חיפוש בתוכן האתר

"ראש דברך אמת" (2) - כ"ב אלול ע"ח – ירושלים הדפסה דוא

כ"ב אלול ע"ח – ירושלים

"ראש דברך אמת" (2)

'מהי אמת?' – שיעור חדשי אלול באנגלית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

תשרי וניסן – אמת ואמונה

אחר צהריים טובים, בקר טוב באמריקה. נמשיך לדבר בנושא האמת, בו פתחנו בפעם הקודמת[ב]. הנושא שייך במיוחד לראש השנה, לשנה החדשה. לפני תקיעת שופר אומרים "ראש דברך אמת"[ג]. מוסבר בחסידות שההבדל בין ניסן לתשרי הוא שניסן הוא אמונה ותשרי הוא אמת[ד]. בעברית שתי המלים אמונה ואמת באות מאותו שרש (אמן), כמבואר בספר השרשים לרד"ק.

התחלנו לדבר על תיאוריות פילוסופיות שונות בנושא האמת. אמרנו שבכללות מדברים היום על 5 תיאוריות עיקריות ביחס לאמת. פעם קודמת דברנו על תיאורית ההתאמה של האמת ותיאורית הקוהרנטיות של האמת. הפעם נדבר על שלש התיאוריות הנוספות – בכך נתחיל את השיעור היום.

א. נצח: התיאוריה הפרגמטית

אמת – ערך מועיל במציאות

בסוף השיעור הקודם התחלנו לדבר על פרגמטיות, התיאוריה הפרגמטית של האמת (pragmatic theory of truth). הנקודה היא, בקיצור, שאם משהו הוא אמת – הוא חייב לעבוד, צריך שיהיה לו יישום, הוא צריך להיות אפקטיבי במציאות.

לפי התיאוריה הפרגמטית אמת היא ערך. דברנו על המושג ערך בשיעורים בנושא 'מהו טוב?'[ה]. אמרנו שיש 'טוב לכשעצמו' ו'טוב ל...'. אם אני טוב – לְמה אני טוב? הערך של אמת הוא כמה היא טובה – למה היא טובה, כמה היא אפקטיבית במציאות. הרבה מדענים הם פרגמטיסטים.

תיקון עצמי מתמיד

היה מדען יהודי גדול, פיינמן, שהיה פרגמטיסט. הוא אמר שאפשר להוכיח רק שדבר מוטעה, אך אף פעם אי אפשר להוכיח שמשהו נכון. אם כן, מהי משמעות האמירה שמשהו הוא אמת לפי התפיסה הפרגמטית? אמת היא משהו שבאופן מתמיד מתקן את עצמו.

בפעם הקודמת דברנו על קוהרנטיות ועל מימוש עצמי – עקרון של התייחסות ל'עצמי', שמוּנע על ידי דחף לממש את עצמו, כאשר תכלית המימוש היא הגעה להשלמה עצמית, לקוהרנטיות. יש עוד כיוון מנטאלי שמניע אדם – אדם שכל הזמן מודע לעובדה שהוא יכול לטעות, לכך שיכולה להיות טעות בהבנת המציאות שלו וביחסו למציאות, כל הזמן מתקן את עצמו. דומה לעקרון של תשובה. אני אף פעם לא יכול לדעת בבירור שאני צודק – אני רק יכול תמיד לשאוף ולדאוג שלא אטעה.

זו מנטליות של הרבה לומדי תורה, שתמיד "צריך עיון" – כל פעם להעמיק יותר ויותר, כמו מוזיקאי שכל הזמן מכוון את כלי הנגינה שלו, שיהיה יותר ויותר מדויק. זהו סוג המנטליות של התיאוריה הפרגמטית של האמת – תמיד להיות בתיקון עצמי. הבנה זו תעזור לנו להקביל את התיאוריה הזו לאחת מהספירות.

הקבלת שתי התיאוריות הראשונות לחג"ת וליסוד (חזרה)

אמרנו שאת חמש התיאוריות ניתן להקביל למדות הלב. יש שבע מדות בלב, אז איך מקבילים להן חמש תיאוריות של אמת? הסברנו שהתיאוריה הראשונה – הכי קדומה, שעדיין היא גם הכי נפוצה ופופולארית – תיאורית ההתאמה של האמת, מקבילה לשלש מדות הלב הראשיות, חג"ת, כי היא מורכבת משלשה גורמים. יש בה יחסים בין האובייקט, הסובייקט ו'נושא האמת' – ההיגד-המשפט שמקשר ביניהם. אמרנו שהסובייקט (הגברא) – האדם המאמין באמת – הוא ספירת הגבורה בקבלה. האובייקט (החפצא) אליו מתייחסים הוא החסד (בסוד "חפץ חסד"). המשפט של התיאור/הקביעה, 'נושא האמת', שהוא היחס של הסובייקט לאובייקט, שייך לתפארת, בסוד "תתן אמת ליעקב"[ו] – האמת נתנה ליעקב, שהוא מדת התפארת, המדה השלישית, הקו האמצעי, הסינתזה בין החסד והגבורה.

את התיאוריה של הקוהרנטיות הקבלנו לספירת היסוד, כח הברית. הפילוסופים מסבירים שקוהרנטיות קשורה למימוש עצמי, ומימוש עצמי בקבלה הוא המאפיין של ספירת היסוד. היסוד נקרא "כל"[ז], הוא רוצה שכל החלקים יתאימו בשלמות. דברנו על ההבדל בין תערובת לתרכובת, ועל כך שהאידיאל הוא שכל מערכת האמונות והדעות תהיה תרכובת אחת אורגנית, כמו חיים אורגניים – שיכולים להוליד – בהם הכל אחד, הכל חי והכל קוהרנטי.

נצח – פרגמטיות מתנצחת

מה עם פרגמטיזם? מאד קל – אם משהו עובד הוא חייב להיות שייך לספירות, כחות הנשמה, שקשורים לפעולה, ל"המעשה הוא העיקר"[ח]. הכח הראשון והראשי של כחות המעשה, כחות המוטבע בנפש, הוא הנצח. אם כן, התיאוריה הפרגמטית של האמת שייכת לספירת הנצח ומשתקפת בה. אנחנו יושבים במקום שנקרא "נצח ישראל"[ט] – צריכה להיות כאן אמת פרגמטית...

נצח הוא גם לשון נצחון. במערכת זו האמת כל הזמן נמצאת בתהליך של תיקון עצמי, בחיפוש של הטעות בלימוד – אפשלאג באידיש. אפשר לבנות מבנה שלם – אבל אם יש בו נקודה אחת מוטעית, במלה אחת, כל המבנה קורס, כל האמת שלך נופלת. מה הכוונה? 'חאפ' מאד עמוק, שהאמת נמצאת בתודעה של הישרדות, במאבק על החיים, כל הזמן תנועה של התנצחות, מאבק לנצח את המות, את קריסת התאוריה שלי (כמו קריסת הגל בפיזיקה). כי, כמו שפיינמן אמר, תמיד אפשר להוכיח שאני טועה – ולעולם אי אפשר להוכיח שאני צודק. אבל אני מאמין בדברים מסוימים ותמיד מנסה להתעדכן.

השורה התחתונה היא שהדבר צריך להיות טוב למשהו, לפעול במציאות, שיהיה לו יישום. כל הטכנולוגיה היום היא 'ווטס אפ' או 'ווטס אן' – זו הסתכלות פרגמטית על המציאות ועל מה היא אמת.

ב. הוד: תיאורית הקונצנזוס

אם תיאורית האמת הפרגמטית היא בנצח – יש לה בת זוג בספירת ההוד. גם שם צריך להיות ערך פרגמטי לאמת. התיאוריה הבאה, שנדבר עליה, היא לא רק פרגמטיות – היא לא נקראת תיאוריה פרגמטית של האמת, יש לה שם בפני עצמה, שמאד קל להבין – אלא תיאורית הקונצנזוס של האמת (consensus theory of truth).

לפי תיאוריה זו, אם משהו נמצא בקונצנזוס הציבורי, רוב הציבור מסכים לו, הוא אמת. הערך הפרגמטי מאד ברור – אם הציבור בחר במישהו, רוב הציבור, כמו כשהולכים לבחירות והרוב בחר במנצח להיות הנשיא הבא, אנחנו מקוים שזו בחירה טובה של הציבור ושיהיה לה ערך פרגמטי גדול.

התגלות האמת בהסכמה

התיאוריה הזו נשמעת שרירותית – האמת נקבעת רק לפי מה שחושב הרוב?! בכל זאת, יש בה משהו מאד עמוק, הדומה למה שהסברנו לגבי התיאוריה הראשונה – שהמשפט-ההיגד שמבטאים הוא 'נושא האמת'. האמת היא לא במה שיש אצלך בראש וגם לא במה שיש במציאות, אלא במשפט שמתאר את המציאות – ההיגד הוא 'נושא האמת', הרכיב האמצעי בשלשת הרכיבים של תיאורית ההתאמה. בדומה לכך, בתיאוריה של הקונצנזוס האמת היא מה שרוב הציבור מסכים עליו – 'נושאת האמת' היא ההסכמה עצמה.

יש פה סברא עמוקה – איפה האמת נמצאת? שוב, נשמע לכאורה שרירותי, אבל צריך להיות משהו – אפילו מיסטי – בדעת רוב הקהל, שיוצר מרחב עליו שוכנת האמת. לפי תיאורית ההתאמה, האמת שוכנת בהיגד לגבי המציאות. לפי התיאוריה הזו, האמת היא פועל יוצא של הסכמה – אף אחד פרטי לא מחזיק את האמת. קודם אמרנו שהאמת היא לא באמונה שלי וגם לא במציאות האובייקטיבית אלא בהצהרה, באמירה (ב"מאמר", על דרך "בעשרה מאמרות נברא העולם"[י] – "ראש דברך אמת". המאמר הראשון הוא "[ויאמר אלהים] יהי אור"[יא] – "שלח אורך ואמתך המה ינחוני"[יב] – השרש אמר מורכב מאור ואמת). כאן האמת תלויה בהסכמה הציבורית. זהו פלא שאנשים מסכימים, שהרבה אנשים מסכימים על דבר אחד, במיוחד אם יהודים מצליחים להסכים על משהו... זו כבר אמת. אמת היא כמו שכינה – התגלות אלקית – שמתבטאת בהסכמה.

במושג הסכמה יש משהו מענין מאד בעברית: שתי האותיות הראשונות, הס, הן בגימטריא 65, השם בו אנו מכנים את שם המפורש, שם הוי' ב"ה – א-דני, ה"פ 13 – ושלש האותיות בסוף, הסכמה, הן עוד 65. אם כן, חמש האותיות של הסכמה עולות חמש פעמים (ממוצע כל אות) 26, שם הוי' – יש משהו בהסכמה שמגלה את שם הוי' ב"ה, השם המיוחד (הסכמה במילוי – הא סמך מם כף הא – עולה 312, 12 פעמים הוי', יב צירופי שם הוי' שכנגד יב חדשי השנה וכו'. אותיות השרש עולות עין ואותיות המילוי עולות יעקב, והסימן: "בטח בדד עין יעקב"[יג] – הסכמת הציבור משקפת את מה שנראה ל"עין יעקב"). יש משהו מאד קדוש בהסכמה שלנו על משהו.

שלב 'הסכמת הדעת' בקבלת החלטות

יש לנו שיעורים על עשרה שלבים שצריך לעבור עד שמקבלים החלטה[יד], כנגד הספירות של פרצוף הדעת:

 

כתר שבדעת

העמקת הדעת

 

חכמה שבדעת

הרחבת הדעת

 

בינה שבדעת

ישוב הדעת

 

דעת שבדעת

התקשרות הדעת

 

חסד שבדעת

קרוב הדעת

 

גבורה שבדעת

נקיות הדעת

 

תפארת שבדעת

שקול הדעת

 

נצח שבדעת

הכרעת הדעת

 

הוד שבדעת

הסכמת הדעת

 

יסוד שבדעת

החלטת הדעת

 

 

 

מלכות שבדעת

חוות דעת

 

 

לא נעבור כעת על כל השלבים, אבל נשים לב שאחד מהם נקרא 'הסכמת הדעת' – זהו השלב בו האדם מסכים בתוך עצמו. לפני שאתה מקבל החלטה, אתה צריך שהכחות המנוגדים בתוך עצמך יסכימו – 'כן, להתחתן עם הבחורה הזו' או 'לא להתחתן עם הבחורה הזאת' – זה אומר בכה וזה אומר בכה, בתוך עצמך, ועליך להגיע להסכמה. יש עשרה שלבים בקבלת ההחלטה, והשלב של 'הסכמת הדעת' – בו אדם מגיע להסכמה בתוך עצמו, בין שני הקולות המנוגדים בתוכו, שצריכים להסכים – חותם את התהליך לקראת ההחלטה בפועל (כאשר השלב הבא הוא 'החלטת הדעת', כלומר ש'הסכמת הדעת' היא "עד ולא עד בכלל" ביחס ל'החלטת הדעת' בפועל שלאחריה באה ההחלטה לידי ביטוי בדיבור, מלכות, 'חוות דעת'). שלב ההסכמה הוא השלב השמיני, שמקביל לספירה השמינית – ספירת ההוד – בתהליך קבלת ההחלטה.

למה הסכמה שייכת להוד? זו משמעות המלה – להודות למישהו פירושו להסכים לדעתו. כמו שאמרנו קודם – פלא שאנשים מסכימים על דברים. אנשים מגיעים להסכמה לא מתוך כך שהם רואים את הדבר באופן זהה, אלא כי יש כח בנשמה 'לדון לכף זכות' – לשמוע ולקבל, ברמה מסוימת, מה שאחרים חושבים. בנצח – שמשמעותו נצחון – יש מאמץ והתמודדות כדי לשרוד, אבל בהוד יש רצון להסכים, רצון ליצור קונצנזוס קהילתי, כשמה של התיאוריה הזו. התיאוריה הזו, בהוד, היא שותפה של התיאוריה הקודמת, בנצח, התיאוריה הפרגמטית.

'העולם אומר' – הסכמה יוצרת עולם

עוד דבר חשוב ביחס לתיאוריה של הקונצנזוס של הציבור, של הקהילה, הוא ההגדרה שהקונצנזוס יוצר תמונת עולם שלמה. אם אינך מסכים עם הקונצנזוס אתה נמצא בעולם אחר, אתה לא בעולם שלנו – זהו המינוח המדויק בו משתמשים. קונצנזוס יוצר עולם, לא רק כמשל אלא במציאות. כמו שאמרנו קודם, האמת שורה בהסכמה – העובדה שכל כך הרבה אנשים מסכימים על משהו אומרת שההסכמה זו יוצרת 'עולם'.

באידיש יש ביטוי – 'דער עולם זאגט'. משתמשים בו גם בעברית – 'העולם אומר'. מה פירוש? 'מאמר העולם' הוא שכולם אומרים, מה שאנשים מסכימים עליו, דעה שבקונצנזוס. בדיוק כפי שמסבירים בתיאוריה זו – הקונצנזוס יוצר עולם, ואם אינך סובר כך אתה נמצא בעולם אחר. בגמרא אין בדיוק את הביטוי 'העולם אומר', אבל יש מושג של "עמא דבר" – אנשים אומרים. יש הרבה התחשבות בגמרא בכך במה ש"עמא דבר" – אם הביטוי מופיע בגמרא, זאת אומרת שיש בו אמת. לכן כתוב לפעמים "פוק חזי מאי עמא דבר"[טו] – צא החוצה ותראה מה אנשים מדברים, זו תיאורית הקונצנזוס. 'עמא' ו'העולם' מאד קרובים – ב"עולם" יש שתי אותיות עם, המסגרת החיצונית של המלה, ובפנים לו, 'עם לו'. עם ועולם הולכים יחד בעברית.

להגיע לעולם אחד

הדוגמה שמביאים לכך ששני אנשים גרים בשני עולמות – אף שהם יכולים להיות שכנים, או אפילו לגור באותו בית – היא אדם דתי ואדם חילוני. אדם דתי מאמין – כך הם אומרים – שהמציאות המטאפיזית פועלת בעולם שלנו. המציאות המטאפיזית היא חלק מהעולם שלו, היא שם. במקום לומר מציאות מטאפיזית נאמר ה', כמובן, אבל הם אומרים כך. האם המציאות המטאפיזית קיימת? האם היא קשורה אלינו ופועלת במציאות שלנו? בתמונת העולם של אדם דתי – ה' כאן וכל מה שקורה במציאות הוא בידיו. האדם החילוני בכלל לא מאמין בקיום המציאות המטאפיזית וממילא לא מאמין שהיא משפיעה על העולם הפיזי הממשי. אז מאד קל לראות שהוא נמצא בעולם אחרי לגמרי.

המשימה של דורנו, כדי להביא את המשיח, היא לאחד את העולמות – להביא למציאות שיש בה עולם אחד, קונצנזוס עולמי אחד, "כי אז אהפֹך אל עמים שפה ברורה לקרוא כֻלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד"[טז]. הפילוסופים לא מכריעים מה מהעולמות עדיף – הם פלורליסטים, לא אכפת להם. הם רק רוצים להגדיר דברים שמתאימים לתמונת העולם שלהם, והם אומרים שקונצנזוס יוצר עולם.

לא ליפול מהעולם

גם התכונה של יצירת עולם שייכת לספירת ההוד. להודות פירושו להסכים – כשאתה מודה למשהו אתה הופך להיות חלק ממנו, פרט בתמונת העולם הכללית, ואם אתה עוזב את תמונת העולם הקהילתית אתה 'נופל' מהעולם הזה. לפעמים זה יכול להיות מאד מסוכן – "הודי נהפך עלי למשחית"[יז] בלשון הפסוק. "הודי" הוא גם לשון הוד מלכות[יח], ההוד וההדר שלי, וכאשר הוא מתפרק – נפלתי מהעולם שהייתי בו, ואולי עוד אין לי עולם אחר – זהו מצב מסוכן. גם יזו תכונה ששייכת לספירת ההוד. ההקבלה כאן מאד פשוטה בקבלה, קונצנזוס פירושו הוד, והרחבנו קצת בהסבר.

ג. מלכות: התיאוריה הקונסטרוקטיבית

תיאורית ההַבְנָיָה החברתית

אם כן, עד כה הסברנו ששלש המדות הראשונות – חסד-גבורה-תפארת, אהבה-יראה-רחמים – מקבילות לשלשת המושגים בתיאורית ההתאמה. הספירות הבאות – כחות הפעולה, נצח והוד – מקבילות לתיאורית האמת הפרגמטית (נצח) ולתיאורית הקונצנזוס של האמת. התיאוריה הקוהרנטית שייכת ליסוד, כך שנשארה לנו רק התיאוריה שמקבילה למלכות.

איך קוראים לה? תיאורית ההַבְנָיָה (או ההבניה החברתית) – התיאוריה הקונסטרוקטיבית של האמת (constructivist theory), לפיה אמת היא מבנה חברתי. אפשר לחשוב שמבנה חברתי וקונצנזוס הם מושגים זהים, אבל הם שני דברים שונים. גם המושג 'מבנה' וגם 'חברה' שייכים למלכות. לפי התיאוריה הזו, אמת היא בנין. מי בונה אמתות? החברה. לא רק החברה, אלא ההיסטוריה והחברה יחד בונות את מה שנקרא אמת. יש לבנין האמת הרבה קומות והרבה חדרים – האמת היא במצב של בניה, לכן אפשר תמיד להוסיף עוד קומה, וגם לשים מעלית, שיהיה קל לעלות ולרדת בין הקומות... האמת היא בנין שהחברה בונה כל הזמן. התיאוריה הזו באה לידי שימוש בפילוסופיה של המדע, בסוציולוגיה, חינוך ופסיכולוגיה. כמעט בכל תחום יש ענף של קונסטרוקטיביות.

בנין המלכות

המושג בנין שייך בקבלה לספירת המלכות – את המלכות צריך לבנות. מתי בונים את מלכות שמים, מלכות ה'? זו בדיוק העבודה שלנו בעוד שבוע, בראש השנה ובעשרת הימים בין ר"ה ליום כיפור – בימים האלה בונים את המלכות, עוסקים ב"בנין המלכות". בנין המלכות בגימטריא 613, כללות תריג מצוות התורה. זהו התפקיד שלנו, המשימה שלנו, לבנות את המלכות. כי במקור, לפני שאנחנו בונים אותה, המלכות היא נקודה אחת חסרת ממדים – נקודה קטנה אחת תחת ספירת היסוד[יט] (שאותו זיהינו כעת עם הקוהרנטיות) אנחנו צריכים לבנות אותה – מנקודה לקו ולשטח.

אנחנו בונים את המלכות מראש השנה עד יום כיפור. מה זאת אומרת? שהמודעות למלכות ה' תהיה אוניברסלית. אנחנו מכתירים את ה' בראש השנה, וההכתרה היא התחלה של בנין המלכות. זו האמת של ראש השנה. על כך אומרים בראש השנה "ראש דברך אמת" – "דברך" הוא המלכות ו"ראש דברך אמת", "דברך" הוא אמת, והאמת עצמה היא בנין מלכות ה' בעולם.

ראש השנה ובית המקדש וסוד האמת (היחס המספרי)

נתבונן בביטוי "ראש השנה" – הראש של השנה, החג הקרוב. ראש בגימטריא 501 ו-השנה 360 וביחד עולה 861. לפי תיאורית המספרים – שמוצאת מבנים גיאומטריים וסימטריים של מספרים צורניים – 861 הוא משולש של 41 (סכום כל המספרים מ-1 עד 41). האם יש עוד ביטוי חשוב ששווה בדיוק אותו מספר? כן – בית המקדש.

למה המספר הזה – בית המקדש שהוא ראש השנה – שוה משולש 41? האם יש קשר לנושא שלנו, למושג אמת? אמת היא 441, 21 ברבוע (גם מספר צורני, המספר הצורני הכי חשוב), סוד שם "אהיה אשר אהיה"[כ], גם שם שאומר שהאמת באה ומתפתחת (כפי שטוענת התיאוריה הקונסטרוקטיבית). 21 הוא הנקודה האמצעית של 41. שתי האותיות הראשונות במלה אמת, אמ, הן שתי אותיות השרש. ה-ת היא אות נוספת, כמו שמסביר הרד"ק (וכנ"ל בשיעור הקודם). האות האחרונה כאן, ת, היא 400, 20 ברבוע, והתוספת של 41 מעלה ל-21 ברבוע. למה? מה העיקרון המתמטי מאחורי זה? כמו שמשולש הוא סך המספרים מ-1 עד מספר מסוים, הרבוע הוא המספרים האי-זוגיים מ-1 עד מספר מסוים אי-זוגי. בית המקדש הוא כל המספרים מ-1 עד 41. מה יקרה אם נחבר את המספרים הלא-זוגיים מ-1 עד 41? נקבל 441, אמת, 21 ברבוע. אמת, לפי המבנה המתמטי, היא מה שאנו קוראים 'השדרה הפנימית' של ראש השנה ו-בית המקדש. אם אקח את כל המספרים הלא-זוגיים מ-1 עד 39 אקבל 20 ברבוע (מפני ש-20 הנו הנקודה האמצעית של 39), 400, ה-ת של אמת, וכשאצרף את 41, אמ, הלא-זוגי הבא, אקבל 21 ברבוע. אם אצרף את כל המספרים מ-1 עד 41 אקבל ראש השנה, בית המקדש.

זו הצגה מתמטית יפה של היחס בין אמת ל-ראש השנה ו-בית המקדש. ואכן, כפי שנסביר מיד, בית המקדש הוא הבנין האולטימטיבי של העם היהודי, הגילוי האולטימטיבי של האמת בעולם.

ראש השנה ובית המקדש – הפיכת האמונה לאמת מציאותית וחובקת עולם

בכל יום ובכל חג מקריבים קרבנות בבית המקדש. הכי הרבה קרבנות יש בחג הסוכות. למה דווקא ראש השנה שוה בית המקדש? מהי הבניה החברתית הגדולה והכוללת של עם ישראל? אמרנו קודם שהחברה בונה בנין – היא בונה אמת. יש דעות שבית המקדש השלישי ירד בשלמות מן השמים[כא] ויש דעה שיבנו אותו למטה[כב], "אמת מארץ תצמח"[כג]. צריך למצוא דרך לחבר את שתי הדעות[כד] – אם אנחנו נבנה את המקדש או שהוא ירד מן השמים. לפי הרמב"ם ברור שהמשיח – בראש כל עם ישראל – יבנה את המקדש.

בנין המקדש מסמל גילוי של אמת בעולם. כעת, כשאין לנו בית מקדש, יש לנו אמונה. בגלות עם ישראל מחזיק באמונתו, אנחנו קשורים לתורה, אבל איננו יכולים לקיים את כל מה שכתוב בתורה – אנחנו לא אמתיים, לא 'אמתיים' לה', לא 'אמתיים' לתורה, לא 'אמתיים' לעצמנו. זו הבנה מאד עמוקה, שבשבילנו אמת תלויה בבנין גשמי – בבית המקדש. הזמן בשנה בו בונים את האמת, את בית המקדש, הוא ראש השנה – בונים את המלכות – לכן הם שוים אותו דבר.

שוב, בלי בית המקדש יש לנו אמונה, אבל כדי לתרגם את האמונה לאמת – אמת נראית לעין – צריך את בית המקדש. מהי אמת מוחשית ונראית? כמו שדברנו קודם על אמת שבקונצנזוס – בעלי אמתות שונות חיים בעולמות שונים. אם אתה פלורליסט עולמות שונים יכולים להתקיים במקביל, לא מפריע לך. בשבילנו יש אמת מוחלטת אחת, לא הרבה אמתות. אולי האמירה הזו נשמעת כ'ראש מצומצם', אבל בראש המצומצם שלנו (שתיכף נראה שהוא היפך הצמצום, "לפני הצמצום") אנחנו תופסים שיש רק אמת מוחלטת אחת.

בעולם חילוני, כמו שאמרנו קודם, לא מאמינים שבעולם הזה המציאות המטאפיזית לוקחת חלק. מה יכול לשנות את נקודת המבט הזו? מה יכול 'לגייר' את הקונצנזוס החילוני כדי לחבר אותו לקונצנזוס הדתי? רק דבר אחד – אם תתגלה כאן האמת של המציאות המטאפיזית. צריכה להיות הופעה מוחלטת שלה בחלל הפיזיקלי, עד כדי כך שכל אדם שפוי יאמין במציאות שכעת נקראת על-טבעית. הגילוי הזה הוא בית המקדש (שבו היו עשרה נסים תמידיים, כמו שכתוב בפרקי אבות[כה]). אנחנו מתפללים על כך במיוחד בראש השנה, כאשר מכתירים את ה' למלך ואומרים "ראש דברך אמת" – המלכות שלך ("דברך") היא אמת.

האמת כמודל – המודל הקבלי ואספקלריא מאירה

נוסיף עוד דבר חשוב לגבי קונסטרוקטיביזם: התיאוריה הקונסטרוקטיבית גורסת שלעולם איננו יכולים לראות את המציאות כפי שהיא, אלא רק דרך עדשות המודלים שהחברה בונה כדי לתאר את השקפת העולם שלה. הקביעה הזו מאד עמוקה ומאד קשורה אלינו, כי המשמעות היא שאמת היא פשוט מודל, מבנה. אנחנו יכולים רק לבנות מודל של המציאות, אבל לעולם איננו יכולים להתייחס למציאות עצמה. אנחנו בונים מודל, והמודל משקף את הנסיון שצברנו ואת תחושת המציאות שלנו. האמירה הזו נלקחה ישירות מהפילוסופיה המודרנית.

האמירה שאמת היא מודל – מודל של המציאות, לא המציאות עצמה – זהה לכל התפיסה שלנו, לכל דרך החשיבה והלימוד שלנו, שחכמת הקבלה (שמקורה במלכות דאצילות, כמבואר באריז"ל[כו]) נותנת מודל שמתאים לכל דבר. בדיוק כמו שעושים כעת – משתמשים במודל מתוך חכמת הקבלה שניתנה לנו, מודל שמתאים לנסיונות ולתחושות שלנו. המודל של הקבלה הוא עדשה שמתאימה לכל דבר – דרכו אנחנו יכולים לראות הכל בצורה נכונה, הכל תואם לתחושות ולנסיונות שלנו, והוא המודל הכי טוב שקיים. אנחנו מאמינים במודל, והאמת מופיעה דרכו – כמו שאמרנו קודם שבתיאורית ההתאמה המשפט-ההיגד הוא 'נושא האמת', הקישור בין המודעות למציאות, ובתיאורית הקונצנזוס ההסכמה היא 'נושאת האמת', בתיאוריה הזו 'נושא האמת' הוא המודל.

איך חז"ל אומרים זאת? בתיאור ההבדל בין האופן בו משה רבינו רואה את המציאות לאופן בו רואים אותה שאר הנביאים. משה רבינו רואה את המציאות באספקלריא המאירה[כז] – יש אספקלריא, אבל היא לא משנה את המציאות, לא מטשטשת את המציאות במאומה, הוא רואה דרכה את המציאות כפי שהיא. כל שאר הנביאים אינם בדרגה זו, הם התנבאו באספקלריא שאינה מאירה, שמשנה את תמונת המציאות. מהי האספקלריא? המודל. בקבלה מוסבר[כח] שהאספקלריא שאינה מאירה – "כה" – היא מלכות. רק משה רבינו התנבא במדרגת התפארת, שהיא "זה"[כט] – השתקפות 'שקופה' (transparent) ולא השתקפות 'שקופה למחצה' (translucent). התיאוריה שהקבלנו כעת למלכות מתאימה בדיוק להסבר בקבלה שמלכות היא "אספקלריא דלא נהרא" – המלכות היא מודל דרכו ניתן לראות את המציאות, עדשה דרכה רואים תמונת עולם. זו עוד נקודה חשובה ביחס לתיאוריה הזו.

המהפכה הקופרניקאית והרה"ק מרוז'ין

ועוד נקודה חשובה לנו: הפילוסופים המודרניים שדוגלים בקונסטרוקטיביזם אומרים שדוגמה עיקרית לבניה חברתית של אמת היא המהפכה הקופרינקאית, הפיכת מערכת שמש מגיאוצנטרית (מערכת שכדור הארץ במרכזה) להליוצנטרית (מערכת שהשמש במרכזה). אפשר לחשוב ששינוי בתיאוריות הראשוניות על מערכת השמש נבע מהטעויות שהתגלו בתיאוריה הקודמות, במתמטיקה שלה. אך לא – באותו זמן המתמטיקה של ההשקפה התלמאית, שסברה שמערכת השמש היא גיאוצנטרית, היתה מורכבת אבל היא עבדה. לא שהתיאוריה הקודמת הופרכה מתמטית או באמצעות ניסוי. קופרניקוס אמר 'אני רואה שמערכת השמש סובבת סביב השמש, לא סביב כדור הארץ'. זו הדוגמה הקלאסית, לפי הפילוסופים האלה, של בנין חברתי של האמת. זה נשמע קצת מוזר.

לקופרניקוס היה לא פשוט להצהיר על התיאוריה החדשה שלו, הוא נרדף על ידי הכנסיה על דעותיו, היתה לו מסירות נפש לעמוד אז על דעתו. למה אנשים התחילו להסכים איתו? לא כי השיטה הקודמת לא פעלה, אלא כי היה חוש שזו התחלה של בנין חדש, מודל חדש של המציאות, שעתיד לגדול – כמו אורגאניזם – ועליו יבנו קומות חדשות של בנין האמת, כמו בנית קומות חדשות בבנין גשמי. היה חוש של המודעות האנושית שהתיאוריה החדשה היא הרבה יותר טובה, הרבה יותר מועילה למדע, מהתיאוריה הקודמת. זו הדוגמה הקלאסית של בנין האמת.

האם יש משהו מקביל ששמענו עליו בתורה? יש דבר מדהים – תובנה של הרה"ק של רבי ישראל מרוז'ין, הנין של המגיד ממעזריטש, הרבי היחיד שהצמח צדק קרא לו 'הקדוש': פעם[ל] בא אליו חסיד ואמר לו – 'רבי, ראינו בעיתון שהשמש עומדת במרכז מערכת השמש ולא הארץ, מה הרבי אומר על זה?'. הרבי ענה – בשלוה, בנחת ובקור רוח – שהכל לפי רצון הצדיקים של הדור. מה שהצדיקים אומרים – זהו האופן בו העולם הולך.

המלים האלה של הרבי הקדוש מרוז'ין, בדיוק מתאימות לפילוסופיה הזו. אצל הפילוסופים הצדיקים הם המדענים – כל מה שהם חושבים הוא האמת... הם חושבים דברים שונים מזמן לזמן, ומה שהם חושבים הוא האמת. בדיוק כדבריו. מוכרחים לומר שהרבי מרוז'ין הוא קונסטרוקטיביסט (הוא היה 'משיחיסט' גדול, חתר בעצמו להיות מלך המשיח, מי שיבנה את בית המקדש). יתכן שלכל צדיק יש תיאורית אמת אחרת, ולפי הרבי מרוז'ין האמת היא פשוט מה שהצדיקים 'בונים' – מה שהם אומרים זו האמת. יש להם ראית הנולד – הם חכמים, בהם נאמר "איזהו חכם? הרואה את הנולד"[לא]. הפילוסופים אומרים שהיתה לקהילת המדענים בעולם איזו ראית הנולד שראית מערכת השמש עם השמש באמצע היא מודל הרבה יותר טוב – הכל מודלים – מהמודל הקודם של מערכת כוכבי הלכת.

סיכום

ראינו אם כן את כל התיאוריות המודרניות של האמת, מהי אמת. קודם כל, צריך למצוא את האמת בכל אחת מהן – כי אם הקבלנו אותן לספירות, בכל אחת יש אמת. יש כאן קרבה לתיאוריות 'מהו טוב?' שדברנו עליהן בסדרת השיעורים הקודמת – יש קשר קרוב בין טוב לאמת.

ולסיכום:

 

חג"ת

היגד (תפארת) המתאים בין אובייקט (חסד), סובייקט (גבורה)

 

נצח

פרגמטיזם

 

הוד

קונצנזוס

 

יסוד

קוהרנטיות (עקביות)

 

 

 

מלכות

קונסטרוקטיביות

 

ד. לקו"מ נא: קדש, אמת, טוב, אחד

מושגים מוחלטים – לפני הצמצום

נאמר עוד משהו בענין: אחת התורות החשובות של רבי נחמן מברסלב היא בליקוטי מוהר"ן נא – שכל אחד יסתכל שם. הוא מסביר שיש ארבעה דברים מוחלטים, דהיינו דברים שמכל אחד מהם יש רק אחד בלבד[לב]. כמו שאמרנו קודם, אנחנו מחזיקים שהאמת היא מוחלטת. אם עדיין לא כולם מסכימים שיש אמת מוחלטת – זו בעיה. או שהקב"ה צריך לפתור אותה, או אנחנו, או אולי שנינו ביחד. צריכים ליצור עולם עם הסכמה אוניברסלית ביחס לאמת.

מה רבי נחמן אומר שאמת באופן מוחלט? ארבעה דברים, שכנראה יש יחס ביניהם: קדש, אמת, טוב, אחד. ההסבר שדברים אלה הם אבסולוטיים, בלי דואליות, משייך את כולם למציאות לפני הצמצום הראשון – הכל מתייחס למציאות ה' לפני בריאת העולם, מה שנקרא "לפני הצמצום"[לג]. הוא לא אומר את הגימטריא, אבל יש גימטריא מאד יפה – "לפני הצמצום" שוה בדיוק אמת, אחד מארבעת המושגים של רבי נחמן ואולי החשוב שבהם.

תשובה – חזרה לאמת שלפני הצמצום

מה המשמעות עבורנו? שכדי להגיע לאמת צריך לחזור ללפני הצמצום. יש הרבה הסברים מהו צמצום[לד]. קודם אמרנו שיתכן שהפלורליסטים הם לא מצומצמים, והמוניסטים – אלה שדוגלים בערך אחד (כפי שהוסבר בשיעורי 'מהו טוב?') – הם צרי אופק, מצומצמים. אבל מתברר שבקדושה בדיוק ההיפך הוא הנכון – אם אתה במקום של צמצום, צמצום מוחין, יש לך נטיה לפלורליזם, אבל אם אתה מעל הכל, לפני הצמצום, אצלך הכל אחד – הכל אחד מוחלט, הכל טוב מוחלט, הכל קדש מוחלט והכל אמת מוחלטת. זו המוחלטות שלפני הצמצום.

איך מוסבר הצמצום בחסידות? לוגיקה בינארית. לוגיקה של כן-לא או של אמת-שקר, היא עצמה לוגיקה של הצמצום, צמצום לחשוב ככה. האמת האמתית היא לפני הצמצום, לפני המנטליות של נכון-מוטעה, של טוב-רע או של אמת-שקר – המנטליות הזו היא עצמה הצמצום, ולפני הצמצום יש מדרגה שמעל החלוקה של טוב ורע וכו'.

כעת הזמן לעשות תשובה, לחזור לאן? תשובה היא כמו לחזור הביתה. לאן חוזרים? צריך לחזור למקום בנשמה שהוא לפני הצמצום, לפני שנהיינו מצומצמים וצרי אופק, מעל הצמצום האישי שלנו. מגיעים למקום בו יש רק אחדות אחת, טוב אחד, קדש אחד, ה' אחד. האחד הוא ה', וה' הוא גם אמת, וגם טוב וגם קדש. אלה ארבעה 'טעמים' שונים בה' לפני הצמצום.

ארבעת התארים בסוד הוי' ב"ה

אם יש לנו ארבעה תארים לה' לפני הצמצום – שרש הנשמה, אליו צריכים לחזור – צריך למצוא גם את היחס ביניהם. רבי נחמן לא מסביר כך, אבל יתכן שהתכוון שארבעת הדברים האלה מכוונים כנגד ארבע אותיות שם הוי' שלפני הצמצום, עליו נאמר "עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו הגדול בלבד"[לה]. נסביר את ההקבלה בקיצור:

הכי קל להתחיל מה'טוב' המוחלט – טוב שייך ללב, למדות. אפילו שמדברים לפני הצמצום, לפני כל מדידה, אבל גם שם יש כביכול לב – הטוב העצמי של ה' (מה שהוא יתברך "עצם הטוב"), ה-ו שבשם.

'קדש' – שמשמעותו נבדל בעברית, הנבדל המוחלט והשלם – מכוון בזהר ובקבלה לספירת החכמה, "קדש מלה בגרמיה"[לו]. קדש הוא משהו שלעצמו, עומד לבדו, מובדל מכל דבר אחר. זו האות הראשונה של שם הוי' ב"ה, ה-י.

מה עם 'אמת'? כמו שאמרנו קודם, אמת מתחילה באותיות אם – אמא, בינה, ה עילאה שבשם. על כך כתוב "שמע בני מוסר אביך ואל תטֹש תורת אמך"[לז] – "תורת אמך" היא אמת. כתוב ש"משה זכה לבינה"[לח] ה עילאה שבשם. משה רבינו, שנתן לנו את התורה, הוא גם אמת, "משה אמת ותורתו אמת"[לט] והוא זכה לבינה – זכה מה' בבינה כדי לתת אותה לנו. אם כן, אמת מקבילה ל-ה עילאה שבשמו הגדול שלמעלה מבריאת העולם, שלפני הצמצום, כאשר "הוא ושמו אחד".

נשארה לנו הקבלת ה'אחד' לאות ה תתאה שבשם, המלכות (ביחס אליה צריך לקיים את "בנין המלכות", כנ"ל). מהו "אחד"? התכללות של הכל, כך שהכל אחד. למה 'אחד' קשור למלכות? חכמים אומרים[מ] שב"אחד" של קריאת שמע צריך לכוון שה' ("אלופו של עולם") הוא אחד ב-ז רקיעים וארץ (ח קומות) וב-ד רוחות העולם, זהו כל המרחב. שוב, אחד היינו התאחדות כל המציאות להיות אחת, מבנה אחד.

בראש השנה אומרים עשרה פסוקי מלכויות, פסוקי המלכת ה' בעולם. האחרון שבהם הוא הפסוק הכי מפורסם, ההצהרה של עם ישראל פעמיים בכל יום, "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[מא] – האמת היחידה והמוחלטת. כל שאר פסוקי המלכות כוללים את המלה "מלך" או "מלכות" בפירוש, ורק בפסוק הזה, האחרון – החותם את פסוקי מלכויות – לא מופיעה המלה מלך בפירוש (מכאן נשכיל למה מוסיפים ל"שמע ישראל גו'" את הפסוק, שלא כתוב בתורה – "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" – כדי לגלות את שרש המלכות הכלול ב"אחד"). איפה המלכות בפסוק? כתוב בגמרא[מב] – דעת רבי יוסי – ש"אחד" היינו מלכות. כשאומרים שה' הוא "אחד" הכוונה שהוא מולך על כל הבריאה, על כל המציאות. רוצים שה' יהיה "אחד", שהוא ימלוך והמלכות שלו תתפשט על כל הבריאה. "אחד" הוא מלכות ה' המוחלטת. צריך להתבונן בכך, אך בכל אופן כך מפורש בגמרא בקשר לראש השנה הבא עלינו לטובה ולברכה. כשאומרים עשר מלכויות, תכלית המלכות, המלכת ה' בעולם, היא "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" – "אחד" פירושו שהוא מולך יחידי.

אם כן, יש ארבעה מצבים מוחלטים של הויה וקיום לפני הצמצום – קדש, אמת, טוב, אחדות – כנגד חכמה-בינה-מדות (רחמים)-מלכות (שהיא אחדות, יש רק מלך אחד, "מלך יחיד חי העולמים"[מג])[מד]:

  י        קדש

  ה       אמת

  ו        טוב

  ה       אחד

ברכת סיום

אי"ה נמשיך עוד לדבר על האמת, בשיעור הבא. שלכולם תהיה שנה טובה ומתוקה – כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, לנו ולכל עם ישראל, ולכל העולם. שנגיע לקונצנזוס האמתי, שהוא ההסכמה והבנין של המלכות, בסוד "איהי בהוד"[מה]. תיאורית הבנין במלכות ותיאורית הקונצנזוס בהוד, וכתוב בקבלה שהמלכות עולה להוד, הבנין של האמת הופך להיות הקונצנזוס העולמי. כפי שאמרנו, במלכות אמת משתקפת במודלים, ובהוד המבנים האלה הופכים לקונצנזוס שמאחד את כל הנשמות. ההסכמה עצמה היא אמת מטאפיזית שמאחדת את כל הנשמות, שכולנו נסכים להמליך את ה'. שנה טובה ומתוקה.

 

 

 

 



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] שיעור כ"ד מנחם-אב ש"ז (נדפס לעיל).

[ג] תהלים קיט, קס.

[ד] ראה מבחר שיעורי התבוננות חלק י.

[ה] ראה בעיקר בשיעורי כ"א אייר וכ' סיון (נדפסו ב"ואביטה" קרח ודברים).

[ו] מיכה ז, כ.

[ז] לפי דברי הימים-א כט, יא "כי כל [=יסוד] בשמים ובארץ". ראה זהר ח"ב קטז, א ונצוצי זהר שם.

[ח] לפי אבות פ"א מי"ז.

[ט] ישיבת "נצח ישראל" (רומיילס) ברחביה.

[י] אבות ה, א.

[יא] בראשית א, ג.

[יב] תהלים מג, ג.

[יג] דברים לג, כח.

[יד] מאמר "פרצוף הדעת – תהליך קבלת החלטות בנפש וסוד החשמל" בספר שערי אהבה ורצון (ראה גם בספר הנפש עמ' שנח). באנגלית המאמר פותח – על פי שיעורים – לספר שלם: Consciousness & Choice.

[טו] ברכות מה, א ועוד.

[טז] צפניה ג, ט.

[יז] דניאל י, ח.

[יח] שם יא, כא.

[יט] עץ חיים של"ו פ"ב.

[כ] שמות ג, יד.

[כא] רש"י ותוס' סוכה מא, א; ר"ה ל, א.

[כב] כדעת הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה (הובא בתוי"ט בפתיחת מסכת מדות), הלכות מלכים יא, א. ועוד.

[כג] תהלים פה, יב.

[כד] לכל הנושא ראה מלכות ישראל ח"ג במאמר "מי יבנה את הבית השלישי".

[כה] אבות פ"ה מ"ה.

[כו] פע"ח שער הנהגת הלימוד פ"א. טעמי המצוות ואתחנן.

[כז] יבמות מט, ב.

[כח] פע"ח שער הנהגת הלימוד פ"א (ובריבוי מקומות).

[כט] ראה ע"ח שט"ז פ"ו (ובכ"ד).

[ל] מובא ב'עירין קדישין' עמ' תצו (במהדורה החדשה, ירושלים תשס"ט).

[לא] תמיד לב, א.

[לב] וזה לשונו שם:

וְהִתְהַוּוּת הַשֶּׁקֶר, שֶׁהוּא הָרָע, שֶׁהוּא הַטֻּמְאָה, הוּא מֵחֲמַת הָרִחוּק מֵאֶחָד. כִּי הָרָע הוּא נֶגְדִּיּוּת, לְמָשָׁל, כָּל מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם הוּא רַע. וּבְאֶחָד אֵין שַׁיָּךְ נֶגְדִּיּוּת, אֶלָּא כֻּלּוֹ טוֹב. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פְּסָחִים נ): 'בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וְכוּ', שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב', כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּךְ רַע. וְעַל כֵּן לֶעָתִיד לָבוֹא יְקֻיַּם: "שְֹפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד" (מִשְׁלֵי י"ב), כִּי יִהְיֶה אָז כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב:.

כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד, לְמָשָׁל, עַל כְּלִי כֶּסֶף כְּשֶׁאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא כְּלִי כֶּסֶף, הוּא הָאֱמֶת אֲבָל כְּשֶׁאוֹמְרִין עָלָיו שֶׁהוּא כְּלִי זָהָב, הוּא שֶׁקֶר. נִמְצָא שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֱמֶת רַק שֶׁהוּא כְּלִי כֶסֶף לֹא יוֹתֵר. אֲבָל הַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה, כִּי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהוּא כְּלִי זָהָב, וּכְלִי נְחשֶׁת וּשְׁאָר שֵׁמוֹת. נִמְצָא שֶׁהַשֶּׁקֶר הוּא בִּבְחִינַת, "בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קֹהֶלֶת ז). וּבִשְׁבִיל זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְבַּטֵּל הָרָע, וְיִתְבַּטֵּל הַהִתְנַגְּדוּת... כִּי אָז "יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד", שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְבַּטֵּל הַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זְכַרְיָה י"ג): "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ". כִּי אָז יִהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב י"ד): "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד". [פֵּרוּשׁ שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַטָּהֳרָה וְהַטֻּמְאָה, הוּא מִבְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת מֵאֶחָד].

[לג] ובלשון רבי נחמן שם:

כִּי קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כְּשֶׁהָיָה הַבְּרִיאָה בְּכֹחַ, כִּבְיָכוֹל, קֹדֶם שֶׁהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל, הָיָה כֻּלּוֹ אֶחָד, וְכֻלּוֹ אֱמֶת, וְכֻלּוֹ טוֹב, וְכֻלּוֹ קֹדֶשׁ.

[לד] ראה באריכות חסדי דוד הנאמנים חלק י"א.

[לה] פרקי דרבי אליעזר פ"ג.

[לו] ראה זהר ח"ג צד, ב.

[לז] משלי א, ח.

[לח] ראה ר"ה כא, ב. זהר ח"ב קטו, א ובניצוצי זהר שם.

[לט] תנחומא קרח יא.

[מ] בית יוסף או"ח סי' סא בשם הסמ"ק. שו"ע אדמו"ר הזקן שם סעיף ו.

[מא] דברים ו, ד.

[מב] ראש השנה לב, ב.

[מג] ברכת ישתבח.

[מד] אם כן, הסדר שכותב רבי נחמן – אחד-אמת-טוב-קדש – יוצר את הצירוף ה-ה-ו-י, הצירוף המאיר בחדש אלול. ורמז: אלול ר"ת אמת לאמתו ולא לאמתו (אמת לאמתו ולא לאמתו עולה משיח משיח משיח משיח, ממוצע כל תבה). "אמת לאמתו" היא האמת האחת שלפני הצמצום ואילו "ולא לאמתו" היינו אמת סתם, האמת שלאחר הצמצום. נמצא, לפי רמז זה, שדווקא ה"אני לדודי" – האתערותא דלתתא, "אשה מזרעת תחלה" (ר"ת אמת, כנודע), "אמת מארץ תצמח" – היא בסוד "אמת לאמתו" ואילו ה"ודודי לי", האתערותא דלעילא, היא "ולא לאמתו" (בסוד "ותשלך אמת ארצה"), ודוק.

הופעת האמת לאחר הצמצום תלויה בגילוי ההשגחה העליון המחבר אותנו ל"אחד האמת" שלפני הצמצום, כמבואר שם בדברי רבי נחמן (והדברים רומזים לסיפור המפורסם אודות רבי נתן, ששאל את רבי נחמן אודות הצעת רבנות בעיר מסוימת, וכאשר רבי נחמן השיב לו בחיוב הוא שאל 'זו אמת?' ושוב נענה בחיוב, אך כאשר שאל אם זו 'אמת לאמתה' רבו אמר לו שלפי האמת לאמתה אל לו לשמש ברבנות).

רבי נחמן מאריך לבאר שם שבין האמת, הקדש והטוב שקודם הבריאה (לפני הצמצום, בלשונו שם, כנ"ל) לבין המציאות המורכבת בעולם שלנו – בה יש גם שקר וטומאה ורע – נמצאת הטהרה (ובכך רומז רבי נחמן לסוד ה"טהירו") ובה עיקר הבחירה (סוד הדעת, התלויה בטהרת ונקיות הדעת), ואכמ"ל.

[מה] עץ חיים שכ"ט פ"ה.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com