מבנה ארבע המצוות

לפי זה הכל מסצדר כפתור ופרח, כשיש כאן בעצם ארבעה ענינים. יש "הנסתרֹת להוי' אלהינו", יחוד י-ה (י של איש ו-ה של אשה, "שכינה ביניהם"). כעת נסביר לפי הסדר: שאלנו למה הרמב"ם לא מקדים קידושין לפו"ר, אך כעת הכל מסתדר – לקדש, לשמח, לפרות ולרבות (מצוה רבה מתוך השמחה), ברית מילה (זה יהיה היסוד, בין התפארת ובין המלכות-התכלית), כבוד הורים (המלכות-התכלית, שמזה התחיל – "כתר עליון איהו כתר מלכות", נעוץ סופן בתחילתן). זה עדיין רק מבנה, שצריך להאריך בו, אבל המבנה הכללי ביותר:

י             קדושין

ה                        שמחה

ו             פרו ורבו וברית מילה (תפארת ויסוד)

ה                        כבוד ומורא הורים

וההסבר בקצרה: נתינת כבוד היא העלאה ממטה למעלה, אבל זה מה שממשיך את העצמות ממש מטה מטה, להיות דירה בתחתונים. חומר הגלם זה הקידושין והצורה זה השמחה-העונה. כמו ששואלים מה הצורה של חיי המשפחה אצל זוג? איך הזוג הזה חיים בשמחה ביחד. חומר הגלם זה שיש כאן איש ואשה. כמו שכל חומר גלם הוא "כחומר ביד היוצר", כאן חומר הגלם הוא שאיש קדש אשה, אבל אין צורה עדיין. הצורה היא איזה חיי משפחה יש פה, איך חיים באהבה ואחוה שלום ורעות. אפשר לדייק (דיוק שלפי נגלה לא מדייקים), שכתוב "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח", אבל לא כתוב ש"ושמח את אשתו אשר לקח שנה אחת". כלומר, ה"שנה אחת" מתייחס ל"נקי יהיה לביתו". כלומר, בשנה הראשונה צריך להיות מסור לבית גם בחיצוניות, לא לנוע רחוק וכו', ואז בונים את הצורה. אחר כך נשארת לתמיד – לא רק ל"שנה אחת" – המשימה של "ושמח". זה שעצם הקידושין זה החומר ההיולי מתאים עם המאמר שממליצים לחתנים ללמוד ממגן אבות, שם מבואר שהטבעת היא התורה ש,מחכמה נפקת", ובמושגים כאן זה אומר שהטבעת היא חומר הגלם. לפי זה, כל פעם רוצים להתחיל את ה-י-ה-ו-ה מחדש כדאי לתת לאשה טבעת (או תכשיט אחר שלנו...) – זה חמר הגלם. אחר כך הפועל זה "פרו ורבו" – כתוב שפעולה זה גם לשון בעילה (פ-ב מתחלפות באותיות השפתים בומפ). הפעולה שהיא תוצאת הבעילה היא "פרו ורבו". אבל התכלית זה "כבד את אביך ואת אמך".

סוד הוי'' במלכות – קימה-הידור-כבוד-מורא

נשלים רק את זה: בתוך המלכות יש כבוד ומורא, שהם בכל אופן חסדים וגבורות. לפי הרמב"ם "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" זה מצוה אחת ואצל הרס"ג שתי מצוות ("קימה לחוד והידור לחוד"). זו עוד סוגיא גדולה (ויש כאן גם דוגמה לכך שהרס"ג משנה מהאזהרות לספר המצוות – באזהרות הוא כותב כמו הרמב"ם, שזו מצוה אחת, אך בספר המצוות הוא מחלק לשתי מצוות). יש מצוה גם לקום בפני אבא ואמא – כשאבא שלך נכנס לחדר צריך לקום, לא משנה אם הוא ת"ח או לא. שוב, לפי הרמב"ם קימה והידור הן מצוה אחת, אבל לפי הרס"ג שתי מצוות. אם רוצים לעשות י-ה-ו-ה רק בתוך המלכות הסדר יהיה קימה-הידור-כבוד-מורא. את ה-יה של המלכות לומדים מכבוד חכמים, אבל הדברים שייכים גם לכבוד הורים. הידור כאן זה ה עילאה, קימה זה ה-י כאן וכו' – לא נאריך כאן, הכל בתוך המלכות:

י             קימה

ה                        הדור

ו             כבוד

ה                      מורא

סיכום

נסיים ונאמר תן לחכם ויחכם עוד. עשינו כמה מבנים, והכל יצא לנו מ-יד הוי', יד מצוות מ"כבד וכו" עד סוטה. הכל קשור לחיי משפחה, והסוף היה שתכלית חיי משפחה – אחרי שהזוג עצמם חיים יחד ב-ה עילאה – משתקפת במלכות (הא בהא תליא). עיקר השיקוף הוא של היחס בין ההורים, וזה התכלית, זה הכבוד מלמטה. זה ממשיך גילוי עצמות ממש, גם בהורים גופא – פנימיות אבא פנימיות עתיק ופנימיות אמא פנימיות עתיק – וזו התכלית.

לחיים לחיים, שיוסף-יצחק, יד פעמים הוי', ייחד את משיח בן יוסף ומשיח בן דוד – שנזכה להתגלות משיח צדקנו תיכף ומיד ממש, לכל עם ישראל.