חיפוש בתוכן האתר

כב שבט תש"ע - עוד יוסף חי - ג. שמירת המח על ידי הקרום (בצבוץ שלילי ובצבוץ חיובי) הדפסה דוא
אינדקס המאמר
כב שבט תש"ע - עוד יוסף חי
א. האדם כמדבר וכח השתיקה
ב. הדבור כזווג - עריות, נדה וקדושת הזווג
ג. שמירת המח על ידי הקרום (בצבוץ שלילי ובצבוץ חיובי)
ד. מחרוזות פסוקי צדיקים במשלי
ה. הלקח מצו הרחקה - שינוי רשות למעליותא
כל הדפים

ג. שמירת המח על ידי הקרום (בצבוץ שלילי ובצבוץ חיובי)

נמשיך את אותו ענין: הגמרא במסכת חולין, פרק "אלו טרפות", אומרת שרב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לפנים (ולפי גירסא אחרת "לתוך מוחו") ובודק – אם מבצבץ ועולה טרפה, ואם לאו כשרה. עוף שחולדה נשכה את ראשו ועשתה איזה נקב בגלגלת, ורוצים לדעת אם קרום המח ניקב או לא – אם הקרום ניקב העוף טרף ואם לא העוף שלם (לא משנה שיש כמה חורים בגלגלת), זה לגבי עוף היבשה, אך בעוף המים (כמו אוזים) ההלכה אומרת שאפילו פגיעה בגלגלת בלי פגיעה בקרום גם מטריפה. אבל בעוף היבשה, כמו אצלנו, תרנגולת, העוף טרפה רק אם ניקב הקרום. אז איך יודעים? רואים שיש כמה חורים בגלגלת, אבל לא יודעים אם הקרום נקב, אז איך בודקים אם יש חור קטנצ'יק בקרום המח? קודם כל, זו פעם יחידה בכל הש"ס שכל השלישיה הזו אומרת יחד, כולם משמיעים בקול אחד צלול, "רב ושמואל ולוי דאמרי". ומה אומרים? נאמר גירסת הרי"ף וספר הערוך, יותר נחמד – "מכניס ידו לתוך מוחו ובודק, אם מבצבץ ועולה טרפה ואם לאו כשרה". מה הכוונה 'בודק'? הוא לוחץ, ואם המח מבצבץ – אם באמת יש חור בקרום המח יבצבץ ויעלה דרך החור, ואז יודעים שיש חור והוא טרף. אם אף על פי שאני לוחץ במח הוא לא מבצבץ ועולה סימן שהקרום כשר, אין חור והוא כשר.

איך הגענו לגמרא הזו? מה ענינה? זה סוד החקירה. הרמ"א בשו"ע אומר שאנן לא בקיאי בבדיקות אלה יותר, אבל הרמב"ם וגם המחבר של השו"ע אוחזים מבדיקה זו. השב"כ חושב שהוא כן בקי בזה. הוא מכניס את היד לתוך המח – גירסת הרי"ף וספר הערוך, הגירסא שלנו בגמרא זה "מכניס ידו לפנים" ורש"י כותב שזה לתוך הפה. החוקר מכניס את היד לתוך הפה, ולוחץ על החך כמה שיכול, כדי שהמח יבצבץ. אם באמת המח מבצבץ ועולה – היינו שיש בעיה בקרום – זו בעיה. לפני שבוע דברנו על סוד הקרום, אחד מ-ז תקוני גלגלת, ורואים שהכל תלוי בקרום. התפקיד של הקרום זה לשמור שהמח שלך לא יבצבץ. אם הקרום הוא בריא וחזק, אז המח לא יבצבץ. אבל אם יש איזה חור בקרום – אפילו חור כל כך קטן שאי אפשר לראות בעין – אז המח מבצבץ על ידי לחץ הרי"ף כותב פירוש אחר, שלא מכניס את היד לפה, אלא מכניס אצבע תחת הגלגלת ולוחץ קרוב למקום שחושש שיש בו חור – מול החור בגלגלת – ולוחץ על הקרום עצמו, לראות אם המח יבצבץ. יכול להיות ששני הבצבוצים האלה כנגד החקירה והתקשורת (כשדברת חשבתי איך להתאים). יש שני פירושים בגמרא – רש"י בתוך הפה והרי"ף על הקרום. כנראה שגם לחוקרים יש שתי שיטות – אם להכניס את היד לגלגלת וללחוץ על הקרום עצמו ליד המקום בו רוצים שהמח יצא, או שמכניסים את היד לפה ולוחצים כלפי מעלה בתקוה שהמח יבצבץ. לכן העיקר הוא לחזק את הקרום. אם יש קרום בריא וחזק, אז הכל בסדר – הוא שומר על המח. מה שלומדים מכאן שהמח לא יכול לשמור על עצמו – צריך קרום שישמור עליו.

זה פתיחה. לחיים לחיים. נסיים את הפתיחה: אפשר לחשוב שכל בצבוץ הוא משהו לא טוב, לא צריך לבצבץ. אבל בסוף כתובות, כשמדברים על שיבת ציון וגאולה ומשיח, הגמרא אומרת שעתידין צדיקים שמבצבצין ועולין לירושלים עיר הקדש, שנאמר "ויציצו מעיר כעשב הארץ". אם כן, יש בצבוץ טוב, וזה שייך לצדיקים. הצדיקים – כנראה אלה שהמח שלהם לא בצבץ כשהכניסו את היד לתוך המח – אותם צדיקים עתידים לבצבץ, מבצבצים ועולים לירושלים, שנאמר "ויציצו מעיר כעשב הארץ". פשיטא שהגמרא מדמה את המלה בצבוץ למלה "ויציצו", אם כי אין שם ב יש שם שתי אותיות צ. זה כמו שכתוב "ועמך כֻלם צדיקים", ומפורש בחסידות שלכל יהודי יש שתי בחינות צדיק – צדיק עליון וצדיק תחתון, יוסף ובנימין. זו לשון הגמרא, "עתידין צדיקים" – שזה שני צדיקים – שמבצבצים ובאים לירושלים, שנאמר "ויציצו מעיר כעשב הארץ". אם כן, זה הנושא – צריך לדעת מה זה שני צדיקים, ולדעת מה זה הבצבוץ הטוב, כאשר המח לא מבצבץ ויוצא, אז זוכים לבצבוץ הטוב, "ומרדכי יצא מלפני המלך... בוץ... והעיר שושן צהלה ושמחה". עוד מעט פורים. לחיים לחיים.

נשמע איזה ניגון של פורים. ניגנו "ארור המן".

לחיים לחיים.

 



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com