אור ל-ב' ניסן ס"ט – עוד יוסף חי, יצהר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

ניגנו ניגון רוסטוב וניגון הכנה.

סעודה.

"א-לי אתה ואודך" (אדה"ז וצ"צ).

לחיים לחיים! זכותו של הרבי הרש"ב יגן עלינו ועל כל ישראל.

קונטרס העבודה (7)

על קונטרס העבודה

אנחנו באמצע לימוד קונטרס העבודה של הרבי הרש"ב. יש כמה קונטרסים שהוא כתב בשביל תלמידי הישיבה שהוא ייסד – ישיבת תומכי תמימים. אפשר לומר שבנוגע ל'עבודה' הקונטרס הזה הוא החשוב. יש גם קונטרס התפלה, אבל הוא יותר ספציפי, אפשר לומר, אבל בכללות בעבודת ה' – מה זו עבודת ה', על פי מאמר הזהר הידוע ש"לית פולחנא כפולחנא דרחימותא", שאין עבודה כעבודה מתוך אהבת ה' – עוסק  הקונטרס הזה. כדרכו של הרבי הרש"ב זה מאד בעומק ובאריכות, צריך להחזיק ראש כדי להבין את זה וצריך לחזור על זה כדי להבין את זה. יש בקונטרס שבעה פרקים ואנחנו באמצע פרק ה'. מי שלא למד את הכל עד כאן מוזמן ללמוד את הקונטרס עצמו ואפשר לקבל גם את השיעורים שהיו על זה עד כאן.

סיכום פרק ה' עד כה

בפרק הזה הרבי מדבר על שרש האהבה, ששרש האהבה בנפש זה רצון. הוא אומר שגם שרש המלה אהבה זה אבה – "אם תאבו ושמעתם" – שזה רצון חזק ופנימי. הוא מתחיל את הפרק הזה בכך שיש רצון שהוא על פי טעם ודעת ויש רצון עליון שלמעלה מהשכל. לפעמים בחסידות הוא כותב שמסבירים שאהבה זה לשון רצון בנפש הכוונה לרצון על פי שכל, אבל כאן, בפרק הזה, הוא מפתח ומסביר את השרש האמיתי של האהבה, שזה הרצון שלמעלה מהשכל, כמו שמוסבר כאן ובמקומות רבים בדא"ח. בנפש מה שלמעלה מהשכל זה נקרא מקיפי הנפש. "אך בצלם יתהלך איש", "בצלם אלהים עשה את האדם" – ידוע בקבלה ש-צ זה נר"נ, הכחות הפנימיים, וה-לם הם המקיפים, ה-ל זה החיה של הנפש וה-ם הסתומה היחידה שבנפש. היחידה שבנפש זה בחינת משיח – המשיח שבתוך כל אחד ואחד. לכן רק אצל משיח כתוב פעם אחת בתנ"ך ם סתומה באמצע מילה – ה-ם הסתומה של הצלם – "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ". נמצא שמה ששרש האהבה הוא אבה, לשון רצון, זה גם מצד החיה וגם מצד היחידה. אלו שתי בחינות, שאת שתיהן מסביר בפרק.

כל אחד זה רצון עצמי, אבל בקיצור – מה שלמדנו בפרק זה עד עכשיו – מצד החיה הרצון הזה מתגלה על ידי ההתבוננות בהפלאת ה' יתברך. הפלאה הכוונה שזה דבר שלא נתפס מאה אחוז בשכל, אבל בכל אופן אפשר להתבונן בהפלאת ה'. מי שזוכה – כלומר שמצליח – להתקשר ולהתדבק להפלאת ה' בהתבוננות זה מעורר אצלו את החיה שבנפש, את הרצון העז להתקרב ולהתדבק בה' מצד החיה שבנפש. בכלל הוא הסביר שהאהבות מצד ה-צ, הכחות הפנימיים, זה אהבה שתלויה בדבר, שאם בטל דבר – נושא ההתבוננות, השכל שעל פיו התעוררה אהבה – בטלה האהבה. אבל במקיפים זה כמו בפרקי אבות "אהבה שאינה תלויה בדבר" – מעוררים אותה על ידי התבוננות, אבל כאשר היא מתעוררת היא עוברת את ההתבוננות וכבר לא זקוקה לה. זה כמו בפרקי אבות על דרך אהבת דוד ויהונתן, שאינה תלויה בדבר. אבל יש אהבה יותר מזה, מצד היחידה שבנפש, שזה עצמי גמור – הדוגמה שמביא כאן זה אהבת אב ובן – וזה לא תלוי בשום התבוננות, גם לא בהפלאת ה' בתור קטליזטור. הסברנו שההתבוננות היא רק זרז לאהבת החיה, אבל אהבת היחידה זה עצמי גמור – לא זקוק לשום זרז. כמובן שזה בא לידי ביטוי בעיקר בכך שיש נכונות תמידית למסור את הנפש בעד האהוב.

הקדמה להמשך – השפעת האהבה שלמעלה מטו"ד על הנה"ב

אחרי זה, הקיצור של מה שנלמד כאן עד עכשיו, הוא עובר לנושא שדיבר עליו קודם. בפרק ד' דבר על הרבה מדרגות של אהבה על פי טעם ודעת. כאן מדבר על אהבות שלמעלה מטעם ודעת. בפרק ד' הסביר איך כל אהבה פועלת גם על הגוף והנפש הטבעית, הנפש הבהמית של האדם, וזה בהיות שתכלית העבודה היא – כמובן גם להתדבק בה', אבל בשביל זה הנשמה לא צריכה לרדת למטה ולהתלבש בגוף, ועיקר מה שה' שלח אותנו לעולם זה – לברר את הגוף והנפש הבהמית וחלקנו בעולם התחתון, עד שנהפוך את כל העולם דירה לו יתברך. לכן צריך לחוש מה האהבה הזאת אומרת ברוחניות, מצד הנפש האלקית, אבל גם איך היא פועלת על חומריות הגוף – על החמור שצריך לקיים בו "עזוב תעזוב עמו", כהוראת הבעל שם טוב, צריך לשקם אותו, ובשביל זה הנשמה ירדה לעולם התחתון. הנקודה שיסביר כאן באריכות זה שאור מקיף מצד עצמו הוא לא כל כך פועל על הפנימיות. אור פנימי, הגם שהוא יותר נמוך, הוא מתלבש בנפש הטבעית ולכן הוא פועל עליו – מזכך אותו ומתקן אותו. אבל האהבה שמצד החיה שבנפש זה מקיף, והמקיף מצד עצמו אין לו השפעה כל כך על הנפש הטבעית. כלומר, שיש פה חסרון – מצד אחד יש מעלה עצומה, שיש רצון עצמי ואהבה אמיתית (זה אמת, לא דמיון, יש בחסידות שמדברים על כל מיני מצבים של דמיונות אבל כאן מדבר על חויה אמיתית לגמרי), ואף על פי כן חסרון בכך שזה לא פועל את תכלית הכוונה של תיקון הגוף והנפש הטבעית.