סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

הילולת ר' גרשון קיטובער

כה אדר שנה לא ידועה

ניגנו ניגון מיוחס לבעל שם טוב, שלוש תנועות

יש הרבה סיפורים ונוסחאות על התקרבות תלמידו המובהק של הבעל שם טוב, לפני התקרבות המגיד, ר' יעקב יוסף מפולנאה, בעל התולדות יעקב יוסף. המשפיע הראשון בתומכי תמימים, שהעביר את עיקר המסורת בחב"ד, ר' שמואל גרונם אסתרמן סיפר כך: הבעל שם טוב, כידוע, היה נוסע ממקום למקום, ופעם אחת עבר בעירה שם היה התולדות משמש כרב. הוא עצר בבוקר במרכז העיירה וכל יהודי שעבר שם עצר אותו וסיפר לו סיפורים. התולדות, שעבר מדרך אחרת, הגיע לבית הכנסת ומצא אותו ריק ממנין הקבועים בו. השמש, שכבר שמע על היהודי המספר סיפורים, סיפר לו, וכששמע את זה כעס [היה כהן, וגם היה נוטה לכעס. יש איגרת מהבעל שם טוב אליו שאם כועס שלא יחדש באותו יום, רק יחזור דברים ישנים] ושלח את השמש להודיע לכולם שאסור לאחר זמן תפילה. הוא התקרב ונמשך גם הוא ונשאר להקשיב. התולדות עצמו יצא, התקרב וגם נמשך אחר הסיפור. אז שמע את הסיפור הבא: פעם היה יהודי פשוט, שעבד קשה לפרנסתו, ובקושי רב מוצא זמן להתפלל שלש תפילות ביום בחטף ולהשתתף בשיעור עין יעקב. לאותו יהודי יש שכן, אברך תלמיד חכם, שנהג להתפלל במתינות וללמוד גמרא בעיון אחר התפילות וכו'. יום אחד חוזרים יחד אחר תפילת ערבית, והיהודי הפשוט נאנח על מצבו הרוחני תוך דברי הערצה לחבירו. האברך בליבו צוחק עליו, ששכנו אפילו לא מבין איזה ערך ויחס ביניהם. לאחר מאה ועשרים מגיעים שניהם לפני בית דין של מעלה, והאברך ממלא את כף המאזניים במצוות והזכויות ומכריע לטובה. פתאום בא המקטרג ומניח על הכף השניה את הצחוק ההוא ומכריע לרעה, ואילו אצל היהודי הפשוט אותה האנחה הכריעה את הכף לטובה. הסיפור הזה גרם לבעל התולדות להתקרב לבעל שם טוב.

לחיים לחיים!

ניגון

נספר עוד שני סיפורים. פעם הבנים של הצמח צדק התוועדו בחנוכת הבית של אחד מהם, והתחילו לפני שהגיע אביהם. כשנכנס ראה שהם צוחקים. כששאל ענו שספרו מופת גדול על הבעל שם טוב ויש ביניהם ויכוח עד כמה לקבל את אמיתות הסיפור. ענה הצמח צדק שעל הבעל שם טוב אפשר להאמין כל סיפור. שום דבר לא מן הנמנע עליו. 'אני עצמי' – אמר – 'היו שלושה סיפורים על הבעל שם טוב שגרמו לי התפעלות ואספר לכם אחד מהם כעת'. פעם בא יהודי חשוך ילדים עשר שנים לבעל שם טוב וביקש לקיים דין תורה ולגרש את אשתו. הבעל שם טוב ענה לו שישאר עמה עוד עשר שנים. אותו יהודי, שהיה תלמיד חכם ירא שמים, התקשה לקבל. מילא היה מברך אבל סתם להשאיר? לאחר עשר שנים עדין לא נפקד ושוב חוזר לבעל שם טוב ואומר לו שעשר שנים קיים דין תורה ועוד עשר שנים את דברי הצדיק, אז עכשיו שיתן ברכה. הבעל שם טוב עונה לו – "עוד עשר שנים...". אותו יהודי נשבר. דברי הרב ודברי התלמיד, צריך להוליד בן. התגרש ונשא אחרת. מיד ירד מנכסיו ונחלה הוא ואשתו השניה. חזר לבעל שם טוב וטוען, האם עד כדי כך מגיע לי? הבעל שם טוב קם, הוציא ספר תורה מן הארון, ואומר לו פתח וקרא. הוא פותח וקורא "פלוני בן פלונית – לא יגרש". הבעל שם טוב אומר לו 'וכי אפשר לעשות כנגד מה שכתוב בתורה'?

הסיפור הזה גרם התפעלות לצמח צדק. התפעלות של חב"ד, מזה שהבעל שם טוב יכול לגלות מתוך התורה את מה שיהודי פרטי צריך לנהוג.

לחיים לחיים!

שמעתי לאחרונה, שלפני כמה שנים היה מישהו ביחידות אצל הרבי שליט"א והזכיר תוך כדי דבור את הבעל שם טוב. הרבי אמר מיד 'שתזכה להתברך בזכות הבעל שם טוב הקדוש'.

ניגנו 'התעוררות רחמים רבים'

הסיפור השלישי: פעם נסע הבעל שם טוב לגרמניה והתאכסן בבית שבחצרו היתה גם אוניברסיטה. פעם אחת יצא הבעל שם טוב לחצר ואחד מן הסטודנטים פונה ולברו ואמר לו 'תראה את היהודי הזה, הזקן שלו שמו של געצ'קע (עבודה זרה שלהם)'. שמע הבעל שם טוב, ניגש אליו, טפח לו על השכם ואמר לו בשפתו 'תהיה יהודי'. אחר כמה דקות התפרץ אותו סטודנט אל חדר הבעל שם טוב, וביקש ממנו להתגייר.

כשסיפר הרש"ג את הסיפור אמר שמכאן ראיה שהזקן של הבעל שם טוב היה 'חתיכות חתיכות' [גם ג'נג'י, לפי המסורת].

לחיים לחיים!

ניגנו ניגון של הרבי מהר"ש, ניגון משתה היין

בתורה כתוב "מדבר שקר תרחק", אבל יש דברים שמותר לשנות מפניהם. לספר סיפורים מהבעל שם טוב זה בטח אחד מהם, לכן אפשר לספר גם ארבעה וחמישה סיפורים...

היום זה ההילולא של ר' גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב, שהבעל שם טוב הכיר בו עוד לפני שהוא הכיר בבעל שם טוב, שהיה הראש וראשון להפצת המעיינות של הבעל שם טוב. הוא חשב בתחילה שהבעל שם טוב עם הארץ ולכן התנגד לשידוך עם אחותו, רק שחזקה עליו צואת אביו. חז"ל על נישואי אהרן עם אלישבע אחות נחשון אומרים שיש ערך גדול לבדוק באחי הכלה לפני נישואין, ש"רוב בנים דומים לאחי האם". האבן עזרא אומר שבזכותה זכה אהרן, ולא משה, לכהונה. לפי זה, צריך לומר שכך נהג גם הבעל שם טוב, וזה אומר לנו על גדולתו. הרבי אומר בשיחה שהחל מן הבעל שם טוב המשכת העצם עוברת גם מרב לתלמיד, ולא רק מאב לבן. לא רק "כאילו ילדו" אלא ממש ילדו. כאליו זה ב-כ הדמיון, ואילו מן הבעל שם טוב זה כמו נבואת משה, שנתנבא ב"זה הדבר". לפי זה, כולנו – כל אשר בשם חסיד יכונה – דומים לר' גרשון מקיטוב, כי הבעל שם טוב רצה שבניו [ר' צבי ואודל] יהיו דומים לו, וכולנו, תלמידיו, הרי ילדים של הבעל שם טוב.

מה לומדים מזה? צריך לומר, שלא סתם בחר להתחתן עם אחות של צדיק אלא עם תכונת המסירות נפש. נחשון היה הראשון שקפץ לים סוף. כל פעולת ילידת ילדים זה בשביל מסירות נפש. כשנולד מברכים 'שיגדל לחופה... ולמעשים טובים', כלומר למסירות נפש. להוליד בשביל שגם הוא יוליד זו פעולת האין-סוף. אתה רוצה שגם לו יהיה מסירות נפש, וגם הוא יוליד וכן הלאה. בשביל זה צריך להתחתן עם מישהי שיש לה אח עם מסירות נפש. הרבה סיפורים על ר' גרשון אנחנו לא מכירים אבל כנראה שהיה בעל מסירות נפש [גם התגלות הבעל שם טוב עצמו היתה במסירות הנפש, שהרי רצה להישאר נסתר].

איך אפשר לקיים היום, כשמתחתנים עם בעלת תשובה? כנראה שצריך לחפש היום באח אם יש לו איזה שיגעון לאיזה דבר. אם יש לו, סימן שיש את זה גם באישה, רק שאצלה זה בצניעות ולא מתגלה. רוצים שיהיה לה שיגעון, מסירות נפש. אח זה מלשון איחוי, שיש ביניהם התאמה. שיצאו מאותו רחם.

מה היתה מסירות נפשו? שעלה לארץ עוד בחיי הבעל שם טוב, מורו ורבו. הוא היה החסיד הראשון [השני היה הסבא של רבי נחמן מברסלב, ר' נחמן מהורודנקא, שרצה גם לעלות ואמרו לו מן השמים שעיקר השכינה נמצאת אצל הבעל שם טוב, ולכן חיכה – הספיק לעלות ולחזור – עד פטירתו]. כל מטרת עלית החסידים לארץ זה בשליחות, לעורר רחמים רבים על עם ישראל להחשת הגאולה. גם לחלוצים שעלו לארץ יש זכות, אבל אין להשוות למסירות נפש של ראשוני החסידים, שבאו כשלא היה פה כלום. ר' גרשון עלה עוד לפני כולם. זה הדבר הראשון שלומדים מר' גרשון מקיטוב, המסירות נפש על העליה לארץ.

כמו שיש מסירות נפש לעלות לארץ, כך צריך מסירות נפש על גירוש הערבים מן הארץ. גרשון מלשון גירוש. הדבר הראשון שבידינו לעשות, ובמיוחד מי שגר כאן בעיר העתיקה, זה לא להתעסק אתם. לא לקנות מהם או למכור להם. חז"ל דורשים "אחד היה אברהם" שכל העולם מעבר אחד והוא מצד שני, אפילו אם רבנים לא אומרים כך. כשר' שמעון יצא מן המערה הדבר הראשון שעשה זה לטהר את העיר טבריה. גם היום, כשנכנסים לארץ – יציאה מן המערה היא הכניסה למציאות, לארץ – הדבר הראשון זה לטהר אותה. הערבים הם הטומאה וצריך לנקות אותה. יש מסורת מר' דוד מלעלוב שמשיח לא יוכל לישון אפילו לילה אחד בירושלים עד שיטהר את כל הטומאה מבין החומות.

גרשון (גרשום) היה גם בנו בכורו של משה רבינו. בנו של הבעל שם טוב היה ר' צבי, שמן הסתם היה דומה לדודו, ר' גרשון מקיטוב. איך רואים? יש עוד אגרת שהבעל שם טוב כותב לגיסו על בנו – על לימודו ועבודתו וכו' – ובה מזכיר לו עד כמה התמסר ר' גרשון בחינוך בנו. היה כנראה המלמד שלו. לגבי אותו ר' צבי, נספר עוד סיפור. היתה אשה צדיקה ועשירה שבכל ערב שבת ויום טוב היתה מביאה עגלה עמוסה בכל טוב – בשר בקר, עופות, דגים וכו' – עבור כל החבריה קדישא. פעם אחת, בזמן הפשרת השלגים, עלה הנהר על גדותיו והיתה סכנה לעבור ולהביא את המזון. היא במסירות נפש עברה וטבעה עם כל הציוד. כששמע הבעל שם טוב גזר על הנהר שיחרב לעולם ועד. השר של הנהר בא לפני בית דין של מעלה וטען שרק עשה את גזירת המקום בנאמנות, אז למה הוא 'מייבש' אותי? בית דין פסקו שאכן הצדק עם הנהר, אבל כיוון שיצא מפי הצדיק אי אפשר לבטל. אך, ברגע שיעבור שוב בנהר אחד מצאצאי הבעל שם טוב....

חסר סיום ההתוועדות