בע"ה

כ"ד מנחם-אב ע"ח – ירושלים

"ראש דברך אמת" (1)

'מהי אמת?' – שיעור חדשי מנחם-אב באנגלית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. אמת וטוב

אמת השופר

אחר הצהריים טובים, בקר טוב סביב לעולם. דברו קודם על המספר 9 ועל היחס שלו לשופר. המספר 9 הוא המספר של האמת. אמת במספר קטן עולה 9, ובמערכת העשרונית כל כפולה של 9 מצטמצמת ל-9 במספר קטן. זו דוגמה לכך שאמת היא בלתי משתנה, כמו שנאמר על ה' אמת "אני הוי' לא שניתי"[ב].

אם כן, גם השופר – שתוקע בכפולות של 9 – רומז לאמת, וכן הכח הפנימי של תשרי הוא אמת[ג], כמו שגם אומרים לפני תקיעת שופר – "ראש דברך אמת"[ד]. גם משיח, שאנחנו מחכים לו – מברכים שבמהרה יתגלה בתוכנו ("מהרה יגלה" בלשון הרמב"ם[ה]), יגאל אותנו ואת כל העולם – הוא אמת. זהו הנושא של השיעור שלנו היום, אז בהשגחה פרטית היתה לנו הקדמה שקשורה לאמת.

האמת הבלתי מוגדרת

בשיעורים האחרונים[ו] דברנו על טוב, 'מהו טוב?', מהיבטים פילוסופיים שונים, אותם הקבלנו למבנים הבסיסיים של התורה. הפעם נפתח סדרה חדשה בה נדבר על הטבע של האמת. זו שאלה פילוסופית בסיסית, 'מהי אמת?'. מהן התכונות של אמת? האם אפשר להגדיר אמת?

הרבה פילוסופים מאמינים שהאמת בלתי ניתנת להגדרה. כי ההגדרה של משהו כאמת לא מוסיפה על המשמעות הפשוטה שלו. כך טוענת הפילוסופיה הממעיטה (deflationary theory of truth), לפיה הקביעה 'אמת ש-X= Y' היא לא יותר מהאמירה 'X = Y'. המלה 'אמת' מיותרת, מובנת מאליה ולא מוסיפה למשפט. יש הרבה תיאוריות על טבעה של האמת, עליהן נדבר, אבל אכן אי אפשר להגדיר את האמת בשלמות, היא נשארת 'קבוצה פתוחה' (an open set).

אמת ואור

יש חושבים שאמת היא בלתי-מוגדרת משום שהיא אין סופית, וכל דבר אין סופי אינו ניתן להגדרה. בכך אמת דומה ל-אור, שבגימטריא אין סוף (וגם רז). יש יחס בין המושגים אור ואמת (בפסוק מצאנו "שלח אורך ואמתך המה ינחוני"[ז]), שאף מתחלפים אחד עם השני.

התורה נקראת אמת, "אין אמת אלא תורה"[ח]. משה רבינו, נותן התורה, גם נקרא אמת – "משה אמת ותורתו אמת"[ט]. כשדברנו על טוב גם ציינו שמשה נקרא טוב[י] – כאשר הוא נולד, הדבר הראשון שהתורה מציינת לגביו הוא, "ותרא אֹתו כי טוב הוא"[יא], אמא שלו, יוכבד[יב], ראתה שהוא טוב. חז"ל[יג] אומרים שהטוב היה שכל הבית התמלא אור.

טוב ואמת – אהבה ויראה

אם כן, יש גם יחס בין טוב, הנושא הקודם שלנו, לאמת. ביחס בין אמת וטוב – שני תארים של משה – רואים תופעה מתמטית יפה: אמת עולה 441 ו-טוב 17 וביחד 458, והערך הממוצע הוא 229, שהוא היחוד של שני רגשות הלב העיקריים, אהבה-יראה.

בכל אחד מהם, גם באמת וגם בטוב, יש היבט של אהבה ויראה, אבל ביחס ביניהם טוב הוא אהבה – להיות טוב היינו ביטוי של אהבה – ומכך נראה שיחסית אמת מעוררת יראה. בכל אחת מהם כלולה גם האחרת, יראה כלולה גם באהבה ואהבה כלולה ביראה. אהבה היא משיכה ויראה ככלל גורמת לשמור מרחק (ואף לברוח), יראה היא חויה של "חותם שוקע" ואהבה של "חותם בולט"[יד]. אם כן, אמת וטוב הם שני הפכים, אבל הם מתכללים אחד עם השני. בפני האמת, תחושת האמת האין סופית, הבלתי מוגדרת, אני עומד ביראה (awe) – יראה מהאמת עצמה. כל אדם, כל נשמה – כולל נשמת כל הנשמות, הקב"ה עצמו – נמשכת אל הטוב כאל מגנט, זו אהבה. אם כן, ראינו כעת יחס בין אמת לטוב, שכל אחד מהם כולל אהבה ויראה, אבל ביחס ביניהם טוב הוא אהבה ואמת היא יראה.

התכללות השמאל בימין ועלית השמאל לעתיד לבוא

אמת בדרך כלל מזוהה עם חוק – חוק התורה, חוק ומשפט. חוק בא מצד שמאל, צד היראה. הטוב וההענקה – תכונות של אדם טוב – הם ביטויים של אהבה, צד הימין. שניהם צריכים ללכת יחד. בעולם שלנו העיקר הוא הימין, הוא צריך לגבור על השמאל, השמאל צריך להכלל בימין[טו]. אבל כאשר משיח יבוא, במהרה בימינו, השמאל יעלה מעל הימין והימין יוכלל בשמאל[טז]. היום אי אפשר לנקוט ביותר מדי אמת – ביותר מדי אמת העולם לא יכול לעמוד. מדה יתרה של אמת היא מדת הדין. כשה' ברא את העולם הוא בקש לברוא אותו במדת הדין, יראה והגבלה – 'מה שנכון נכון, מה שמוטעה מוטעה, מה שמגיע לך אתה מקבל' – אך הוא ראה שאין העולם מתקיים בדרך זו, לפחות בינתים, ושתף עמה ואף הקדים לה את מדת הרחמים[יז].

כשמתחילים את השנה צריכים לעשות תשובה, בחדש אלול ובחדש תשרי. לכן אנחנו פותחים את הנושא הזה עכשיו. תשובה – חזרה לה' – היא גם להיות אנשים טובים יותר, אבל גם להיות אמתיים יותר, אמתיים עם רצון אמתי לעשות את רצון ה', אמתיים כלפי עצמנו. זו הקדמה רק כדי להיכנס לאוירה של הנושא שלנו – אמת.

ב. שלש מדרגות אמת

שפת אמת, אמת, אמת לאמתו

בתורה יש שלש דרגות של אמת[יח]:

• הדרגה הנמוכה נקראת "שפת אמת", עליה נאמר "שפת אמת תכון לעד"[יט] – אפילו השפה של האמת קיימת לעד[כ]. הטבע הבסיסי של האמת שהיא בלתי-משתנה, היא נצחית, ואפילו "שפת אמת" – כשעומדים רק על 'היקף' הקבוצה הפתוחה – "תכון לעד".
• יש מדרגה שניה, יותר עמוקה במציאות האמת. מתחילים מהשפה, אף שלקבוצה פתוחה, בהגדרה, אין שפה ממש ברורה ומוגדרת – אך כבר בהיקף שלה משתקפת האין-סופיות של האמת. המדרגה היותר עמוקה במציאות האמת נקראת פשוט "אמת", האמת לכשעצמה, שמתקרבת כבר לעצם האמת.
• אחר כך יש מדרגה שלישית, עוד יותר גבוהה של אמת – האמת המוחלטת – "אמת לאמתו". נשמע ביטוי מתמיה... האמת הפשוטה היא עוד לא ממש אמת, אם יש עוד מושג של "אמת לאמתו".

הבנת שלשת המושגים האלה היא הלימוד הכי יסודי על אמת בקבלה וחסידות – מהי שפת אמת, מהי אמת ומהי אמת לאמתו.

מאי-שקר עד לפרדוקס האמת

שפה היא גם לשון. לכן, המובן הפשוט של "שפת אמת" הוא לדבר אמת – לעולם לא לשקר. התורה מזהירה אותנו "מדבר שקר תרחק"[כא]. מהי התרחקות ממשהו? הליכה עד לצד השני. זו מנטליות של "סור מרע", שהיא בעצם ההיקף-השפה של הטוב. באותו אופן, במדרגה הזו האמת היא לעולם לא לשקר. לא לשקר היינו התיקון הבסיסי של הדיבור.

האמת עצמה היא לא רק המודעות והזהירות לא לשקר, אלא חויה בפני עצמה.

אם כן, מהי "אמת לאמתו" – מה יכול להיות יותר מ"אמת"? אחד ההסברים הוא ש"אמת לאמתו" לעתים 'יוצאת מן הכלל' של האמת. אמת פשוטה היא כמאמר חז"ל "אלו ואלו דברי אלהים חיים"[כב] – אפילו אם הדברים סותרים אחד את השני, כולם אמת – אבל צריכה להיות הכרעה, "הלכה כמאן", כמו מי את פוסקים בעולם המעשי, זו אמת. "אין כלל שאין בו יוצא מן הכלל" – כמו נקודה עיוורת, נקודה של 'אין' בתוך אזור האמת, בתוך ההיקף, יש נקודת אין בתוך האמת, שמאפשרת להגיע לאמת יותר עמוקה – האמת המוחלטת, אמת לאמתו.

בפילוסופיה המודרנית מושג האמת קשור להתפתחות הלוגיקה של השפה, בה עסקו ראסל ועוד פילוסופים. יש בדבור הרבה פרדוקסים, כמו הפרדוקס של השקרן. עד היום הפילוסופים לא יכולים להבין את העומקים של היוצאים מן הכלל, את הסתירות והפרדוקסים שעולים מהם. האמת לאמתו היא פרדוקס קיומי – כל דבר שאפשר לומר על הקב"ה, וכך גם על עם ישראל ועל התורה, הוא פרדוקס, והפרדוקס הזה הוא אמת לאמתה.

ג. חג"ת: תיאורית ההתאמה של האמת

בפילוסופיה המודרנית יש חמש תיאוריות שונות של אמת. ננסה אי"ה להתבונן בהן בהקבלה למבנים הבסיסיים של הקבלה. דרך ההתבוננות שלנו היא תמיד לנסות למצוא את נקודת האמת במערכות השונות, והדבר אפשרי דרך התבוננות בהקבלה לספירות, שכולן אמת:

תיאורית ההתאמה של האמת

התיאוריה הראשונה נקראת 'תיאורית ההתאמה של האמת' (correspondence theory of truth). אמת היא היגד שמייצג את המציאות החיצונית באופן אמתי – מה שאתה אומר או מה שאתה חושב צריך להיות מותאם למה שבאמת קיים במציאות.

קיום בראש, רעיון אבסטרקטי, מציאות ממשית – בריאה, יצירה, עשיה

בפשטות, כדי להיות בעמדה הזו של אמת עליך להיות ריאליסט, בניגוד לאידיאליסט. ריאליסט בפילוסופיה הוא מי שמאמין שיש באמת עולם בחוץ, ולא רק אידיאלים מופשטים או דימויים שנמצאים בראש שלי. יש שלש תפיסות מהי מציאות:

• 99% מהאנשים מאמינים שהשלחן הזה קיים במציאות החיצונית, לא רק בראש שלי.
• עמדה שניה היא שהשלחן קיים כשיקוף של רעיון מופשט – לא רק בראש שלי, אלא כרעיון. זו התפיסה האפלטונית.
• התפיסה השלישית, הקונספטואלית, היא שכל דבר שאני חווה קיים בתוך הראש שלי, קונספט שלי, או במודעות האוניברסלית. ממש לא משנה בראש של מי קיימת המציאות, העיקר שהכל נמצא רק בתוך הראש.

למה מקבילות שלש רמות הקיום שהפילוסופים מדברים עליהן – קיום השלחן במציאות, קיומו כאידיאל או רעיון אבסטרקטי (שבאמת קיים במציאות, לא רק במח שלי), וקיומו רק בראש? אפשר לעשות הקבלה פשוטה של שלש הרמות כנגד שלשת העולמות התחתונים בקבלה:

• הקיום במח בלבד – הכל בראש – שייך לעולם הבריאה, כי עולם הבריאה שייך למושכל שבנפש. כל עולם הבריאה הוא שכל, ושם הקיום הוא בראש-במודעות.
• עולם היצירה, השני בעולמות התחתונים, הוא עולם של צורות מופשטות – אין שם אריות גשמיים, אבל יש צורה של אריה[כג], יש אידיאלים מטפיזיים.
• עולם של מציאות ממשית הוא עולם העשיה, בו אנו חיים – "אף עשיתיו". דברים קיימים בו לא רק בראש או כרעיונות – יש להם קיום פיזי, חומרי.

התאמה וריאליזם

הרחבנו בענין כדי להתחיל להסביר את תיאורית ההתאמה של האמת, בה אמת מזוהה עם ההיגד ולא עם החפץ/הדבר עצמו. תיאורית ההתאמה לא שייכת רק לריאליזם הפשוט, אך באופן נורמלי רוב הפילוסופים שמאמינים בתיאורית ההתאמה של האמת – שהאמת צריכה לשקף את המציאות החיצונית – הם ריאליסטים. 45% מהפרופסורים והסטודנטים לפילוסופיה דוגלים בשכל ישר. היית חושב שהפילוסופים לא מאמינים בשכל ישר (קומונסנס), אבל מסתבר שמעל 45% אחוזים – אחוזים הרבה יותר גבוהים ממה שיש לגישות האחרות – חושבים שהשלחן שמולי באמת קיים, מאמינים שמה שאני רואה קיים וההתאמה בין האמונה שלי למציאות כפי שהיא, נקראת אמת.

עם זאת, אם יש התאמה בין מה שאני מאמין (והאופן בו אני מבטא את האמונה הזו) למציאות רעיונית מופשטת – גם זו אמת לפי תיאורית ההתאמה. גם אם ההתאמה היא בין האמונה שלי והביטוי שלה לבין קיומו של השלחן בראש שלי או באיזו מודעות אוניברסלית עליונה – זו אמת לפי תיאורית ההתאמה.

שלשת מרכיבי ההתאמה

התאמה כוללת שלשה דברים – הסובייקט, האובייקט והיחס בין האובייקט לסובייקט. אני מאמין שהשלחן הזה קיים במציאות – אז יש את השלחן עצמו, את האמונה שלי ואת ההיגד שלי אודות השלחן.

מהי האמת? בשלשת המרכיבים האלה, איפה האמת מופיעה? בדרך כלל, אמת קשורה להיגד, אך אני יכול לומר שהאמת היא תכונה של האמונה. בלשון הקדש, השפה בה נברא העולם, יש תופעה מיוחדת – המלים אמת ואמונה באות מאותו שרש, אמן. בשפות אחרות אלה שתי מלים שונות. לכן מסתבר לומר שאמת קשורה לאמונה – האם האמונה אמתית או לא. או, שאני יכול לומר, שהאמת היא העובדה, האובייקט – השולחן הוא אמת (אם הוא אמת – הוא אמת; אם הוא לא אמת – הוא לא אמת). יתכן גם שאמת היא ההיגד שלי, שמחבר בין הסובייקט לאובייקט, בדומה לבוזון בפיזיקה, חלקיק-נושא-כח המחבר בין חלקיקי חומר.

במושגי הגמרא – שמוסברים בקבלה וחסידות – האמונה של האדם שייכת ל"גברא", העובדה היא ב"חפצא", והמשפט-ההיגד עושה יחוד וקשר ביניהם (ובמושגים בהם נוקט הגאון הרוגאטשובר שלשת המרכיבים הם פועל-פעולה-נפעל).

חש-מל-מל – קישור הדבור בין האובייקט לסובייקט

זו גם סבה שהאדם נקרא "מדבר" ולא 'חושב'. המחשבה הראשונה שלי שאדם, כיצור אינטליגנטי, צריך להקרא 'חושב', אבל כתוב בתורה "ויהי האדם לנפש חיה"[כד] ואונקלוס מתרגם "לרוח ממללא", "מדבר". מה החשיבות של הדבור? ההיגד, המשפט, נקרא בפילוסופיה 'נושא האמת'. האמת נישאת במלים – זו תובנה מאד עמוקה. האמת לא נישאת באובייקט ולא בסובייקט אלא בתקשורת בין האמונות והעובדות.

הדבר דומה גם לסוד החשמל – המלה הכי מסתורית בכל תנ"ך, חלק ממעשה המרכבה שראה יחזקאל. חז"ל[כה] מחלקים את המלה לשתי מלים, חש-מל, דממה ודבור. לעתים "חש", לשון דממה, רומז גם לחושים הנסתרים שלי – חווית המציאות שלי, זוית הראיה שלי על המציאות. לעומת זאת, "מל", לשון דבור, הוא גם לשון מול – מה שנמצא מולי, ישירות מולי, מחוצה לי. אם כן, מה הכוונה חש-מל? האופן בו הסובייקט (חש) מתייחס לאובייקט (מל). יש בפיזיקה חלקיקים שמחברים ביניהם – "מל" נוסף, אותו מוסיף הבעל שם טוב[כו] לפי החסידות והקבלה, כח מקשר בין האובייקט והסובייקט, והוא 'נושא האמת', שם נמצאת האמת.

אובייקט-סובייקט-דבור – חסד-גבורה-תפארת

בקבלה, מי הוא ה"גברא" (הסובייקט) ומי הוא ה"חפצא" (האובייקט)? לפי מושגי הספירות, המושג "גברא" – הסובייקט – בא מלשון גבורה, שכחה הפנימי הוא יראה. מה ביחס ל"חפצא", האובייקט? שרש המושג "חפצא" הוא חפץ – משיכה ואהבה. בתורה חפץ מופיע בביטוי "חפץ חסד"[כז]. אם כן, במדות הלב חסד וגבורה, אהבה ויראה – שני קצוות הפוכים ברגש – תואמים למושגים חפצא וגברא. אני, המאמין, חווה יראה, אך המציאות שאני מאמין בה – ומתבטא ביחס אליה – היא, באופן עמוק, אהבה.

מה מקשר בין השנים? ספירת התפארת, הקו האמצעי. אחד המושגים שמקבילים לתפארת הוא משפט – "משפט רחמי"[כח]. משפט בעברית יכול להתפרש כדין, שיפוט, או היגד, בדיוק כמו בביטוי בפילוסופיה ש'נושא האמת הוא המשפט'.

הפילוסופים הבחינו בין משפט (statement) לטיעון (proposition) – משפט הוא אמירה בלשון מסוימת, שפה (כמו שהסברנו קודם "שפת אמת תכון לעד"), וטיעון הוא יותר מופשט, הוא משותף לכל השפות. בשפות שונות דברים יכולים להאמר בצורות שונות, נושא שמוסבר בחסידות[כט] שחכמים גדולים אמרו באופן אחר את אותו רעיון, כל אחד בסגנונו, "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד"[ל]. אם כן, טיעון נמצא במדרגה אחת מעל שפה – אותו טיעון מתבטאת בשפות שונות. כמובן, השאלה היא האם האמונה (אותה מביע הטיעון) היא אמת או לא.

האמת בדבור – כח הבריאה

איך אפשר להבין מה שאמרנו עכשיו? האמת או השקר צריכים להבחן ביחס לאמונה שמעל הטיעון שהופך אחר כך להיגד. לכן אדם נקרא "מדבר", על שם הזרימה הזו, ההתפתחות הזו. זו השתקפות יפה של העולם. האמונה היא בראש שלי, הטיעון הוא ממוצע בין מה שנמצא בראש שלי לבין הדבור הממשי שיוצא מהפה שלי.

מה שיוצא מהפה יכול להוות מציאות – ה' ברא את העולם בדבור, בעשרה מאמרות. למה הוא ברא את העולם במאמרות? כי מאמרות הם 'נושאי האמת'. כל בריאת העולם היא סוד האמת. סופי התבות של שלש המלים הראשונות, "בראשית ברא אלהים"[לא] הן אמת, וכך גם של שלש המלים האחרונות במעשה בראשית, "ברא אלהים לעשות"[לב]. בכל פסוקי מעשה בראשית, המלה אמת רמוזה בסופי תבות שש פעמים, כנגד ששת צרופי המלה אמת, החל משלש המלים הראשונות של הבריאה וכלה בשלש המלים האחרונות של הבריאה.

גם ה' הוא 'מדבר' – הוא ברא את העולם בדיבור. בספר התניא[לג] אדמו"ר הזקן מצד אחד מפשיט את הדיבור האלקי – מסביר את ההבדל בינו לבין הדיבור שלנו – ומצד שני מסביר למה התורה נוקטת בלשון מאמר ודיבור ביחס לכח האלקי בו ה' ברא את העולם. הדיבור הוא 'בוזון', חלקיק-נושא-כח, שמחבר אובייקט וסובייקט. כל היחודים – כל הקבלה עוסקת ביחודים, בנישואין, בשידוכים – הם יחסי אובייקט-סובייקט. יש משהו שמדביק ומחבר ביניהם, ובו שוכנת האמת.

יפי האמת

אם כן, אמרנו כעת שרק בתיאוריה הראשונה של האמת – תיאורית ההתאמה של האמת – יש שלשה גורמים, שלשה ממדים, המקבילים לשלש הספירות הראשונות של הלב: סובייקט (גברא) הוא גבורה, אובייקט הוא חסד (חפצא, "חפץ חסד") והאמירה המחברת ביניהם (עם מבנה המשפט שלה) היא כנגד התפארת, ובנוגע אליה שייכת השאלה אם היא אמת.

השאלה אם משהו הוא אמת או אינו אמת היא השאלה של עולם האצילות, בו הכל אלקות. אם משהו אמתי – הוא חייב לשקף אלקות. ה' הוא האמת המוחלטת[לד] ועולם האצילות הוא מציאות שכולה אלקית (בניגוד לעולמות התחתונים, בהם יש מודעות נפרדת מהאלקות).

שוב, רק שלש הרמות האלה בתיאורית ההתאמה של האמת שייכות למדות חסד-גבורה-תפארת. האמת כאן מתבטאת במשפט, בהיגד, שהוא כנגד התפארת. בקבלה אמת מקבילה לתפארת – "תתן אמת ליעקב"[לה], ומדת יעקב היא תפארת. למלה אמתית יש יפי, תפארת, כמו האמירה המפורסמת של המשורר – 'אמת היא יפי, יפי הוא אמת'. האמת שוכנת ביפי המלים, ביפי הדבור של ה"מדבר" המתדמה לבוראו שברא את העולם בדיבור.

ד. יסוד: תיאורית העקביות של האמת

קוהרנטיות – אמת אידיאליסטית

מה התיאוריה הבאה של האמת? מבין חמש התיאוריות, שתי החשובות הן הראשונות עליהן אנחנו מדברים היום. תיאורית ההתאמה היא השיטה של רוב הקדמונים. השיטה השניה שנדבר עליה נקראת 'תיאורית העקביות של האמת' (coherence theory of truth), לעומת 'תיאורית ההתאמה של האמת'. קוהרנטיות אומרת שהאמת שלך צריכה להיות עקבית. מה זאת אומרת? משפט צריך להתאים בשלמות גם לכל המשפטים האחרים של מערכת האמונות שלך.

תיאורית העקביות של האמת אינה ריאליסטית – היא אידיאליסטית. היא לא זקוקה לאישור מהמציאות החיצונית – האמת מתקיימת בתוך המערכת העקבית שלה. המבחן הוא האם החלק מתאים למכלול במאה אחוז. אם המשפט הוא עקבי – הוא אמת, דבר שתלוי בכל המערכת האמונית שלך, שכל המשפטים יהיו אמת.

אמת עקבית אחת

יש גרסאות מודרניות לתיאורית העקביות של האמת, לפיהן לא הכל חייב להיות אמת, אבל קשה להבין אותן – התיאוריה העקבית הפשוטה היא שצריכה להיות מערכת בה הכל הגיוני, תואם ואמתי, וכל משפט שתואם לכך בעקביות הוא אמת.

יש פילוסופיות מודרניות שאומרות שיכולות להיות הרבה מערכות עקביות, אבל אנחנו – עם השוביניזם היהודי שלנו... – אומרים שאין עוד מערכת אמת עקבית חוץ מהתורה. אם ננתח כל מערכת אמונית אחרת נמצא שהיא נופלת באיזה נקודה של אי-קוהרנטיות, אי-עקביות, וממילא היא שקר. זהו משפט מאד שוביניסטי, שיש רק מערכת עקבית אחת – התורה (כך מסביר רבי נחמן מברסלב[לו], שיש רק אמת אחת, שהיא 'קדש' והיא 'אחד' והיא קיימת לפני הצמצום הראשון של אור אין סוף ב"ה).

קוהרנטיות והגשמה עצמית – ספירת היסוד

לאיזו מדה ממדות הלב שייכת הקוהרנטיות, התפיסה שהחלק תלוי בהכל והכל תלוי בכל חלק, הכל צריך להתאים בדיוק? יש פילוסופים שאומרים – דבר שמתאים לנו להגדרת אחת הספירות – שקוהרנטיות היא הגשמה עצמית. מה הקשר? לאיזו ספירה שייכת הגשמה עצמית? ספירת היסוד. גם ספירת היסוד היא אמת[לז]. שתי התיאוריות החשובות על טבעה של האמת שייכות לשתי הספירות שנקראות אמת – תפארת ויסוד, יעקב ויוסף. האמת של יעקב היא יותר 'משפטים נושאי אמת', כללים אמתיים – כללי האמת של התורה, התורה היא אמת. אבל האמת של היסוד היא אמת של עקביות, אמת של הגשמה עצמית. זו התבוננות מאד עמוקה.

מה הקשר? אנחנו יודעים שבספירת היסוד צריכה להיות נאמנות – מושג שדברנו עליו בשיעור בחודש שעבר[לח] – מושג ששייך ליסוד. נאמנות היא צורה של אמת השייכת ליסוד. הרבה פילוסופים אומרים שאמת היא אוטנטיות. לאיפה שייכת האוטנטיות? אם נסביר זאת, נבין יותר למה אמת שייכת להגשמה עצמית. להיות אוטנטי פירושו להיות אמתי ונאמן לעצמך, דהיינו להיות עקבי ביחס לעצמך. יסוד הוא ברית, יש בו כח של הולדה, והוא נקרא בקבלה "כל"[לט] – 'כוליות' היא הוליזם, בדיוק כמו שתיאורית הקוהרנטיות של האמת אומרת. הפרט צריך לשקף בשלמות את הכל, הכל והחלק זהים, "כי כל בשמים ובארץ"[מ].

מה קורה כשאדם פוגם ביסוד (חוטא בעברות מיניות)? בחסידות[מא] מוסבר בעומק שהשלמות העצמית שלו נעלמת, מתכנסת לתוך ממד עמוק בלא-מודע שלו. תיקון הברית – תיקון היסוד – הוא לגלות מחדש את השלמות העצמית. מה פירוש לגלות את השלמות העצמית? להגיע לקוהרנטיות מוחלטת בקיום. זו דרך עמוקה להבין מהו תיקון היסוד, תיקון פגם הברית. כשאדם פוגם בברית, חס ושלום, הוא מאבד את הקוהרנטיות שלו. אולי ההגדרה הזו תעזור למישהו לשמור על קדושת הברית – כי אנשים לא רוצים להיות אי-קוהרנטיים. הבעל שם טוב אמר שפגם הברית פוגע בשפיות – כל מחלות הנפש נובעות מפגם הברית. מסתבר שכך, כי מחלות נפש הן אי-קוהרנטיות, וקוהרנטיות היא תכונת היסוד.

אם כן, שתי אלה הן התיאוריות החשובות ביחס לאמת – ההתאמה והעקביות. תיאורית ההתאמה היא בדרך כלל תיאוריה ריאליסטית ותיאורית העקביות היא בדרך כלל אידיאליסטית.

'עקביות' ו'קוהרנטיות' – תערובת ותרכובת – מעשה בראשית ומעשה מרכבה

השתמשנו בעקביות וקוהרנטיות כמלים נרדפות, אבל כמה פילוסופים מבחינים בין עקביות (consistent) לקוהרנטיות (coherent). קוהרנטיות היא יותר מעקביות. עקביות כוונתה שאינך סותר את עצמך – הכל עקבי – אבל קוהרנטיות היא חוויה של שלמות – לא רק שהדברים לא סותרים זה את זה, אלא הם חלק בלתי-נפרד ממערכת ערכים שלמה.

איך נסביר זאת בעוד דימוי? בכימיה יש הבדל בין תרכובת לתערובת. יש דברים שיכולים להמצא יחד, להתערב, אבל הם לא מתייחדים. באויר יש חמצן ויש חנקן – אנחנו זקוקים לחמצן בנשימה, אבל האויר הוא תערובת של שני היסודות האלה (ועוד כמה יסודות במינון קטן). איננו מבחינים בשום צורה בין החמצן לחנקן באויר, כך שאפשר לומר שהם שוכנים יחד בשלום ללא חיכוך ביניהם, אבל הם לא יוצרים תרכובת כימית חדשה. היחס בין תערובת לתרכובת הוא כמו בין עקביות לקוהרנטיות. בקוהרנטיות החלקים השונים של המערכת האמונית שלך מתאחדים לגמרי. מה ההבדל בין תערובת לתרכובת? תערובת היא "מעשה בראשית". ה' ברא הרבה דברים שונים ונפרדים זה מזה, ובסוף "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"[מב] – הכל שוכן יחד בשלום ופועל יחד (כמערכת אקולוגית מושלמת). קוהרנטיות היא יותר מזה, היא "מעשה מרכבה" (תרכובת), הכל הופך להיות מציאות אחת ממש, מציאות חדשה שאינה רק סך כל חלקיה.

גם נישואין יכולים להיות תערובת או תרכובת: הם יכולים להיות "מעשה בראשית", כאשר הכל מסתדר יחד, גרים יחד, יש שלום. גם המושג "שלום" שייך לספירת היסוד[מג]. אבל הם יכולים גם להיות "מעשה מרכבה", כאשר בני הזוג זוכים ל"שכינה ביניהם"[מד], כח אלקי המאחד אותם באמת, "והיו לבשר אחד"[מה] ממש.

זהו אחד ההסברים שלנו לשני הסודות של התורה, שנקראים "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה", תערובת ותרכובת, שני סוגים של שלום המשתייכים לספירת היסוד, "שלום שלום"[מו], עקביות לעומת קוהרנטיות.

שלש התיאוריות נוספות – הקדמה לשיעור הבא

אם כן, התחלנו היום נושא חדש, של "מהי אמת?", ונגענו בשתי תיאוריות עיקריות בנושא – נותרו עוד שלש תיאוריות. אי"ה נמשיך בנושא בפעם הבאה, כהקדמה לשנה הבאה. שלש התיאוריות הן:

התיאוריה הקונסטרוקטיבית של האמת (constructivist theory), לפיה אמת היא מבנה חברתי שמתפתח בחברה.

יש משהו דומה, אך לא זהה, תיאורית הקונצנזוס (consensus theory of truth), לפיה אמת היא מה שרוב האנשים מסכימים עליו, דעת קהל. פוליטיקאים סוברים שהאמת היא מה שנמצא בקונצנזוס – הפוליטיקאי באמת מאמין שזו האמת. זו לא ממש אמירה זהה לכך שהאמת היא מבנה חברתי.

התיאוריה האחרונה היא התיאוריה הפרגמטית של האמת (pragmatic theory of truth), של פילוסופים אמריקניים. לפי התיאוריה הזו אמת היא מה שעובד: 'אם זה עובד – זו אמת. אם זה לא עובד – זה לא אמת'. בעברית יש קשר חשוב בין 'עובד' ל'עובדה'. אמרנו שעובדה היא חפצא, חסד. בשיעור הבא נסביר שמה שעובד שייך לספירת הנצח, שהיא ענף החסד. יש ניסוח מקל לתיאוריה הפרגמטית – משהו שעבד הוא אמת. אם אומרים שמה שעובד הוא אמת, צריך כל פעם לבדוק אם הוא עדיין עובד – אם הוא נשבר הוא היה אמת לטווח קצר... לאנשים יש טבע לבחור בנשיא מכהן מכח האינרציה, לכן רוב הנשיאים נבחרים פעמיים – אם משהו עובד, פחות או יותר, הוא אמת, ומכיוון שיש קשר בין אמת לטוב (כפי שדברנו) אם הוא עובד הוא כנראה הבחירה הכי טובה, לכן בדרך כלל בוחרים מחדש אותו נשיא. רק במקרים יוצאים מן הכלל, שלא רואים את האמת והטוב שלו, אנשים ירצו שינוי. זו נקראת התיאוריה הפרגמטית.

בפעם הבאה אי"ה נדבר יותר על שלש התיאוריות האחרונות.