מוצאי י"ג תמוז ס"ט – תשובות לשאלות מבחורי "דורשי יחודך"

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

למה מתחילים כל שיעור בניגון?

[הרב: "נעשה ונשמע", לפני שמסבירים צריך לשיר ניגון... ניגנו "יעלה".]

במסכת ברכות כתוב שיש תפלה שמתפללים לפני שנכנסים לבית המדרש. היום, משום מה, לא נהוג להתפלל את התפלה הזאת. אבל זה דבר ראשון שעושים תוך כדי שמנגנים ניגון לפני הלימוד. הניגון הזה כולל, קודם כל, את התפלה הזאת שכתובה שם. זה א' כל. שנית, ניגון – במיוחד ניגון עמוק – זה בשביל ליצור התקשרות. בשביל התקשרות לנותן התורה כתוב שצריך לברך לפני הלימוד – "לא נחרבה ירושלים אלא מפני שלא ברכו בתורה תחלה" – אז צריך להתקשר לנותן התורה, צריך להתקשר לכל מי שנזכר בתורה, תנאים, אמוראים, נביאים, משה רבינו, האבות. זה דבר שני שהניגון עושה – התקשרות. זה לא כלול בתוך התפלה שכתובה שם, זה משהו אחר. שלישית, כתוב שלפני כל מצוה צריך לומר "לשם יחוד", ובמיוחד לפני לימוד התורה, בפרט שזה בקבוצה – שזה "בשם כל ישראל" בגלוי (גם כשלומדים לבד זה "בשם כל ישראל", אבל בתוך כתה זה גלוי) – זה משהו נוסף, חוץ משני הדברים שאמרנו קודם. גם, לא נוהגים לומר "לשם יחוד", וזה גם בניגון.

ביחס לכל שאר המצוות, ה"לשם יחוד" הכי חשוב זה לפני לימוד תורה. כתוב שהצירוף למעלה משתנה כל שעה, וכל רבע שעה אות אחת שולטת, ואחד מיסודות החסידות היה שכאשר לומדים ברצף להפסיק כל שעה. כך אמר רמ"מ מויטבסק, וזה כתוב בתניא (זה אחד הדברים שהתכוון שלמד מרבותינו באה"ק). רמ"מ אמר את זה מאד חזק, שת"ח שלומד תורה ברצף צריך להפסיק כל שעה בשביל לכוון מחדש, והיתה סביב זה התנגדות עצומה. זה מתאים למה שכתוב בתניא שיש כל שעה צירוף חדש, וצריך להפסיק בשביל לכוון "לשם יחוד". אומרים בפה "לשם יחוד" רק פעם אחת בבוקר, לפני "ברוך שאמר". אז גם את זה עושים בתוך הניגון – מכוונים "לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה [למטה] בשם כל ישראל [בהתקשרות לנותן התורה אני מתקשר, וכאן זה בשם כל ישראל]".

שלשת הטעמים זה הכנעה-הבדלה-המתקה: הכלל הוא שאם תופסים את ההכנעה כל השאר הולך חלק. עיקר העבודה זה הכנעה. למה התפלה שלפני הלימוד זה הכנעה? אני מרגיש את עצמי כל הזמן עלול לטעות, שיצחקו ממני (מגיע לי, אבל אני מבקש רחמים שהקב"ה ירחם והיום לא יצחקו כל כך) – כל התפלה הזאת באה ממקום של הכנעה בנפש. כתוב שבניגון מושלם בחסידות החלק הראשון נמוך, ויש שיחה של הרבי הרש"ב שזה הבסיס של הניגון, וצריך לנגן את זה כמה פעמים שהיסוד יהיה חזק. התקשרות זו הבדלה – כשאני מתקשר אני נבדל מהמקום שלי. בתפלה אני במקום שלי, "באשר הוא שם", מקום נחות. כשאני מתקשר אני כאילו עולה למעלה, אני נבדל מהמקום שלי ונכנס למקום יותר גבוה. לכן באמת לא כל כך רלוונטי מה שאומרים עלי, אני לא פה, אני עכשיו מקושר לנותן התורה ולכל הצדיקים שיש כאן. אפשר להאריך בכל זה, שהדבר הכי פשוט שאדם היה אומר למה מנגנים – כדי להרגיע. במיוחד אם זה בקבוצה, ש"מלחמתה של תורה" לא תבוא מתוך נצחנות (שאז זה רע מאד), והניגון מרכך את זה. זה עדיין חלק מהתשתית של התפלה לפני הלימוד. אחרי שיש התפלה הזאת אז כאילו עולים לשרש, זה ההתקשרות. תמיד ההבדלה וההמתקה זה "רצוא ושוב", זה הכלל – "רצוא" זה הבדלה, להבדל, ו"שוב" זה להמשיך את האור לעולם, שזה תכלית הבריאה, "דירה בתחתונים", זה ההמתקה. זה "ליחדא וכו' ביחודא שלים" למטה, "איזהו חסיד? המתחסד עם קונו ליחדא קוב"ה ושכינתיה בתחתונים". לכן אומרים "בשם כל ישראל", שיהיה בתוך כל עם ישראל.