אדר"ח אלול ס"ט – יום הולדת 70 לר' משה שלאס – צ"צ (אנגלית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

א. בן שבעים לשיבה

"שיבה טובה"

לחיים לחיים, מזל טוב, שיהיה מזל גובר – למאה ארבעים השנים הבאות ועוד. יושבים כאן לכבוד חברנו היקר, משה שי', ונדבר על המשמעות של גיל שבעים (אפילו שהוא אמר שזו רק אשליה, והוא לא באמת בן שבעים...). חז"ל אומרים "בן שבעים לשיבה" (והוא הגיל ה-יא לפי סדר המשנה "בן חמש למקרא וכו'", 11 פעמים 70 = 770, ודוק) – שבעים זה הגיל שהופכים ללבן (אז אני רואה שאתה עדיין באמת לא בן שבעים לגמרי...). כשר' אייזיק מהומיל, המשכיל הגדול בחב"ד, נעשה בן שבעים הוא החל ללבוש בגדי לבן – כמו רבי. כל אחד שיושב כאן יגיע לגיל שבעים בע"ה, ולכן צריך להתכונן. בגיל שבעים נעשים לבנים. מי שכתוב בו שהגיע לשיבה טובה בגיל שבעים זה דוד המלך. הראשון שהיה לו שער שיבה, ונאמר בו "שיבה טובה", הוא אברהם אבינו (= שיבה; שיבה היא גם לשון סבא, ובין האבות אברהם הוא הסבא), אבל נאמרה בו "שיבה" בגיל יותר מבוגר (מאה שבעים וחמש). על דוד כתוב שנפטר "בשיבה טובה שבע ימים וגו'"[א] (יש קשר בפסוק בין שיבה לשובע, כאשר רק אצל דוד כתוב הביטוי "שבע ימים", ובסמיכות ל"שיבה טובה", לרמז שאצלו דווקא ה"שיבה טובה" היא שבעים – "שבע ימים"-שבעים ים).

שבעים, שיבה ותשובה

במשנת "בן חמש למשנה וכו'" הגיל היחיד שיש קשר מילולי בין שמו לבין הענין האמור בו הוא שבעים – "בן שבעים לשיבה", שניהם משער שב. בארמית אומרים את המספר שבע בלי ה-ע בסוף – עוד יותר קרוב לשיבה (בעברית, עם ה-ע, זה יותר קרוב לשובע – "שבע ימים"). יש משהו עצמי בכך שיש קשר בין הגיל והמילה שהולכת איתו. שׁיבה, ב-ש ימנית, היא לשון תשובה. להיות לבן פירושו להיות בלי גוון, בלי חטא ("אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו"). תמיד צריך לקיים "שוב יום אחד לפני מיתתך", אבל נכנסים לתחושה הזאת יום אחרי יום – לעשות תשובה יום קודם – בעיקר מגיל שבעים. זה הקשר בין שׂיבה (ב-ש שמאלית) לשׁיבה (ב-ש ימנית) – אז נכנסים לתנועה של תשובה תמידית, "כל ימיו בתשובה".

תשובה בישיבה

בתקו"ז אחד מפירושי בראשית הוא בחלוקת המלה ל-יראת ו-שב, והלשון שם היא "שב ביראת ה'". אפשר לקרוא ב-ש ימנית, שׁב ביראת ה', והפירוש לכך בחסידות הוא שבדרך כלל יראה גורמת להרתע, אבל "שב ביראת ה'" היינו מצב של ישיבה והתיישבות ביראת ה'. אפשר לקרוא בעוד פרשנות (ויש המפרשים כך בתקו"ז), ב-ש שמאלית, "שׂב ביראת ה'", שפירושו תזדקן ביראת ה' – תגיע לגיל שבעים ביראת ה' (הרי נאמר "יראת הוי' לחיים", "יראת הוי'" מוסיפה שנות חיים. רת"ס "יראת הוי' לחיים" – יום, סוד אריכות ימים). אז משמעות אחת של שיבה היא להלבין ומשמעות שניה לשוב (גיל שבעים הוא גיל טוב לשוב לארץ לישראל). כתוב "הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" – זו הדרגה הגבוהה של תשובה, השיא של "כל ימיו בתשובה". הגיל לחזור אל ה' הוא גיל שבעים. זו העבודה רק לשלשים השנים הבאות, כי בגיל מאה כבר "כאילו מת ועבר ובטל מן העולם". מאה הוא בחינת עשר (פעמים עשר) ושבעים בחינת שבע – השבעים כנגד המדות, אבל משבעים עד גיל מאה עוברים למוחין טהורים של חב"ד (מוחין בעצם), שיבה אל ה'. עוד פירוש הוא ששיבה היא לשון ישיבה, כנ"ל. התשובה והישיבה יוצרות דימוי נושא הפכים, כי מחד אתה רץ אל ה' – שב אל ה' – אבל עושה את זה בישיבה. רץ בישיבה – הכסא זז אבל אתה יושב וחוזר אל ה', ונעשה לבן יותר ויותר. אלו כל המשמעויות יחד. זו הקדמה להבנת הכוונה  של "בן שבעים לשיבה".

רמזי "בן שבעים לשיבה"

וכמה רמזים: שבעים לשיבה = תשסט! אתה מגיע לגיל שבעים בדיוק בזמן, "חי עם הזמן". בן שבעים = דעת. אמרנו שבגיל שבעים עוברים את המדות – שהן צבעוניות, שבעה צבעים – ועוברים לצבע לבן. הראש של שחור-לבן הוא יותר עמוק מצבעים, כמו שדברנו הרבה פעמים, ולדעת זו מגיעים ב"בן שבעים". שבעים = אריך אנפין. אם כן, זו לא סתם דעת אלא שרש הדעת בכתר – שרש הדעת בעל-מודע, באריך אנפין. עד כאן הקדמה של "בן שבעים לשיבה". והעיקר שיקוים בך "עוד [= 80, מ-ע ל-עוד, ועוד ועוד] ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. להגיד כי ישר הוי' צורי ולא עולתה בו" (ב הפסוקים החותמים את "מזמור שיר ליום השבת", העולים יחד 2864 = ח פעמים משיח, שלו כנור של ח נימין, למעלה מן הטבע, ודוק), ובזכות פעלך הטוב – "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא".