חיפוש בתוכן האתר

שפת אמת פרשת נח - מוצאי כ"ח תשרי תש"פ – כפר חב"ד הדפסה דוא

בע"ה

מוצאי כ"ח תשרי תש"פ – כפר חב"ד

כח לשון הקדש

שפת אמת פרשת נח; בר מצוה יוסף-יצחק שי' דוד

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

התורה האחרונה בשפת אמת על הפרשה[ב] עוסקת בדור הפלגה, הנושא של סיום הפרשה:

על מעשה דור הפלגה נאמר זכור ימות עולם כו' שנתרחקו כל האומות מלשון הקודש ונשאר רק לבני ישראל. כי לשון הקודש שורש כל הלשונות. כי עיקר יתרון המדבר בכח הנשמה דכ' ויפח כו' לנפש חי' לרוח ממללא והוא לשון הקודש ומזה יש התפשטות כל ע' לשונות כמ"ש יתן אומר המבשרות צבא רב ונשאר לבנ"י שיש בהם הנשמה. וזה עצמו אות לבנ"י שהם חלק ה' חבל נחלתו. ולכן הם מיוחדים להעיד על הבורא כי כל כח המדבר שניתן לאדם כדי להעיד על השי"ת. וז"ש אתם עדי נאום ה' שיש לכם זה הלשון הקודש ונקרא נאום ה'. וכ' בעד על פי שני עדים. דרשו חז"ל שלא ישמעו סנהדרין מפי המתורגמן. וכל הלשונות הם בחי' תרגום. אבל העדות צריך להיות בלשון הקודש.

פסוקי האזינו ביחס לדורות פרשת נח

הוא דורש על דור הפלגה יחידת פסוקים מיוחדת בשירת האזינו: "זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבֻלֹת עמים למספר בני ישראל. כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו"[ג]. על מה מדברים הפסוקים האלה? מתי התרחשו הדברים? רש"י מפרש אותם על הדורות בפרשתנו (בעיקר):

הפסוק הראשון מתייחס לדורות שנשטפו במים – "'בינו שנות דור ודור'. דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם"[ד]. גם תחלת הפסוק הבא חוזרת לאותם דורות – "'בהנחל עליון גוים'. כשהנחיל הקב"ה למכעיסיו את חלק נחלתם הציפם ושטפם" (אך הדגשת החלק והנחלה, "בהנחל... חלק נחלתם", כבר רומזת לפסוק הבא, חותם יחידת שלשת הפסוקים, "כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו").

המשך הפסוק הבא כבר עוסק בדור הפלגה – "'בהפרידו בני אדם'. כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן אלא 'יצב גבולות עמים', קיימם ולא אבדם. 'למספר בני ישראל' – בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשון". התכל'ס היא בפסוק הסיום – "כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו".

"שפה אחת" – לשון הקדש – גורמת ל"עצה אחת"

השפת אמת מסביר[ה] ששני הדורות שבפרשתנו פגמו בשתי הבריתות – דור המבול פגם בברית המעור ודור הפלגה פגם בברית הלשון[ו] (שתי הבריתות המכוונות זו כנגד זו, כנודע[ז]). לכן ה' הפריד את בני האדם על ידי הלשון – בלבל את לשונם וחלק אותם לשבעים לשון. בהתחלה כתוב "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים"[ח] – כולם דברו שפה אחת, ורש"י אומר שדברו לשון הקדש. נוסיף גימטריא – של בעל הטורים[ט] – ש"שפה אחת" עולה בגימטריא "לשון הקדש" (על ידי הוספת הכולל ל"שפה אחת", וכדרכו של בעל הטורים לא לציין את הוספת הכולל[י]).

התרגום אומר ש"דברים אחדים" היינו "עצה אחת". למה עצה אחת? תרגום יונתן[יא] – ועוד יותר תרגום ירושלמי[יב] – כותב שצבור שמדבר לשון הקדש, הלשון שבו נברא העולם, מגיע ל"עצה אחת". הרבי אמר[יג] שאנחנו צריכים לטכס עצה איך להביא את המשיח – "אני את שלי עשיתי" וכעת עלינו לטכס עצה איך להביא את המשיח. בשביל לטכס עצה אחת – "פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום"[יד] – צריך לדבר לשון הקדש. בר מצוה מקבל דעת, שהיא מח האחור כו', אבל כתוב בזהר שהדעת גנוזה בפה[טו]תהא שנת פה – איפה? בלשון. הדעת שלנו (כח ההתקשרות וההתחברות שלנו) היא לשון הקדש.

לשון הקדש – כח הדעת להעיד על ה'

מסביר השפת אמת שכל הסיפור של דור הפלגה הוא בשביל להפריד – "בהפרידו בני אדם" – שכל אחד ידבר שפה אחרת, אבל רק לבני ישראל נשארה ה"שפה אחת", לשון הקדש. למה? כי בתחלת הבריאה כתוב "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה"[טז]. "נפש חיה" היינו "רוח ממללא"[יז], אבל היתרון המיוחד של המדבר – המופיע דווקא אצל בני ישראל – הוא שהנשמה שלו נמצאת בתוך הדיבור שלו. אז, כאשר ה"נשמת חיים" נמצאת בתוך ה"נפש חיה" – מה שמתחולל דווקא בלשון הקדש, אצל עם ישראל – מגיעים ל"עצה אחת", הדעת שמקבל הבר-מצוה[יח].

ממשיך ומסביר השפת אמת על "אתם עדי נאם הוי'"[יט], ש"נאם הוי'" היינו לשון הקדש[כ] – מה שמיוחד לנו. תכלית הלשון להעיד על הבורא יתברך, שיש בורא בעולם והוא אחד, ולשם כך יש לנו לשון ודבור. "אתם עדי נאם הוי'" – "נאם הוי'" היינו לשון הקדש, שנברא בשביל להעיד על ה'. מעלה זו קיימת רק אצלנו, "כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו", שיש לנו לשון הקדש.

גם בר מצוה שמקבל דעת, "דעת גניז בפומא", מקבל את הסוד-הענין של לשון הקדש – כח העדֻת על ה' – ובכך יכול לטכס עצה נכונה איך להביא את המשיח. ההיפך מדור הפלגה, שהיתה להם שפה אחת ודברים אחדים לא לשם שמים, נגד יחידו של עולם. לכן ה' לקח מהם את לשון הקדש והשאיר אותה אצלנו. זה מה שמתגלה בבר מצוה, הסוד של לשון הקדש.

תכלית לשון הקדש לקרב

חז"ל אומרים ש"נח על שם קרבנו נקרא" – כל מעשיו הם להעלות ריח ניחוח, לקרב את המציאות לאלקות, לקרב את הארץ לשמים (ומפרש זאת בעל אור החיים בפרטות על "את האלהים התהלך נח")[כא]. הסוד הזה של לשון הקדש הוא גופא מה שמקרב את כל העולם, היות שכל ענין ותכלית לשון הקדש הם להעיד על מציאות הבורא, על אחדות הבורא ועל הטוב של הבורא. זהו ה"נעוץ סופן בתחלתן" של סוף הפרשה, תיקון דור הפלגה – "חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו" – בתחלת הפרשה, "את האלהים התהלך נח".

בכך נסיים, נברך את חתן הבר-מצוה שי' בכל מעלות נח, והעיקר שיוכל לדבר בלשון הקדש – "פתח פיך ויאירו דבריך"[כב], להעיד על "הוי' אחד" בפני כל העולם, ועל ידי לשון הקדש לטכס עצה מה עושים כדי להביא את המשיח, שהגאולה היא יחוד קוב"ה ושכינתיה, ושהכל יהיה בשמחה ובטוב לבב מרב כל, לחיים לחיים.



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] שפת אמת נח תרס"ד.

על לימוד התורה האחרונה של השפת על הפרשה השנה – שנת שפ"ת אמת – ראה שיעור שמח"ת ש"ז (נדפס ב"ואביטה" בראשית).

[ג] דברים לב, ז-ט. ורמז: כל יחידת הפסוקים – "זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבֻלֹת עמים למספר בני ישראל. כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו" – עולה משיח (שם חי) פעמים חי (6444).

[ד] בדור אנוש הדמות העיקרית היא, כמובן, אנוש. בדור המבול הדמות העיקרית היא נח. אנוש נח = 415. והנה, את הפסוק "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" פירשו חז"ל (שבת כג, א) כמקור לחנוכה מן התורה, וחשמונאי – הדמות של חנוכה (אותיות משיח נאו) עולה 415 (אותן האותיות בחיבור מי של חשמונאי ל-נ של נח).

[ה] שפת אמת תרנ"ד.

[ו] וכמה רמזים: מעור לשון עולה שבת (שיש בה שתי בחינות, "את שבתֹתי"), היינו נח-מנוחה בחי' שבת כמבואר וממילא "נח נח" כנגד ברית המעור וברית הלשון, תחלת פרשת נח וסוף פרשת נח. מעור לשון במספר קדמי עולה 2702 (כל הפסוק הראשון בתורה ע"ה) = 7 פעמים לשון! אם כן, חלק הקדמי מוסיף על שבת (מעור לשון) עוד 2000, סוד ב רבתי ד"בראשית".

ההפרש בין מעור ל-לשון הוא 70, סוד "יצב גבלת עמים למספר בני ישראל", מקור 70 לשונות הכלול בלשה"ק.

מעור לשון ר"ת מל של סוד חש-מל-מל – המל הראשון בסוד המעור (מל לשון מילה, ברית מילה) והשני בסוד הלשון (מל לשון דבור מי ימלל).

[ז] ספר יצירה פ"א מ"ג. הקשר בין הבריתות רמוז באזכור הראשון של רש"י ל"לשון הקדש" (בראשית ב, כג) – "'זאת הפעם'. מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה. 'לזאת יקרא אשה כי מאיש וגו''. לשון נופל על לשון מכאן שנברא העולם בלשון הקדש" – אזכור לשון הקדש, "ברית הלשון", בהקשר ל"ברית המעור" דווקא. עוד פעמיים מזכיר רש"י "לשון הקדש" בחומש בראשית: אצלנו, ב"שפה אחת" של דור הפלגה, ובהתגלות יוסף הצדיק – שענינו ברית – לאחיו (בראשית מה, יב). גם בפעם השלישית – "'והנה עיניכם רואות'. בכבודי ושאני אחיכם שאני מהול ככם. ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש" – מופיע הקשר המובהק בין "ברית הלשון" ("פי המדבר אליכם בלשון הקודש") ו"ברית המעור" ("שאני מהול ככם"). השלשה בהם מופיעה "לשון הקדש" – אדם פלג יוסף – עולים יחד שדי, שם הברית. במילוי – אלף דלת מם פא למד גימל יוד וו סמך פא (ח"פ 137) – הם עולים "אשה משכלת" (משלי יט, יד), השייכת לתיקון הלשון (ראה לקו"מ יט – שם "אשה משכלת" היינו לשון תרגום, סוד "עץ הדעת טוב ורע" המתחבר בשבת ל"עץ החיים" ונעשה אך טוב – ובלקו"מ ב "אשה משכלת" היינו מדת האמת, סוד לשון הקדש, עיי"ש, ובלקו"מ צב שם "משכיל" בסוד החכמה, "קדש מלה בגרמיה", ודוק).

[ח] בראשית יא, א.

[ט] על בראשית יא, א.

[י] ביחד, "שפת אחת" "לשון הקדש" עולה 1589 = 7 פעמים ברכה, שבע ברכות שנמשכות על ידי לשה"ק. "שבע ברכות" = 1000, אלף אורות של מתן תורה, "האלף לך שלמה" (שה"ש ח, יב), שלמות לשון הקדש.

[יא] וזה לשונו: "והוה כל ארעא לישן חד וממלל חד ועיטא חדא בלישן קודשא הוו ממללין דאתבריא ביה עלמא מן שרויא".

[יב] וזה לשונו: "והוון כל דרייא דארעא לישן חד וממלל חד עיצה חדא ארום בלישן קודשא הוו ממללין דבה אתברי עלמא מן שרויא".

[יג] שיחת כ"ח ניסן תשנ"א.

[יד] ישעיה ט, ה.

[טו] זהר ח"ב קכג, א: "דעת גניז בפומא". בשרש היינו הדעת דרדל"א שמאירה באוירא ומשם נמשכת לפומא קדישא דסוד הדיקנא דאריך, תיקון "וחטאה". והוא סוד "אור הגנוז" בתורה המתגלה לצדיקים – "ועמך כֻלם צדיקים" (ישעיה ס, כא) – בכל דור ודור, ובפרט לנשיא הדור עליו נאמר "אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד, כב), "אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו" (רש"י שם), שהוא ימשיך מסוד תיקון "וחטאה" את הדעת הגנוזה בו, בחינת "נורא עלילה על בני אדם" (תהלים סו, ה), וד"ל.

[טז] בראשית ב, ז.

[יז] אונקלוס עה"פ.

[יח] על כח הלשון נאמר "מות וחיים ביד לשון" (משלי יח, כא), ראשי תבות מבול, רמז ל"נעוץ סופן בתחלתן" בפרשת נח. לפי סדר אותיות מבולמות ביד וחיים [ב]לשון, מות ביד = 462, נתיב, רלא שערים פנים ואחור, כנודע = וחיים בלשון! "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" = 1496 = 22 פעמים 68, 22 אותיות לשה"ק פעמים חיים. בדילוג אותיות: 612, ברית, 9 פעמים חיים, ו-884, 13 פעמים חיים, וכידוע ש-22 אותיות לשה"ק מתחלקות ל-9 ו-13 כמבואר באר"י (ראה אמונה ומודעות בתחלת "עיקרי האמונה של פנימיות התורה").

"כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו" (סוד הנחלת לשון הקדש לעם בני ישראל לבד, כמו שמסביר בעל השפת אמת) = 1026, וביחד עם "שפה אחת" = 1820, שבעים פעמים שם הוי' ב"ה, שרש התכללות שבעים לשונות בלשון הקדש (ראה מפרשים ל"ודברים אחדים", ומה שאסור לסנהדרין לשמוע מפי התורגמן, כמו שכותב השפת אמת). והוא (1820) הערך הממוצע של "מות וחיים ביד לשון" (922) וברכת כהנים (2718) שענינו תיקון הדבור (כב אותיות לשון הקדש) בשלמות, "אמור להם" (במדבר ו, כג).

[יט] ישעיה מג, י.

[כ] כך יש לפרש בכל פעם שכתוב "נאם הוי'" בתנ"ך. יש 268 "נאם הוי'" בתנ"ך וביחד עם "נאם הוי'" = 385, שכינה, סוד הדבור = "[מות וחיים ביד לשון] ואהביה יאכל פריה".

[כא] המ"מ למשפט זה וביאורו באריכות בחלקו הראשון של השיעור – נדפס לעיל בחוברת.

[כב] ברכות כב, א.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com