חיפוש בתוכן האתר
| ל סיון תשס"ט - קבלת פנים לחתן נריה מויאל |
 |
 |
JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL ל' סיון תשס"ט – קבלת פנים לנריה מויאל – כפ"ח סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א [הרב אמר לחתן שהיום ר"ח אז יכול לאכול, וברר שכבר אכל היום] ניגנו "שיר השירים אשר לשלמה", "קול דודי דופק".
א. חדש תמוז – תיקון חוש הראיה חדש תמוז – אות ח, שבט ראובן, חוש הראיה היום זה ר"ח תמוז – שיהיה חדש שמח. צריכים להסביר מה זה להתחתן ביום ר"ח תמוז, מה הכוונות (של החתן והכלה הערב). כתוב שלכל חדש יש את השם של החדש, יש את האות בספר יצירה שבה ברא הקב"ה את החדש – בחדש תמוז זה האות ח. ח היא האות של חכמה, של חסד, של חיים ושל חן. באות ח ה' בורא את חדש תמוז. אז אם יש אות אחת שמתבוננים בה זה האות ח, ונדבר עליה עוד. יש את השבט של החדש. הרי יש יב שבטי י-ה, וכל חדש כנגד אחד השבטים. לפי האריז"ל זה הולך לפי סדר הנשיאים, סדר הדגלים במדבר, שזה הסדר של הגדלות. יש סדר של לידת השבטים, שזה הסדר של קטנות מוחין, אבל הסדר של דגלי המדבר, מסביר האריז"ל, זה הסדר של הגדלות. לפי הגדלות חדש תמוז זה ראובן. לפי הקטנות ראובן הוא הבכור, הוא ניסן, שממנו מתחילים – "החדש הזה לכם ראש חדשים". לפי סדר התולדה הראשון זה ראובן, זה ניסן, אבל לפי סדר הדגלים שנסעו במדבר, לפי סדר הנשיאים שהקריבו בחנוכת המזבח (שקראנו בסוף פרשת נשא, לפני כמה שבועות), ראובן הוא הרביעי – חדש תמוז. זה מתקשר מיד עם הדבר הרביעי החשוב של החדש. יש הרבה דברים, אבל יש ארבעה עיקריים – שם החדש, האות שלו, השבט שלו (שרש הנשמה של החדש) והחוש. כתוב בס"י שלכל שבט יש חוש. יש כמה שלא כל כך ברור הקשר בין השבט לבין החוש, אבל יש כמה שזה מאד ברור. הכי ברור ופשוט זה ראובן ושמעון שהם חושי ראיה ושמיעה בחדש הזה ובחדש הבא (כמו שאמרה לאה בלידת שבטים אלו, ששמותיהם על שם "כי ראה הוי'" ו"כי שמע הוי'"). "ראה חיים עם אשה" – אשה, תורה, חיים (תענוג ושמחה) ופרנסה (לימוד פנימיות התורה) אז ענין החדש הזה הוא תיקון הראיה, וזה קשור לשבט ראובן, וקשור לאות ח. אמרנו ש-ח זה חיים, ואולי הרמז העיקרי בחתונה זה "ראה חיים עם אשה אשר אהבת". מי שנושא אשה ובני הזוג חיים באהבה ואחוה ושלום ורעות על פי תורה על זה נאמר "ראה חיים". היום העיקרי של לראות חיים זה היום. אז כמו שאמרנו, אם רוצים להתבונן באות אחת זה ח, ואם רוצים להתבונן בפסוק אחד זה הפסוק הזה מספר קהלת – "ראה חיים". "חיים" זה האשה, וחז"ל דורשים שזה רומז גם לפרנסה, ובכל מקום גם דורשים שזה התורה – "כי הם חיינו ואורך ימינו" – וכמובן הפשט שזה החיים, שאם אדם זוכה לאשה טובה הוא חי בשמחה. חיים זה שמחה. "כי עמך מקור חיים" זה "מקור כל התענוגים", כך כתוב בחסידות, מקור של חיות ושמחה. אז יש ל"חיים" את כל המשמעויות האלה. זה גם תורה, כלומר שאשה טובה זו אשה שמעודדת הרבה את לימוד התורה בבית, שהבית יהיה מלא חיים של תורה, זה המים שעם ישראל חי ושוחה רק בתוכם. "ראה חיים עם אשה" הכוונה שצריך להתחתן כדי ללמוד תורה כדבעי. כך חז"ל אומרים, שלפני שאדם מתחתן לא יכול ללמוד תורה בישוב הדעת. אחרי שמתחתן הוא מיושב, יש לו דעת – "והאדם ידע את חוה אשתו", חיבור איש ואשה כדי לפתח את הדעת, "גם בלא דעת נפש לא טוב", "מצא אשה מצא טוב", דעת טוב וחיים הכל הולך יחד – ואחרי שיש דעת וישוב הדעת יש תורת חיים. אז קודם כל צריך להיות בית מלא "ראה חיים עם אשה אשר אהבת". דורשים ש"אהבת" בסוף הולך על הכל – גם על האשה עצמה, גם על התורה, גם על החיים בכלל. הכל זה חיים של אהבה. יש גם מקור פרנסה טובה, גם בגשמיות וגם ברוחניות – זה פירוש חז"ל ל"ראה חיים". גם כשלומדים תורה, ובמיוחד פנימיות התורה – עיקר "עץ החיים" של התורה – אז יש ביטוי בזהר שצריך ללמוד באופן של פרנסה, "דיתפרנסון מיניה", שיזין אותי בפנימיות. פרנסה זה תזונה, מזון, וזה תלוי בהתקשרות לרעיא מהימנא, מי שרועה ומפרנס את האמונה, משה רבינו שבכל דור. כתוב שרק אז, כאשר לומדים את הזהר הק' ופנימיות התורה בכלל בדרך של "יתפרנסון מיניה", אז רעיא מהימנא מבטיח בזהר הק' "יפקון ביה מן גלותא ברחמים". אז כאן פרנסה זה איך לומדים תורה, ובפרט פנימיות התורה, שצריך להיות בטוב טעם ודעת. בדורנו זה מה שנתגלה בתורת החסידות, שאפשר ללמוד את זה בדרך של פנימיות, בדרך של פרנסה. אז כל הדברים האלה זה "ראה חיים עם אשה אשר אהבת", פסוק של ראש חדש זה. צירוף החדש – ס"ת "זה איננו שוה לי" יש עוד דבר שקשור לר"ח. במוסף של ר"ח, לפי האר"י הק', צריך לכוון את הצירוף של החדש. כי יש יב צרופים של שם הוי', והצרוף של החדש הזה – מה שמכוונים היום לפי הקבלה – זה אותיות הוי' בסדר הפוך (הפוך מניסן, בו היה סדר ישר). כל צירוף יוצא מאיזה פסוק. הסדר הישר זה "ישמחו השמים ותגל הארץ" (מתאים לחדש האביב, פריחת הטבע, התחדשות העולם בכלל), אבל פלא שהפסוק של החדש הזה הוא לא פחות ולא יותר פסוק ממגילת אסתר, שאומר אותו המן הרשע. ידוע שבכל מגילת אסתר אין שם הוי', או כל שם מפורש של הקב"ה, אפילו פעם אחת. אבל יש שם הוי' שרמוז בר"ת – "יבוא המלך והמן היום" (שאומרת אסתר, הצדקת) – ויש שם הוי' שרמוז הפוך בס"ת, שזו הכוונה של היום. זה מה שהמן אומר "[וכל] זה איננו שוה לי [בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך]". זה אחרי המשתה הראשון שאסתר הזמינה אותו, והוא בא הביתה שמח וטוב לב, ומספר לזרש אשתו וכל אוהביו את כל עשרו ורוב בניו, ואת הכבוד הגדול שאסתר הזמינה רק אותו למשתה אשר עשתה לכבוד המלך, ואחרי שהוא מתאר בהפלגה כמה טוב לו, יש לו בנים ועושר וכבוד (והרמז: יש לו כובע המן, כובע נוט' כבוד בנים עשר), הוא אומר "וכל זה איננו שוה לי בכל עת וגו'" – זה מוציא את הנשמה שלי, מוציא אותי מהכלים, מוציא אותי מהשפיות. אני לא יכול לחיות כשאני רואה כל פעם את מרדכי היהודי שם יושב בשער המלך (הוא חושב ש"שער המלך" שייך רק לו, הרי המלך = המן ו-שער = 6 פעמים המן, 6 צירופי המן – דהיינו המן הרשע אותיות שער כמבואר בספה"ק – נמצא ש"שער המלך" = ז פעמים המן, ואיך מעיז מרדכי לשבת שם?!). אז מה אומרת זרש? יעשו עץ גבוה חמישים אמה ויתלו את מרדכי ותבוא למשתה (מחר) שמח. הס"ת "זה איננו שוה לי" זה הצירוף של החדש הזה, זה פסוק שצריכים לכוון היום על פי קבלה. הקודם - הבא >> |
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד