י"ח טבת ס"ט – הכנסת ס"ת לישיבת חב"ד נצרת עילית

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א

ניגנו ניגון ההכנה, ו"לכתחילה אריבער".

א. שלש המצוות האחרונות בתורה

נאמר משהו בקיצור:

שלש המצוות האחרונות של התורה – הן מצוות תורה (תריא), ברית, ו-תריג. כעת זכינו לקיים את המצוה ה-תריג, "כתבו לכם את השירה הזאת וגו'" – מצות עשה על כל יהודי זכר לכתוב לעצמו ספר תורה. המצוה לכתוב לעצמו היא עד כדי כך שזה גם שאלה בפוסקים (תורת חיים) אם מי שנידב את הס"ת לישיבה וכו' יצא ידי חובה, כי צריך להיות שלו. אחרונים אומרים שכן, כי שמר לעצמו איזו זיקה. יש הרבה פלפול בזה, כי מזכים את הציבור וגם הוא חלק וכו' – לכן נוהגים להקל בזה, לא כדעת התו"ח במצוה זו. על כל פנים, זו המצוה של כל יהודי לכתוב ס"ת. המצוה שלפניה היא מצות הקהל – כעת אנו בשנת הקהל. שתי המצוות הן בפרשת "וילך", ואח"כ אין עוד מצות לפי המנין הרגיל (יש מי שאומר שמ"ישתו יין נסיכם" בהאזינו יוצאת מצות ל"ת דיין נסך, אבל לפי רוב מוני המצות לפי סדר התורה על פי שיטת הרמב"ם, אלו המצוות האחרונות). "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו וגו' וגו'". המצוה הקודמת, לא בפרשת וילך אלא בפרשת תבוא – סמוך לתוכחה לפניה – מצות "והלכת בדרכיו", מצוה להתדמות אליו יתברך, "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא ארך אפים וכו'". הרמב"ם מוסיף גם "מה הוא גבור" ועוד. הרמב"ם עושה מזה פרצוף של עשרה דברים שצריך להתדמות אל הקב"ה, כמבואר במ"א. על פי פשט עיקר ההתדמות זה ביגמה"ר, לכן מה הוא רחום כו' ומה הוא חנון כו' זה העיקר. ברור שהמצוה הזאת להתדמות לקב"ה זה נקרא שהקב"ה בעצם ברא אותנו בצלמו ובדמותו – ה' ברא אותנו כדי שאדם יהיה דומה לה', לא בגוף הגשמי אלא במדות הרוחניות. אם כן, כל מה שה' ברא את האדם – חדש את היצור הזה (יציר כפיו של הקב"ה) – כדי שאדם יוכל לקיים את המצוה ה-תורה. לשון הפסוק "והלכת בדרכיו" וחז"ל מפרשים מהן דרכי ה' – "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון". פשוט שזו מצוה כללית בתורה, אחר כך ממשיכים הלאה לשתי מצוות נוספות בתורה – הקהל וכתיבת ס"ת.

צריך להבין את הסדר כאן, לפחות של שלש המצוות האחרונות בתורה. כהקדמה, יש לומר ששלש המצוות האחרונות מקבילות – על דרך אתב"ש, "נעוץ סופן בתחילתן וכו'" – לשלש המצות הראשונות שבתורה, שהן שלש המצות שבחומש בראשית, ספר הישר: "פרו ורבו" כנגד מצות כתיבת ספר תורה – כל יהודי שנולד, נשמה בגוף, לבן על גבי שחור, הוא על דרך ספר תורה שנכתב שחור על גבי לבן, שעל כן ראוי שתיכף ללידה ירכשו ההורים לתינוק אות בספר תורה (ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה כנודע, "ישראל ואורייתא כולא חד"). ברית מילה כנגד מצות הברית בסוף התורה, מצות הקהל את העם לבוא בברית יחד עם ה'! גיד הנשה כנגד "והלכת בדרכיו" – מצות גיד הנשה ניתנה ליעקב אבינו, מדת התפארת והרחמים, מי שאמר לבניו "אל שדי יתן לכם רחמים" ר"ת ישראל כנודע, והמצוה היא להוציא את השכחה-הנשיה, מכף הירך, מהטבעיות, שיוכל ללכת ב"דרך ישרה שהיא תפארת כו'" מתוך מודעות מלאה לקיום מצות להתדמות אליו יתברך. ורמזים בזה: פרו ורבו מילה גיד הנשה = 962 = 26 פעמים 37, הוי' ב"ה פעמים הבל, יחידה, סוד המילוי של שם סג כנודע. והלכת בדרכיו = 703, המשולש של 37, 19 פעמים 37, חוה פעמים הבל בנה, תיקון הפרט על ידי "תורה צוה לנו משה" ר"ת משה שת הבל, הוא בעיקר תיקון הבל, משא"כ תיקון הכלל הוא בעיקר תיקון קין, כפי שנראה להלן. והלכת בדרכיו הקהל כתיבת ספר תורה = 2626 = הוי' פעמים מאין [צוה] = אלהים בריבוע פרטי – על ידי ג המצות האחרונות של התורה זוכים לתקן את החטא הראשון של אדם וחוה ומתקיים רצון ה' המקורי בבריאת האדם עלי ארץ – "אני אמרתי אלהים אתם", ודוק. שלש המצות הראשונות ביחד עם שלש המצות האחרונות = 3588 = 26 פעמים 138, הוי' פעמים מנחם [צמח שמו]= יוסף [עוף] פעמים חיה, הערך הממוצע של השש = 598 = 23 פעמים 26, וד"ל.

אפשר לומר ששתי האחרונות הן יחידה בפני עצמן, כי שתיהן בפרשת וילך – ממש ביום שמשה הולך להסתלק מן העולם. הוא הולך, ותוך כדי זה עדיין מצוה אותנו שתי מצוות עשה מבין רמח מ"ע של התורה (עד כאן היו צלם אלהים מצות עשה, ועכשו משלים את ה-ב של בצלם אלהים = רמח). היות שמספרן ברית ו-תריג (ביחד, ברית תריג = 1225 = לה בריבוע = מט, ז בריבוע, במשולש = "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" שקראנו בחת"ת של היום, שלמות מיוחדת במינה, כמבואר באריכות במ"א), ראוי לצרף גם מצוה תורה, שהרי כתוב בסוף מכות על פי הפסוק "תורה צוה לנו משה" – שמשה צוה תורה מצוות, חוץ מ"אנכי" ו"לא יהיה לך" ש"מפי הגבורה שמענום". משה קשור לתורה, אז ברור שלמצוה ה-תורה יש אליו קשר מיוחד, וזה המצוה להיות כמו ה' – מה יכול להיות יותר מזה. אחרי שהגענו ל-תורה, מה צריך יותר מזה? ברית ואחר כך תריג. ידוע ש-תריג זה בגימטריא משה רבינו. משה מצוה את המצוה ה-תורה, אבל כדי להגיע למשה רבינו ממש צריך להגיע עד למצוה ה-תריג.