע"כ תוך כדי כיוון מידת הדין למעשה, מרפה היא את קשיחות מידת הדין הגלויה, וד''ל.

מה כתוב כאן? על פי פשט זה ההפך. בפשט, התורה מסכימה לנהוג לפי הדינא קשיא.