בע"ה

מוצאי ש"ק נצו"י כ"ג אלול ס"ט – שיעור לפני סליחות – קראון-הייטס (אנגלית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

ניגנו שאמיל. לחיים לחיים, א גוט יאר, שנה טובה ומתוקה, שנת משיח, לחיים לחיים. ניגנו "כתיבה וחתימה טובה".

א. 770 – בית שמגדלים בו תורה, עבודה וגמילות חסדים

בהמשך נדבר על סליחות, אבל נדבר קודם על דבר שקרוב ללב של כל אחד, לכל חסיד חב"ד, ענין שהרבי עשה ממנו ענין גדול – 770. שני הרמזים המפורסמים ש-770 עולה בית משיח – הבית של הרבי הוא בית משיח – והשני הוא פרצת. יש שני פסוקים: אחד אומר "ופרצת [ימה וקדמה וצפונה ונגבה]", שה' אומר ליעקב, שהפשט הוא שיהיו לו הרבה ילדים, הרבה צאצאים, יהודים טובים בכל העולם, "נחלה בלי מצרים". זה הפשט, שיהיו לו הרבה ילדים – כתוב שמשיח יבוא כאשר "יכלו נשמות שבגוף", שלכן הרבי עודד להרבות בילודה בין המבצעים. הפסוק השני "מה פרצת עליך פרץ", על פרץ ש'דחף' את זרח – שהוציא יד לפניו – ונולד לפניו, ואז אמרו עליו "מה פרצת עליך פרץ". שני האחים היו צדיקים, משניהם יצאו צדיקים, ושם כתוב רק "פרצת" (בלי ו). השיר הוא "ופרצת ימה וקדמה", אבל רק "פרצת" כתוב בפרץ, ופרץ הוא נשמת משיח – "יעלה לפנינו הפורץ", "מלך פורץ גדר", אין לפניו גדרות וגבולות. שני דברים פורצים גדר – מלך ושמחה. אם רוצים מלך צריך שמחה, כמו שהרבי הדגיש לנו. אלו שני רמזים ידועים של 770 – הרבי אמר את "פרצת" והחסידים הדגישו את בית משיח – אבל יש עוד הרבה רמזים.

חוץ מזה ש-770 הוא "בית רבינו שבבל" – מקדש מעט שבבל, שיעלה לארץ עם משיח – הרבי הדגיש שזה בית שמגדלים בו תורה עבודה וגמילות חסדים. זה בית שמוליד ומזין ונותן חיות לתורה, לתפלה ולמעשים טובים. הערב מדגישים את התפלה, כי מתחילים עוד כמה שעות – כשנאמר סליחות – את התפלה של הימים הנוראים, "הכל הולך אחר התפלה" (זה כולל את תפלות ר"ה ויו"כ, כי זה תחלת נוסח התפלות של ימים נוראים). הנוסח של התפלה, הניגון שלה, הוא מדרגה גבוהה – יחידה שבנפש. השירה של נוסח התפלות של ר"ה ויו"כ מתחיל כעת – זה קובע את כל התפלות שלנו מעכשיו עד סוף ימים נוראים, ואז עובר אוטומטית לסוכות, "זמן שמחתנו", ושמע"צ ושמח"ת. אז צריך רמז ספציפי לכל אחד מהעמודים שהבית הזה, "בית משיח", מגדל. נתחיל מהתפלה, שהיא גם הפשט של בית כנסת. הרבי חדש שבית כנסת לא רק בשביל תפלה, אלא שבית זה הוא גם בשביל לימוד – בית מדרש – ושמכאן גם גדלה צדקה, גמ"ח. גם בית המקדש נקרא "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". יש "כי מציון תצא תורה", אבל בית המקדש נקרא "כי ביתי בית תפלה" – כולם באים להתפלל מהמקום הזה. הרבי הוסיף שזה גם "בית תורה" וגם "בית צדקה".

הרמז הראשון של 770 הוא בפרטות לתפלה, והוא מופיע בסליחות שנאמר עוד כמה שעות. לכל יום יש פיוט מיוחד, והסליחות של היום – פתיחת תפלות ימים נוראים (סליחות זה התחלת התפלות של ימים נוראים, והיום זה הראש של הראש, תחלת הסליחות) – "במוצאי מנוחה" (עמ' 9 בסליחות נוסח חב"ד). למה זה נבחר לסליחות הראשונות? כי אותן אומרים בחצות במוצאי שבת (לפי נוסח אשכנז), וזה "במוצאי מנוחה". לא סתם מתחילים סליחות אחרי שבת, אלא זה כמו "מלוה מלכה" – זה קשור למוצאי שבת, משהו חשוב שקוראים אל ה' ומבקשים ממנו מתוך ה"מנוחה", במוצאי שבת. בכל פיוט בסליחות יש חרוז שחוזר בכל בית, וכאן חוזר "לשמוע אל הרנה ואל התפלה". חז"ל אומרים שיש עשר לשונות של תפלה, גם לשון שירה, וכאן אומרים "אל הרנה ואל התפלה". "במוצאי מנוחה" זה אחרי שבת, ובמנחה של שבת – רעוא דרעוין – אומרים "אברהם יגל יצחק ירנן וכו'". אז רנה שייכת במיוחד ליצחק אבינו, שהוא עצמו עמוד התפלה בין האבות. אברהם הוא עמוד הצדקה, גמילות חסד, יעקב הוא עמוד התורה, אבל יצחק הוא עמוד התורה. אם מתחילים מהסוף, ענינו של יעקב הוא המנוחה – "יעקב ובניו ינוחו בו" – וענינו של אברהם הוא הגילה של שבת, אבל הרנה, השיר של התפלה, שייכת ליצחק. אז הרנה היא בפרטות השיר של יצחק – יצחק ורבקה יחד. אומרים כל שבת, אבל רק במחזור מודגש, שלפני "ישתבח" יש מילים שמתחילות ב-יצחק ובצד השני מילים שמתחילות ב-רבקה (השמות ב-יצחק והפעלים ב-רבקה). מוסבר שיצחק ורבקה הם סוד מה ו-בן, יחוד קוב"ה ושכינתיה, ויחד יצחק רבקה עולים תפלה. שניהם יחד הם עמוד התפלה. אברהם ושרה הם עמוד החסד והצדקה, יעקב ונשותיו הם עמוד התורה, אבל יצחק ורבקה הם עמוד התפלה, והרמז היפה ששמותיהם יחד – המודגשים במחזור – עולים תפלה. ידוע שמשה רבינו התפלל לה' תקטו תפלות להכנס לארץ ה' – ה' לא נתן לו את בקשתו – כמנין "ואתחנן", תפלה שהיא משאת נפש של כל יהודי להכנס לארץ, משה התפלל שהוא יהיה המשיח ויכניס את עם ישראל לארץ ישראל. המספר הזה הוא תפלה, יצחק רבקה. אז מבקשים מה' "לשמוע אל הרנה ואל התפלה". עוד ענין בקשר של יצחק לרנה – כל מקום שמדברים העלאת ניצוצות זה לשון רנה. אברהם אבינו הוא בקו הימין, כמים היורדים ממקום גבוה למקום נמוך, אבל יצחק בקו שמאל, כאש העולה ממטה למעלה. החסד הוא כמים יורדים, העבודה-התפלה היא כאש עולה, והתורה היא כרוח העולה ויורד באמצע. אבל עמוד שמאל זה "כל אור חוזר חוזר לקדמותו ממש" – חוזר לעצמות – ולכן אומרים בעתיד ליצחק "כי אתה אבינו", כי הוא חוזר ועולה עד לעצמות. בהסבר פשוט, הוא מעורר את הנשמות לעשות תשובה. התעוררות לחזור לה', לחזור בתשובה, לחזור אל השרש – זה הכח של יצחק, כח של העלאת ניצוצות. כך כתוב "באבֹד רשעים רנה" – כשמאבדים רשעים עולה רנה. אבל כתוב שזה בזכות העלאת ניצוצות, יציאתם מהקליפה, ועליה זו עצמה היא השיר שנקרא רנה. רנה תפלה בגימטריא 770 – זה הרמז מה קורה בבית משיח, בפרט הלילה (זה קורה תמיד, אבל פעם אחת בשנה – הלילה – אומרים "לשמוע אל הרנה ואל התפלה", ופעם אחת באלף שנה אומרים כאן סליחות בערב שנת 770, צריך קריאה עמוקה עמוקה להביא משיח, צ'אנס אחד באלף שנה, כעת, הצ'אנס האחרון, לכוון בסליחה זו כאן, ב-770, שמשיח יבוא כעת). שוב, אמרנו שזה קשור בפרט ליצחק ורבקה – "יצחק ירנן" ו-תפלה בגימטריא יצחק-רבקה. זה הרמז של "ביתי בית תפלה".

מקו שמאל נעבור לקו ימין, לרמז של "בית שמגדלין בו צדקה". "תורה לשון הוראה", כמו שמביא הרבי בשם הרד"ק – לא רק שכל, או ידע, אלא הוראה מה לעשות. התורה מלמדת אותנו "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". כמו שלקחנו מהתפלה שתי מלים, רנה תפלה, כאן נחבר שני התארים – דרכי נעם שלום בגימטריא 770. הרבי אמר שכל דבר צריך ללמד ולהעביר "באופן המתקבל" – זה ב"דרכי נעם". דרך התורה, דרך החסידות, היא "דרכי נעם" ו"שלום" – כל דבר צריך לעשות בדרכי נעם ובשלום. זה חסד, בגלל שדרכי נעם ושלום הם יחסי אנוש של אדם, והם נובעים מאהבת הזולת. הבעל שם טוב קרב גם לא-יהודים, והרבי אמר ללמד אותם שבע מצוות בני נח – הכל צריך להיות בדרכי נעם ובשלום. ליהודי מושלם יש לנו מודל – הרבי מליובאוויטש. הרבי אמר דעות באופן הכי תקיף וחזק, אבל הכל בדרכי נעם ושלום. זה הרמז של צד ימין ב-770 – הוא מזין ומגדל גמילות חסדים, דרכי נעם ושלום.

נעבור לרמז של עמוד התורה: בית כנסת הוא מקום תפלה, אבל באותו זמן זה גם בית מדרש. יש כאן גם ישיבה של בחורים, שמקיימים "והגית בו יומם ולילה". מה מיוחד בתורה בבית המדרש הזה משאר בתי מדרש וישיבות? יש הרבה בתי מדרש וישיבות, מה מיוחד ב-770? היחוד של הבית הזה הוא איחוד וחיבור בין שני ממדי התורה, נגלה וחסידות. כל בחור כאן צריך ללמוד נגלה, לעשות סמיכה ולהיות רב (שיכול לפסוק בשאלות), אבל החידוש הוא פנימיות התורה, "נשמתא דאורייתא". יש גופא דאורייתא ונשמתא דאורייתא, והמקום שמחברים אותם זה 770 – זה היחוד של לימוד התורה ב-770. זה הקדמה כדי להבין את הרמז שנוגע לתורה ב-770. שמשון הגבור אמר – כשחד חידה (מעין מבחן, התערבות, אם יצליחו לפענח את החדה) – "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק". החלק השני של החדה יותר מפורסם – "ומעז יצא מתוק". בפשט, פענוח החדה זה דבר ששמשון עצמו עשה – הוא הותקף על ידי אריה, והוא שסע אותו (הרג אותו וחלק אותו לשנים), וכעבור זמן שעבר שם ראה שיש בגופה דבש. לכן פתרון החדה "מה עז מארי ומה מתוק מדבש". החדה שלו הוא אם תוכלו לומר מה אני מתכוון כשאני אומר "ומעז יצא מתוק". מרעיו הכריחו את אשתו הפלשתית הצעירה לגלות להם את הסוד, זה סוף הספור, אבל בלי זה לא היו מצליחים לפתור את החדה. הפתרון הוא שה"עז" הוא אריה וה"מתוק" זה דבש. זה קשור לראש השנה, ולכל חדש תשרי, שאוכלים דבש – כי מבקשים מה' שנה טובה ומתוקה, וכבר מט"ו באב מאחלים "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה", והסמל הגשמי של זה הוא דבש. שמשון בכחו העל-טבעי הרג את האריה, ואז היה שם דבש. "ומעז יצא מתוק" בגימטריא 770 (טוב לעשות גימטריאות יחד – לא לסמוך על אף אחד, אלא לעשות את הגימטיראות בעצמך; ומעז = יחי המלך). זה רמז מאד חשוב בתנ"ך שעולה אותה גימטריא. הכל עולה 770, ורק עז (תיאור האריה) עולה 77 – הכל עולה י"פ עז, הוא הבסיס של 770. אם אני לוקח משהו עז ורק מכפיל אותו עשר פעמים זה "ומעז יצא מתוק". ב-עז עצמו לא מרגישים את המתיקות, אבל כשיש התכללות – שמוצאים עשר ספירות ב-עז – זה נעשה 770, ואז העז עצמו נעשה מתוק. איך זה קשור ללמוד התורה? התורה עצמה נקראת "עז" – "הוי' עז לעמו יתן הוי' יברך את עצמו בשלום", "אין עז אלא תורה". אבל אין מתוק כמו התורה, וחז"ל אומרים על הפסוק "דבש מצאת אכול דייך" שרומז למעשה מרכבה – הסודות הכי עמוקים בתורה. יש "מעשה בראשית", סודות הבריאה, שמתחילים ממחר (כ"ה אלול), אבל העומק הוא "מעשה מרכבה", סודות אלקיים, ש"הכל הוא ה' וה' הוא הכל". הסודות נקראים דבש, זה פנימיות התורה, והעז של התורה זה בפרטות לימוד נגלה – צריך ראש חזק, הבנה מעמיקה, בשביל לפסוק נכון (זה לא תלוי רק בשכל, אלא בסיעתא דשמיא), צריך עז של תורה. אבל "ומעז יצא מתוק" זה שמנגלה בתורה תצא חסידות – שמלימוד שו"ע מגיעים ללימוד תניא. איפה זה קורה? ב-770. הרבי אמר שגם שו"ע אדה"ז הוא חסידות. הרבה פעמים הרבי אמר שתפקיד ישיבה זו, תפקיד הדור הזה, שיהיה חבור מוחלט בין נגלה ופנימיות התורה. זה לא פשוט, אבל זו המטרה. זה רמז של התורה. ידוע שבכל התורה יש ארבעה רבדים, פשט-רמז-דרוש-סוד, אבל יש עוד ארבע מדרגות שמוסברים בחסידות – פשט, משל, רמז, חדה. זו החדה של התורה, חדה גם מלשון חדות ומלשון אחד. בכל התנ"ך יש חדה אחת – חדת שמשון לפלשתים (הכח לנצח את הפלשתינים הוא מהפסוק הזה, "ומעז יצא מתוק").

אמרנו שהרמז של חסד הוא "דרכי נעם"-"שלום", הרמז של תפלה הוא "רנה... תפלה" (מתפלת הערב) והרמז של התורה הוא סוד החדה "ומעז יצא מתוק". כל התורה היא חדה, וזה גם מדרגה בתוך התורה, והחדה היחידה בתנ"ך היא הפסוק הזה – "ומעז יצא מתוק", מהאריה יצא הדבש שאוכלים מראש השנה עד הו"ר (בכל ימי המשפט, להמתיק את כל הדינים). אם יש שלשה קוים צריך מלכות – זה עצם הרמז של "בית משיח". מה עם היסוד? היסוד לוקח את שלשת הקוים (שלשת האבות) ומחבר אותם כדי להעביר אותם למלכות – זה "פרצת". בקבלה מוסבר שהכח לפרוץ הוא כח של יסוד, כח של "צדיק יסוד עולם". אז יש לנו התבוננות בשלשה קוים – תורה תפלה וצדקה שהבית הזה מגדל – בכח היסוד, הצדיק, פרץ המשיח, לקחת את שלשת הקוים ולהמשיך אותם למטה ל"בית משיח", הבית הפיזי הזה, "בית רבינו שבבבל". זה התבוננות לכל פעם שהולכים ל-770, והדגש הלילה הוא "לשמוע אל הרנה ואל התפלה". נאמר לחיים.