ב

ורוח אלהים מרחפת על פני המים

רוח אלהים מרחפת על פני המים

כאשר אנו באים לעסוק בכל מושג אשר נמצא בתנ"ך עלינו לבדוק כיצד הוא מופיע בפעם הראשונה ומהי משמעותו שם. ההקשר בו מופיעה מילה (– ומן הראוי לציין כי הדברים נכונים גם לגבי אותיות, כמבואר במקום אחר). בפעם הראשונה הוא פתיחה והקדמה אשר נועדה לסמן את המילה הזו בכל פעם נוספת בה היא מופיעה – וכשם שלמדונו חז"ל – "בתר רישא גופא אזיל" וכן "הכל הולך אחר הפתיחה".

המילה רוח, בה אנו עוסקים, מופיעה בפעם הראשונה בחלקו השני של הפסוק השני בתורה: "ורוח אלהים מרחפת על פני המים"[כט]. על פסוק זה דרשו חז"ל כי הרוח המרחפת על פני המים הוא רוחו של משיח, ומכאן אנו יכולים ללמוד כי כל ענינה של ה"רוח" קשור עם ביאת המשיח[ל]. כיצד עלינו להבין את משמעות הדברים?

דרשנו כי ישנן שלוש רוחות המתגלות בח"י אלול – רוחו של המהר"ל, רוחו של הבעל-שם-טוב ורוחו של אדמו"ר הזקן. שלוש הרוחות רמוזות בביטוי "רוח אייתי רוח ואמשיך רוח" – כנ"ל באריכות. אמנם, אנו יודעים כי בדרך כלל אנו מתיחסים לארבע רוחות, ולא לשלוש רוחות בלבד. גם במערכת שבנינו יש למצוא עוד רוח רביעית. כפי שנסביר, הרוח הרביעית היא רוחו של משיח – הרוח העיקרית המשלימה את ארבע הרוחות.

רוח צפון

ארבע הרוחות בהן אנו עוסקים בדרך כלל הן ארבע רוחות השמים – מזרח, דרום, מערב וצפון. ב"מפה" יהודית המזרח הוא הצד העליון (- "קדם") והדרום הוא צד ימין (- "צפון וימין אתה בראתם"[לא]), וממילא מערב למטה וצפון משמאל.

ידוע כי התורה נפתחת באות ב – אות אשר סתומה מלמעלה מימין ומלמטה, ופתוחה כלפי שמאל. לפי הסברנו, אות זו סגורה ברוח מזרח, רוח מערב ורוח דרום, ופתוחה מרוח צפון. בקבלה מוסבר כי כל עוד רוח צפון נשארת פתוחה, כפי שהיא מעת בריאת העולם, הרי היא מקור של סכנה – "מצפון תפתח הרעה"[לב]. גם יצר הרע הוא הנמצא לעת עתה ברוח צפון, כמו שדרשו[לג] על פסוק "ואת הצפוני ארחיק מעליכם"[לד].

המשיח הוא הסותם את רוח צפון, והופך את מציאות העולם למציאות הסגורה מכל כיווניה. משיח הוא ההופך את ה-ב של "בראשית" ל-ם סתומה של משיח[לה], הרמוזה בפסוק אשר נאמר על המשיח – "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ"[לו].

המשיח בא מן הצפון[לז], והוא המסוגל לתקן את רוח צפון ולמצוא את הטוב הגנוז בה. המשיח מגלה את הטוב הצפון בצד צפון – "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך"[לח]. לקמן ננסה להסביר כיצד מתבטאת "רוחו של משיח" בין הרוחות.

צדיק – רוח וארבע רוחות

הסברנו למעלה כי הצדיק הוא אשר מגלה לציבור כולו ולכל אדם בפרט את הכיוון בו יש עליו ללכת בעבודת ה'. אנו מוצאים רמזים לכך במילה "צדיק": צדיק הוא ראשי התיבות של ארבע הרוחות כפי שהן מופיעות בתנ"ך: צפון, דרום, ים, קדם. הצדיק מכיר את כל רוחות השמים ומכוון את כל אדם אל הכוון הראוי לו ללכת בו[לט].

רמז נוסף אנו מוצאים בכך שהמילה צדיק שווה בגימטריא צד ימין – הצדיק מקיים את מאמר הגמרא "כל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא לימין"[מ]. צד הימין מבטא בקבלה את ספירת החסד, והצדיק הוא זה אשר כל מעשיו פונים לחסד וטוב.

כיצד מתיישבים הרמזים זה עם זה? הלא לכאורה עם יחודו של הצדיק הוא בכך שהוא כולל את כל הרוחות מדוע יש להדגיש כי יש לו צד ששייך אליו במיוחד, ומאידך – אם הצדיק שייך לצד ימין דווקא כיצד יתכן שהוא איש הכולל את כל הצדדים?

כל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא לימין

בדרך פשוטה יש להסביר את הדבר על פי תכונה מיוחדת השייכת לספירת החסד דווקא – לצד ימין. אנו יודעים כי החסד הוא "יומא דאזיל עם כולהו יומין"[מא] – מידה ההולכת עם כל המידות. כלומר: החסד היא ספירה של נתינה והתפשטות המתלווה וקיימת גם בכל ספירה אחרת, דבר המתבטא בכך שכל מידה ודבר השייכים לצד הקדושה הם משפיעים ונותנים בעצם מהותם. לפי זה הצדיק הוא המסוגל להיטיב ולגלות את החסד בכל פניות שהוא פונה, לגלות את הימין הנמצא בכל רוחות השמים.

אמנם, יכולים אנו להסביר כי צד הימין השייך לצדיק הוא רוח נוספת, עליונה על ארבע הרוחות האחרות. מהי משמעות הדבר? הסברנו כי המשיח 'שייך' לצד צפון, אך קודם לכן הסברנו כי צדו של הצדיק הוא צד ימין, כיצד מתישבים הדברים? בקבלה מוסבר כי בפנימיות הכתר אין כלל צד שמאל – "לית שמאלא בהאי עתיקא, כולא ימינא"[מב].

ברמה הנעלית ביותר – אליה מגיע משיח – גם השמאל הוא ימין (- "כולא ימינא"), ובעצם הוא אף ימין יותר מן הימין הרגיל, משום שכח השמאל הוא גבורה וכאשר הוא "ימין" הוא "ימין קיצוני"[מג] – התגברות הימין[מד]. משום כך גם נאמר כי לעתיד לבא, בזמנו של משיח, יאמרו בני ישראל דווקא ליצחק – איש הגבורה – "אתה אבינו".

הצדיק הוא "צד ימין" במובן זה שהוא יכול להימין את כל הצדדים – במובן זה שאף בצד שמאל, המנוגד לימין יותר מכל, הוא יכול לגלות כי "כולא ימינא". בכל פניה שהוא פונה הוא עושה את המציאות למציאות 'ימנית'[מה]. הכח להפוך את כל המציאות ל'ימנית' בא מכח האמונה (כפי שאנו מוצאים בתנ"ך אמונה מלשון ימין: "כי תאמנו וכי תשמאילו"[מו]) כי בכל נמצא ה', וניתן להימינו.

מארבע רוחות בואי הרוח

רוח הימין של המשיח הוא רוח עליונה, השורה על ארבע הרוחות והכיוונים האחרים, ומפיחה בהם חיים חדשים, חיים משיחיים. אנו מוצאים בנבואת יחזקאל כי על מנת להחיות את העצמות היבשות צריכה להגיע רוח עליונה, המגיע מתוך ארבע הרוחות –"מארבע רוחות בואי הרוח"[מז] – רוח זו היא רוח השורה על גבי שלמות ארבע הרוחות, אך היא מתבטאת דווקא בצד צפון, בו היא מחדשת יותר מכל.

גם בפסוקים המופיעים לגבי משיח עצמו מוצאים אנו ארבע רוחות, אשר למרות היותן של משיח, הן 'אנושיות' – אין הן חידוש מופלא לכשעצמן, וכבר היו אנשים שזכו לחלק מהן – "ונחה עליו רוח הוי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת הוי'"[מח].

רק לאחר שישנה שלמות של ארבעת הרוחות ה'רגילות' אצל המשיח, הוא זוכה לחידושו של המשיח – "מורח ודאין"[מט] – "יריח וישפוט". לאחר ששורות על המשיח ארבע הרוחות, הוא זוכה להשראתה של רוח המשיח ממש[נ] – "והריחו ביראת הוי' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח"[נא].